שמשון
הגיבור וייעודו
מאת: אהובה קליין. ©
ויהי היום , בשורה
לזוג הגר בצרעה
לשבט דן משתייכים
למָרוּת
הפלישתים נתונים.
בישר מלאך משמים
לאשת מנוח פעמיים
בן ייוולד במהרה
נזיר מבטן ולידה.
ייעודו ישראל להושיע
בכוחו אויבים להכניע
נבואה קורמת עור
וגידים
נולד שמשון גיבור
בגיבורים.
חסון כארז בארזים
בו תפעם רוח אלוקים
שערו המסולסל נד ברוח
בהם טמון גבורה וכוח.
מהלך בן צרעה ואשתאול
דרוך וקשוב לכל קול
עליו מהרקיע מביטים
עדת מלאכים צחורים.
הערה: השיר בהשראת ההפטרה:
[שופטים י"ג] לפרשת נשא.
פרשת
במדבר - עם
נבחר ה' ובית המקדש.
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
פרשת במדבר- היא הפרשה
הראשונה הפותחת את חומש במדבר - הרביעי מתוך חמישה חומשי התורה.
חומש זה – על פי דברי
חז"ל - נקרא גם בשם: "חומש
הפקודים" מהטעם: שבתחילתו וגם לקראת
סופו מתואר- מפקד מקיף לשבטי ישראל על ידי משה בציווי ה'.
החומש כולו עוסק בעיקר
בתיאור נדודי בני ישראל במדבר החל בשנה השנייה ליציאתם ממצרים. ועד שנת הארבעים
שבה חנו עם ישראל בערבות מואב.
בדרך כלל, אנו קוראים את פרשת במדבר
סמוך לחג השבועות.
על פי חז"ל: זוהי
תקנה של עזרא הסופר מהטעם: "תכלה שנה וקללותיה" כדי לקיים הפסקה - בין
דברי התוכחה שבפרשת "בחוקותיי - לבין חג השבועות - היות ולפי דברי חז"ל -
הוא ראש השנה לפירות האילן – כפי שנאמר : [מסכת ראש השנה א, ב]:
"בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן:
בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה;
וּבָעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת
הָאִילָן..."
הפרשה פותחת בפסוקים:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר
סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד: בְּאֶחָד
לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר. שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת
בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת,
כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן
עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם
לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן. וְאִתְּכֶם
יִהְיוּ, אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה--אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית- אֲבֹתָיו, הוּא... [במדבר א, א-ד] בהמשך התורה מפרטת את שמות השבטים ומספרם וביניהם
גם שבט בנימין:
"לִבְנֵי בִנְיָמִן, תּוֹלְדֹתָם
לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם:
בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה--כֹּל, יֹצֵא
צָבָא. פְּקֻדֵיהֶם, לְמַטֵּה
בִנְיָמִן--חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף, וְאַרְבַּע מֵאוֹת". [במדבר א', ל"ו- ל"ז]
השאלות הן:
א] מה המשמעות של המקום: " בְּמִדְבַּר סִינַי"?
ב] מה מטרת המפקד של עם ישראל במדבר?
ג] מיהו שבט בנימין ובמה ייחודו?
תשובות.
מִדְבַּר סִינַי - חשיבות המקום.
פרשנים רבים דנים על מקום המדבר
וחשיבותו:
החיד"א [רבי חיים יוסף דויד
אזולאי]
מסביר: המילים: "בְּמִדְבַּר סִינַי"- בגימטרייא= "בשלום" 378 וכבר אמרו
חז"ל [מכילתא לפרשת יתרו] שכאשר הגיעו בני ישראל למדבר- היו כל השבטים
מאוחדים כפי שרומז לנו הכתוב:
"וַיִּסְעוּ
מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם
יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר".[שמות י"ט, ב] המילה:" וַיִּחַן"- רומזת שעם ישראל היו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד - לפני קבלת
התורה - לפי שלא נאמר על עם ישראל בלשון רבים: "ויחנו". בזכות אחדותם זו
במדבר- זכו כל העם למעמד כה נשגב של קבלת
התורה על הר סיני – מפי הגבורה.
