תפילת
יצחק ורבקה
שיר מאת: אהובה קליין ©
בתום עשרים שנה
בשמים מרחפת עננה
צפייה מכרסמת לבבות
ליצחק ורבקה מועקות.
אימתי תתממש הנבואה
לאברהם אבי האומה
בְיִצְחָ֔ק
יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע
השכינה עודנה שרה.
אלוקים מתאווה
לתפילות
מפי צדיקים וצדיקות
ברי לבב ונקיי
כפיים
אליהם יאזין ממרומי שמים.
יצחק לאלוקים עותר
את המחסום עוקר
רבקה מזילה דמעה
הד קולה נשמע.
אלוקים מאזין ושומע
מזרז שבועה ומפתיע
רבקה זוכה להריון
תפילה מצמיחה פתרון.
הערה: השיר בהשראת פרשת
תולדות [חומש בראשית]
פרשת
חיי שרה - מדוע
רץ לבן לקראת אליעזר ?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ אברהם מנהל משא ומתן עם עפרון/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
בפרשה זו מתרקם
השידוך הראשון בתורה, כאשר את השליחות למצוות השידוך ממלא במסירות רבה – אליעזר -
עבד אברהם.
לאחר שלבן - אחי רבקה
שומע על בואו של אליעזר- הוא ניגש אליו - ומקבל אותו בסבר פנים יפות:
"וּלְרִבְקָה
אָח, וּשְׁמוֹ לָבָן; וַיָּרָץ לָבָן אֶל-הָאִישׁ הַחוּצָה, אֶל-הָעָיִן. וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת-הַנֶּזֶם,
וְאֶת-הַצְּמִדִים עַל-יְדֵי אֲחֹתוֹ, וּכְשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ
לֵאמֹר, כֹּה-דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ; וַיָּבֹא, אֶל-הָאִישׁ, וְהִנֵּה עֹמֵד
עַל-הַגְּמַלִּים, עַל-הָעָיִן.
וַיֹּאמֶר, בּוֹא בְּרוּךְ יְהוָה; לָמָּה תַעֲמֹד, בַּחוּץ, וְאָנֹכִי
פִּנִּיתִי הַבַּיִת, וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים.
וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה, וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים; וַיִּתֵּן תֶּבֶן
וּמִסְפּוֹא, לַגְּמַלִּים, וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו, וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים
אֲשֶׁר אִתּוֹ. ויישם (וַיּוּשַׂם)
לְפָנָיו, לֶאֱכֹל, וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל, עַד אִם-דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי;
וַיֹּאמֶר, דַּבֵּר. וַיֹּאמַר: עֶבֶד אַבְרָהָם, אָנֹכִי. וַיהוָה בֵּרַךְ
אֶת-אֲדֹנִי, מְאֹד--וַיִּגְדָּל; וַיִּתֶּן-לוֹ צֹאן וּבָקָר, וְכֶסֶף וְזָהָב,
וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת, וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים.
וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן, לַאדֹנִי, אַחֲרֵי, זִקְנָתָהּ;
וַיִּתֶּן-לוֹ, אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ.
וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי, לֵאמֹר:
לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי
יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ...." [בראשית כ"ד, כ"ט- ל"ח]
השאלות הן:
א] מי הוא לבן הארמי
?
ב] כיצד התגלה אליעזר
כאיש ירא שמים?
תשובות.
לבן הארמי.
לבן היה אחי רבקה,
כבר בתחילה כאשר שמע על הגעתו של אליעזר –עבד
אברהם - הוא רץ לקראתו.
רש"י אומר על כך: התורה אינה מפרשת מדוע
לבן רץ לקראת אליעזר ולכן נראה - שריצה זו באה בעקבות ראייתו של לבן את
התכשיטים שאליעזר העניק לרבקה: כפי שמתאר הפסוק:
"וַיְהִי
כִּרְאֹת אֶת-הַנֶּזֶם, וְאֶת-הַצְּמִדִים עַל-יְדֵי אֲחֹתוֹ" לפיכך, לבן הסיק- כי אליעזר הוא איש עשיר - נתן עיניו בממונו -
כדי לחמוד אותו ולהוציאו מידיו.
על פי פירוש:
"שני המאורות"- לבן היה כה
להוט אחר הממון שהיה מוכן אפילו לתת את עיניו בעדו...
האגדה מספרת : על התלהבותו של לבן מתכשיטי הזהב וריצתו לעבר אליעזר וגמליו,
ומעניינת תגובת אליעזר כלפיו:
"וירץ לבן אל
העין [המעיין] וירא אליעזר והנה איש רץ לקראתו, ויתבונן אל פניו והנה הם פני רוצח,
וידבר אליעזר את ה' וירומו הגמלים [לפתע התרוממו הגמלים באוויר] ויעמדו באוויר
ויזכור עוד פעם את ה'- וירום הוא [התרומם גם הוא באוויר ממעל לגמליו], וישתומם לבן
מאד ויירא מאת אליעזר יראה גדולה, ויקרא אליו לאמור: בוא ברוך ה' ! למה תעמוד בחוץ
ואנוכי פיניתי הבית ואוציא את כל הפסלים ממנו, כי ידעתי אשר לא תבוא אתה לבית
ופסלים בו ! ויהי ברגע הזה וישמע קול שאון גדול ויישא אליעזר את עיניו וירא והנה
אנשים רבים רצים אל העין, כי ראו האנשים האלה את הצמידים הנחמדים אשר נתן אליעזר
לרבקה וירוצו להורגו ולקחת את זהבו: אפס, כי בראותם את אליעזר לוקח את גמליו תחת
אצילות ידיו [זרועות ידיו] ומעבירם את העין
[מעביר אותם את המעיין] ויסוגו אחור, ויבוא אליעזר אל בתואל הביתה ויפתח את פיות
גמליו וייתן להם תבן ומספוא ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו, ויהי כאשר שמו
לפני אליעזר לאכול, וישם לבן רעל בקערת המרק אשר נתנו לאליעזר, כי אמר בלבו: יאכל
וימות, ואירש אותו ! ואליעזר אמר: לא אוכל עד עם דיברתי דבריי, ויהי ברגע הזה וייקח
המלאך השומר את אליעזר את השולחן ויסב [סובב אותו] ותהי קערת אליעזר ממול בתואל
וקערת בתואל ממול אליעזר. ואיש מכל היושבים אל השולחן לא ראה את מעשה המלאך הנעלם
ולא ידע מאומה.
רש"ר [הרב שמשון
רפאל הירש] מביא את דברי חז"ל: "בלבן האיש לא היה דבר "לבן"
חוץ משמו! [בראשית רבה .ס, ז]
מסביר רש"ר את מחשבותיו של לבן: התחיל לחשוב על הזהב שאליעזר העניק לרבקה: ודאי שיש יותר מזה שמה, אם כך הוא משלם עבור מעט
מים - כמה ייתן עבור מזון ולינה ? וכך לבן
לוקח את אחותו רבקה לצד ודורש ממנה לספר את כל ההתרחשות עם העבד ואחר כך ממהר
לפגוש את אליעזר בחוץ והוא מגלה - כי עליו לרוץ עד הבאר כדי לשוחח אתו, להפתעתו
לאחר שהתרשם מאיש עשיר- מגלה אדם בעל ענווה גדולה. עומד עם גמליו ליד הבאר- לכן לבן אינו משתחווה לכבודו ,אינו מדבר בנימוס - הוא פונה אליו, לא בלשון
עדינה במיוחד ומזמינו לבית, ומעניין כי אומר לו שהוא ברוך ה'- יתכן שרבקה שמעה את
אליעזר אומר:" ב"ה אלוקי אדוני"
וכך גילתה ללבן על דתו היהודית של עבד אברהם.
אך זה אינו עומד
בסתירה לאופיו - כי ככל שליבו אנוכי יותר כל דיבורו יהיה מתובל יותר במליצות
"דתיות"
" בעל
הטורים" מסביר: כאן נאמר: "וּלְרִבְקָה אָח,..." ואילו
בפרק כ"ו, ל"ה. נאמר:
"וַיְהִי
עֵשָׂו, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-יְהוּדִית, בַּת-בְּאֵרִי
הַחִתִּי--וְאֶת-בָּשְׂמַת, בַּת-אֵילֹן הַחִתִּי. וַתִּהְיֶיןָ, מֹרַת רוּחַ, לְיִצְחָק,
וּלְרִבְקָה"
אנו לומדים: כי יצחק
שבא מבית טוב והיה עולה תמימה - כהו עיניו מאש עבודת הזרה של עשיו [אגדת בראשית
פרק מ"א] אבל לרבקה - אש העבודה זרה לא הזיקה לה - כי היא התרגלה לזה עוד
בהיותה בבית אביה ,לפי שהוא היה כומר של עבודה זרה. [מדרש אגדה] לכן רבקה בהיותה
בת כמרים לא הייתה מקפידה על טינופת ע"ז ,ואילו יצחק שהיה בן קדושים היה
מקפיד על טינופת עבודה זרה.
