נח
והבטחת ה'
שיר מאת אהובה קליין ©
עם תום המבול
ארץ חרבה ללא יבול
כובשת פניה נכלמת
בצערה להתנחם ממאנת.
התיבה ניצבת באפלה
תמו ימי שליחותה.
עתה נח ואנשיו יראים
שמא לשווא עמלים.
עננים נישאים בשמים
רוח נעה בעצלתיים
לפתע בוקעת אורה
מילות שבועה וברכה.
לא עוד קללת האדמה
תמה אף קללת החיה
שוב תשוב האנושות
לימי פריחה והתחדשות.
הערה: השיר בהשראת פרשת:
נח. [חומש בראשית]
פרשת בראשית - ראשית בריאת העולם - כיצד?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
על
כך אומר רבי יוחנן: כי ספר זה - הוא על האבות: אברהם, יצחק ויעקב שהיו ישרים, כמו
שכתוב: "תמות נפשי מות ישרים"
נאמר: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים,
אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.
וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ
אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.." [בראשית א, א-ד]
השאלות הן:
א] מדוע התורה פתחה
דווקא בנושא בריאת העולם?
ב] מה המשמעות: "וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְרוּחַ
אֱלֹהִים...."?
תשובות
בריאת
העולם.
רש"י מסביר את
המילה "בראשית" בטעמים הבאים:
א]
מילה זו אינה באה לפרט מה נברא בראשונה
ומה נברא אחר כך, אלא מטרתה לספר בשביל מה נברא העולם? ולכך שתי תשובות:
העולם
נברא בשביל עם ישראל, שנאמר: "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה"
[ירמיהו ב, ג]
וגם
נברא למטרת קיום התורה, כפי שנאמר: "ראשית דרכו" [משלי ח,
כ"ב] לפיכך השמים והארץ נבראו למען ישראל שיקיימו את
התורה.
ב] עיקר
תיאור הבריאה הוא: לספר על בריאת האור
שהיה קיים כבר ביום הראשון.
ג] רש"י
מתרץ מדוע התורה פתחה בסיפור הבריאה ולא פתחה במצווה הראשונה שעלייה נצטוו עם
ישראל: "החודש הזה לכם" ? שאם יבואו אומות העולם ויגידו: כי הארץ מיועדת להם, ויתלוננו כי עם ישראל כבש זאת מידיהם.
תשובת
העם תהיה: כי הקב"ה ברא את העולם וההחלטה בידו למי להעניק את הארץ הזאת.
רשי
מבסס את תשובתו
על הפסוק בתהלים: "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" [תהלים קי"א, ה.]
הגר"א - [הגאון רבנו אליהו מווילנא] מסביר: על פי ספר הקבלה כל המצוות רמוזות
בפרשת בראשית, דוגמת-מצוות פדיון
הבן :"בראשית"- ראשי תיבות = בן ראשון אחר שלושים יום תפדה"
רעיון נפלא נוסף:
"בראשית"
מפורש בזוהר הקדוש: "ברא - שית" הכוונה לאבן השתייה שנבראה משש קצוות - כי
העולם נברא מהצדדים וכל הקצוות פונים לאמצעיתו - והעולם נברא בשש אותיות: א, ב, ג,
ד, ה, ו. כמרומז במילה: "ברא- שית"
כאשר מתבוננים בסיומת של כל אות הכתובה
במלואה, מתגלה דבר נפלא:
האות- אלף בכתיב מלא- מסתיימת באות : פ. [אלף]
וזה נופל על אמצעיתה של אבן השתיה, האות ב'
מסתיימת באות: ת' שהיא על אמצעיתה של האבן
השתייה.
האות גימל- מה יפול בסופה?- האות: ל'- על האבן
האמצעית והאות ד' במלוא אותיותיה- מסתיימת באות: ת ובסוף האות ה'- תיפול האות י'
["בשם רבינו האות ה'- במלואה נכתבה "הא" ואילו כאן הובא משמו:
"הי" מהאות וו- הנאמרת בכל אותיותיה תיפול האות הסופית:ו' על אמצעיתה של
האבן.