מוסיף ואומר
החיד"א: היות ונוהגים ברוב
השנים לקרוא את פרשת במדבר שבת קודם חג שבועות, ישנו מנהג להרבות שלום בן אדם
לחברו לפני חג מתן תורה באופן דומה - לזמן הקודם - לימים הנוראים.
במדרש רבה אנו קוראים: על חשיבות מדבר סיני: לומר לך: שכל מי שאינו עושה עצמו
הפקר בדומה למדבר - במילים אחרות, מי שאינו מוכן לוותר על כספו ורכושו עבור התורה -
אין ביכולתו לרכוש את התורה והחכמה!
רבי מנחם מנדיל מקוצק מעיר על מדרש זה ומבאר: רק אדם – השם עצמו כמדבר-השמח בחלקו ואינו
מבקש למענו דבר מרעהו - ראוי שתשרה עליו השכינה וזכאי להתבשם מאור התורה
ובדומה מי שהולך במדבר לבדו שחייב להישען
על כוחות עצמו ואינו יכול לשים את
מבטחו על אחרים - באופן דומה הלומד תורה, חייב לעמול בכל כוחו בזמן הלימוד -
כדי לעמוד על כל צפונותיה ורזיה- גם מי
שלומד ביום ובלילה תורה - חייב להגיע למצב שעדיין לא נגע ממש בתורה הקדושה - כפי
שהמדבר שכמעט לא נגעה בו יד אדם- ולא נעבד ולא נזרע ביד אדם.
חז"ל אומרים במדרש רבה [א, ז]: "בשלושה דברים ניתנה התורה:
באש, במים,
ובמדבר...מה אלו חינם לכל באי העולם, כך דברי תורה חינם "
ומעידים חז"ל:
שלושה דברים אלו - האש, המים והמדבר מורים לאדם את הדרך שעליו לילך בה - כדי לעלות
במעלות התורה והיראה:
האש – זו שלהבת יה-
להט ההתלהבות שבליבם של ישראל לה'- שנחשב לאביהם בשמים.
המים - הכוונה לשפלות
הרוח - יישוב הדעת וצלילות המחשבה.
המדבר - מסמל את סמל
הצניעות וההסתפקות במועט - כדברי חז"ל במסכת אבות:
"כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת
בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן
וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן
אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא"
[מסכת אבות ו', ד]
רבי מאיר שפירא
מלובלין סובר: הקב"ה
העניק לעם ישראל את התורה במדבר- במטרה שיקיימוה - גם בתנאים קשים ובלתי סבירים
ויהיו מוכנים למסור את נפשם לה', גם בתנאים קשים וממושכים - החל מאברהם אבי האומה ועל כך מדרש רבה מרמז:
על שלושת הדברים בהם ניתנה תורה:
"באש"-
רומז על אברהם אבינו שקפץ לתוך כבשן האש למען אמונתו וזאת הייתה מסירות נפש של
יחיד.
"במים"- רמז
למעשה נחשון בן עמינדב - שקפץ לתוך ים סוף בראש עם ישראל - זו הייתה מסירות
נפש של הרבים.
"במדבר"- רומז על מעשה אבותינו שהלכו ארבעים שנה במדבר -
בארץ לא זרועה - וזוהי מסירות נפש מתמדת
של כל העם שאין כדוגמתה.
מטרת מפקד
ישראל במדבר.
רש"י מבאר על פי המדרש: "מתוך חיבתם לפניו [לפני ה'] מונה אותם [את
ישראל] כל שעה [מפעם לפעם]: כשיצאו ממצרים, מנאם [שמות י"ב, ל"ז]
וכשנפלו בעגל [ כאשר עברה עליהם מגפה בעבור חטא העגל] [שמות ל"ב, ל"ה]
מנאם - לידע מניין הנותרים וכשבא להשרות שכינתו עליהם [במשכן שהוקם]- מנאם.
