פרשת ניצבים - מאין כי אלוקים אינו נוטש
בניו גם בגלות?
מאת: אהובה קליין.
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ "ובחרת בחיים " / ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הגאולה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ארץ מבורכת בפירות/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ברכת פרייה ורביה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ ברכה ביבול השדה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ ברכה בפרי הארץ/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ " עברו, עברו בשערים"]ישעיהו ס"א]
ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר ביום הגאולה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ על פי נבואת ישעיהו [ס"א]ירושלים ככלה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
אחד הנושאים בפרשה: קץ הגלות של עם ישראל והשיבה אל ארץ אבות וכך התורה מתארת את חזרת ישראל לארצו.
"וְשַׁבְתָּ
עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ,
הַיּוֹם: אַתָּה וּבָנֶיךָ,
בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.
וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ
מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה. אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה
הַשָּׁמָיִם--מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ
אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ--וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ........
כִּי יָשׁוּב יְהוָה, לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ, עַל-אֲבֹתֶיךָ. כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ,
לִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה: כִּי תָשׁוּב אֶל-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ,
בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.
{ס} כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת,
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה
הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה
וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם
וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ". [דברים ל", ב' - ט"ו]
השאלות
הן:
א] מאין ההוכחה - כי אלוקים אינו נוטש בניו לעד?
ב] קרוב ורחוק - אצל אלוקים ואצל בניו - כיצד?
אלוקים
אינו נוטש בניו.
נאמר בפרשתנו: "וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ,
וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה"
על כך רש"י מביא שני פירושים:
א]
היה צריך להיות כתוב: "והשיב את שבותך" אך נאמר: "ושב
ה' אלוקיך את שבותך" ,מכאן למדו רבותינו [ מסכת מגילה] שהשכינה כביכול מלווה
את עם ישראל גם בגלות וכאשר הם נגאלים ושבים לארצם גם השכינה שבה עימם.
ב]
היות והגאולה נעשית בשלבים ולאט, לאט- גלות
אחר גלות, כאילו הקב"ה מעביר את בניו, אחד, אחד-מהגלות לארץ, כפי שנאמר:
"ואתם תלקטו לאחד אחד בני
ישראל" [ישעיהו כ"ז]
"בְּשׁוּב יְהוָה, אֶת-שִׁיבַת
צִיּוֹן-- הָיִינוּ, כְּחֹלְמִים". [ תהלים קכ"ו]
הסבר על פסוק זה: על פי
בבלי, מסכת תענית [כ"ג, א]
חוני
המעגל התפלא על דברי הגולים
באומרם :"היינו כחולמים" - איך אפשר לישון במשך כל שבעים השנים
של גלות בבל? עד שהוא עצמו נרדם לשבעים שנה...
מצודות מסביר:
"בשוב"
- לעתיד, כאשר ישיב ה' מן הגלות את השבויים מבני ציון, יאמרו אז הנה כל הצרות
שעברו הרי הם כאילו חלמנו חלום, ר"ל לרוב הטובה שיהיה להם אז ידמה להם שלא
היו הצרות באמת כ"א בחלום ראו כאלו מצרים להם. הגדיל ה'
- ר"ל הגדולות האלה הם מה' ולא באו במקרה"
במילים
אחרות: כאשר ה' ישיב את הגולים לארץ המובטחת הם יסתכלו על כל העבר שלהם-על כל
הצרות שעברו בגלות - כדבר שחלמו ,כי מרוב הטוב שה' ירעיף עליהם כעת- בשובם ארצה- ירגישו לגבי הצרות בעבר כחלום ואילו לגבי שובם-יפקחו עיניהם לראות- כי הכול מאת אלוקים
ואין זה מקרה!
"כִּי
שָׁב יְהוָה אֶת-גְּאוֹן יַעֲקֹב, כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל" [נחום ,ב, ג]
תרגום יהונתן מסביר: ה' ישיב את ישראל מן השביה והגלות וימלא עליו רחמי אהבה.
ועל כך אמר הנביא
ירמיהו: "כִּי-אשוב
(אָשִׁיב) אֶת-שְׁבוּתָם, וְרִחַמְתִּים" . [ירמיהו ל"ג, כ"ו]
ובדומה לכך אמר הנביא
יחזקאל:
"לָכֵן,
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַתָּה אָשִׁיב אֶת-שבית (שְׁבוּת) יַעֲקֹב,
וְרִחַמְתִּי כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל; וְקִנֵּאתִי, לְשֵׁם קָדְשִׁי". [יחזקאל ל"ט, כ"ה]
יש אומרים על המילה: "שבות"-
משורש "שוב" והכוונה שה' ישיב את עמו לקדמותו.
כמו שנאמר: "וַיהוָה, שָׁב אֶת-שבית (שְׁבוּת)
אִיּוֹב, בְּהִתְפַּלְלוֹ, בְּעַד רֵעֵהוּ..."
[איוב מ"ב ,י]
דעת מקרא מסביר את המילים:
"וְשָׁב
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ
מִכָּל-הָעַמִּים"
לשון-"וְשָׁב,
וְקִבֶּצְךָ"- זהו כפל לשון של המילה: "וְשָׁב " והכוונה: ששיבת השבות
על ידי ה' – תהיה במסגרת קיבוץ ישראל שהיו נפוצים בארצות הגויים. ועל כך
אומר ירמיהו הנביא:
"וְנִמְצֵאתִי
לָכֶם, נְאֻם-יְהוָה, וְשַׁבְתִּי אֶת-שביתכם (שְׁבוּתְכֶם) וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם
מִכָּל-הַגּוֹיִם וּמִכָּל-הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם,
נְאֻם-יְהוָה; וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם--אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם
מִשָּׁם". [ירמיהו כ"ט,
י"ד]
בעל
הטורים סבור: לגבי הזמן, אימתי ה' ישיב את עמו לארצו? אם עם ישראל ישוב
בתשובה שלימה- אז מיד הוא נגאל!
קרוב ורחוק אצל אלוקים ואצל עמו.
נאמר: " אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה
הַשָּׁמָיִם--מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ
אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ--וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ".
דעת
מקרא
מסביר: הכוונה אפילו: "אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג
יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ".[ ישעיהו, א,
י"ח]
פתגם
זה מבטא: שלמרות שהחטאים של עם ישראל יהיו כה כבדים, הרי ברגע שיחזרו למוטב - אלוקים מיד
יהפוך את עוונותיהם האדומים- ללבנים כשלג.
לעניות
דעתי, יש כאן מידה כנגד מידה: אם עם ישראל
חוזר בתשובה- אלוקים ילבין את חטאיהם – הכוונה:
שאם התרחקו מה' -על ידי עוונות - ברגע
שהם נכונים לתקן את דרכם - ומתקרבים אל ה' - גם ה'
מקרב אותם על ידי שהופך את הזדונות
לזכויות.
וכך
מקרב אותם אליו הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית- לפי שמביא אותם ארצה.
על
פי תרגום יונתן -
אלוקים יקבץ את עמו - גם ממקומות רחוקים על ידי אליהו הכהן הגדול. ומשם יקרב אותם על ידי המשיח.
נאמר:
"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת
הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא
בַשָּׁמַיִם, הִוא":
רש"י מבהיר: כי התורה אינה נמצאת בשמים שאילו הייתה בשמים היה צריך לעלות אחריה
וללמדה.
דעת
מקרא סבור שאין קיום התורה – תלוי בהשגות נסתרות.
היא לא מעבר הים שקשה להגיע אליה.
כדי לקיים את התורה ככתבה ולשונה – אין צורך
בפתרונות רחוקים.
התורה היא בהישג יד תמיד בבית מדרשכם היא קרובה מאד.
רבינו
בחיי
מתמקד במילים: "כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ"
התורה
מזכירה במשפט זה: שלושה דברים: פה, לב
ומעשה. כל המצוות כלולות בשלושתם.
יש
מצוות שתלויות בפה ויש שתלויות בלב ויש
התלויות במעשה, על כך אומרים רז"ל: "על שלושה דברים העולם עומד: על
התורה ,על העבודה ועל גמילות חסדים"
דעת
בעל הטורים:
"כִּי
תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"- "תִשְׁמַע, בְּקוֹל"= בגימטריא- זה
בקול דברי חכמים.
רש"ר
מסביר: כי הידע והמעשים שהתורה מדברת עליהם- הם אינם בתחום על טבעי ושמימי- כל הגלויים ניתנו לנו במעמד הר סיני ושום דבר
לא נותר בשמים. ולא מעבר לים אלא , הנושא והתוכן של התורה הזאת קרובים מאד אליך
יותר מכל דבר אחר שגם אתה עצמך הנושא, חייך עלי אדמות הם התוכן, כדי להבין את
שניהם עליך רק להתעמק בעצמיותך הפנימית.." את היתר ניתן ללמוד מהדרכת המסורת שבעל פה.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק, כי
אלוקים אינו נוטש בניו גם בהיותם בגלות,
ברגע שהם שבים אל בורא עולם - שהרי התורה – לא רחוקה מהם והיא תמיד בהישג ידם, אז
אלוקים משיבם אל ארץ ישראל-מכל הגלויות.
כדברי
דוד המלך: "כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹוב".
[תהלים צ"ד, י"ד]