עתה נצרף את כך האותיות האלה- נגלה שמסך כל
האותיות הנ"ל שמהם נברא העולם- נופלת על אבן השתייה –זו המילה:
"תלפיות" . זה מה שנאמר בשיר
השירים[ ד'
'ד]:
"כְּמִגְדַּ֤ל
דָּוִיד֙ צַוָּארֵ֔ךְ בָּנ֖וּי לְתַלְפִּיּ֑וֹת"
עוד מסר נהדר: כעס
כולל שלוש מידות רעות: כעס, עצב, שנאה – היפוכו -
רצון, אהבה, שמחה . יש שלוש מידות טובות שהם היפוך מן
הכעס - והם: בטחון, יראה, תוחלת. –זהו שנאמר: "בראשית"
רא"ש, בי"ת [ר"ת של ששת המידות הטובות הנ"ל]
רבינו
בחיי
מתייחס למילה: "ברא" ואומר כי העולם נברא יש מאין ומביא את פירושו של ר'
נחמיה ולפיו: כבר ביום הראשון ברא ה' את כל העולם ולמה הדבר דומה? לאדם שזרע שש שעורים בבת אחת ואחר כך זה יצא ביום הראשון וזה יצא ביום השני וכן הלאה במשך שישה ימים.
לפי
זה מכל החומר שנברא ביום הראשון - נבראו כל הנבראים במשך שישה ימים. כלומר : הכול
יצא מהכוח אל הפועל.
"וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ"
רש"י
מסביר: "תֹהוּ"- לשון שממה - זו שממה שאדם תוהה ומשתומם - כל מי
שמתבונן נדהם ומשתומם על עוצם ה"בֹהוּ" שבה - כלומר- הריקנות שבה.
נאמר בהמשך: " וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם" [בראשית א, ב] על פני המים שעל הארץ הם נקראים כאן: תהום
ועליהם היה חושך.
"וְרוּחַ
אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם"
- כיסא הכבוד
היה כביכול עומד באוויר ומרחף על פני המים
שמלאו את כל היקום. ולמה נקרא: רוח אלוקים? מפני שהיה מרחף באוויר ברוח פיו של ה'
ובמאמרו - בדומה ליונה המרחפת על הקן.
רש"ר [הרב שמשון
רפאל הירש] מבאר: הארץ היום כפי שהיא עומדת
בפנינו על שלל בריותיה השונות וכל הפרטים
הייחודים - בעבר הייתה: "תוהו ובוהו", המילה: "תוהו"-
"תהה": היא: הרושם הנעשה לאדם ממצב שאיננו ברור ואינו רצוי, לא מצב כפי
שהוא באמת ,אלא כפי שהוא מצטייר על פי תפיסתנו זהו מצב של ערבוביה מוחלטת שאין אנו
מסוגלים בייחודם של דברים.
ואילו
"בהו"- מציין מצב של ערבוביה - בלתי נתפס בעיני עצמו הכולל מלא סתירות
ומאבקים.
לכן "תוהו
ובוהו" הוא מצב מעורפל ומעורבב, לא בהיר ולא מובחן. הוא בעצם ההפך הגמור של
השם "ארץ" המייצגת כעת את המצב הנוכחי של הארץ: לכן הארץ שמוציאה עכשיו
יצורים רבים למיניהם - כל סוג שונה ממשנהו, הייתה
קודם - גוש חומר מעורפל ומעורב שאינו מובחן.
"תְהוֹם"- הכוונה לשאגת הים וזעם גליו ,הארץ כללה מוצקים ונוזלים
בערבוביה ומעל כל זה פרוש החושך ,והאור עדיין לא היה קיים כדי שיעורר את הנבטים
באדמה.- לחיים. "
"וְרוּחַ
אֱלֹהִים"- הכוונה לרוח פיו של אלוקים שהיום היא שזורה בכל החומר הארצי ומוציאה
ממנו חיים- הייתה אז מרחפת על פני המים ולא בתוך המים.,
בספר האגדה מתואר:
"וממעל הרקיע,
העשוי אבן יקרה ומרגליות המאירות כשמש בצהרים, תלוי באוויר כיסא הכבוד, וה' יושב
על כיסאו הרם והנישא ועטרה נתונה בראשו
וכתר שם ה' על מצחו, צדק ומשפט מכון כיסאו, חיים מימינו, מוות
משמאלו, ושרביט אש בידו, והדום רגליו אש וברד, ומתחת לכיסא כאבן ספיר, ואש גדולה
מתלקחת מסביב לו ושבעת ענני אש וברק
סובבים אותו, ומקול זעקת גלגלי המרכבה, יוצאים ברקים ורעמים, ונראים ונשמעים מקצה העולם ועד קצהו וארבע
מחנות מלאכים עומדים ומהללים את שם ה'..... וקראו זה אל זה ואמרו: קדוש, קדוש ה'
צבאות- מלוא כל הארץ כבודו, וכל החיות והמלאכים והשרפים והכרובים האוחזים את רגלי
כיסא הכבוד - אינם יודעים את מקום כבוד ה' ובשומעם את דברי השרפים וענו ואמרו:
"ברוך כבוד ה' ממקומו"
והמים גברו מאד
ויבואו עד כיסא כבוד ה', ותרחף על פניהם רוח אלוקים......."