"קשת אהרון"
[ספר מאת: הרב אהרון בן ציון שורין] מסביר: "לבן" בהיפוך אותיות- "נבל"
אליעזר –עבד
אברהם.
כבר בהתחלה כאשר אליעזר ,כשליח אברהם ,הולך למצוא
ליצחק שידוך בדרכו לארם נהריים - [ארץ ארם
הייתה שוכנת בין שני נהרות. דברי רש"י] כשהגיע למקום ,הושיב את כל הגמלים,
הוא פותח בתפילה אל הקב"ה ומבקש למצוא אשת חסדים ליצחק - הדבר מוכיח
עד כמה היה אליעזר איש אמונה והבין את חשיבות התפילה לה'.
מדוע שם אליעזר את
יסוד החסד בתפילתו? כי ידע שגם ביתו של אברהם מושתת על חסדים , כי מידת החסד
היא-אבן פינה בבניין אומתו של אברהם.
לכן ביקש אליעזר שה'
יודיע לו אם הנערה היא בעלת חסד?
על פי רש"י- אליעזר נתן את עיניו ברבקה ברגע שניגשה לשאוב מים מן הבאר- לפי שראה
שהמים עלו לקראתה!
האגדה מספרת: לאחר שלבן – אחי רבקה, הזמין את אליעזר אל ביתם, בתואל- אביה של רבקה אומר לו : ספר את אשר
יש לך לומר :
"ויאמר אליעזר:
אל תחשבוני לאיש גדול ונכבד, כי אינני ,בלתי אם עבד אברהם, וה' בירך את אדוני מאד,
וימלא את ביתו טוב. ותלד שרה- אשת אדוני בן אחרי זקנתה וייתן לו את כל אשר לו. הנה
הספר החתום לפניכם, קחוהו וקראו בו וראיתם כי כנים דבריי, וישביעני אדוני לאמור:
לא תיקח אישה לבני, בלתי אם מבנות בית אבי וממשפחתי! ואבוא היום אל העין ואתפללה
אל ה' לאמור: אנא הקרה לפני נערה ישרה, אוהבת חסד וצדקה לעשותם! וייתן לי ה' את שאלתי ויקרא ליני [לעיני]את רבקה ביתכם ואראה את מעשיה הטובים
ואומר: היא האישה אשר הוכיח ה' לבן אדוני! ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני
הגידו לי. ואם לא,- הגידו לי ואפנה אל
לוט, או אל ישמעאל ויהי ככלות אליעזר לדבר, וימהר לבן לענות לאליעזר ולא
חיכה את אביו בדברים ויאמר הנה רבקה לפניך קח ולך! ויאמר אליעזר בליבו: אך זה בן
מביש וסר- טעם! אנוכי לא אשים לב לדבריו ושמעתי מה יענני בתואל אביו, ויהי כאמור
בתואל לאליעזר: מה' יצא הדבר, קח את רבקה ותהי אישה לבן אדוניך. וישתחו
אליעזר ארצה לה'.
רש"י מציין את אליעזר- כאיש ישר אשר ניזהר שגמליו לא ילכו לשדות זרים
וההוכחה לכך, לפי שכתוב:
"וַיָּבֹא
הָאִישׁ הַבַּיְתָה, וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים; וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא,.."
אליעזר בעצמו התיר את
הרסן של הגמלים ,כי תחילה היה סותם את פיהם של הגמלים שלא ילכו בטעות בשדות זרים.
לסיכום, לאור האמור לעיל: אליעזר
מתגלה לאורך כל הדרך - כאיש ישר ובעל אמונה יציבה באלוקים וברמ"ח
אבריו נאמן לאברהם אדונו ושוקד למלא את רצונו - ביושר!
לעומתו מתגלה לבן – כאדם
גשמי - המשתוקק בכל מאודו להשיג ממון ואוצרות זהב.
לבן
ואליעזר נפגשים
אהובה קליין ©
בהגיע אליעזר לארם
נהריים
נשא עיניו , היישר לשמים
,
ברמ"ח אבריו נשא
תפילה
למציאת אישה חסודה
ונעלה .
לפתע הבחין באחת
ויחידה
רבקה בת בתואל מגיעה-
במרוצה - להשקותו וגם
גמליו
משתאה – האם התקבלו תפילותיו
?
העניק תשורה , מיעט
במילים
נזם זהב ושני צמידים
עת נודע הדבר ללבן
האיץ פעמיו לעבד
אברהם.
לצד האיש - לבן נעמד
בחדרי ליבו ממונו
חמד.
הזמינו לביתו וגם
הגמלים
בתום פינוי המקום מאלילים.
תכנית רקם במוחו
אך לא עלה בידו
שלוחי מצווה אינם
ניזוקים
עליהם יגן תמיד
אלוקים.
הערה: השיר בהשראת פרשת חיי
שרה [חומש בראשית]
פרשת
וירא - בריחת לוט ופמלייתו טרם
המהפכה - כיצד?
מאת: אהובה קליין.
התורה מתארת את
סדום כבר בפרשת לך לך, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית:
מבחינה גשמית נאמר: "וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו,
וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת
יְהוָה, אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה
צֹעַר". [בראשית י"ג,
י']
מהבחינה הרוחנית נאמר: ".....וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי
הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד-סְדֹם.
וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד". [בראשית י"ג, י"ב-
י"ג]
בפרשתנו נאמר: " וַיֹּאמֶר יְהוָה, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה
כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד. אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה,
הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה" [שם
י"ח, כ - "א]
בעקבות
תיאור מצבם המוסרי הירוד של אנשי סדום , אברהם מנסה לשכנע באמצעות תפילה - את ה' לרחם על אנשי המקום: אך תפילתו
אינה מתקבלת.
כי לא נמצאו שם אפילו עשרה צדיקים!
על כן נאמר: "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים
סְדֹמָה,....."
בהמשך המלאכים מודיעים ללוט על מהפכת סדום ועמורה: " וַיֹּאמְרוּ
הָאֲנָשִׁים אֶל-לוֹט, עֹד מִי-לְךָ פֹה--חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְכֹל
אֲשֶׁר-לְךָ בָּעִיר: הוֹצֵא, מִן-הַמָּקוֹם כִּי-מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ,
אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה: כִּי-גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת-פְּנֵי יְהוָה,
וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְהוָה לְשַׁחֲתָהּ וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו
לֹקְחֵי בְנֹתָיו, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי-מַשְׁחִית
יְהוָה, אֶת-הָעִיר; וַיְהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו. וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וַיָּאִיצוּ
הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר: קוּם קַח אֶת-אִשְׁתְּךָ וְאֶת-שְׁתֵּי
בְנֹתֶיךָ, הַנִּמְצָאֹת--פֶּן-תִּסָּפֶה, בַּעֲוֺן הָעִיר וַיִּתְמַהְמָהּ--וַיַּחֲזִיקוּ
הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת
יְהוָה עָלָיו; וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר. וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר
הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ--אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל- הַכִּכָּר:
הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן-תִּסָּפֶה." [בראשית י"ט, י"ב- י"ח]
השאלות הן:
א] מה היה גודל חטאם של אנשי סדום ועמורה?
ב] כיצד התרחשה הבריחה מהאש הנוראה שאחזה במקום?
תשובות.
חטאם של אנשי סדום.
למעשה,
אין התורה מפרשת בגלוי מה היה חטאם של אנשי סדום ועמורה, אלא רק מדגישה שהם היו כל
כך רעים שהזעקה עלתה משם לשמים.
רש"י
מפרש: כי
מדינה שלמה חטאה והוא מתבסס על המילה: "הכצעקתה" -הנאמרת בלשון
יחיד ואינה נאמרת: בלשון
רבים:"הכצעקתם"- לכן הוא מסיק: כי מדובר במדינה אחת אשר כללה את חמש
הערים: סדום, עמורה, אדמה, צבויים וצוער.
רש"י מביא
גם את דעת חז"ל האומרים: כי ריבה אחת נתנה לעני כד ובו לחם, מייד נענשה על ידי אנשי סדום , היא צעקה היות והתעללו בה, מרחוה בדבש והעלו אותה
על גג החומה ובאו דבורים ועקצו אותה.[סנהדרין ק"ט]
יש
דעה שונה בב"ר
[מ"ט, ו]:נערה נתנה לחברתה כד קמח לפי שרצתה להצילה ממוות בהיותה
במצב של רעב, בתגובה על כך- אנשי סדום שרפוה. אכזריותם
וקשיחותם של אנשי סדום כלפי העניים מוזכרת גם בתנ"ך:
"הנה זה היה עוון אחותך, גאון שבעת-לחם ושלוות השקט היו לה ולבנותיה, ויד עני
לא החזיקה" [יחזקאל פרק ט"ז].
"בעל
העקדה" :שואל
ומתפלא, מדוע אין גנותם של אנשי סדום נאמרת במפורש בדברי יחזקאל?
הוא
משיב , כי חטאם היה בכך שלא עשו חסד, הדבר התבטא ביחסם השלילי לשכבות הדלות
והעניות שמנת חלקם היה סבל רב.
הוא
מגיע למסקנה זו: על סמך התבוננותו במעשה אנשי סדום שבאו עד פתח ביתו של לוט-עשו
זאת מתוך רגש של נקמה-ללמד את
"האנשים" שהתארחו אצלו - שבפעם הבאה לא יבואו עוד.
כפי
שהכתוב מתאר: "..ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על- הבית מנער ועד זקן וכל-העם
מקצה ויקראו אל-לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה
אותם" [בראשית י"ט, ד-ו]
חז"ל [בסנהדרין דף ק"ט] מגלים רמזים
במקראות לעבירות נוראות בכל השטחים שביצעו אנשי סדום, אבל בסופו של דבר- עונשם
נחתך בעבור התנהגותם הרעה כלפי הזולת.
"תפארת
שלמה"
סובר: כי הזעקה של אנשי סדום יוצאת מפיהם שלהם-לפי שהיו מציקים איש לרעהו, לא חיו
בשלום יחדיו-לא היו מאוחדים, לכן נאמר: "וחטאתם כבדה מאד".
האגדה מתארת- דוגמאות רבות על הלך הרוח של אנשי סדום,: אנשי סדום היו עשירים מאד -
בתיהם מלאים בממון , אוצרות וכל טוב.
"וקול העבירו
בארצם לאמור: מות יומת האיש והאישה, אשר ייתנו מלחמם לדל, וירא ה' כי רבה רעתם
ויוצא מאוצרותיו רוחות סערה גדולות וחזקות ותרעשנה את סדום, ויהי הרעש הזה לאות-
כי רעים מעשיהם מאד ואין טוב להם בלתי אם לשוב אל ה'- המרבה לסלוח. ולא שמו
החוטאים האלה - לב לזאת, ויוסיפו לחטוא לה' ולהקציפו.. והיה בראותם איש עשיר, אשר
כיסיו מלאים זהב, והושיבוהו על יד קיר נטוי , הפילו עליו את הקיר הרגו אותו ולקחו
לו את כספו, ויזהרו העשירים מאד וישמרו לנפשותיהם ויסתירו זהבם ואת אבניהם היקרות
באוצרותיהם הנסתרים. ויתחכמו אוהבי הכסף לבעלי האוצרות ויביאו אליהם בקבוקים מלאים
שמן, נותן ריח טוב מאד, מאד. ויאמרו אליהם: הואילו נא ועשיתם עמנו חסד וצפנתם את בקבוקי השמן היקר הזה
במקומות סתרכם, כי יראים אנחנו פן יגנבו
ממנו. ויאותו להם העשירים וישימו את בקבוקי השמן באוצרותיהם...ובהיות הלילה ובאו
בעלי השמן וסבבו את בית העשיר - אשר טמן את הבקבוקים והריחו בכלבים את קירות הבית,
והיה בהריחם את השמן,- וידעו כי נמצא במקום הזה אוצרות אדוני הבית - וקמו וחתרו -
[וחפרו] בקיר ובאו אל האוצר ,והריקו אותו ולא ישאירו בו גם אגורת כסף אחת".
רבינו בחיי מתייחס לצורך, כביכול לרדת
משמים כדי לחזות גודל חטאי אנשי סדום ועמורה וטוען: אנשי סדום היו כופרים בקיומו
של אלוקים בדומה לאנשי דור הפלגה לכן נאמר:
"אֵרְדָה-נָּא
וְאֶרְאֶה,.." כי בכך ה'
הראה להם את כוחו והכוונה גם שה' יורד ממידת הרחמים למידת הדין!
הבריחה טרם הפיכת סדום ועמורה.
שני המלאכים אשר באו
אל לוט להודיע על מהפכת סדום ועמורה שאלו את לוט: "עֹד מִי-לְךָ פֹה..."?
רש"י מפרש את שאלתם באמצעות שני
פירושים:
א] מי מהקרובים השייכים לו בסביבה הזקוקים להצלה, חוץ מאשתו
ושתי בנותיו בביתן? ואם יש לו בנות נשואות שיוציא גם אותן מהמקום! את החתנים, את
בנותיו הנשואות.
ב] מדרש אגדה: מכיוון שתושבי המקום היו כה רעים שאמרו
ללוט –כאשר המלאכים התארחו בביתו קודם לכן, שיוציא את שני האורחים אליהם, לכן כעת
המלאכים פונים אל לוט ואומרים לו: מי לך?
יש לך פיתחון פה? וכי יש לך הזכות לקיים
סנגוריה עליהם?
לפי שבמשך כל הלילה
היה לוט מליץ עליהם שבחים כדי לבטל את
הגזרה. אך כיון שעשו מה שעשו ,שוב לא היה לו פיתחון פה.
מתברר שהיו ללוט שתי
בנות נשואות בעיר ,מלבד שתי הבנות שהיו
בביתו ,והן כבר היו ארוסות לחתניהן, כאשר לוט
פנה אל בעלי הבנות הנשואות ופנה גם לחתנים של הבנות הארוסות בבית- הם סרבו
להתפנות מביתם- מתוך שלא האמינו ללוט וחשבו שאומר את הדברים בצחוק.
עוד מבאר רש"י:
לגבי לוט, המלאכים
היו חייבים להאיץ בו שיזדרז לעזוב את המקום, טרם האסון - לפי שהיה מתמהמה כדי
להציל את ממונו.
כל אחד מבין שני
המלאכים - היה בעל שליחות משלו: האחד בא להציל את לוט ומשפחתו והשני היה צריך לבצע את העונש, היינו - מהפכת
סדום ועמורה.
בהוצאת לוט ממקומו
סייע גם המלאך המשחית - כדי שיוכל למהר ולקיים
את שליחותו.
אבל עיקר ההוראה: "הִמָּלֵט
עַל-נַפְשֶׁךָ—" נאמר על ידי המלאך הבא להצילו!
ומדוע נאמר לו: "הִמָּלֵט
עַל-נַפְשֶׁךָ"? לפי שלוט היה נחוש להציל את ממונו ורכושו וכוונת המלאך
הייתה: די לך שתציל נפשות ואל תחוס על הממון- חשוב במצב כזה להציל חיים!
לוט הוזהר כאן לא
להביט אחורה מהסיבה שגם הוא חטא והיה ראוי להיענש איתם יחד. ואין הוא צריך לראותם
בפורענותם כשהם הולכים לאבדון ואילו לוט
הולך להינצל! ולכן אם יביט אחורה. הוא גם עלול למות איתם.
לוט הצטווה לברוח להר
היכן שישב אברהם. לפי שגם בזמן הפיכת סדום ועמורה ישב שם אברהם. לוט חשש לברוח
לשם, לפי שאמר בליבו, כל עוד היה גר בקרב הרשעים שבסדום - הוא לעומתם היה צדיק
ולכן היה ראוי להינצל, אבל ברגע שיגיע להר - למקום מושבו של אברהם, הוא הרי לעומת
אברהם הצדיק - יחשב לרשע, לוט העדיף
להימלט לעיר מצער, לפי שהיא הייתה יחסית עיר חדשה ולכן ,עדיין יושביה לא הספיקו
לחטוא במידה רבה כל כך.
זה לפי מדרשו.
אולם , לפי פשוטו:
מצער הייתה עיר קטנה עם מעט אנשים ולכן
אין לה' להקפיד כל כך אם יניח לה למען לוט
שינצל ואכן המלאך הסכים עם לוט להימלט לשם - כי על ידי זה לא רק לוט ינצל, אלא גם
העיר מצער תינצל - בגללו כדי שיוכל לחיות.
אך אשת לוט לא מלאה אחר הציווי לא להביט אחורה והיא סובבה
את ראשה לעבר סדום העולה באש והפכה לנציב מלח.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד
מלוט - עד כמה טעה בדרכו, כאשר בחר להתיישב באזור סדום- מקום של אנשים מושחתים
מבחינה מוסרית- וכל זה לא הרתיע אותו מלהתחבר
אליהם הוא חפץ ליהנות מהממון
ומהעושר-רק המטרה הגשמית הייתה לנגד עיניו - מנגד התעלם מהמטרה הרוחנית- סביבה רוחנית מרוממת כמקום נעים לגדל את ילדיו. כך
נענש מידה כנגד מידה - איבד את כל רכושו בסדום ואף חלק ממשפחתו. כמה חשובים דברי המשנה:
"רַבִּי
יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא.
הַתְקֵן
עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין" [מסכת אבות ד', ט"ז]
