שבת
ומקדש
מאת: אהובה קליין ©
הרקיע זוהר הוד והדר
חיש מניס יגון וצער
השבת פרסה כנפיים
בחיקה ברכות כמים.
מלאכים נושאים עיניים
בוחנים יהודים יראי
שמים
עזים כנמרים , גיבורים
כאריות
עטורים צחורים
וטליתות.
לבבות רצופי אהבה
מייחדים תפילתם בכוונה
גופם קדושה וטהרה
נשמתם אמונה זכה.
שבת ומקדש יראים
באר מים חיים
שואבים עוז וכוח שלווה רוגע ומנוח.
.
הערה: השיר בהשראת פרשת: אחרי מות- קדושים [ חומש ויקרא]
פרשת
תזריע מצורע -
הקשר לספירת העומר?
מאת אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציירה: אהובה קליין (c)
"וראה את הנגע והנה הנגע בקירות הבית שקערורות ירקרקות או אדמדמות.."
[ויקרא י"ד,ל"ז]
"צו את--בני ישראל וישלחו מן-- המחנה כל-- צרוע.."
[במדבר ה, ב]
ציורי תנ"ך/ היולדת עורגת בתום ימי טהרתה/ ציירה: אהובה קליין (c)
רוב הפרשנים סוברים
כי הצרעת באה על האדם –בעוון - חטא לשון הרע.
ישנם סוגים שונים של צרעת אחד מהם: צרעת בקירות הבית.
כדברי הכתוב: "כִּי
תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי
נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. וּבָא אֲשֶׁר-לוֹ הַבַּיִת, וְהִגִּיד
לַכֹּהֵן לֵאמֹר: כְּנֶגַע, נִרְאָה לִי
בַּבָּיִת. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ
אֶת-הַבַּיִת, בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת-הַנֶּגַע, וְלֹא יִטְמָא,
כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת; וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן, לִרְאוֹת אֶת-הַבָּיִת. וְרָאָה אֶת-הַנֶּגַע, וְהִנֵּה הַנֶּגַע
בְּקִירֹת הַבַּיִת, שְׁקַעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת, אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת; וּמַרְאֵיהֶן
שָׁפָל, מִן-הַקִּיר. וְיָצָא הַכֹּהֵן
מִן-הַבַּיִת, אֶל-פֶּתַח הַבָּיִת; וְהִסְגִּיר אֶת-הַבַּיִת, שִׁבְעַת יָמִים
וְשָׁב הַכֹּהֵן, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; וְרָאָה, וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע
בְּקִירֹת הַבָּיִת. וְצִוָּה, הַכֹּהֵן,
וְחִלְּצוּ אֶת-הָאֲבָנִים, אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע; וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן
אֶל-מִחוּץ לָעִיר, אֶל-מָקוֹם טָמֵא. וְאֶת-הַבַּיִת יַקְצִעַ מִבַּיִת, סָבִיב;
וְשָׁפְכוּ, אֶת-הֶעָפָר אֲשֶׁר הִקְצוּ, אֶל-מִחוּץ לָעִיר, אֶל-מָקוֹם טָמֵא.
וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת, וְהֵבִיאוּ אֶל-תַּחַת הָאֲבָנִים; וְעָפָר אַחֵר
יִקַּח, וְטָח אֶת-הַבָּיִת". [ויקרא
י"ד ,ל"ג, מ"ג]
השאלות
הן:
א] מדוע לשון הרע – עוון
גדול מאוד הוא ?
ב] צרעת בקירות הבית -
עבור מה ? ומה הדין?
ג] מה הקשר בין ספירת
העומר לחטא לשון הרע?
תשובות.
עוון לשון
הרע.
נאמר בויקרא רבא
,ט"ז, ו]
"זאת תהיה תורת
המצורע - המוציא שם רע - ללמדך, שכל המדבר לשון הרע - עובר על חמשת חומשי תורה-
לפיכך משה מזהיר את ישראל, זאת תהיה תורת המצורע"
בגמרא נאמר: "אל
יספר אדם בטובתו של חברו שמתוך טובתו בא לידי רעתו [ב"ב קס"ד, ב]
פירוש: כשרוצה לומר
לשון הרע על חברו אומר: ' באמת יש לו השבח
וממילא משמע שהנשאר הוא לגנאי, זהו שאמרו:
"אל יספר אדם בשבחו של חברו"- כי באותו שבח יכול שיבוא מתוכו
לידי גנותו.