לסיכום, לאור האמור לעיל: הבריאה
נוצרה על ידי אלוקים - יש מאין - על פי דיבורו של הקב"ה – ויש במעשה הבריאה –
אוצרות גנוזים השמורים לבורא עולם בלבד- ואין בשר ודם
יכול להיכנס לעומקם של דברים, אלא, עליו לדעת: כי אין עוד מלבדו! אלוקים לא
רק ברא את העולם , אלא שולט עליו במלוא עוזו ועל פיו יישק דבר-בכל עת.
יפים הם דברי המשנה:
"בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת? אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת": [מסכת אבות, ה, א]נֵי הַמָּיִם"/ ציירה: אהובה קליין(c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
ראשית
הבריאה
שיר מאת: אהובה קליין ©
ראשית נברא עולם
נעלם מעין אדם
יצירת אומן נדירה
כולה אומרת שירה.
עפר ומים מעורבים
מיני סלעים ורגבים
מה נורא החיזיון
חושך על פני תהום.
רוח עזה מרחפת
מפי אלוקים נושפת
כיסא כבודו מנענעת
האדמה כולה מזדעזעת.
גלי מים מחוללים
את הבורא מהללים
נושאים כיסא מלכותו
צדק ואמת מכון קודשו.
הערה: השיר בהשראת פרשת בראשית-
חומש בראשית.
פרשת
וזאת הברכה ושמחת תורה- הקשר ביניהם .
מאמר מאת: אהובה קליין .
ציורי תנ"ך/ ציירה: אהובה קליין (c)
"מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי".
[תהלים קי"ט צ"ז]
[תהלים קי"ט, צ"ז]
פרשת
וזאת הברכה ושמחת תורה - הקשר ביניהם.
מאת: אהובה קליין .
פרשת וזאת הברכה
נקראת תמיד בשמחת תורה, אך הפעם- היא תיקרא
בשמחת תורה המשולבת עם שבת הקדושה: בפרשה זו משה מברך את בני ישראל –טרם
מותו:
כך התורה פותחת בדברי
משה - גדול הנביאים: "וְזֹאת
הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים--אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ. וַיֹּאמַר, יְהוָה מִסִּינַי
בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ--הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, וְאָתָה מֵרִבְבֹת
קֹדֶשׁ; מִימִינוֹ, אשדת (אֵשׁ דָּת) לָמוֹ. אַף חֹבֵב עַמִּים, כָּל-קְדֹשָׁיו
בְּיָדֶךָ; וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ, יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ. תּוֹרָה צִוָּה -לָנוּ, מֹשֶׁה: מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב. ה וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף
רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". [דברים ל"ג, א- ו]
השאלות
הן:
א] מהם התנאים לקיום
הברכה בפועל ?
ב] מה התפקיד המרכזי
של התורה בחיינו ?
תשובות
התנאים
לקיום הברכה בפועל:
משה מברך את בני
ישראל:
השאלה הראשונה
המתעוררת בפתיחת דברי משה – גדול הנביאים - כיצד הוא הנחשב לאדם עניו - כתב שבח כה
גדול- כיצד יתכן שאיש האלוקים - משה
בכבודו ובעצמו - כתב שבח על עצמו, שמא יטען מישהו כי משה התגאה בדבריו אלו באומרו
על עצמו: "איש האלוקים"?
אלא מודגש כאן, משה
דיבר סמוך למותו ומיהו האדם שירדוף אחרי הכבוד – טרם מותו וישיב נשמתו
לבורא? מסתבר- שהוא נצטווה על ידי ה' לכתוב כך. [שער בת רבים]
כל
אחד ואחד זקוק לברכות, אך השאלה: מהם התנאים שהברכה שתתגשם? על כך ראיתי הסבר מעניין בספר:" "מטה
שמעון" / הרב שמעון אפרתי.
שלושה
תנאים לקיום הברכה:
א] המברך
- צריך להיות אדם ראוי, גדול ביראת שמים
ושלם במידותיו.
ב]
המתברך - גם צריך להתאים שיהיה ראוי לקבל את הברכה.[לכן ציווה יצחק אבינו את עשיו
להביא לו מטעמים].
