פרשת שופטים, אימתי יש להטיל מצור על עיר-וכיצד?
מאת: אהובה קליין.
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ משפט - צדק- אלוקי/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משפט צדק בשער העיר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ דבורה השופטת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ המלך וספר התורה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ האיסור למלך להרבות בסוסים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שלמה המלך- החכם באדם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ דוד המלך על רקע ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שלמה המלך מביט בפריחת האביב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ המלך כשופט/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול מברך את עם ישראל- טרם יציאתם למלחמה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מצור על האויב/ ציירה: אהובה קליין (c)שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ נביא אמת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
אחד הנושאים שבפרשה:
אימתי לשים מצור על עיר
וכיצד לנהוג בעת המצור עם עץ השדה?
וכך התורה מתארת את
המצב: "כִּי-תִקְרַב
אֶל-עִיר, לְהִילָּחֵם עָלֶיהָ--וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ, לְשָׁלוֹם. וְהָיָה אִם-שָׁלוֹם תַּעַנְךָ, וּפָתְחָה
לָךְ: וְהָיָה כָּל-הָעָם
הַנִּמְצָא-בָהּ, יִהְיוּ לְךָ לָמַס--וַעֲבָדוּךָ. וְאִם-לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ, וְעָשְׂתָה
עִמְּךָ מִלְחָמָה--וְצַרְתָּ, עָלֶיהָ" [דברים כ, י- י"ג]
בהמשך הכתוב מתאר: "כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים
רַבִּים לְהִילָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ
עָלָיו גַּרְזֶן--כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת: כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ
בַּמָּצוֹר. רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע,
כִּי-לֹא-עֵץ מַאֲכָל הוּא--אֹתוֹ תַשְׁחִית, וְכָרָתָּ; וּבָנִיתָ מָצוֹר,
עַל-הָעִיר אֲשֶׁר-הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה--עַד רִדְתָּהּ". [כ,
י"ט –כ]
השאלות הן:
א] במה התורה מזהירה
את עם ישראל?
ב] כיצד לנהוג כלפי
עץ השדה- בעת המצור?
תשובות
כוח
השלום.
רש"י מסביר: אם אותה עיר שעם ישראל מתקרב אליה, איננה חפצה בשלום, יש
לצור עליה מצור - מהטעם: שאם היא איננה חפצה בשלום, סופה להילחם בך אם תניח אותה
ותלך, כלומר תוותר. במצב זה יש לצור עליה ואף להרעיבה ,להצמיאה ולהמיתה מיתת תחלואים.
רבינו בחיי מביא את דברי רש"י: מדובר במצב של מלחמת רשות. תחילה פותחים בשלום עם האויב – כדי לנסות
להימנע ממלחמה, אבל במלחמת מצווה של שבעה העמים אין פותחים
בשלום.
מדגיש רבינו בחיי: בכל מקרה פותחים תחילה בשלום- בין אם זו מלחמת רשות ובין אם זו מלחמת
מצווה- אין הדבר אמור לגבי עמון, ומואב לפי שנאמר:
"לֹא-תִדְרֹשׁ
שְׁלֹמָם, וְטֹבָתָם, כָּל-יָמֶיךָ, לְעוֹלָם".[דברים כ"ג, ז]
אך אם הם בעצמם ביקשו
שלום , מקבלים את בקשתם.
פרשה זו מהווה אזהרה
לעם ישראל שלא יתחילו להילחם עם שום אומה ,אלא אם כן קודם קוראים לה לשלום!
זה אמור לגבי מלחמת רשות וכן לגבי מלחמת מצווה של שבעת העמים ,אם העמים מקבלים על
עצמם את שבע מצוות בני נח וגם את מס המלך- אז אין הורגים מהם נשמה. שנאמר:
"וְהָיָה֙
אִם ־שָׁל֣וֹם תַּֽעַנְךָ֔ וּפָתְחָ֖ה לָ֑ךְ וְהָיָ֞ה כׇּל ־הָעָ֣ם הַנִּמְצָא ־בָ֗הּ
יִהְי֥וּ לְךָ֛ לָמַ֖ס וַעֲבָדֽוּךָ"׃ [דברים, כ, י"א]
הכוונה: שהם יסכימו
לעבוד את המלך בגופם ובממונם, כגון: בניית חומות וחיזוק מצודות ובניין ארמון המלך,
כמו שנאמר:
"וְזֶה
דְבַר-הַמַּס אֲשֶׁר-הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת-בֵּית יְהוָה
וְאֶת-בֵּיתוֹ וְאֶת-הַמִּלּוֹא, וְאֵת, חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם; וְאֶת-חָצֹר
וְאֶת-מְגִדּוֹ, וְאֶת-גָּזֶר". [מלכים א, ט, ט"ו]
רש"י מסתמך על ספרי האומר: "דבר אחר: "כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר...": מגיד שתובע שלום שניים שלושה ימים עד שלא נלחם בה, וכן הוא
אומר:
"וַיֵּשֶׁב
דָּוִד בְּצִקְלָג, יָמִים שְׁנָיִם".[שמואל-ב, א, א]
מתוך דברי הכתוב
בפרשתנו אנו לומדים שני מסרים:
א] שזמן המצור היה
לפחות שלושה ימים.
ב] לפני הטלת המצור
יש לתבוע שלום במשך שניים ,או שלושה ימים.
במלחמת רשות זו -
המטרה להחריב את העיר ,אך אילו היה מדובר במלחמת מצווה נגד שבעת העמים- עליהם נאמר: "לא תחיה כל
נשמה"! כפי שהכתוב מתאר:
"רַק
מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא
תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה". [דברים, כ, ט"ז]
רש"ר מסביר: המצור על העיר נועד "לתפשה ולא לשבותה" [על פי ספרי] המטרה
צריכה להיות ,אך ורק להכניע את העיר- ולא להפוך את התושבים לעבדים כשבויי מלחמה.
התייחסות אל עץ השדה.
הרמב"ן מבהיר: אסור להשחית עץ פרי כלל – כפי שהתורה מציינת: "כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ
לֹא תִכְרֹת: "כִּי הָאָדָם עֵץ
הַשָּׂדֶה"
זה כמו: "כי נפש
הוא חובל"
אבל על פי דעת
רבותינו: מותר לכרות עץ מאכל –כדי לבנות מצור, ולא אמרה
התורה: רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל וגו' ,אלא
להקדים ולהגיד: שאילן סרק קודם, הכוונה: שהתורה
הזהירה לא להשחית את העץ ולכרות
אותו דרך השחתה.
רבינו בחיי מוסיף על דברי הרמב"ן
ואומר: "אין לך להוציא כוח בזה לכרות עץ השדה, אלא תשמור
מהשחית אותו ומהזיקו ותיקח ממנו התועלת, זהו כי ממנו תאכל, ואם אתה משחיתו נמצאת
מזיק ומפסיד התועלת".
במילים אחרות: אין
להשחית עץ הנותן פירות- לפי שממנו יש לאדם תועלת.
ודרשו רז"ל: אם תראה תלמיד חכם
והגון- ממנו תאכל ואותו לא תכרות.,,, כלומר
עץ השדה הוא משל לתלמיד חכם- שאותו יש לכבד וללמוד ממנו.
דעת מקרא סבור: הכתוב מתכוון לאסור כריתת עצים הגדלים סביב העיר- לפי שהצרים על העיר רגילים להשחית את המקום שהם חונים שם, לכן אסרה התורה להשחית את העצים ולקצץ את ענפיהם,
אבל אין האיסור הזה חל על המלחמה במואב –
לפי שהם היו אויבי ישראל- כפי שמתאר דוד
המלך: "אָמְרוּ--לְכוּ,
וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי; וְלֹא-יִזָּכֵר
שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד ..... אָהֳלֵי אֱדוֹם, וְיִשְׁמְעֵאלִים; מוֹאָב וְהַגְרִים". [תהלים פ"ג,
ה- י"ז]
אלישע
הנביא אמר על מלחמת מואב- למלך ישראל:
"וְהִכִּיתֶם
כָּל-עִיר מִבְצָר, וְכָל-עִיר מִבְחוֹר, וְכָל-עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ,
וְכָל-מַעְיְנֵי-מַיִם תִּסְתֹּמוּ; וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה, תַּכְאִבוּ
בָּאֲבָנִים". [מלכים ב',,ג, י"ט]
אונקלוס
אומר:
אסור להרים ברזל על עץ הפרי כי ממנו אוכלים וממנו באה הפרנסה- כי לאחר שתכבוש את
העיר – עץ הפרי יספק לך מחיה.
דבר
אחר: באה התורה ללמדנו מידות טובות- מידת החמלה - שנהיה מרחמים על דבר שנהנינו
ממנו – כמו שאמרו בתלמוד: "בור ששתית
ממנו אל תזרוק בו אבן"
יונתן
תירגם-
שהעץ שונה מן האדם- לפי שאינו יכול להסתתר בעת מלחמה .
העץ
שמותר להשחיתו: הוא עץ שעדיין צעיר ואינו נותן פירות, ואתה יודע שהוא
אינו עץ פרי וגם שיגדל לא ייתן פירות- הוא אילן סרק, מותר לקצוץ ענפים ממנו
– ואפילו לגדעו כליל.
התורה
אוסרת לכרות עץ מאכל , אפילו בעת הטלת מצור על מקום בזמן מלחמה.
בדומה
לכך מצאנו למען מטרה קדושה- כי ציוותה התורה לקחת "עצי
שטים" ולא עצי פרי ועל כך נאמר בשמות רבה: "ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים" וכאן לימד ה' אותנו דרך ארץ- התנהגות נאותה,
ה' שהכול שייך לו ,כאשר ציווה להקים
משכן לימד, אותנו: שאם אדם ירצה
להקים בית מעץ פרי, אמור לו: מה מלך
המלכים שהכול שלו כאשר ציווה לבנות משכן - ביקש לבנות את המשכן רק מעצים שלא נותנים פירות, אתם לצרכים הפרטיים
שלכם על אחת כמה וכמה.
על פי הרמב"ם: התורה אוסרת להשחית עצי פרי בכל מקום ובכל זמן ולא רק בזמן מצור
הקודם למלחמה.
כך כותב הרמב"ם
:"אין קוצצים אילני מאכל ולא במצור
בלבד, אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל
דרך השחתה- לוקה [נענש] ולא האילנות בלבד,
אלא, כל המשבר כלים וקורע בגדים, והורס בניין [הראוי למגורים], סותם מעיין ומאבד מאכלים
הראויים לאכילה דרך השחתה- עובר ב: לא תשחית.
לסיכום, לאור האמור לעיל: על פי התורה- יש תמיד להעדיף את השלום עם האויבים, אך
אם האויב מסרב לשלום -יש לצור עליו מצור ולהיזהר לא לפגוע בעצי הפרי- שהם מספקים
מזון לאדם : "בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן"!
ציורי תנ"ך/ הבאת קורבנות לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)