מכאן אנו מסיקים: כי הקב"ה מונה את
ישראל מידי פעם בפעם מרוב אהבתו אל בניו.
לדעת ספורנו: מטרת מפקד עם ישראל: היא מבחינה ארגונית צבאית. :"לסדרם שיכנסו
לארץ מיד איש על דגלו.. שיפנו [שיברחו] הכנענים מפניהם"
הרשב"ם אומר רעיון דומה: "לפי
שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל.. ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה לכך ציווה
הקב"ה בתחילת חודש זה למנותם"
רש"ר סבור: כי בפרשה האחרונה של ספר ויקרא אנו למדים כיצד סופרים את הבקר
והצאן- כדי להוציא מהם- עשירית אחת "קודש לה' " ואילו בפרשת במדבר –
חומש במדבר- "חומש הפקודים" אנו מוצאים את שבטי ישראל- שהם "צאן
קודשים" של ה' –כשהם עוברים תחת מקלו של הרועה העליון וכל אחד מהם נעשה:
"קודש לה' "
שבט בנימין
וייחודו.
על בנימין מסופר
לראשונה כאשר נולד לרחל אמו - לאחר שילדה את יוסף, אלא שהתקשתה ללדת, כפי
הכתוב:
"וַיִּסְעוּ
מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל,
וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי
בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי,
כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן.
"וַיְהִי
בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו,
קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין"
[בראשית ל"ה, ט"ז-
י"ח]
הכתוב מתאר גם את מקום קבורת רחל:
"וַתָּמָת
רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם." [שם ל"ה, י"ט]
כאשר יעקב בירך את בניו ,טרם מותו- מעניק לבנימין את הברכה: "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף,
בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל" [שם מ"ט, כ"ז] ומה משמעות ברכה זו?
רש"י
מפרש: הכוונה
שבנימין כזאב אשר יטרוף אחרים וכאן ניבא יעקב על שבט בנימין שיהיו עתידים להיות
כזאב החוטף את טרפו - כמו שנאמר: ויצו (וַיְצַוּוּ), אֶת-בְּנֵי בִנְיָמִן
לֵאמֹר: לְכוּ, וַאֲרַבְתֶּם
בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם, וְהִנֵּה
אִם-יֵצְאוּ בְנוֹת- שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת, וִיצָאתֶם מִן-הַכְּרָמִים,
וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ; וַהֲלַכְתֶּם, אֶרֶץ
בִּנְיָמִן". [שופטים כ"א, כ"א]
במעשה
פילגש בגבעה: שלאחר שבני בליעל משבט בנימין הרגו פילגש שהתארחה
במקומם- כתגובה על כך- הרגו שאר שבטי ישראל את מרבית שבט בנימין ונשבעו: שלא ייתנו
להם את בנותיהם לנשים, אבל כאשר הגיעו למסקנה: שלא יישאר שריד משבט בנימין ועלול
להימחק שבט מישראל ציוו להם: לחטוף נשים
ולהינשא להן. וכך לא יעברו אבותיהם על שבועתם.
ועוד ניבא
יעקב: "בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל"- שמשבט
בנימין יצא שאול המלך שגבר על אויביו ונטל מהם את שללם ויעקב כינה את
מלכותו בלשון: "בַּבֹּקֶר" לפי ששאול נתמנה למלך בתחילת הבוקר- בתחילת
זריחתן של ישראל- כי הוא היה המלך הראשון עליהם.
[על פי
רש"י] המילים: "וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל"- הכוונה לתקופת הגלות
המשול ללילה וחושך כאשר השמש שוקעת בהשפעת נבוכדנצאר שיגלם מישראל לבבל- "יְחַלֵּק
שָׁלָל"- אלו הם מרדכי ואסתר שהשתייכו לשבט בנימין אשר יחלקו את השלל של המן.
אונקלוס: תרגם את הדברים על בית המקדש- שעתיד לשכון בחלקו של שבט בנימין זה רמוז
במילים: "יְחַלֵּק שָׁלָל" המרמז על שלל הכוהנים בקודשי המקדש.- שבבוקר
יאכל המזבח את הקורבנות ואילו בערב יתחלקו בהם הכוהנים.
בפרשתנו
מופיע שבט בנימין בקבוצה של אפרים ומנשה- בחנייתם הם יושבים בצד מערב:
"וּמַטֵּה,
בִּנְיָמִן; וְנָשִׂיא לִבְנֵי בִנְיָמִן, אֲבִידָן בֶּן- גִּדְעֹנִי".
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי עם ישראל- הוא
עם אהוב ונבחר ה' ולכן בא הציווי לספור
אותם מידי פעם - כדרך שאדם חוזר וסופר את ממונו- אך עם זאת - כעם נבחר-כוחו
וסגולתו טמונים בתורה הקדושה שהיא מעניקה לו סם חיים טובים ומאושרים. ויהי רצון שבית המקדש שנבנה בחלקו של שבט
בנימין יבנה מחדש במהרה - ובא לציון גואל.
ויפים דברי נבואתו של הנביא יחזקאל על בניית
בית המקדש השלישי:
"וַיֹּאמֶר
אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּיסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר
אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד
בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם.." [יחזקאל מ"ג, ז]
שבט
בנימין והמקדש.
מאת: אהובה קליין ©
ישראל חונים במדבר
על פי ה' יישק דבר.
בצל כיפת השמים
ישימון רחב ידיים.
סביב המשכן אוהלים
בראשם מתנוססים דגלים
שבט בנימין במערב
אפרים ומנשה יחדיו.
דגלו מתנופף ברוח
קורן אור , עוז וכוח
עליו מצויר זאב
אחר טרפו עוקב.
רמז לעתיד חדש
בחלקו יבנה מקדש
נבואת יעקב התמים
לבנו הצעיר בנימין.
הערה: השיר בהשראת פרשת במדבר, [חומש במדבר]
פרשת: בהר – בחוקותי / השראת השכינה על ישראל?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה
בפרשתנו, ישנה הבטחה לעם ישראל: מי שיקיים את התורה כהלכתה , יזכה לברכות ואם
חלילה לא יציית לצוויי ה'- תבואנה, חלילה הקללות. כך התורה מתארת את ההבטחה:
"אִם-בְּחֻקֹּתַי,
תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה
הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר,
וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם
לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם
בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה,
מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם.
וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב. וְרָדְפוּ
מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ; וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם
לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב. וּפָנִיתִי
אֲלֵיכֶם--וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם; וַהֲקִימֹתִי
אֶת-בְּרִיתִי, אִתְּכֶם. וַאֲכַלְתֶּם
יָשָׁן, נוֹשָׁן; וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ. וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם;
וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם.
וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם,
תִּהְיוּ-לִי לְעָם. אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם
מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם,
וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת". [ויקרא כ"ו, ג'- י"ג]
השאלות
הן:
א] מה משמעות
הברכה: "וְנָתַתִּי
מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם.."?
ב] "ולא תגאל
נפשי אתכם ?
ג] "וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם.."
?
תשובות.
"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם.."
רש"י מסביר:- הכוונה לבית המקדש.
רש"י מבסס את
דבריו על תורת כוהנים: הדברים נאמרו כשהוקם המשכן - הלא הוא - אוהל מועד במדבר,
שקדם לבניית המקדש, כפי שנאמר:
"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"
[ויקרא א, א] מה משמעות ההבטחה של ה' ? – המשמעות
היא- הבטחה על הקמת בית המקדש לאחר המשכן.
הזוהר הקדוש מבאר: כי כוונת התורה גם למצב – בו
עם ישראל יושבים בגלות - בתקופה כשהשכינה "ממושכנת" ועם ישראל מצויים
בגלות - גם אז הקב"ה לא ימאס בעם ישראל!
המאירי רואה: שישנה הבטחה לשיבת ציון וקיבוץ גלויות: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי,
בְּתוֹכְכֶם.."- היינו- הגלויות-
שהן משמשות –משכון וערבון בידי האומות- יחזרו לתוככם בבחינת:
"וּפְדוּיֵ֨י
יְהֹוָ֜ה יְשׁוּב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם..." [ישעיהו נ"א, י"א]
רש"ר מסביר:
נאמר בספר במדבר:
"שׁוּבָה
יְהוָה, רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל"- מכאן
ששכינת ה' אינה שורה בקרב יחידים בודדים, אלא בקרב אלפים ההולכים ומתרבים לרבבות.
שה' שוכן רק בקהל גדול של אנשים השומעים
בקולו מרצונם החופשי. גם כאן הכוונה שאחרי שבני
ישראל יתרבו בארץ ,ה' ייתן את שכינתו בתוך הציבור הלאומי של עם ישראל.
אך במסכת אבות- ישנה
הוכחה שהשכינה שורה גם על יחידים בתנאי קדושה:
"רַבִּי
חֲלַפְתָּא בֶּן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר, עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין
וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב,), אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר עמוס ט,), וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים פב,), בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר מלאכי ג,), אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע
וְגוֹ'.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כ,), בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ
וּבֵרַכְתִּיךָ"? [מזכת אבות, ג', ו]
"וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם"
רש"י מסביר: ה' מבטיח שלא ימאס בעם ישראל אפילו בהיותם בגלות כשם שהכתוב מתאר: "וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם
בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם--לְהָפֵר
בְּרִיתִי, אִתָּם: כִּי אֲנִי יְהוָה,
אֱלֹהֵיהֶם....." [ויקרא כ"ו, מ"ד]
ומהפסוק בשמואל: "כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּיבּוֹרִים--מָגֵן
שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן". [שמואל-ב, א, כ"א] מכאן שפירוש המילה "גאל"- זה
לפלוט- כאשר המגן שמשתמש בו הלוחם- פולט ודוחה את השמן שבו משחו אותו - כך ניתן
בקלות לנקוב בו חורים - באופן מושאל- הפועל- "געל"- הוא במשמעות:
"מאס"- לדחות וכאן ה' מבטיח שהוא לא ימאס בעם ישראל.
הרמב"ן טוען: כי ההבטחה: "וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם" - מעוררת תמיהה וכי יש צורך להבטיח הבטחה זו? אחרי שה'
מבטיח את השראת השכינה על ישראל? אפילו
כשעברנו את בריתו נאמר "לא געלתים - קל וחומר כאשר אנחנו שומרים על מצוותיו?
הרלב"ג מחדש הבטחה חדשה:- כי ה' לא יסיר את שכינתו מישראל גם בזמן שיהיו חוטאים
ונפשו של ה' הייתה צריכה למאוס בהם.
"העמק דבר" לנצי"ב מפרש גם בכיוון הזה: אלא
שהוא אינו מייחס את הברכה: "וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי,
אֶתְכֶם"- לחטאים של - כלל
ישראל, אלא לחטאים של יחידים.
לכן ה' לא יסלק את
שכינתו מעם ישראל- בגלל חטאם של אחדים.
אברבנאל טוען : ישנה השגחה פרטית! בעולם הזה וה' אינו שולט רק בעליונים.
הרב סורצקין ב:"אוזניים לתורה"
אומר: כי זו הבטחה לעם ישראל- שלא יהיה חורבן שלישי, כאשר יקויים: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי,
בְּתוֹכְכֶם.."
ואז , שוב "וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם" וממילא "והתהלכתי בתוכם" כלומר- הי יתהלך בינינו בתוך
כל שטחי הארץ- הוא לא יצמצם את שכינתו באזור מסוים, אלא ישכין שכינתו על כל חלקי
הארץ!
וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם.."
על פי רש"י: הקב"ה אומר לעם ישראל: אני אטייל איתכם בגן עדן כאחד מכם ולא
תזדעזעו ממני- כי אני אהיה לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם, רש"י מבסס את דבריו
על תורת כוהנים:
שם מובא משל:
מעשה במלך שיצא לטייל עם העבד שלו והיה אותו עבד מסתתר מלפניו., אמר לו המלך: מה
לך לפחד ממני אני יוצא איתך- כך עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים בגן עדן לעתיד
לבוא - ואילו הצדיקים מזדעזעים ממנו , הקב"ה מרגיע אותם ואומר להם: אני יוצא
איתכם- כי אני אהיה לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם.
בנוגע למילים: "אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" מסביר רש"י:
אם אתם אינכם מאמינים
בי - הרי יש לכם הוכחות שעשיתי לכם הרבה נסים והוצאתי אתכם ממצרים. אני הוא זה
שעתיד לעשות לכם גם בעתיד נסים.
ה"נתיבות
שלום" מסביר: כי בדרך כלל
ישנו חשש שאם אדם מתברך בברכות גשמיות הוא
עלול להגיע:
למצב של: " וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" [דברים ל"ב,
ט"ו] או כמו שכתוב:
"פֶּן-תֹּאכַל,
וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף
וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ; וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ, יִרְבֶּה וְרָם, לְבָבֶךָ;
וְשָׁכַחְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית
עֲבָדִים".[דברים ,ח', י"ב]-כלומר
שמרוב שהאדם כל כך טוב לו, שכח את אלוקים. לכן התורה מבטיחה: אם אתם ,בני ישראל,
תלכו בחוקותיי כרצון ה'- התוצאה תהיה: שה' ישפיע עליכם שפע ברכות בגשמיות שלא יביאו למצב: של " וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן
וַיִּבְעָט"-אלא תהיה ברכה גמורה
- שמתוך כך תגיעו למדרגות רוחניות הגבוהות ביותר.
והברכות כמו-: "וְנָתַתִּי
גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ"- יהיו כברכה - להתקרב על ידי זה לה' עד השגת הברכה:
"וְנָתַתִּי
מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם"; "וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם" שאטייל איתכם בגן עדן.
הסבר נוסף שמביא
ה"נתיבות שלום": ה' ידאג שהעניינים הגשמיים יתעוררו אצל ישראל רק בעתם -
בעת שזה רצון ה'- כלומר-אם בחוקותיי תלכו - ה' ישמור עליכם שגם הגשמיות שלכם תהיה
כרצון ה'.
רש"ר מבאר: "וְהִתְהַלַּכְתִּי,
בְּתוֹכְכֶם"- אהיה קרוב
בקרבה גדולה- לא רק בחיי הכלל, אלא גם לכל יחיד ויחיד - ולכל משפחה ומשפחה- אשגיח
על כל אחד ואחד – השגחה פרטית. ואתם כולכם תהיו שמחים בהנהגתי.
לסיכום, ברכת השראת השכינה - יפה ומועילה לעם ישראל- וכדי לחזק את עוצמת
השכנת השכינה, עלינו - יש לציית לצוויי ה' – לקיים את החוקים והמצוות -מתוך אהבה
ושמחה ובלב שלם ויפים דברי דוד המלך: "
" .יְהוָה, מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ; מִי-יִשְׁכֹּן, בְּהַר קָדְשֶׁךָ. הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק;
וְדֹבֵר אֱמֶת, בִּלְבָבוֹ...." [תהלים ט"ו, א, ב] וכן המשפט המבטיח את הקשר הנצחי בין עם ישראל
לה':
"כִּי
לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב".[שם צ"ד, י"ד]
