להיות
תמים עם אלוקים
שיר מאת: אהובה קליין ©
בתום שנות נדודים
טרם לארץ נכנסים
עם נבחר אלוקים
מתועבות הגויים מוזהרים.
להימנע מחיבור ליידעונים
להתרחק מכשפים
וקוסמים
לבטוח נאמנה באלוקים
להיות
עמו תמים.
זוהי ארץ הבחירה
עיני ה' תמיד בה
מראשית עד אחרית השנה
לעם נבחר עתיר אמונה.
בנים אנחנו לאלוקים
בנתיבי אבות הולכים
בשורשים תמיד דבקים
מאבינו בשמים
מתייראים.
הערה: השיר בהשראת: פרשת
שופטים [חומש דברים]
פרשת
ראה - כיצד נזכה להגיע לשלום
המיוחל ?
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה :
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשה זו פותחת בברכה
והקללה, הברכות תבואנה על עם ישראל – אם יקיימו את מצוות התורה ואילו הקללות באות, חלילה, אם לא
יקיימו את התורה ומצוותיה:
"רְאֵה,
אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה,
וּקְלָלָה".
כך הכתוב מתאר את
התנאי להשגת הברכות: "...כִּי-בָרֵךְ
יְבָרֶכְךָ, יְהוָה, בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן-לְךָ נַחֲלָה
לְרִשְׁתָּהּ -
רַק
אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת
אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. וכִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, כַּאֲשֶׁר
דִּבֶּר-לָךְ; וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט, וּמָשַׁלְתָּ
בְּגוֹיִם רַבִּים, וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ". [דברים ט"ו, ה-ז]
השאלות הן:
א] מדוע התורה פותחת
בלשון יחיד "ראה" וממשיכה בלשון רבים?
ב] "...כִּי-בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ"
, מהי הברכה?
ג] כיצד יגיע
עם ישראל למשול בגויים?
ראה
נאמר: "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן
לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה".
[דברים, י"א, כ"ו]
חז"ל
שואלים:
מדוע הקב"ה פונה בלשון יחיד אל כל העם: "ראה.."? ובהמשך נאמר בלשון
רבים: "אנוכי נותן לפניכם...את הברכה אשר תשמעו.." [דברים י"א, כ"ו- כ"ח]
הגאון
רבי אליהו מווילנא
משיב: משה מלמד כל אחד באופן נפרד מסר חשוב לחיים: שלא יאמר היחיד אני הולך בדרך
מסוימת-מפני שכולם הולכים בדרך זו. ועל כן
איני בודק אם הדרך הזו ראויה.
לכן
ישנה פניה בלשון יחיד: "ראה"- אתה היחיד עליך לבדוק אם אכן הדרך הזו ראויה. ועל פי
המסקנה - תבחר את הדרך הנכונה בחייך.
אבן
עזרא
מפרש: כי הטעם לפניה בלשון
יחיד-"ראה"- היא שתיקון העולם תלוי בתיקונו של היחיד.
התורה
פונה לכל אחד באופן נפרד ומביאה אותו לידי הבנה- שאם הוא מעוניין לחיות בחברה
מתוקנת- תחילה עליו לתקן את עצמו.
רש"ר [רבי שמשון
רפאל הירש] מסביר: ה' אומר: אני פונה אל עם ישראל ואומר: על יסוד כל הדברים שראיתם
בעבר והובאו לתודעתכם בסקירה על עברכם - על סמך זה אתם מבינים שכל אחד- עתידו בידו לברכה, או חלילה - לקללה, וזאת על פי מה שכתוב בתורה.
"...כִּי-בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ"
דעת מקרא מסביר: ה' יברך את עם ישראל בכך שאלוקים יעזור לו להתגבר על אויביו כפי שנאמר :"כִּי אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע,
בְּקֹלוֹ, וְעָשִׂיתָ, כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר--וְאָיַבְתִּי, אֶת-אֹיְבֶיךָ,
וְצַרְתִּי, אֶת-צֹרְרֶיךָ". [שמות
כ"ג, כ"ב] ובהמשך ה' מבטיח:
"וַעֲבַדְתֶּם,
אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי
מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ " [שם פסוק
כ"ה]
כאן בפרשתנו נאמר:
"בָּרוּךְ
תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים.." [דברים ז, י"ד]
על המילים: "וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים"- מסביר דעת מקרא: מלשון = עבוט- פרושו: משכון- שעם ישראל יהיה
במצב כה טוב - כתוצאה משמירת המצוות -
שהוא ילווה לגויים הלוואות - תמורת משכון שיקבל מידם- אבל עם ישראל עצמו לא יזדקק ללוות מהגויים תמורת משכון שהרי נאמר
לפניכן: "אֶפֶס,
כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן" [פסוק ד'] במצב בו עם ישראל מקיים הלכה
למעשה את המצוות – מצבו הכלכלי יהיה יציב וטוב ולא יזדקק להלוואות מהגויים.
עם ישראל
מושל על הגויים.
נאמר בפרשתנו: "וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים,
וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ".
הנביא ישעיהו מנבא בהפטרה לפרשה: "כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא
יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת
עַבְדֵי יְהוָה וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם יְהוָה".[ישעיהו נ"ד, י"ז]
רבים הפסוקים
בתנ"ך על נושא: השלום הנה כמה מהם: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ
וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב
לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם."[ ויקרא
כ"ו, ו]
"יִשָּׂא
יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.[ במדבר ו, כ"ו]
"וְהָיָה
מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד
עוֹלָם." [ישעיהו ל"ב,
י"ז]
"וְיָשַׁב
עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת." [ישעיהו ל"ב, י"ח]
"כִּי
כֹה אָמַר יְהוָה הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף
כְּבוֹד גּוֹיִם וִינַקְתֶּם עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ וְעַל בִּרְכַּיִם
תְּשָׁעֳשָׁעוּ."[ ישעיהו ט"ו,
י"ב]
"וָאֹמַר
אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה הַנְּבִאִים אֹמְרִים לָהֶם לֹא תִרְאוּ חֶרֶב
וְרָעָב לֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם
הַזֶּה." [ירמיהו י"ד,
י"ג]
"וְכָרַתִּי
לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי
אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם."[יחזקאל ל"ז, כ"ו]
"גָּדוֹל
יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת
וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת."[חגי, ב', ט]
"סוּר
מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ." [תהלים ל"ד, ט"ו]
"וַעֲנָוִים
יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם."[תהלים ל"ז, י"א]
כאשר עם ישראל מקיים
את המצוות והחוקים עליהם נצטווה בהר סיני- קיימת מידה כנגד מידה . כפי שנאמר במסכת
סוטה: "בַּמִּדָּה
שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ".
כפי שהפרשה פותחת בעניין הברכה והקללה, האדם רשאי לבחור כאוות
נפשו את דרכו - בין ברכה ובין קללה, הברכה
תינתן לפרט ולכלל כאשר ילכו בדרך הישר:
"רְאֵה,
אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם:
בְּרָכָה, וּקְלָלָה.
אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם,
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ
אֶל-מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי
מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם.."
לעניות דעתי: על מנת
להגיע לחיים שקטים ושלווים בארץ ,הרי בנוסף
לקיום החוקים והמשפטים הכתובים בתורה אשר
כאיש אחד בלב אחד: התחייבנו לקבלם –בהיותנו לרגלי הר סיני במילים " ..כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה
וְנִשְׁמָע".
עלינו להתרחק
מהמחלוקת ומשנאת החינם ולהרבות שלום בין איש לרעהו, אז נזכה להגיע לשלום המיוחל-
בין עם ישראל לגויים.
לסיכום, לאור האמור לעיל, כל יחיד ויחיד בישראל יש בכוחו להגדיל את אור
השלום והגאולה- על ידי מעשיו הטובים- כי עם ישראל
הוא כגוף אחד וכל פרט ופרט הוא חלק מישראל ואם נבחר בברכה- ונקיים את
המצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו- נזכה
לימים טובים ולבוא הגאולה – כפי שמנבא הנביא ישעיהו:
"וְשָׁפַט
בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים
וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ
עוֹד מִלְחָמָה". [ישעיהו
ב, ד]
משל
ונמשל
שיר מאת: אהובה קליין ©
זהו משל ונמשל
על איש מבולבל
בתוך עם נבחר
אז, היום ומחר.
לא שבע מתאוותיו
ייסורים דבקו
בעצמותיו
עצבות לבשה פניו
מחה דמעות עיניו.
ויהי ביום מהימים
סר להתייעץ בידידים
איך ייצא מהמבוך
יזכה לטוב אין סוף !
שבע מעצות אחיתופל
לא נגאל מאופל
רץ לספר הספרים
לתדהמתו גילה מסרים:
להימנע מדרך חתחתים
להתרחק מפירות באושים
להלך בדרך ישרים
ליהנות מטעם החיים.
הנמשל ברור ונבון
לא עוד חלום
עם , החפץ חיים
ידבק בציוויי אלוקים.
יקיים חוקים ומשפטים
ימשול כארי על גויים
דבש וחלב על לשונו
בכל יום יודה לבוראו.
הערה: השיר בהשראת פרשת: ראה [חומש דברים]
ציורי תנ"ך/ החיסון הרוחני כנגד כל חולי/ ציירה: אהובה קליין (c)
Biblical paintings by Ahuva Klein-
Reduction of the disease from the people of Israel
"וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ". [דברים ז, ט"ו]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)פרשת עקב-האם ישנו שכר על קיום מצוות?
מאמר מאת: אהובה קליין.
ציורי תנ"ך/ ברוך תהיה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מפרי הארץ /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ קריעת ים סוף/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים,/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על ]
ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ הטובה/ ציירה: אהובה קליין(c)
פרשה זו פותחת
בהסברים- כיצד ניתן להתברך במיטב הברכות מאת: בורא עולם? וכיצד אף אפשר
להגיע לבריאות טובה – והדבר בהחלט מהווה
חיסון רוחני כנגד מחלות- טרם ימציאו המדענים תרופות כנגד המגפה הנוראה:
וכך נאמר:
"וְהָיָה
עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם,
אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר
נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ,
וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ
וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל
הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים: לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה,
וּבִבְהֶמְתֶּךָ. וְהֵסִיר יְהוָה
מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא
יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ.
וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן
לָךְ--לֹא-תָחוֹס עֵינְךָ, עֲלֵיהֶם.."
[דברים, ז, י"ב- י"ז]
השאלות הן:
א] " והָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן,.."-מה המשמעות?
ב] מה השכר שהתורה
מבטיחה עבור קיום המצוות-ואימתי?
תשובות
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן"
הרר"ב מפשיסחה
מסביר:
משל למה הדבר
דומה? לבן שאביו פונה עליו ודורש ממנו
שירצה ללמוד תורה, ואם יסרב- אביו ילקנו-
עד שהבן ייכנע ויגיד: "רוצה אני" ברור שהיה רצוי שהבן ירצה מיד לכבד את
רצון אביו - כדי לחשוך את המלקות.
באופן זה פונה גם משה רבינו אל בני ישראל ואומר:
"וְהָיָה עֵקֶב.."
הרי בסופו של דבר, "תִּשְׁמְעוּן" תהיו מוכרחים לשמוע ,שהרי יכפו עליכם לציית לדברי ה' לכן מוטב שתשמעו לאלתר!
על פי "אור-
צדיקים" בשם הה"ק רמ"ל מססוב:
לפני כל צעד שאדם
הולך לעשות, עליו לעצור ולחשוב: האם הדבר הוא בהתאם לרצון ה'? ואם- לא, שלא יעשה
זאת. לכן הכוונה במילה: " תִּשְׁמְעוּן"
תשמעו תחילה, אם הדבר שאתם חושבים לעשות- הוא לרצון ה'? ואם הדבר נוגד את רצון הקב"ה- אז אין לקיים זאת!
חז"ל אומרים: המילה –" והָיָה"- זוהי לשון שמחה.
"אורח
חיים" סבור: עתידה להיות שמחה
גדולה בשמים "עקב"- כאשר בתום ימי הגלות, בעקבתא דמשיחא"
יבואו ניסיונות קשים על היהודי מישראל ולמרות זאת עם ישראל יקיים את
: "תִּשְׁמְעוּן"
עם ישראל ימשיך לשמוע בקול ה' ולשמור את התורה
ומצוותיה-
אז ישמח ה' שמחה
גדולה.
"משך חכמה" מתייחס למילים: "...תִּשְׁמְעוּן,
אֵת הַמִּשְׁפָּטִים"
ושואל: מה הוא הטעם שהכתוב מזכיר כאן רק את
"המשפטים"
והתשובה: בני ישראל שנדדו במדבר היו "דור
דעה"- אשר במשך ארבעים שנות נדודים
במדבר- עברו הרבה ייסורים ועמדו בניסיונות קשים מאד ולכן מצוות התורה השתרשו אצלם
נעשו חלק מן "האני" שלהם באופן אפילו החוקים – היו להם למשפטים, כי כלל לא יכלו להבין אחרת ונפשם הגבוהה השיגה
גם את החוקים כמו המשפטים.
הבטחת שכר
המצוות.
על פי "תולדות
פרץ" [ספר "מטה
שמעון"]
שכר המצוות שמורים לאדם לעולם הבא- אך כדי שנוכל
גם ליהנות בעולם הזה, צריכים לקיים את המצוות בשמחה- לכן כתוב: "והיה "
– והמילה הזו מרמזת על שמחה. היות ושכר שמחת מצווה מקבלים בעולם הזה,
ישנה חשיבות גדולה מאד- בעבודת ה' מתוך שמחה-
לפי שכתוב:
"תַּחַת,
אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּשִׂמְחָה, וּבְטוּב לֵבָב--מֵרֹב,
כֹּל. וְעָבַדְתָּ אֶת-אֹויְבֶיךָ"
[דברים כ"ח, מ"ז]
"וְשִׁבַּחְתִּי
אֲנִי, אֶת-הַשִּׂמְחָה", [קהלת
ח, ט] הכוונה לשמחה המלווה עשיית מצווה- שאין השכינה שורה- לא מתוך עצלות ,מתוך
עצבות ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ודברים בטלים.- אלא מתוך שמחה של מצווה, לפי שנאמר:
"ְעַתָּה,
קְחוּ-לִי מְנַגֵּן; וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד-יְהוָה". [מלכים ב', ג', ט"ו]
מילים אלו נאמרו על הנביא אלישע היות וכעס על
יהורם בן אחאב .
ועוד
נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע[אל יהורם ] אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מַה-לִּי
וָלָךְ--לֵךְ אֶל-נְבִיאֵי אָבִיךָ, וְאֶל-נְבִיאֵי אִמֶּךָ";
[שם
י"ג] ובעבור שכעס לא חלה
עליו הנבואה-
כי אין הנבואה שורה ,אלא מתוך שמחה, לכן כאשר החל לנגן שרתה עליו רוח
הנבואה ועוד נאמר: כי מיום שנסתלק אליהו הנביא- רבו- לא שרתה עליו רוח הנבואה- כי עדיין היה באבל אבל כעת – "כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן"- שרתה עליו
רוח הנבואה.,
ועוד נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל-מֶלֶךְ
יִשְׂרָאֵל, מַה-לִּי וָלָךְ--לֵךְ אֶל-נְבִיאֵי אָבִיךָ, וְאֶל-נְבִיאֵי אִמֶּךָ";
[שם י"ג]
חז"ל אומרים: שאומנם שכר מצווה בעולם הבא- אבל
בעניין שמיעה- יש גם שכר בעולם הזה כפי שכתוב:
"וְהָיָה
עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם,
אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר
נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ"
מכאן לומדים: כי חייבים לשמוע דברי תורה, תוכחות
ומוסרים תלמידי חכמים. כפי שנאמר על אברהם
אבינו. בזמן שהיה רעב בארץ ויצחק בנו –הלך לגרר ומשם רצה ללכת למצרים, אמר ה'
ליצחק:
"וַיֵּרָא
אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה: שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ
וַאֲבָרְכֶךָּ: כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ,
אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר
נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.
וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי
לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי
הָאָרֶץ. עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי;
וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" [בראשית
כ"ו, ב'-ו']
ועוד נאמר:
"וַיֹּאמֶר
אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה
וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר
שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ". [שמות ט"ו, כ"ו]
על פי דוגמאות אלה- לומדים אנו : שאם שכר מצווה
בעולם הבא, הרי שכר שמיעה בעולם הזה.
יש לשים לב, כי הפרשה פותחת בלשון רבים ומסיימת בלשון יחיד.
ארז"ל [ בתורת כוהנים כ"ו, ח]
אינו דומה המצב בו רבים מקיימים את
המצווה - למצב שבו מעטים העושים את המצווה.
רש"י [בפרשת שלח] "משא שמרים אדם לבד, אינו אלא שליש המשא שמסיעין
אותו להרים"
וכך גם בלימוד תורה: ישנה סגולה יותר- כאשר
קבוצה גדולה ,היינו- רבים מצטרפים ללימוד., אך בעניין קבלת שכר- הדבר משתנה מיחיד
ליחיד- כל אחד ואחד נוטל שכר באופן נפרד- כפי מידת הכוונה שלו בלימוד- שהרי אין
הכוונה זהה אצל כולם במידה שווה.
כפי שנאמר במסכת אבות:
"רַבִּי
חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר, שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן
דִּבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א,), וּבְמוֹשַׁב
לֵצִים לֹא יָשָׁב.
אֲבָל
שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה
בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג,), אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל
רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו
לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ.
אֵין
לִי אֶלָּא שְׁנַיִם". [מסכת
אבות ג, ב]
אבל גם אדם שלומד תורה לבדו- לשמה- גם הוא מקבל
שכר על הלימוד.
[על פי: אבות דרבי אליעזר]
ועל כך משל: "אחד שהיה לו בן קטן, השאיר
אותו בביתו והלך לשוק, לקח הבן את המגילה –היה מניחו על ברכיו- יושב ולומד. כשחזר
אביו מן השוק, אמר: הנה בני הקטן על דעת
עצמו למד תורה- שכרו ודאי מתקבל בשמים וזוהי הכוונה: שה' קובע לו שכר.
ואחד הדברים החשובים
בחיי האדם : הבריאות שאלוקים מבטיח- למקיימי המצוות:
"וְהֵסִיר
יְהוָה מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ,
לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ". [דברים ז, ט"ו]
רבינו בחיי מסביר בשני פירושים:
א] החולי הוא ממנהגו
של עולם וכל מדווי מצרים היו מחוץ למנהגו של עולם.
ב] כל חולי שבא מחוץ לגוף, כגון השינוי מזג
האוויר וקלקולו.
וכל מדווי מצרים- מחלות הנובעות- מתוך גופו של
האדם- אלוקים לא ישים על יהודים- המקיימים את התורה – ומצוותיה.
הרמב"ם סבור: כי לגבי הבטחת הברכות
החומריות- מטר ארצכם ועוד כיוצא בזה- - אין זה מתן שכר- אלא- הבטחה מה': שייתן את
התנאים המתאימים -כדי שאפשר יהיה לקיים
תורה ברוגע, שהרי, מחלות וייסורים מעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ישנה חשיבות
גדולה לקיום מצווה מתוך שמחה, כי שמחת
המצווה- גורמת לאדם להיות שרוי באושר וליהנות מזיו השכינה, למעשה- השכר האמיתי על
המצוות- יקבל היהודי- בעולם הבא, אך בעולם
הזה- יזכה תמורת קיום המצוות- בתנאים
גשמיים טובים- כולל בריאות טובה ואיתנה- רוגע ושלווה- אשר יאפשרו לו – להמשיך
ללמוד בהנאה. ויפים דברי המשנה:
"רַבִּי
יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם
הַבָּא.
הַתְקֵן
עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין" [מסכת אבות ד',
ט"ז]
