יום שני, 22 באוקטובר 2018

שרה וצחוקה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שרה וצחוקה


 שיר מאת: אהובה קליין©


עת שמעה בשורת המלאכים

התקשתה שרה להאמין

נבואה זורעת פלאים

בתום עידן ועידנים.



בחדרי ליבה נעו ספקות

במוחה חוללו מחשבות

אברהם בא בימים

איה  מנגינת נעורים?



 צחוקה הרעיד רקיעים

 סדרי עולם נהפכים

 שרה כחומה בצורה

נכספת   למימוש הבשורה.



עת נולד זה הקטן

שמחה באה לעולם

 שרה הניקה בנים

השתתקו כל המקטרגים.

הערה: השיר בהשראת פרשת  וירא [חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הגר מגיעה לבית שרה ואברהם/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings

Hagar arrives at the house of Sarah and Abraham

" וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה".  
[בראשית ט"ז, ג]






ציורי תנ"ך/ הגר בבית אברהם ושרה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

סוכות זמן שמחתנו- מאין כי מצווה לשמוח בחג זה?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

                    סוכות זמן שמחתנו - מאין כי מצווה לשמוח בחג זה ?

מאת: אהובה קליין.

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ חג סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ שימחת  בית השואבה  במקדש/ציירה: אהובה קליין(c)

בתום ראש השנה ויום כיפור – נכנסים אנו לתוך שערי השמחה:

בחג סוכות- היהודי מגיע  למדרגה רוחנית גבוהה – זאת בעקבות הטיפוס בסולם הרוחני שהחל בחודש אלול- הן באמירת הסליחות והן בתקיעת שופר- ובקשת מחילה – איש מרעהו, ידוע שאין יום הדין – החל בראש השנה  וחתימת הדין -ביום כיפור –מכפרים  על חטאים שבין אדם לחברו- אלא עם כן - יבקש  ממנו סליחה, שמא פגע בכבודו בהלבנת פנים  ברבים ,או על ידי דיבור לשון הרע - חלילה ,וכדומה.

ביום כיפור- היהודי עולה  למעלה גבוהה  יותר בסולם הרוחני- על ידי שמקיים את חמשת האיסורים החלים עליו -ביום קדוש זה וביניהם הצום.

בכך מטהר את נפשו ונשמתו  וכאשר  מגיע חג הסוכות- הוא חש טהור וזך  לקבל את פני החג –במצוות השמחה-  ומקיים באהבה את מצוות הישיבה בסוכה- מצווה שנעשית  על ידי טבילת  כל גופו בסוכה- וזאת בדומה למצוות ישוב ארץ ישראל- בה היהודי מקיים את  הישיבה בארץ המובטחת- ברמ"ח איבריו.

חג סוכות – הוא אחד מבין שלושת הרגלים: פסח, סוכות ושבועות   החג מכונה  בכמה שמות: "חג האסיף", "חג הסוכות" ו"זמן שמחתנו":




ציורי תנ"ך/ חג האסיף[חג הסוכות] ציירה: אהובה קליין  (c) [שמן על בד.

בחג זה  מצווים אנו  במצוות השמחה! ככתוב: "ושמחת בחגך . . והיית אך שמח" (דברים ט"ז, י"ד), וכן נאמר לעניין מצוות הלולב: "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כ"ג, מ). לפיכך נקרא החג גם "זמן שמחתנו", וכך שמו בתפילות החג.

אחת המצוות שהיו נהוגות בתקופת המקדש, היא: "מצוות הקהל " המקור  למצווה זו - בחומש דברים: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל- הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל.  וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר:  מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת.  בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר:  תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל--בְּאָזְנֵיהֶם.  הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת." [ דברים ל"ב, ט-י"ג]

על פי הרמב"ם וספר החינוך: המטרה במצווה זו: להביא את עם ישראל לזירוז  בקיום המצוות – הלכה למעשה. ובכך לחזק אותם בקיום מצוות התורה מתוך אמונה בה' - התלהבות ושמחה.



בזמן מיוחד זה, הכוהנים היו תוקעים בחצוצרות ובעוד שכל העולים לרגל מתאספים בבית המקדש ועל גבי הבמה ניצב המלך-  שהיה מזרעו של דוד- והיה קורא לעם - פרקים נבחרים מתוך ספר דברים.

אברבנאל מסביר: המועד הוא: חג הסוכות אחרי ראש השנה ויום הכיפורים -לפי שעם ישראל כבר הכניע את יצרו וכעת משועבדים בעבודת בורא עולם. כאשר כל ישראל מתאספים במעמד חשוב זה - ודבקים בה' , הם מקשיבים להקראת התורה מתוך כוונה רצויה ויגיעו על ידי כך לידי יראה.

רד"צ הופמן טוען: כי אומנם מידי שנה, חג סוכות שנקרא גם בשם: חג  האסיף  מסמל את סיום עבודת השנה, אך כעת בתום שנת השמיטה שכללה שביתה ממלאכת העבודה באדמה, מזכירה את האווירה שהייתה במדבר וזה זמן ראוי לעם ישראל לקבל מחדש את התורה - מתוך אימה ויראה.

 לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד: כמה חשובה מידת השמחה- לא רק בחג הסוכות- אלא תמיד- במהלך  עבודת ה'-  היום יומית.

וכך התורה מתארת את חשיבות השמחה ובהעדרה, חלילה- את העונש:

"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל - וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה' בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל, וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ" [דברים כ"ח- ל"ז- ל"ח]

 יהי רצון שנזכה תמיד לקיים את  התורה ככתבה ולשונה- כדברי דוד המלך:

              "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה"  [תהלים ק, ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 16 באוקטובר 2018

פרשת לך-לך/ מי הייתה הגר וכיצד הפכה לשפחה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת לך- לך- מי הייתה הגר, כיצד הפכה לשפחה?

 מאמר מאת: אהובה קליין .

הציורים שלי לפרשה:

העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו עולים לכנען בציווי ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)




 ציורי תנ"ך, הציווי לאברהם: "לך- לך....."/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות
 ציורי תנ"ך/ אברהם ושרה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פרעה משיב את שרה לאברהם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
 [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו  שבים ממצרים  לארץ /ציירה: אהובה קליין (c)
 [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ אברהם מיישב את הסכסוך בין רועי אברהם לרועי לוט/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ לוט משקיף על סדום/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/מלכי-צדק מוציא לחם ויין לאברהם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הבטחת הבנים  לאברהם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הגר וישמעאל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הגר מתפללת במדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ " והיית לאב המון גויים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הגר, אברהם ושרה/ ציירה: אהובה קליין (c)



שרה - אשת אברהם - הייתה עקרה במשך עשר שנים, לכן לקחה את הגר המצרית - בתום  תקופה זו ונתנה אותה לאברהם לאישה כפי שהכתוב מתאר את  השתלשלות העניינים:


"וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר.  וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת--בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי.  וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה.  וַיָּבֹא אֶל-הָגָר, וַתַּהַר; וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.  וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ--אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ; יִשְׁפֹּט יְהוָה, בֵּינִי וּבֵינֶיךָ.  וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי, הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ--עֲשִׂי-לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ; וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ".[בראשית ט"ז, א-ז]


השאלות הן:


א] מי הייתה הגר ? מדוע החליטה שרה לקחתה?

ב] מה גרם למתיחות בין שרה להגר?

תשובות.

הגר ומטרת לקיחתה לבית אברהם ושרה.

רש"י מסביר:

הגר הייתה בת פרעה מלך מצרים והפכה לשפחה לשרה- הכיצד?                      על כך תשובה מעניינת : כשראה פרעה את הנסים שנעשו לשרה כשנלקחה לבית פרעה כפי שהכתוב מתאר:  "וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה.  וּלְאַבְרָם הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים. וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי, אֵשֶׁת אַבְרָם.  וַיִּקְרָא פַרְעֹה, לְאַבְרָם, וַיֹּאמֶר, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי"

פרעה החליט: שמוטב שתהיה בתו  שפחה בביתם של אברהם ושרה, מאשר גבירה ואישה מכובדת בבית אחר.

שרה החליטה לקחת את הגר כדי לתתה לאשה לאברהם - וחשבה בליבה  שבזכות שהיא תכניס את צרתה לבית זה -[כי שתי נשים הנשואות לאיש אחד  קרויות "צרות"- זו לזו]. אולי יוולדו  לה בנים ממנה.

נקט הכתוב : "אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה";– לשון בניין, התורה באה ללמד על  דרך משל: מי שאין לו בנים- אינו בנוי, אלא הרוס.

בהמשך נאמר: שאברהם שמע "לְקוֹל שָׂרָי" –הכוונה  ששמע לקול רוח הקודש שבה.

רש"י מדייק במילה: "לְקוֹל" – כי אם היה  כתוב: "בקול"- הכוונה לשמוע בקולה- אלא הכוונה : אברהם שמע לקול רוח הקודש שבה.

שרה לקחה את הגר בדברים - כי כל מקום  שכתוב: "לקיחה" אין המשמעות לקיחה בידיים כמו שלוקחים מטלטלים, אלא הכוונה: לקחת במילים.

שרה לקחה את הגר בדברי ריצוי, שאמרה לה: אשרייך  שזכית להדבק בגוף כה קדוש.[ב"ר]

הרמב"ן מדגיש את הכבוד הדדי בין שרה לאברהם.

על המילים: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי" מסביר הרמב"ן: יש בכך רמז שאברהם מתאווה היה מאד לבנים , אך לא עשה דבר ללא רשותה של שרי ולא התכוון שהוא יבנה מהגר ויהיה לו ילד ממנה. אלא שכל כוונתו הייתה לבצע את רצון שרה - כדי שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה ,או תהיה לה זכות לבן משל עצמה  בעקבות החלטתה - כמו שאומרים חז"ל.

מוסיף  הרמב"ן  הסבר על המילים: "וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית"  מכאן שאברהם לא מיהר לדבר , אלא עד שלקחה שרה את הגר ונתנה בחיקו.

זה בא לרמוז: ששרה לא התייאשה מאברהם ולא התרחקה ממנו. אך רצתה שגם הגר תהיה  אישה נשואה לאברהם.

מכאן ניתן לראות עד כמה נהגה לכבד את אברהם.

רש"ר  מתייחס למילותיה של שרה: "אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה"; דרך בן שנולד ההורים ממשיכים לבנות את בניין האנושות והאומה, הם  גם  משפיעים מאישיותם וסגולותיהם המיוחדות על הבניין, "בית אברהם" ,למעשה, כולל את כל הדורות בהמשך והדורות הבאים מביאים לידי ביטוי גם את סגולותיו הייחודיות של אבי האומה, "בית ישראל" במשך כל הדורות מבטא את כל השאיפות שהונחלו על ידי  האבות.

המתיחות בין הגר לשרה.

רש"י מסביר: לאחר שהרתה הגר - היא התחילה לזלזל בשרה , כיוון שחשבה שאין פנימיותה  שווה לחיצוניותה - שכלפי חוץ היא מראה את עצמה  כאלו צדיקה, אך האמת היא: שהיא איננה צדקת וההוכחה לכך היא: שלא זכתה להרות לאברהם במשך כל השנים שהייתה נשואה לו ואילו - היא- הגר נתעברה מיד.

שרה מאשימה כעת את אברהם באומרה: "חֲמָסִי עָלֶיךָ--אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ";

הכוונה : שהחמס- העוול הזה - שהגר גורמת לשרה על ידי הזלזול שנוהגת כלפיה - בכך אשם ,כביכול, אברהם - מפני שמראש היה יכול למנוע זאת.           כיצד ?  בזמן שאברהם התפלל אל  הקב"ה ובקש ממנו  בנים, הוא התפלל רק על עצמו ,לכן ה' קיבל את תפילתו בלבד- שיזכה בבנים, כמו כן שרה מאשימה את אברהם בכך שהיה יכול למחות בהגר ולא  מחה.

מיד : וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי, הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ--עֲשִׂי-לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ; וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ".[בראשית ט"ז, א-ז]

הרמב"ן סבור: שעל ידי ששרה הייתה מענה את הגר גם אברהם אבינו חטא, בכך שלא מנע זאת ממנה.

לפיכך ה' שמע את עניה ונתן לה בן  שיהיה פרא אדם - לענות את זרע  אברהם ושרה - בכל מיני סוגים של עינויים.

הרמב"ן רואה בגורל הקשה שפקד את ישראל, במשך הדורות אחר כך כעונש משמים -  בעקבות כישלונם המוסרי של אברהם ושרה שלא התעלו ביחסיהם עם הגר - לרמה מכובדת ההולמת צדיקים ברמתם  ועל זה אמרו חז"ל:  "הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה"

רש"ר גם סבור: שהגר זלזלה  בשרה ולא כיבדה אותה. במיוחד לאחר שהרתה היא החשיבה את עצמה נעלה משרה ובכך אברהם אשם שהרי שרה בעצמה נתנה את הגר לאברהם  ואם כעת פחת ערכה של שרה בעיני הגר- הרי  הדבר נובע מהתנהגות אברהם.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי  הגר הייתה בתו של פרעה , שרה לקחה אותה בתום עשר שנים  לעקרותה, לפי שחפצה הייתה שתזכה לבנים בזכות כך.

אך , לאחר שהתעברה הגר , החלה מזלזלת בגבירתה והדבר  גרם למתחים בבית והפר את  איזון השלווה בין אברהם לשרה, לפיכך שרה החלה מענה אותה.

בכך, בעצם היה כישלון מוסרי של שרה ואברהם- הנותן את אותותיו גם כיום.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הגר,שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הגר

 שיר מאת: אהובה קליין©



מבית מלוכה במצרים

הגר מחישה רגליים

מעליה  יריעת שמים

אלוקים פוקח עיניים.



חוצה חולות ומדבריות

סלעים, אבנים ומהמורות

אל אוהל שרה מגיעה

לציית לגברתה בגאווה.



שרה  מייחלת להמתיק חיים

 לשים קץ  למועקה וקשיים

 בתום עשר שנות עקרות

 להימלט מאפלה ובכות.



 חיש הרתה השפחה  לאברהם

הפכה  לסופת סערה ורעם

 הטיחה בגבירתה הערות

מעתה נסללה הדרך לצרות.

 הערה: השיר בהשראת פרשת לך- לך [חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ונח מצא חן בעיני ה' :

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings

God loved Noah


"וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה". 
 [בראשית ו, ח ]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 8 באוקטובר 2018

פרשת נח- במה- נח מצא חן- בעיני ה' ?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נח - במה נח מצא חן - בעיני ה' ?

מאת: אהובה קליין.

 הציורים שלי לפרשה:



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ נח מוצא חן בעיני ה'/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ נח בונה  תיבה וליצני הדור לועגים/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ המבול  ותיבת נח/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ נח והיונה עם עלה הזית/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ נח נוטע כרם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ נח שותה יין ומשתכר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/קשת בענן/ ציירה:אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/  נח ושלושת בניו/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ אנשי דור הפלגה בונים מגדל וראשו בשמים/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עונשם של אנשי דור הפלגה/ ציירה: אהובה קליין (c)


פרשה זו- היא המשך לסיומה של פרשת בראשית, שם נאמר: "וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה". [בראשית ו, ח]

כאן הכתוב ממשיך:

"אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת- הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ".  [בראשית ו, ט]

השאלות הן:

א] מדוע נח מצא חן בעיני ה' ?

ב] מה המשמעות:" אֶת- הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ". ?

תשובות.

נח מצא חן בעיני ה'

רבינו בחיי מסביר :

"וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה".

הרשעים היו ראויים להימחות ונח הצדיק היה ראוי להינצל - כי מצא חן בעיני ה' וכאן מובן למי העונש, הרשעים נענשים במי המבול ואילו השכר של נח הוא  שהוא מצא חן בעיני ה' וגם  עתיד להינצל מהמבול. ועל כך אמר שלמה המלך:  "נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב".  [משלי כ"ב ,א]

על פסוק  זה אומר הרלב"ג: השם הטוב –של האדם, מועיל יותר לאדם מאשר הכסף והזהב שברשותו, כי אדם שהוא צדיק ומתחשב בזולת- הוא גם אהוב על סביבתו ובתקופות קשות יוכל  ליהנות מהמחסה שלהם ,יותר מאשר יוכל לחסות בכספו וזהבו.

עוד נאמר: "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב" [קהלת ז, א]

על כך  אומר : אבן עזרא:

העני יודע ששמו הטוב –  היינו - מעשיו הטובים שבאמצעותם רוכש את שמו הטוב- יש בו יותר כבוד משמן טוב ויש לו יותר תענוג ויום המוות טוב יותר לאדם - שיש לו שם טוב מיום היוולדו- כי ביום היוולדו האדם אינו יודע מראש אם יהיה טוב ,או רע. אך במותו מתגלה שמו הטוב היות ובעולם הבא -יזכה לשכר טוב ולמנוחה ולא יראה עמל - אך אין המצב כך ביום היוולדו של האדם- כי האדם לעמל יולד. ויש מפרשים האומרים: שטוב יעשה אדם שכל יום  ויום יחשוב על יום המוות מאשר על יום היוולדו - כי זה דבר מועיל ותורם לדרכיו.

על פי ספר "אוצר אגדות התורה" [- ליקט: ישראל יעקב קלפהולץ ]:  באו המלאכים, ושאלו את ה': "במה מצא חן -נח  בעינך?" השיב להם מה ההבדל בין נח לבין קודמיו:

כשהוליד שת- את אנוש- בנו ובקש ממנו שיאכיל את  אביו, השיב לו:  שהוא מוכן להאכילו, אבל כאשר בקשו ממנו להאכיל גם את סבו- את אדם, השיב להם: "מה לי ולו?" "די לי באבי, לא אוכל לדאוג  גם לסבי "וכך גם הבאים אחריו- לא הסכימו להאכיל את הסבא, אלא את אביהם בלבד. כשנח  הופיע בעולם ובקשו ממנו להאכיל את סבו השיב להם:

"היכן כל קרוביי וגואליי וכל אבות אבותיהם, כי חפץ אני להאכיל ולכלכל את כולם ולשרתם כל ימיהם"

כאשר המלאכים שמעו על כך- הם הבינו מדוע נח מצא חן בעיני ה' ואמרו: "אין כנח צדיק תמים, עושה צדקה וחסד, יהי רצון שצדקתו תצילו ממוות"

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מסביר את משמעות המילים: "וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה"- מציאת החן אינה משהו  מקרי, מילים אלה נאמרות על מי שה' חנן אותו בעוצמות ותכונות מיוחדות - למען מימוש מטרות נעלות ומיוחדות, כך היה אצל משה רבינו וכך נאמר גם על עם ישראל:

"כֹּה אָמַר יְהוָה מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב..." [ירמיהו  ל"א, א]

וכך נאמר על נח- שבעוד כל הדור השחית את דרכו ונענש בכליה,  נח היה נראה ראוי בעיני ה' להציל את  כל הגרעין הטוב ולהעביר הלאה את העתיד.

אם אדם ראוי שה' יחונן אותו- זוהי  ההוכחה שהוא מוצא חן בעיניי ה', מציאת החן מושגת על ידי עמל ויגיעה, לכן המילה: "מצא" הכוונה למעלות רוחניות, כגון: חכמה, דעת שהם מושגים על ידי  עמל ויגיעה.

המחשבה היא קשה: שלאחר אלף וחמש מאות שנות היסטוריה אנושית –עומדים נח ומשפחתו לבדם וה' בונה את העולם בהתבססות- על איש  אחד.

הרב שמואלביץ בספרו:" שיחות מוסר"  מצטט את דברי חז"ל: "אפילו נח  שנשתייר מהן לא היה כדאי, אלא שמצא חן בעיני ה'  "

ומעובדה זו אנו למדים כאן את גודל המעלה של מציאת חן בעיני ה' , שהרי אם נח לא היה מוצא חן בעיני ה' היה נאבד  עם כל  דור המבול ולא הייתה מועילה זכות אבות וזכות עם ישראל וזכות הגואל- שעתידים לצאת ממנו ולא בזכותם ניצל, אלא רק היות ומצא  חן בעיני ה'.

 וכך היה אצל משה רבינו, לפי שנאמר:

"וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ" [שמות ל"ג,י"ג]

העניין של "מציאת חן"- היא המשמעות: שהאדם זוכה לקרבתו וחסדו של ה' למעלה מן הראוי לו, "חן"- היא האהבה שאותו אדם זוכה מאת ה' כלפיו.

דרך השגת  החן היא אחד הדברים הנעלמים- ועל כך אמר שלמה המלך: "..וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים, חֵן.." [קהלת  ט, י"א]  מצד החכמה לבד אין דרך להשיג את החן, אך על פי הכתובים ישנם שני יסודות  שבאמצעותם ניתן להשיג את מציאת החן בעיני אלוקים:

א] ענווה – שנאמר:" וְלַעֲנָוִים, יִתֶּן- חֵן". [משלי  ג, ל"ד]

ב] תורה-  "אַיֶּלֶת אֲהָבִים,    וְיַעֲלַת-חֵן" [משלי ה', י"ט]