ג] השעה
- תהיה שעת רצון.
כמו שאומר דוד המלך: "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן
אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶך". [תהלים
ס"ט, י"ד]
לכן אין מקיימים ברכת
כוהנים בלילה שאז פועלת מידת הדין.
משה ידע את כל התנאים
לקבלת הברכה - לכן אמר: "וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ
הָאֱלֹהִים--אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
לִפְנֵי, מוֹתוֹ".
מי לנו גדול ממשה?
מצד המתברכים -
אמר משה: "אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" לפי שהכין אותם לכך, כמו שנאמר על יעקב שבירך את בניו טרם
מותו.[ בראשית מ"ט, כ"ח]:
"וְזֹאת
אֲשֶׁר-דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, וַיְבָרֶךְ אוֹתָם--אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ,
בֵּרַךְ אֹתָם".
מהזוהר הקדוש ידוע
לנו: שצדיק טרם מותו רוחו מרוממת במיוחד-
בדומה לנר הנוטה להיכבות ,לפתע אורו גדל מאד- מהסיבה: כי נר אלוקים- נשמת אדם, כמו
שמואל – הקטן שהתנבא לפני מותו. [שב"ר]
בגמרא מתואר: ששמואל
הקטן בשעת מיתתו התנבא שרבן שמעון בן גמליאל
בן אלישע יהרגו וחבריהם - רבי
עקיבא ורבי חנניה בן תרדיון יהרגו בשאר מיתות, רבי עקיבא- נפטר ממסרקות של ברזל
ורבי חנינא בשריפה.. [מסכת סנהדרין י"א]- מכאן המסקנה: שמצד הזמן של מות משה-
זו הייתה שעת רצון ולכן אז בירך משה את עם ישראל.
למרות שנגזרה מיתה על
משה בגלל ישראל - אף על פי כן לא נטר כלפיהם
שנאה - אלא אף בירך אותם.
תפקיד
התורה בחיינו.
התורה כבר נרמזת בתחילת
הפרשה במילה:
"וְזֹאת
..."
אכן תמוה הדבר שהמילה
"וזאת" מופיעה בראש המשפט הראשון עם וו החיבור
האות
וו ברגע שהיא מתחברת למילה: "זאת" היא מוסיפה חיים לעולם, עץ חיים נדבק
באות וו – התורה ניתנה ב: ו' בסיון, אך כאשר
עם ישראל אינו מיטיב את דרכו חלילה - אזי
האות וו חסרה, לכן בפרשת מצורע נאמר: "זאת
תהיה תורת המצורע - [ללא וו] כי המצורע נחשב למת.
דוגמא נוספת: "זאת התורה אדם כי ימות
באוהל" גם כאן חסרה האות וו במילה: "זאת"
בפרשה זו אנו מבחינים
בקשר ברור בן הברכה לתורה: הקשר בן הברכה לתורה: המילים: "וזאת הברכה"- היא התורה
הקדושה והטהורה המתחילה בברכה ומסתיימת בברכה והראיה לכך: חומש בראשית מתחיל באות ב'
ועל כך נאמר בזוהר הקדוש: ר' אליעזר בן ר' שמעון בר יוחאי טוען: כי לפני
שהעולם נוצר באו לפני הקב"ה כל האותיות, אך הקב"ה בחר דווקא באות ב'- כי
היא מרמזת על ברכה ממנה נוצר העולם ועל כן
וזאת הברכה - היא התורה. בהגדה של פסח אנו אומרים מידי שנה: "והיא
שעמדה לאבותינו.." הכוונה לתורה הקדושה, אלא שהאות ב' אינה מופיעה לבדה וכל התורה כולה מורכבת מעשרים ושתיים
אותיות, ראוי לציין: כי ללא התורה לא היה נוצר עולם ולא היו חיים על פני האדמה.
התורה
וכיסא הכבוד נבראו לפני שנברא העולם. תורה מנין, שנאמר בדברי החכמה המתארת את
מעלותיה (משלי ח', כ"ב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם
מִפְעָלָיו מֵאָז" – הרי שלפני שפעל הקב"ה את העולם – קנה וברא את
התורה. מכאן שהתורה נוצרה טרם בריאת העולם!
את שמחת תורה – השנה
נחגוג בשילוב שבת הקדושה.
כשם שהשבת היא מקור
הברכה- כך גם תורתנו הקדושה ! ויפים הם דברי דוד המלך:
