פרשת
שלח-עליה וירידה,כיצד?
/ מאת:
אהובה קליין.
פעמים במהלך חיי האדם נפתחים לו שערים ואם רק ידע כיצד
להיכנס דרכם וינהג בחוכמה - אזי עשוי הוא
להתעלות מבחינה רוחנית ובד בבד גם ברמה הגשמית.
אך אם ידאג אך ורק לענייניו הפרטיים ולא יתחשב בזולת
ובסביבתו הקרובה והרחוקה,או ישפוט את הדבר בעין לא טובה-אזי עשוי הוא למעוד ולרדת
למעמקים.
דבר זה קרה למרגלים:
משה שולח שנים עשר מרגלים לתור את ארץ ישראל- נשיא מכל
שבט.
ומצווה עליהם:
"..עלו זה בנגב ועליתם את ההר וראיתם את הארץ מה
היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם-רב:ומה הארץ אשר הוא יושב בה
הטובה היא אם-רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחניים אם במבצרים:ומה הארץ השמנה
היא אם רזה,היש בה עץ אם-אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי ביכורי
ענבים":[במדבר י"ג,י"ז-כ"א]
ציורי תנ"ך/ המרגלים/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
השאלות הן:
א] מה היה תפקידם של המרגלים?
ב] מה הקשר בין פרשת בהעלותך לפרשת שלח?
ג] היכן מוצאים בתנ"ך דוגמאות על אנשים שהתעלו,או
חלילה מעלו בתפקידם וירדו ברמתם?
התשובה לשאלה א']
תפקיד המרגלים היה:
לפי דברי רבי חזקיהו בן מנוח-בעל ה"חיזקוני":
תכנית חלוקת הארץ לשבטים לאחר כיבושה,פרט לשבט לוי שלא
נשלח נציג משבט זה לפי שלא זכה בנחלה בארץ ישראל.
לפי רבינו בחיי: המטרה הייתה- לבדוק את המסלול והדרכים אשר משם כדאי
לבוא לכבוש את הארץ.
לפי רש"י: המטרה הייתה להגשים את דרישת עם ישראל לשלוח מרגלים
לארץ וה' הסכים להגשים מבוקשם.
וזאת בדומה למצוות:"שום תשים עליך מלך" לכתחילה
אלוקים לא היה חפץ במלך,אבל לאחר שהעם דרש בא הציווי,רעיון זה מבטא:הנביא
הושע:"אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי[הושע י"ג]
יש דעה שאומרת: שהמרגלים
נשלחו לתועלת משה,היות וכך התארך הזמן שהתלווה לעם במדבר,שאם לא כן ,הם היו
נכנסים מיד ועונשו של משה לא להיכנס לארץ -היה מתרחש מוקדם יותר.
התשובה לשאלה ב']
לעניות דעתי , קיים קשר בין שתי הפרשיות בנושא: עלייתו
של אדם בדרגתו הרוחנית ,או ירידתו.
בפרשת בהעלותך: תפקידו של אהרון היה:
לפי אחד מפירושי רש"י: להדליק את הנר עד שהשלהבת עולה מאליה.
"נר ה' נשמת אדם"- הרי בכוחו של אדם לעלות
ולהתעלות.או חלילה לרדת ברמתו המוסרית-הדבר כרוך בהתנהגותו.
המרגלים נשלחו לתור את הארץ,כאשר נשאו עימם את הפירות,
במקום לשבח את ארץ ישראל ולהתבונן בה בעין טובה,הם הוציאו דיבה ואמרו:"..באנו
אל- הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פרייה:אפס כי עז העם בארץ והערים
בצורות גדולות מאד וגם ילדי הענק ראינו שם:עמלק יושב בארץ הנגב והחיתי והיבוסי
והאמורי יושב בהר.."[במדבר י"ג,כ"ז-כ"ט]
והגרוע מכול,המרגלים אמרו את חוות דעתם מנקודת ראות
שלהם:"..לא נוכל לעלות אל- העם כי חזק הוא ממנו"!
כאן היה כישלונם של המרגלים , במקום לעלות ולהתעלות
הם ירדו למעמקים.
לא כן,כלב-הוא היה בעל רוח אחרת:"ויהס כלב את העם
אל- משה ויאמר:עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה":[שם
י"ג,ל"א]
גם יהושע היה עימו בדעתו ולכן זכה אחר כך להמשיך להנהיג
את העם ולהכניסו לארץ ישראל.
הנקודה השנייה המקשרת בין שתי הפרשיות היא: המתאוננים:
בפרשת בהעלותך נאמר:ויהי העם כמתאוננים רע באוזני
ה'.."[שם י"א,א]
בפרשת שלח נאמר:"וילונו על משה ועל אהרון כל בני
ישראל ויאמרו אליהם כל-העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לא מתנו ולמה ה' מביא
אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב
מצרימה:ויאמרו איש אל אחיו ניתנה ראש ונשובה מצרימה":[שם י"ר,ב-ה]
בשני המקרים
ישנה הסתכלות בעין רעה וישנה כפיות
טובה -לגבי אלוקים אשר דאג להוציאם ממצרים
ובמשך כל נדודיהם במדבר הרעיף עליהם מכל טוב- באמצעות ניסים ונפלאות.
זוהי ירידה מוסרית גדולה וכפיות טובה מאין כמוה!
התשובה לשאלה ג']
להלן דוגמאות לעליה ברמה הרוחנית והפיסית:
א] יוסף הורד למצרים לאחר שאחיו התעללו בו והשליכהו
לבור,במצרים שהה בבית האסורים,בכל זאת לא נטש את אמונתו ובטחונו בה',הצליח לפתור
חלומות לשרי המשקים והאופים ובסופו של דבר פתר גם לפרעה את חלומותיו והוא התעלה,זכה
בתפקיד בכיר בדאגתו לכלכלת מצרים והעולם
בתקופת הרעב.
ב]פינחס נקם את נקמת ה' כאשר הרג את המדיינית והישראלי
אשר חטאו לעיני כול, כתוצאה מכך התעלה וזכה ב:"כהונת עולם"-היות וכיפר
על עם ישראל.
להלן דוגמאות לירידה מוסרית וגשמית:
א] שאול המלך הפסיד את מלוכתו היות ולא השמיד את כל
העמלקי כפי שציוהו שמואל ובמיוחד את אגג מלך עמלק.
ב] קורח ועדתו נענשו ונבלעו באדמה- לאחר שדרשו כהונה
ממשה ואהרון בניגוד לרצון ה'.
לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי בכוחו של אדם לעלות ולהתעלות-אך מנגד גם לרדת,
הרשות נתונה לכל אחד ובידו לקיימנה או חלילה לאבדנה.
מי ייתן ועם ישראל ילך בדרך התורה הקדושה ויישם את
תכונותיו של אברהם אבינו:"עין טובה,רוח נמוכה ונפש שפלה" [מסכת אבות
ה',י"ט]
ואז צפוי הוא לעלות ולהתעלות ואף ולהאיר לכל העולם.
