פרשת מצורע- מהי נקודת האור הגנוזה
בנגע כותלי הבית?
מאת: אהובה קליין.
[המאמר לעילוי נשמת
אימי ז"ל-חיה בת בן –ציון.]
פרשה זו היא המשך
לפרשת תזריע, דנה רבות בסוגי נגע הצרעת ובמלאכותיו של הכהן שתפקידו להביא למצב של
טהרה, בכל המצבים:
לדוגמא: נגע בביתו של
האדם, וכך התורה מתארת זאת: "וידבר ה' אל משה ואל אהרון לאמור: כי תבואו
אל-ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה
ונתתי נגע צרעת בבית אחוזתכם: לאמור כנגע נראה לי בבית: וציווה הכוהן ופינו
את הבית בטרם יבוא הכוהן לראות את הנגע ולא יטמא כל –אשר בבית ואחר כן יבוא הכוהן לראות
את- הבית: וראה את הנגע והנה הנגע בקירות הבית שקערורות ירקרקות או אדמדמות ומראיהן
שפל מן הקיר.."[ויקרא י"ד, ל"ג-ל"ז]
השאלות הן:
א] מדוע התורה מדגישה
את הצרעת בבתים דווקא בארץ ישראל?
ב] מהי נקודת האור בהבטחה
האלוקית:
"ונתתי נגע צרעת
בבית אחוזתכם?
ג] מהו תפקיד הכוהן
במקרה של נגע בבית?
התשובה לשאלה א]
על כך עונה
הרמב"ן:כי הצרעת פוגעת בעם ישראל -נבחר ה' היושב בארץ ישראל שהיא נחלת ה'.
ואלו הם דבריו: "זה
העניין אינו בטבע כלל, ולא היה בעולם ,וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לה',
רוח ה' עליהם תמיד להעמיד גופם, בגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא
ועוון יתהווה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו להראות ,כי סר ה' מעליו, לכן אומר
הכתוב: "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם"
עונש זה של נגעים
בבית נוהג אך ורק בארץ ישראל-מהטעם : "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה
תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה ":[דברים
י"א,י"ב]
כלומר-ארץ ישראל היא קדושה, לכן אם האדם היושב
בה וחוטא- באים עליו הנגעים.
נאמר: בראשונים,במדרש
,תדשא: כי ארץ ישראל מודגשת
בנושא נגעי הבתים ,לפי שבמדבר היו גרים
באוהלים ושם לא היו נגעים,
אלא רק בארץ המובטחת.
חז"ל בערכין
ט"ז אומרים: כי הסיבה להיווצרות
הנגעים בבתים בארץ ישראל היא: עניין צרות העין, כאשר אדם חושב שביתו ונכסיו שייכים
אך ורק לו ואין הוא מקיים מצוות הכנסת אורחים בביתו ובאותה דרך שוכח כי הארץ -כולל הנכסים-הם בבעלות הקב"ה. ולכן אין
להפגין כלפי הזולת צרות עין ובעלות מוחלטת על הרכוש.
כי במצב בו האדם
חושב: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה",
ה' יכול להוציאו מביתו על ידי הבאת נגעים.
התשובה לשאלה ב]
על כך עונה
רש"י: דווקא בנגעים ישנה
בשורה טובה לעם ישראל,
לפי שהאמוראים הטמינו מטמוניות של זהב בקירות בתיהם
במשך ארבעים שנה -כאשר בני ישראל התהלכו
במדבר, עם כניסת בני ישראל לארץ, בראותם את הנגע שמופיע בבתים היו חייבים לנתץ את
הקירות וכך התגלו האוצרות. ובכך התממשה ההבטחה האלוקית לעם ישראל: "ובתים
מלאים כל טוב"[דברים ו,י"א] לכן נאמר בלשון עתיד: "ונתתי נגע
צרעת"-שהיא לשון בשורה והבטחה לישראל.
הכלי יקר אומר: כי הבשורה הטובה בנגעים היא: שנאמר: "כילה ה' את -חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון.."[איכה
ד,י"א]הכוונה- שהקב"ה ,כך מכלה את כעסו בדומם-בעצים ובאבנים ואינו נוגע
ישר בגופות, כך בשורה זו חלה בנושא: נגע הבתים, לכן נאמר: " כנגע נראה לי
בבית "- כלומר בדמיון נראה לי ,כעין
נגע ,ראיתי בבית וראוי לבוא אלי לבדוק זאת.
רבינו בחיי מביא
מדרש: לפיו כל עניין הנגע
בבית, אינו אלא משל:
"ובא אשר לו
הבית"-זה הקב"ה.
"והגיד
לכוהן"- זה הנביא ירמיהו.
"כנגע נראה לי
בבית"- זה הצלם שהעמיד מנשה בהיכל.
תשובה לשאלה ג]
במקרה וישנו נגע
בביתו של אדם, הוא מספר זאת לכהן ,הכהן מצווה לפנות את הבית בטרם יבוא לבדוק-כי כל
עוד הכהן לא פסק: "טמא" אין
הבית טמא-כך מסביר רש"י.
ראשית ,היה צורך
לפנות את כלי החרס-לפי שאם נטמאו –אין להם טהרה ומותר להשתמש בהם רק לצורך חולין
כשאינו מקפיד על טהרתם, ובמקרה וכלים אלה נטמאו יש לשבור אותם כדי שלא יטמאו תרומה
,או קודשים.
יש לפנות גם את
"כלי השטף"-אלו כלים שאם נטמאו ניתן לטהרם.
ומדוע יש לפנות את כל
מה שיש בבית ,בטרם הכהן יבוא?
שאם אכן יש נגע בקירות הבית ולא רוקנו את הבית-כל מה שבבית נטמא וייסגר
. במידה ויש "כלי שטף"- אם נטמא
ניתן לטבול ולטהר ואם מדובר באוכל ומשקה-יאכל אותם בימי טומאתו, אין התורה חסה ,אלא
על כלי חרס שאם נטמא ולא הוציאו מהבית בזמן- ינותץ.
אחרי זה הכהן מגיע ורואה את הנגע-אם הוא נראה שקוע בקיר-בגוון ירקרק, או
אדמדם- יוצא הכוהן אל פתח הבית ומסגיר אותו לשבעה ימים ואם אחרי זה ראה שהנגע
התפשט, באותו מקום יוציא את האבנים.
ואת הטיח של הבית יש לקלף, ולהשליכו מחוץ לעיר במקום טמא. ויתבצע טיח
חדש, אם אחרי כל תהליכים אלה הנגע שוב חזר בבית ,יש להרוס את כל הבית ולהוציא את
ההריסות מחוץ לעיר במקום טמא., ומי ששהה בבית בזמן שהבית היה סגור, יהיה טמא עד
הערב ואם ישן שם-יכבס את בגדיו, אם הנגע לא התפשט בקירות הבית ,הכהן יכול לטהרו-כי
נרפא הנגע.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק שכל נושא הנגע בבתים בארץ ישראל
לא תמיד היה שלילי והיה בו גם מצב של בשורה טובה - גילוי אוצרות.
מכל מקום, פרשנים רבים טוענים שנגעי הבתים היו בשורה לטובים ומנגד -אזהרה
לרשעים.