שני  יסודות אלה- יש בכוחם להציל את האדם מן הסכנה- הענווה מצילה את האדם כי בעלי הענווה – זוכים לקבל חן מה'. וכיוון שאדם זוכה למציאת חן בעיני ה'- הוא ניצל מכל רע וגם אם חטא וראוי להיענש הרי החן מגן עליו כמו שאמרוְ חז"ל:[ מסכת ברכות ז, א]

"וְחַנֹּתִי אֶת-אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת-אֲשֶׁר אֲרַחֵם" [שמות ל"ג, י"ט]

בנוגע לתורה- העוסקים בתורה נדבק אצלם חן וכך מובטח שהתורה מגינה עליהם מכל רע, כך מסביר רש"י [גמרא  כתובות, ט"ז, ב] ולומדים את הרעיון מקל וחומר: שאם יש  בלימוד התורה לעלות חן על לומדיה ברור שיש ביכולתה להגן  מפני סכנות, החן  - ששורה על לומדי התורה הוא מציל ומגן וכך ניצל נח מימי המבול על ידי שמצא חן בעיני ה'- למרות שלא היה ראוי וכדאי להינצל.

"אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ- המשמעות:

רבינו  בחיי מסביר את המשמעות של הליכת הצדיק: ומצטט את דברי שלמה המלך:  "מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק, אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו." [משלי כ, ז]

אין האדם צדיק, אלא ילך בדרך עבודת ה' באופן תמים ויקיים מצוות וחסדים -במטרה  לירא את ה' מתוך אהבה ולא  יעשה זאת מתוך מטרה להתפאר ולהתגדל במעשיו .

אלא יקיים את המצוות לא  מתוך גאווה, אלא באופן של ענווה וצנעה.  אדם כזה נקרא: "איש אמונים"

הוא אינו מכריז בקולי קולות את המצוות שקיים, אלא עושה הכול בצנעה.   

רבינו בחיי מוסיף ואומר: הכתוב הזכיר שלוש מעלות של שבח לנח:

א] היה צדיק במעשיו- לא איש חמס כבני דורו.

ב] היה תמים- שהיה שלם בכל מידותיו- לא היה בו מום- לא הייתה בו מידה מגונה. על כך נאמר: "אַשְׁרֵי תְמִימֵי-דָרֶךְ" [תהלים קי"ט]- -שהיו תמימי  המידות- וזה ההפך מבני דורו.

ג]" אֶת- הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ"-  ידוע כי את מידת ההתהלכות מצאו רק  ביחידי   הדור.

רש"ר מבהיר: נח התהלך יחד עם אלוקים כי נח דבק באלוקים וויתר על חברתם של בני אדם בדורו -שהיו לועגים לו וכך נעשה ראוי להיקרא בשם "נח" ובדרך זו הנחיל לאנושות- שהייתה חסרת תקווה- עתיד חדש.

על פי "ילקוט דרוש": הכוונה שנח לא היה נוהג להוכיח את בני דורו על חטאיהם לכן נחשב "צדיק תמים בדורותיו" היה נחשב בעיני כולם- צדיק וחביב מפני שהיה מתבודד עם האלוקים בלבד.

על פי "קשת אהרון": נח עלה ממדרגה למדרגה, ממעלת צדיק נתעלה למדרגת תמים עד שהגיע למדרגה- בה התהלך  את האלוקים.

ה"כלי יקר" מסביר: כי המשמעות  של:" אֶת- הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ"- שלא פנה לעבודת אלילים. למעשה- לא השתתף בעבירות של בני דורו: גילוי עריות ,גזל ועבודה זרה.

הספורנו  מבאר: שנח  הלך בדרכיו להיטיב לזולת  והיה מוכיח את בני דורו על חטאיהם.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי נח מצא חן בעיני ה'- את מציאת החן הזאת- השיג  באמצעות עמל ויגיעה והיה צדיק בדורותיו ,את האלוקים התהלך ולא חטא כבני דורו- בזכות מציאת החן והדרך בה הלך- הוא ובני ביתו  היו ראויים להינצל מן המבול ולהמשיך את האנושות לעתיד חדש.

מי ייתן ועם ישראל ימצא חן בעיני ה' תמיד ויהיה ראוי להגנה מפני איומי האויבים סביב, כפי שנאמר:

"כֹּה אָמַר יְהוָה מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב..." [ירמיהו  ל"א, א]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר