פרשת
יתרו - מדוע הוגבל העם – לא להתקרב להר סיני?
מאת: אהובה קליין .
היצירות שלי לפרשה:
"וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ: כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת". [שמוט,י"ט,י"ב]
* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)
ציורי תנ"ך/ משה מצווה על שבעים זקני ישראל- לשבת לרגלי הר סיני עד שובו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מתרה בעם ישראל - לא להתקרב להר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)
" וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רֵד הָעֵד בָּעָם: פֶּן-יֶהֶרְסוּ אֶל-יְהוָה לִרְאוֹת, וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב. וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל-יְהוָה, יִתְקַדָּשׁוּ: פֶּן-יִפְרֹץ בָּהֶם, יְהוָה. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה, לֹא-יוּכַל הָעָם, לַעֲלֹת אֶל-הַר סִינָי: כִּי-אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ, לֵאמֹר, הַגְבֵּל אֶת-הָהָר, וְקִדַּשְׁתּוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה לֶךְ-רֵד, וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ; וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם, אַל-יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל-יְהוָה--פֶּן-יִפְרָץ-בָּם. וַיֵּרֶד מֹשֶׁה, אֶל-הָעָם; וַיֹּאמֶר, אֲלֵהֶם....."
[שמות י"ט, כ"א-כ"ה]
ציורי תנ"ך/ ההכנות למתן תורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה יורד עם הלוחות מהר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/שמירת שבת/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך יתרו, ציפוריה ובניה בדרך למשה רבינו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה שופט את העם במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
הנושא המרכזי בפרשה
זו הוא : מעמד הר סיני, אך למעמד חשוב היסטורי זה- קדמו הכנות כפי שהכתוב מתאר:
"וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר
יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם; וַיַּגֵּד
מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם, אֶל-יְהוָה.
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם
וּמָחָר; וְכִבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם. וְהָיוּ
נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: כִּי
בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם--עַל-הַר סִינָי.
וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר
וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ: כָּל-הַנֹּגֵעַ
בָּהָר, מוֹת יוּמָת. לֹא-תִגַּע בּוֹ
יָד, כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה--אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ, לֹא
יִחְיֶה; בִּמְשֹׁךְ, הַיֹּבֵל, הֵמָּה, יַעֲלוּ בָהָר". [שמות י"ט, ט-י"ד]
השאלות הן:
א] מה היה התנאי
לקבלת התורה?
ב] כיצד נדרשו עם
ישראל להתכונן למעמד נשגב זה?
תשובות.
התנאי
לקבלת התורה.
ההגדה מספרת: על הערבות הטובה שה'
דרש מעם ישראל, לשם כך משה הצטווה לאסוף את כל העם.
בראשונה ,לדבר אל
הנשים ולצוות אותן לגדל ולחנך את ילדיהן- לתורה ולמעשים טובים - כדי שלא תתנהגנה
כחוה אשר עברה על פי ה' והייתה מצטדקת באומרה לה': לא לי, כי אם לאישי ציווה ה' לבלתי לאכול מעץ
הדעת טוב ורע.
אחר כך, משה הצטווה
לפנות אל הגברים -בדבר מעמד הר סיני והעם כולו עונה פה אחד: כל אשר דיבר ה' נעשה!
ויאמר ה' אל בני
ישראל: בזאת אתן לכם את תורתי, אם תביאו לי עָרֵבים אשר יגישו ערבות לאמור: מידינו יבקש ה', אם לא יעשו בני ישראל את התורה ולא ישמרוה!
ענו כל בני ישראל:
אבותינו הקדושים: אברהם, יצחק, ויעקב יערבו בעדנו לפניך, ה'.
ענה ה': ומי יערוב את
אבותיכם לפני, הן שאל אברהם - אביכם ממני
אות ומופת ויאמר לי: במה אדע אם ארש את ארץ כנען? ויצחק אביכם אהב את עשיו
אשר שנאתי, וגם יעקב אביכם אמר בצר לו: נסתרה דרכי מה',
לכן לא אקח את הערובה
הזאת ,אלא שאלתי מכם ערובה טובה ממנה!
ויהי כשמוע העם את דברי ה' ויאמרו לו:
הילדים שלנו יהיו ערבים לתורה הקדושה. כאשר ה' שמע תשובה זו אמר: הערובה הזאת טובה ונאמנה לי מאד,
מאד! לכן מיד ילדכם אבקש אם תשכח תורתי, העם ענה: אנחנו נלמד את ילדנו ואת נכדנו
את התורה ונשנן אותה להם והם יתעסקו בה בלכתם בדרך – בשכבם ובקומם - מפיהם עד עולם
התורה כלומר: לא תסור מהם לעד!
ההכנות לקראת
מעמד הר סיני.
נאמר: "כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת
יוּמָת".
המשמעות על פי מדרשי
חז"ל: כל זמן ששרתה השכינה
על ההר, כל מי שהיה מתקרב ונוגע בהר - היה מת, אך משנסתלקה השכינה כולם היו רשאים
לגשת אל ההר, מכאן הסיק רב יוסי: לא המקום של האדם מכבדו, אלא האדם עצמו גורם
לקדושת המקום.
ה"חפץ
חיים" מסביר: לקראת מתן תורה, ה' הגביל את ישראל - לבל יעלו אל הר סיני
ואף לא לגעת בקצהו, עתה כדאי לשים לב: הר זה שאין בו דעת ואין בו תחושה -
בכל זאת נתקדש מכוח המעשה של מתן תורה, עד שהוזהרו בני ישראל מנגיעה כלשהי בקצה
ההר, מכאן המסקנה: תלמיד חכם שהוא בבחינת ספר תורה מהלך- חי- שיש בו דעת ורגשות
פועלים - על אחת כמה וכמה, שכל הנוגע בקצה כבודו כאילו נגע בבת עינו!
חכם אחד מן הגליל דרש לפני רב חיסדא את המילים:
"וְהָיוּ
נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: כִּי
בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם--עַל-הַר סִינָי"
מכאן הרמז – כי ה'
נתן לעם ישראל תורה משולשת- תורה, נביאים וכתובים. לעם משולש:-
שכולל- כוהנים, לוויים, וישראלים, על ידי שלישי—על ידי משה
שהיה שלישי להוריו ביום השלישי- לשלושה ימי הגבלה, בחודש השלישי- סיון שהוא שלישי
לניסן [שהרי לפי התורה: החודש הראשון הוא: ניסן]
מוסיף ואומר: שלא
כמידת הקב"ה מידת- אדם בשר ודם, אדם
המוכר חפץ לחברו- המוכר עצוב והלוקח [הקונה] שמח. אבל אלוקים אינו כן, נתן לבני
ישראל תורה ושמח, שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו"
[משלי ד, ב]
ספורנו
מסביר: כי
האזהרה אל העם לא להתקרב להר סיני, נובעת מהחשש- פן יפלו חללים בתוך העם ויערבבו שמחת ה' בטומאת המתים וכך יטילו אבל על
קרוביהם ולא תשרה השכינה עליהם.
לדעת המלבים : מהציווי: "וְהִגְבַּלְתָּ
אֶת-הָעָם סָבִיב"- ניתן להסיק: כי יהודי חייב להגביל את עצמו בענייני אלוקות
ולא לחקור יתר על המידה את הנושא- כי הוא למעלה מתפיסתו, אלא עליו להסתפק באמונה
פשוטה.
לדעת
הרב שמשון רפאל הירש: היו צריכים את עם ישראל להזהיר לא להתקרב להר- כדי להפריד בין העם
הפרדה פיסית - לבין ההר שהוא מקור אלוקי. המקום מורם אל תחום שמעבר הארצי - לכן כל
יצור חי שיגע בהר – צפוי למיתה ורק אחרי מתן תורה יושב ההר אל התחום הארצי- כל
ההגבלה הזאת - מטרתה להוכיח: באופן מוחשי שמקור התורה הוא על אנושי ועל ארצי!
רש"י מתייחס לפסוק: "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת
בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:
כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת".
משה
קבע גבול לעם ישראל כדי שלא יתקרבו יתר על המידה להר.- הכוונה שהתחום של הגבול
מגלה לנו, שיש איסור לחצות את הגבול
ולעלות אל ההר. ואפילו בקצה של ההר היה צריך להיזהר – כדי לא לגעת גם שם.
ראיתי בספר: "פירושי
הרב דוד צבי הופמן":
אפשר שלא גידרו את ההר בגדר ממשית ,אלא מנעו מן העם
לעלות להר באזהרה מילולית בלבד.
המלבים אומר: יש ללמוד מעניין ההגבלה להר סיני מסר חשוב: אדם מישראל חייב להגביל
את עצמו ולא להרבות בחקירה ובהתפלספות בענייני אלוקות שהם למעלה מתפיסתו, אלא
עליו ללכת בדרך אמונה פשוטה בתכלית- זו
מובנה של מצוות ההגבלה בעת שאלוקים מתגלה
על הר סיני.
לסיכום, לאור
האמור לעיל, ניתן להסיק: כי האיסור להתקרב להר נבעה מכמה סיבות, כגון לא להתקרב
להר שבאותו זמן שרתה עליו השכינה- היה צורך להפריד בין ההפרדה הפיזית של בני ישראל
לבין ההר שהיה באותו זמן עם עוצמה אלוקית.
ויפה המסר – הרמוז
בהגבלה להר בזמן - ההכנות למעמד הר סיני: לא לחקור יתר על המידה את דרכי ה' אלא:
"תָּמִים
תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" [דברים
י"ח].כי אדם בשר ודם אינו
יכול להבין תמיד את מהלכי הקב"ה.