הכוונה: שישבח את
חברו - אך ירמוז על גנאי - כגון יגיד עליו: הוא אומנם אדם חביב... אבל ... או ,שאם
ידבר דברי שבח על מישהו - עלול לעורר את חברו
שיגיד: דברי גנאי דווקא - מתוך קנאה, או מתוך שאינו אוהבו: [על
פי ליקוטי תורה להגר"א [ הגאון רבי אליהו מווילנא]
אך בניגוד לכך , אם
בכל זאת ישנו אדם שהוא מפורסם במידות טובות – דווקא רצוי לשבחו - כי במצב זה אין העניין שייך שמתוך
השבח יבאו לגנותו - שהרי הכול משבחים אותו ואם בכל זאת מישהו יאמר עליו דבר של
גנאי - לא יאמינו לדבריו. [מגילה כ"ה. ב]
נאמר: "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע-הַצָּרַעַת
לִשְׁמֹר מְאֹד, וְלַעֲשׂוֹת" [דברים כ"ד, ח]
חז"ל אומרים על כך: כי נגע הצרעת בא כעונש
על עוון לשון הרע.
ה"ספרי"
מבאר:
כי פירוש הפסוק הוא - שעלינו לזכור תמיד להימנע מלעסוק בלשון הרע - כדי שלא תבוא
עלינו מחלת הצרעת.
בגמרא מתואר אירוע מעניין:
"מעשה ברבן
גמליאל שאמר לטבי - עבדו: צא וקנה לנו חתיכה טובה [בשר טוב] מן השוק. יצא טבי עבדו
והביא לו לשון. לאחר ימים אמר לו רבן גמליאל: צא וקנה לנו חתיכה רעה מן השוק, הביא
לו לשון, אמר לו רבן גמליאל: כשאמרתי לך: צא וקנה לי חתיכה טובה מן השוק הבאת
לשון, וכשאמרתי צא וקנה לנו חתיכה רעה מן השוק - הלכת והבאת לנו גם לשון? אמר לו טבי: אדוני, הלשון - ממנו הטוב וממנו
הרע, כשהוא טוב- אין טוב ממנו, כשהוא רע-
אין רע ממנו" [פסחים ע"ד]
הצרעת בבית.
ה"נתיבות
שלום" מפרש:- הרי נאמר
בספר משלי: "כִּי
אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ";[משלי ג, י"א] - מכאן, צריך אדם להבין: שכל דבר הקורה לו אינו
עונש, אלא קריאת ה' אליו וכל קריאה - באיזו צורה שהיא - ידע שזה דבר ה' המדבר אליו. כמו שנאמר:
"ויקרא אל משה וידבר אליו"
המילה:" ויקרא
אליו"- זה בלשון נסתר - לפי שלא נאמר: מי הקורא יהודי חייב לדעת
שזה מאת: ה' והכל בחזקת: "וידבר ה'
אליו"
מעשה בגוי שנסע בעגלה ולפתע נפל משא כבד ארצה, ביקש הגוי מהיהודי להרים לו
את המשא, ענה לו היהודי: שאין בכוחו להרים את המשא.
ענה לו הנוכרי: יכול
אתה, אלא שאינך רוצה להרים! אותו יהודי התעורר לעבוד את ה' ,לפי שהבין שאותו נוכרי
היה שליח ה' וזו הייתה אליו קריאה משמים שאין דבר שיהודי אינו יכול לעשות. לכן
עניין נגעי הבתים היה רק כאשר בני ישראל
היו על אדמת ארץ ישראל. רק אז זכו לגילוי של הנגעים.
כל זה נבע מאהבת ה' את
עמו - כי את אשר יאהב אותו יוכיח.
ה"נתיבות
שלום" מבאר: קיים מצב שיהודי התרחק מה' ואז הוא במצב שהוא
מושלך מפני ה' – לפיכך - דוד המלך מתפלל אל ה' ואומר:
"אַל
תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי" [תהלים נ"א, י"ג]
הכוונה: אלוקים אל
תשליך אותי ותרחיק אותי ממך וגם אל תיקח את רוח הקודש ממני. כאשר יהודי נמצא במצב
של השלכה - מיד באה אליו קריאה מה' על ידי רוח הטומאה של הנגע - כדי שירגיש היטב
בהשלכתו ויחליט לשוב להתחבר אל בוראו.
מטעם זה, התורה
מקדימה להזכיר תחילה את הנגעים בגוף - הבאים על הדברים
הגרועים ביותר ,במצב שהפגם הוא על פנימיות הנפש ואילו נגעים המופיעים על בגדים-הם
תוצאה של פגם חיצוני יותר ונגעים על הבית- הם פגם עוד יותר חיצוני אצל
האדם.
אך בפועל –ישנה הדרגתיות ,קודם הנגעים מתחילים בביתו
של האדם ואם לא הבין שזו קריאה מן השמים
לחזור להתקרב לבוראו ולתקן את מעשיו ,רק
אז יבואו הנגעים –על בגדיו – ולבסוף-
על גופו. אך עם כל זה - הנגעים באים להזכיר ליהודי: לא רק כי עליו להיענש ,אלא הוא חביב אצל בוראו
שכאשר הוא עדיין במדרגה ראויה והשכינה עדיין שורה עליו- הוא מקבל קריאה מן
השמים ומובא לכהן אשר מסייע לו לשוב
אל מקומו ולהתחבר אל ה'.
הרמב"ן מסביר :כי
הצרעת פוגעת בעם ישראל -נבחר ה' היושב בארץ ישראל שהיא נחלת ה'.
ואלו הם דבריו: "זה העניין
אינו בטבע כלל, ולא היה בעולם ,וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לה', רוח ה'
עליהם תמיד להעמיד גופם, בגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועוון
יתהווה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו להראות ,כי סר ה' מעליו, לכן אומר הכתוב: "ונתתי
נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם"
עונש זה של נגעים בבית נוהג אך
ורק בארץ ישראל-מהטעם : "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה'
אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה ":[דברים י"א, י"ב]
כלומר-ארץ ישראל היא קדושה, לכן אם
האדם היושב בה חוטא - באים עליו הנגעים.
הקשר בין
ספירת העומר לחטא לשון הרע.
ידוע – כי את ספירת
העומר נוהגים לספור חמישים יום מיום המחרת של חג הפסח - כפי שנאמר:
"וּסְפַרְתֶּם
לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת
תִּהְיֶינָה". [שם כ"ג, ט"ו]
יוצא אפוא - כי התורה
מתייחסת לימים אלה כהמשך לחג הפסח - עד חג השבועות- הוא חג מתן תורה - עלינו
להתחבר לקדושת חג הפסח –להמשיכה לעלות
ולהתעלות ברוחניות . ואם בליל הסדר הדגש הוא על שתי מצוות עיקריות:
א] "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי,
מִמִּצְרָיִם". [שמות י"ג, ח]
כנגד מצווה זו ,בימי ספירת העומר- אנו קוראים את פרשיות: תזריע מצורע- בה אנו
מצווים על קדושת הדיבור והתרחקות מדברי לשון הרע ורכילות.
ב] אכילת מצה "שִׁבְעַת יָמִים, תֹּאכַל
מַצֹּת"; [שם י"ג, י]
כנגד זה אנו קוראים בימי
ספירת העומר- את פרשת שמיני- העוסקת באיסור מאכלות אסורות , ומצווה עלינו להתרחק מכך ולהקפיד על כשרות המזון. נאמר: "אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד
קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ...".
[תהלים קי"ח, כ"ז] ומכאן לומדים - שאנו צריכים לקשור אלינו את
היו"ט- ולהתחבר אליו. [על פי דברי ה"פני מנחם"]
ה"שפת אמת" מסביר רעיון זה באופן מעניין ושואל: מדוע כאשר ראה משה את הסנה בוער
באש שואל את ה':
וַיֹּאמֶר
מֹשֶׁה--אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה: מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה?" הרי הוא הבין שהוא רואה אש רוחנית ולכן אש זו אינה שורפת
ומבערת את הסנה שהוא גשמי? וידוע שגם
במשכן ואחר כך בבית המקדש - האש על המזבח לא כובתה מעולם גם בעונת הגשמים- ולכן הגשמים לא כיבו את עצי המערכה על המזבח. כיצד
יתכן שהסנה אינו בוער נשרף בתוך האש?
במילים אחרות- כיצד
יתכן שהסנה יישאר אחרי אירוע האש- סנה ולא "יבער" אל ה'? והתשובה מופיעה
בפסוק:
"עַל
זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים
אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ". [תהלים ל"ב, ו'] המסר בתפילה זו: שכל חסיד מתפלל
לקב"ה: שהקדושה שדבקה בו בחג – תמשיך להתלוות אליו כל הזמן ולא תתנתק ממנו. [ מתוך החוברת של רבי אלימלך בידרמן]
לסיכום, לאור האמור לעיל- ניתן להסיק: כי היהודי חייב להידבק בקדושת אלוקים
לאורך כל חייו - כפי שהכתוב מצווה:
"וְעַתָּה
יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". (דברים י, י"ב)
נגעים
בקירות הבית.
מאת: אהובה קליין ©
השמועה פשטה בעיר
איש נכבד ועשיר
בנה ביתו בישראל
יופיו הרבה להלל.
בוראו , שכח מהרה
חדל לשאת תפילה
לשונו הפיץ חיצים
כאש בשדה קוצים.
מילות גנאי בפיו
עם שכניו נהג לריב
גאוותו נסקה שמים
לא חסם שפתיים.
ויהי היום חשכו עיניו
נבהל , ספק כפיו
למראה קירות ביתו
שינו צבעם לתדהמתו.
חיש קרא לכהן
את הנגע לאבחן
בציוויו הסיר הלבנים
בצרעת היו נגועים.
הערה: השיר בהשראת: פרשת
תזריע- מצורע-[חומש ויקרא]
פרשת
שמיני ייעודו של עם ישראל - מהו?
מאת אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
התורה מצווה אותנו
להתרחק מהטומאה ולהקפיד על הטהרה: כפי שמתאר:
הכתוב :
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר אֲלֵהֶם. דַּבְּרוּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ,
מִכָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.
כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה,
בַּבְּהֵמָה--אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ. אַךְ
אֶת-זֶה, לֹא תֹאכְלוּ, מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה, וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה: אֶת-הַגָּמָל כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הוּא,
וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס--טָמֵא הוּא, לָכֶם. וְאֶת-הַשָּׁפָן, כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הוּא,
וּפַרְסָה, לֹא יַפְרִיס; טָמֵא הוּא, לָכֶם. וְאֶת-הָאַרְנֶבֶת, כִּי-מַעֲלַת
גֵּרָה הִוא, וּפַרְסָה, לֹא הִפְרִיסָה; טְמֵאָה הִוא, לָכֶם. וְאֶת-הַחֲזִיר כִּי-מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא,
וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא, גֵּרָה לֹא-יִגָּר; טָמֵא הוּא, לָכֶם. מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ, וּבְנִבְלָתָם לֹא
תִגָּעוּ; טְמֵאִים הֵם, לָכֶם". [ויקרא י"א, א- ט]
כמו
כן נאמר: "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא, בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ: הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר, וְהַצָּב
לְמִינֵהוּ. וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ,
וְהַלְּטָאָה; וְהַחֹמֶט, וְהַתִּנְשָׁמֶת. אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם, בְּכָל-הַשָּׁרֶץ;
כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם, יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. וְכֹל אֲשֶׁר- יִפֹּל- עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם
יִטְמָא, מִכָּל-כְּלִי-עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ-עוֹר אוֹ שָׂק, כָּל-כְּלִי,
אֲשֶׁר-יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם; בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד-הָעֶרֶב, וְטָהֵר.
וְכָל-כְּלִי-חֶרֶשׂ--אֲשֶׁר-יִפֹּל
מֵהֶם, אֶל-תּוֹכוֹ: כֹּל אֲשֶׁר
בְּתוֹכוֹ יִטְמָא, וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ". [ויקרא, י"א כ"ט- ל"ג]
השאלות הן:
א] מה הטעם באיסור
מאכלות אסורות?
ב] מה הדין המיוחד לגבי כלי חרס?
תשובות.
הטעם
באיסור מאכלות אסורות.
המילה "אֲלֵהֶם"- במילה זו ישנו רמז חשוב מאד הבא למעט את כל האומות והוא כדעת רוב המפרשים: המאכלים הטמאים,
למרות שיש כאלה החושבים שהם מקור בריא ותורמים לבריאות הגוף- כדאי לדעת- כי
מאכלים אלה הם משקצים את הנפש הטהורה ומסלקים את רוח הקדושה והטהורה מן האדם
וגורמים לאטימות השכל ונוטעים בו את תכונת האכזריות ,כך גם סוברים "בעל
העקדה" ואברבנאל. [מתוך ספר "מטה שמעון"]
רש"י מביא את
דברי תנחומא על ההבדל בין עם ישראל לבין
אומות העולם: "רבי תנחומא בן חנילאי אומר: התיר להם [לעכו"ם] את
האיסורים ואת השקצים ואת הרמשים . משל לרופא שהלך לבקר שני חולים - ראה אחד מהם
שהיה בסכנה אמר לב"ב: תנו לו כל מאכל שהוא מבקש, ראה האחד שעתיד לחיות אמר
לו: כך וכך מאכל יאכל, כך וכך לא יאכל, אמרו
לרופא: מה זה? לזה אתה אומר: יאכל כל מאכל שהוא מבקש, ולאחר אמרת - לא יאכל?
אמר להם הרופא: לזה שהוא לחיים אמרתי לו: זה
אכול וזה לא תאכל, אבל אותו שהוא למיתה אמרתי להם: כל מה שהוא מבקש, תנו לו שאינו
לחיים. וכך הקב"ה התיר לעכו"ם – השקצים והרמשים, אבל ישראל שהם לחיים
אמר לו:
"וִהְיִיתֶם
קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" [ויקרא י"א, מ"ד]
נאמר
"אַל־תְּשַׁקְּצוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם" [שם, מ"ג] - את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו [שם] "ולא
תטמאו בהם ונטמאתם בם" למה? שהם לחיים שנאמר: "וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים
בַּיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם"׃[דברים ד.ד] כוונת הכתוב- שעם ישראל- מתוקף היותו קדוש יש לו חלק
לעולם הבא.
לכן חשוב שיהיו
טהורים ויתרחקו מהטומאה- לא כן לגבי - עובדי כוכבים שאינם זוכים לעולם הבא!
"קדושת
הלוי" מבאר: באופן מעניין
את הטעם להתרחק מאכילת חיות ובהמות טמאות: נאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה
וְאֶל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר אֲלֵהֶם...."
[ויקרא י"א, א]
חז"ל אמרו על דברי הפסוק: "וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ,
אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִישָּׁה מֵינֶקֶת, מִן
הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד"? [שמות ב- ו]
"מלמד שהחזירתו
על מצריות הרבה לינוק ולא ינק, לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה"
כלומר - משה הקטן
סירב לינוק מהנשים המצריות, לכן הציעה מרים לבת פרעה - להביא את משה אל אישה מינקת
עברייה.
לפיכך, אסור לעם
ישראל לאכול בשר בהמות וחיות טמאות- כי בעתיד השכינה תדבר עם כל אדם מתוך עם
ישראל. כפי שאומר זאת יואל הנביא:
"וְהָיָה
אַחֲרֵי-כֵן, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי עַל-כָּל-בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ, בְּנֵיכֶם
וּבְנוֹתֵיכֶם; זִקְנֵיכֶם,.."
[יואל ג'-א] זו הכוונה במילים: "אמור להם"- עוד יגיע העת כאשר
הקב"ה עצמו יאמר להם - לבני ישראל, לפיכך
יש להזהיר את העם שלא יביאו לפיהם משהו טמא.
"נתיבות
שלום" מביא דעה של אחד
החכמים הטוען: כי ברוב השנים - קוראים את פרשת שמיני בימי ספירת העומר - שבין פסח
לחג שבועות - מתן תורה, כי בפרשה זו נאמר עניין מאכלות האסורות- ובסיומה נאמר "והתקדשתם
והייתם קדושים והיות וימי הספירה משמשים הכנה לקראת מתן תורה וההכנה היא:
"קדושים תהיו" כמו שנאמר: ואטהר ואתקדש בקדושה של מעלה, שלא רק ימנע מן
האסור, אלא אפילו בהיתר –יתקדש. לכן קוראים בימי ספירת העומר- את הפרשיות בנושא:
הטומאה והנגעים- מהטעם שימי הספירה מטהרים
יהודי מכל הטומאות והנגעים הרעים.
ה"נתיבות
שלום" מביא גם את דעת
הרמב"ם: הרמב"ם כלל בספר קדושה הלכות מאכלות אסורות וכן איסורים נוספים
שהם בגדר טומאה- שהם נקראים: הלכות קדושה - הכוונה שבנושאים אלה עלול היהודי ליפול לשאול
תחתית כאשר עושה בחירה בבחינת "ופושעים יכשלו בם"
משפט זה לקוח מדברי
הושע:
"מִי
חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה
וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם".[הושע, י"ד, י]
מצד שני, אם האדם
עובד על מידותיו ועושה ההיפך מתאוות לבו בדברים שנפשו של אדם מחמדתן הרי – הם אצלו
הלכות קדושה, הדבר נהפך אצלו למקור קדושה - מתוך כך יכול להגיע לרמת קדושה.
עוד לפני שעם ישראל
קיבלו את התורה - קבע הקב"ה ייעוד לעם ישראל לחיות כעם קדוש - כפי שנאמר:
"וְאַתֶּם
תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ .." [שמות י"ט, ו] ואמרו המפרשים:
כהנים –היינו, משרתים, ומצאנו שהמלאכים שנקראים
משרתים כפי שנאמר: "יוצר
משרתים" [ מתוך "ברכת יוצר אור"] שם מתואר איך מתנהלת שירת
המלאכים לפני ה'.
המלאכים נקראים:
קדושים ולכן הקב"ה רצה להכין את עם
ישראל לקראת קבלת התורה- כדי שיעשו את התיקון הגמור ויגיעו לדרגת המלאכים כפי
שאומר דוד המלך:
"אֲנִי
אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם" . [תהלים פ"ב, ו] וכל זה היה קורה אילו לא חטאו בחטא העגל.
אבל , יהודי חייב
לדעת שתכלית התיקון של עם ישראל להגיע לדרגת: "ממלכת כהנים וגוי קדוש"
המשמעות היא: שכל
יהודי- יחיה בקדושה תמיד:
המוח יהיה קדוש -
בקדושת ההשקפות והדעות,- הלב יהיה מקור קדוש -בקדושת כל התשוקות והרצונות .
גם אבריו יחיו
בקדושה. וגם אם היהודי עדיין לא הגיע לכך - צריך להאמין שטמון בו הכוח להגיע לרמה כה
גבוהה של קדושה.
הדין המיוחד לגבי כלי חרס שנטמא:
התורה מצווה אותנו: "וְכָל-כְּלִי-חֶרֶשׂ--אֲשֶׁר- יִפֹּל
מֵהֶם, אֶל-תּוֹכוֹ: כֹּל אֲשֶׁר
בְּתוֹכוֹ יִטְמָא, וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ".
מתברר, כי כלי חרס
מטמא רק מתוכו ולא מחיצוניותו - כי החרס כשלעצמו אין לו ערך, וכל חשיבותו היא רק
לגבי החלק הפנימי שבו - המשמש בית קיבול לדבר מה, לעומתו כלי מתכת שגם גופו הוא בעל ערך מטמא אפילו מגבו ,מעניין שגם
האדם משול לכלי חרס: "עפר מן האדמה" אין לו כל ערך וחשיבות - אלא אם כן
יש בפנימיותו –תוך של ממש [הה"ק מקוצק]
אני נזכרת בפיוט" וּנְתַנֶּה תּוֹקֶף" שנוהגים להתפלל - בתפילת מוסף
בשני ימי ראש השנה וביום הכיפורים:
"אָדָם
יְסוֹדוֹ מֵעָפָר, וְסוֹפוֹ לֶעָפָר בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ מָשׁוּל
כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר"
רש"י מסביר: כי לאחר שכלי חרס נטמא מהשרץ שהיה
באווירו - הוא מטמא את כל מה שנמצא באווירו ואפילו שלא נוגע בדפנותיו הכלי
נהיה ראשון לטומאה [כי השרץ אב הטומאה] לכן הוא מטמא מה שנמצא בתוך הכלי בדרגת שני
לטומאה. ועל כך נאמר בתורת כוהנים:
"ואותו
תשברו"- מלמד שאין לו אלא שבירתו" ועוד נאמר:
"כל הכלים שנטמאו-
יש להן טהרה במקווה- חוץ מכלי חרס..... כלי חרס נאמר בו:" ואותו תשברו, אין
לו טהרה- אלא שבירה" [רמב"ם מקוואות פ"א ה"ג]
לסיכום, לאור האמור לעיל- מתוך פרשת שמיני- ניתן ללמוד: כי הייעוד של עם ישראל הוא: להיות קדוש ולהידמות
למידותיו של הקב"ה ולזכור את כל הנסים שעשה לנו בהוציאנו מארץ מצרים מעבדות
לחירות:
"כִּי
אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ
אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת- נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ
עַל-הָאָרֶץ. כִּי אֲנִי יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת
לָכֶם, לֵאלֹהִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" [ויקרא, י"א, מ"ד-]
כדברי ישעיהו הנביא::
"וּנְתַתִּיךָ
לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ" [ישעיהו מ"ט ,ו]
