ציורי תנ"ך/ בלק מלך מואב משקיף על עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"וירא בלק בן --ציפור את כל- אשר עשה ישראל לאמורי:ויגר מואב מפני העם מאד כי רב- הוא.."[במדבר כ"ב,ב-ג]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בלק- מדוע נקראה הפרשה על שמו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  בלק- מדוע נקראה הפרשה על שמו?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[המאמר מוקדש לעילוי נשמת אמי –חיה ז"ל-בת בן- ציון.]

הפרשה  פותחת במבטו של מלך מואב  אל עבר עם ישראל ההולך, מתרבה ומתעצם לנגד עיניו, כפי שנאמר:

"וירא בלק בן- צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי: ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא וייקץ מואב מפני ישראל: ויאמר מואב אל-זקני מדיין עתה ילחכו הקהל את כל—סביבתינו כלחוך השור את ירק השדה ובלק בן ציפור מלך בעת ההיא".

בהמשך בלק מנסה למצוא פתרון לפגוע בעוצמת עם ישראל ולשם כך שולח שליחים אל בלעם, כפי שהכתוב מתאר:

ציורי תנ"ך/ שליחת המלאכים אל בלעם/ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]

"וישלח מלאכים אל- בלעם בן—בעור פתורה אשר על- הנהר ארץ בני עמו לקרוא לו לאמור הנה עם יצא ממצרים הנה כיסה את  עין הארץ והוא יושב ממולי: ועתה לכה- נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה- בו ואגרשנו מן הארץ..."[במדבר כ"ב, ב-י]

השאלות הן:

א] מפני מה זכה בלק שתיקרא פרשה  בתורה על שמו?

ב] מי היה בלק בן ציפור?

ג] "וירא בלק"- מה ראה?

ד] איזה מלך מזכיר לנו בלק בראייתו?

התשובה לשאלה א]

על כך עונים חז"ל:" בשכר ארבעים ושניים קורבנות, שהקריב בלק מלך מואב- זכה ויצאה ממנו רות, שיצאו ממנה דויד ושלמה"[מסכת סוטה מ"ז, ע"א]

בכל התורה כולה ישנן רק חמש פרשיות  הנקראות בשמות אנשים, ופרשת בלק- היא אחת מהן.

וזאת לפי שעמדה לבלק הזכות ,שממנו יצאו שני המלכים החשובים בתולדות עם ישראל ומתוכם -שלמה שזכה לבנות את המקדש.

וישנה עוד דעה מעניינת: בדרך כלל האויבים השונאים את ישראל מסתירים את שנאתם על ידי מעטפת מילים יפות וכך הם מטעים את ישראל,  ומסיבה זו אין  ישראל נזהרים מהם כראוי. אך בלק היה  גוי "הגון" לפי שגילה את האמת- שנאתו הגדולה לישראל לעיני כולם וגוי ישר כמוהו-ראוי שתקרא פרשה על שמו[מתוך  דברי הרה"ק  ר"מ מפרמישלן זצ"ל ]

התשובה לשאלה ב]

לפי דברי רבינו בחיי: בלק בן ציפור היה מלך מואב, אך יש לשאול: מדוע בפסוק הראשון אין התורה מציינת מיד שבלק היה  מלך, אלא כתוב: "וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי.." התורה מגלה לנו את חששותיו ופחדיו של מלך מואב  לאחר שראה שמתו  סיחון ועוג מלך הבשן ומה עוללו עם ישראל לאמורי ולעוג-בחסדי ה'-  בלק לא החשיב עצמו למלך  לפיכך הכתוב הזכירו רק בשמו ולא בתואר: מלך.

וכבר ניבא הנביא עמוס על גורלו של האמורי: "ואנוכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון  הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושורשיו מתחת"[עמוס ב, ט]

ורבינו בחיי מביא משל, משל למלך שהיו לו  שומרים וסמך עליהם שהם יגנו עליו כראוי מפני האויב,

אך כאשר הגיע האויב  והרגם ,מיד המלך החל חושש לשלומו.

והנמשל: בלק ראה את תבוסתם של סיחון –מלך האמורי ועוג מלך הבשן, והרי הוא היה משלם להם תמורת שמירתם עליו והם היו שקולים כנגד כולם, כפי שנאמר: "לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען"[תהלים קל"ה, י"א ]

לפיכך החל לפחד.

הרמב"ן אומר: שאין הוא יודע את הטעם ,מדוע הוזכר  בלק שהוא מלך-"בעת ההיא" מן הראוי היה שהכתוב יציין  כבר בתחילה כי בלק בן ציפור הוא  מלך ולכן הרמב"ן מעלה השערה: כי יתכן שבלק היה גיבור שנודע במעשה  גבורתו , ולכן הכתוב מזכיר ,כי אף על פי כן  שהוא היה באותו זמן מלך תקיף ואמיץ ונחשב כגיבור  בליבו,  למרות זאת פחד מאד  מישראל.

מוסיף הרמב"ן ואומר: כי יתכן שבאותה תקופה לא היה למואב מלך, אך המואבים  פחדו מאד מבני ישראל ולכן עשו שני דברים:

א]שלחו אל  זקני מדיין  להגיד מה כוחה של ישראל

ב] הקימו עליהם מלך זה -בעצת מדיין.

הרמב"ן מביא גם מדרש:[מדבר סיני רבה כ, ד] בלק בן ציפור היה מלך בעת ההיא, אך בתחילה הוא היה נסיך, אלא משנהרג  סיחון, המואבים המליכו אותו עליהם וזה היה צורך השעה.

הגאון רבי חיים סולוביינצ'יק אומר: כי בלק לא היה כלל מגזע המלוכה במואב, וגם לא התאים למלכות בגלל סגולותיו האישיות, אלא לאחר הניצחונות  של עם ישראל בעבר הירדן המזרחי, החל בלק  בולט באופן מיוחד בעיני אנשי מואב כצופה המזהיר אותם , בעודו-  ניצב בשער- מפני עם ישראל החזקים ומכוון שהיו לו עצות שונות כיצד לפגוע בעוצמת ישראל מינוהו באותו זמן למלך- הם עשו זאת כי האמינו כי יש בכוחו להצילם מידי ישראל.

התשובה לשאלה ג]

יש אומרים: "וירא" מלשון ראייה ממש- ראה שעם ישראל-מתרבה מאד כפי שהדבר מתואר בפסוק:" ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא.."[במדבר כ"ב,ג]

לפי דברי רש"י: "וירא"- לשון הבנה והתבוננות - מתוך שהתבונן במפלתו של האמורי הגיע לפחד מפני ישראל"

לפי דברי רבינו בחיי: הוא מביא מדרש: "כל ראייתם של רשעים לפורענות"

וההוכחה שבהמשך הוא פקד על בלעם לקלל ולעקור אומה שלמה.

רבינו בחיי מביא עוד דוגמאות לראייתם של רשעים שמטרתם פורענות:

"וירא חם אבי כנען את ערוות אביו...."[בראשית ט, כ"א]

"ויראו בני האלוהים את בנות האדם "[בראשית ו,ב]

"ויראו אותה שרי פרעה.."[שם י"ב, ט"ו] - המצרים ראו את שרה-אשת אברהם.

"וירא אותה שכם בן חמור"[שם ל"ד,ב] - הסיפור על דינה.

לפי דברי "כלי יקר": ידוע כי דרכם של מלכים להתבונן בספר דברי הימים אשר שם ניתן לקרוא כל מה שהתרחש בדורות הקודמים - וזאת לעומת ההמון העם  אשר יודע את מה שמתרחש בהווה ,או מפי השמועה על העבר.

לכן בלק קרא בספר את מה שעשה יעקב  כנגד האמורי, כפי שיעקב אומר זאת ליוסף בנו: "ואני נתתי לך שכם אחד על- אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי"-וזה היה ניצחון של מעטים כנגד רבים-כנגד אומה שלמה-האמורי[בראשית מ"ח, כ"ב]

לפי דעת חז"ל [בבא  בתרא קכ"ג, ע"א]:"בחרבי ובקשתי"- פרושו בתפילתי- לפי זה ראה מלך  מואב כי כוחו של יעקב בכוח התפילה- שבפיו - מכאן הגיע למסקנה גם להשתמש בכוח הפה.

ולכן נאמר: "וירא בלק" ולא נאמר שהוא שמע-אלא ראה את ההיסטוריה בספר דברי הימים למלכי האדמה  כתוצאה מכך- נכנס פחד  בליבו.

התשובה לשאלה ד]

בלק מלך -מואב מזכיר מאד את פרעה מלך מצרים בראייתו והתבוננותו בעם ישראל-ההולך ומתרבה.

אצל פרעה נאמר:" ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף: ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו: הבה נתחכמה לו פן- ירבה  והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאנו ונלחם בנו.."[שמות א,ח]

ואילו אצל  מלך מואב נאמר: "ויגר מואב מפני העם מאד- כי רב הוא"

ההבדל הבולט בין שני מלכים אלה: פרעה  חיפש כל מיני דרכים גשמיות כדי להמעיט את עם ישראל ואילו בלק חיפש דווקא דרכים רוחניות- לקלל את העם- כי ידע שכוחו של עם ישראל הוא בפיו-בכוח התפילה, לכן חשב  כי באמצעות קללות יצליח לפגוע בישראל.

אך ,בסייעתא דשמיא, לא עלה בידו להשיג את המטרה, כפי שגם פרעה נכשל במעשיו.

והקללות הפכו לברכות.

יהי רצון שעם ישראל יתחזק בקיום מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו והקב"ה יגן עלינו כמו שנאמר: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" [שמות י"ד, י"ד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הנחש / שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הנחש /שיר מאת: אהובה קליין ©

עוד משחר בראשית

הנחש את חווה הסיט

הופיע באצטלת צדיק

 דברי פיתוי ותרמית.

 

זוהמה  הטיל בנפשה

בכך דעתה השתבשה

אכלה מפרי האסור

לאדם נתנה אישור.

 

קלקול זה חלחל

דור המדבר בלבל

לחם אבירים מאסו

במשה ואלוקים בגדו.

 

כהרף עין נחשים

הציפום כנהרות אדירים

הפילו בקרבם חללים

מיד  הודו בחטאים.

 

משה העמיד שרף

בראש עמוד  ניצב

נשאו עיניהם לשמים

שפכו ליבם כמים.

 

אלוקים נענה לבקשתם

שלח מזור לכאבם

תיקנו דרכיהם הרעה

שבו לאביהם נאמנה.

הערה: השיר בהשראת פרשת  חוקת [חומש במדבר]

Snake / Song By: Ahuva Klein ©

Since the dawn of the early
Snake Eve shifted
Appeared in the guise righteous
Words of seduction and deceit.

Filth cast soul
This disrupted her
Ate the forbidden fruit
Man gave approval.

This corruption has seeped
Generation of the desert puzzle
Knights were fed bread
Moses and God betrayed.

Snakes jiffy
Htzifum mighty rivers
Dropped dead in their midst
Immediately India sins.

Moses put the resin
Top of page stands
Looked up to the sky
Poured their hearts like water.

God granted the application
Send to cure pain
Fixed evil ways
Where their father well.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה ונחש הנחושת/ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ויעש משה נחש נחושת וישימהו על-- הנס והיה אם- נשך הנחש את-איש והביט אל-נחש הנחושת וחיי
[במדבר כ"א,ט]
הטכניקה: שמן על בד.
Biblical painting
Moses puts the bronze serpent  head board
By  Ahuva  Klein

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת חוקת- מה לנחש בגן העדן-למכת הנחשים במדבר?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת חוקת- מה לנחש בגן העדן - למכת הנחשים במדבר?

מאת: אהובה קליין.

[המאמר לעילוי נשמת  אמי-חיה ז"ל בת בן- ציון.]

אחד הנושאים בפרשה: חטאם של בני ישראל בכך- שמאסו במזון הרוחני -המן,

והיו בפיהם תלונות נוספות גם על עצם יציאתם ממצרים ,נדודיהם  במדבר ,המחסור במים, כפי שהכתוב מתאר:

"וידבר העם באלוקים ובמשה : למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל"

[במדבר כ"א, ה-ו]

ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ציירה:אהובה קליין (c) [שמן על בד]

השאלות הן:

א] מדוע בני ישראל  מאסו במן- מזון שניתן משמים ומה הקשר להליכתם במדבר?

ב]  מה היה הטעם  בעונש כה קשה – הכשתם ,דווקא- על ידי נחשים  ושרפים?

ג] מה  הייתה המטרה בהצבת נחש הנחושת בראש העמוד?

התשובה  לשאלה א]

על כך ישנן כמה דעות:

אור החיים אומר :כי עניין  הליכת בני ישראל במדבר ואכילת המן-שני הדברים קשורים זה בזה:

המן הנחשב למזון קל - הוא מכביד על הליכתם במדבר לפי  שאין מה  לעכל ולשרוף באכילתו.

העמק  דבר מפרש: כאשר בני ישראל הגיעו לארץ  מיושבת - טעמו כבר מזון מוצק- את טעמה של  תבואת  אדום ומואב- בדומה לילדים שגדלים ונגמלים מחלב –אם. משעה שמתחילים לאכול, החלב אינו מקובל לטעמם.

ועכשיו ששבו לאכול שוב את המן, הדבר הקשה עליהם לאחר טעימתם מפרי הארץ.

חז"ל טוענים: כי עיקר  תלונתם של ישראל הייתה על המן שהוא נספג בגופם –לפי דעת דרשנים נוספים: מה שהפריע להם זה: חיים טפילים ללא טרחה ועמל כפיים-הרצון לעמל דבק בהם מהרגע שהיו כבר קרבים לארץ המובטחת, הדבר גרם לגעגועיהם לחיי יצירה ופעילות.

לפי פירוש-"אבני שוהם": "לחם  קלוקל"-כפי שכינו את המן - רמז ללחם קל ללא טרחה, שמאסו בו.

החתם סופר מפרש : בדומה לדברי- "העמק דבר"-כאשר בני ישראל ראו את הפירות אצל השכנים- הייתה להם תאווה גדולה לאכול מהם בדומה לתאוות סיר הבשר בקברות התאווה.

התשובה לשאלה ב]

"אבני שוהם": מתרץ בצורה מעניינת את סיבת העונש של הכשת הנחשים בקרב העם:

לדעתו, ארבעים שנה בני ישראל היו נודדים במדבר וראו נחשים בשפע, אך לא היו מודעים לסכנה מהכשתם, אך עכשיו שהתלוננו בדבר הפירות שחפצה נפשם לאכול, מיד הראה להם ה' -מידה כנגד מידה- את מכת הנחשים- ראיית פירות ורצון עז לאוכלם חייבת גם ראיית נחשים עם הכשתם.-כי כל עוד ראו פירות ולא התאוו להם לא ניזוקו מהנחשים, אך ברגע שהתאוו לאכילת הפירות ניזוקו גם מהנחשים.

לפי מסכת שבת: הופעת הנחש  מזכירה לנו את הופעתו בגן העדן, כאשר פיתה את חווה באומרו: "אף כי אמר אלוקים לא תאכלו מכל עץ הגן.. ..לא מות תמותון" וזה היה בניגוד לדברי ה': "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום  אוכלך  ממנו מות תמות"[בראשית  ב,י"ז]

אלה היו דברי כפירה של הנחש כנגד  הקב"ה וזאת הייתה זוהמה רוחנית שהנחש  הטיל בחווה, כדברי חז"ל [מסכת שבת קמ"ו, ע"א]

כאשר בני ישראל היו נוכחים במעמד הר סיני וקיבלו את התורה והאמינו למשה, אז זוהמת הנחש פסקה-עניין הכפירה בה'.[מסכת שבת ,שם]

וכעת כאשר התלוננו על אכילת המן- שוב חזרה אליהם אותה זוהמת הנחש- זו הייתה כפירה בה' ואי אמון במשה, כמו שהכתוב מציין: "וידבר העם באלוקים ובמשה.."

על כן, חטאם של ישראל היה חזרה על דברי הכפירה של הנחש בגן עדן, לכן ה' העניש אותם מידה כנגד מידה, כדברי רש"י: "יבוא נחש שלקה על הוצאת דיבה ויפרע ממוצאי דיבה"[רש"י, כ"א, ו]

ועוד דעה מעניינת לפי הגמרא[יומא ע"ה, א] "קילל את הנחש, עולה על הגג מזונותיו עמו, יורד למטה מזונותיו עמו"- כלומר הנחש אינו צריך להתפלל על המזון, כי קולל וכל ימיו אוכל עפר, ומדוע? מפני שהקב"ה אינו  חפץ לשמוע ולקבל את תפילתו, אלא, מעדיף  שיסתדר בעצמו, וזאת בשונה מבני האדם או החיות שנאמר עליהם: "הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא-ל אוכלם" [תהלים ק"ד, כ"א]

ועוד נאמר בגמרא[מסכת ברכות  נ"ז, א] "הרואה נחש בחלום פרנסתו מזומנת לו"

ובנוסף נאמר:[יומא ע"ו, א] "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה, אמר להם : אמשול לכם משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני  אביו ,אלא פעם אחת בשנה, עמד ופסק מזונותיו בכל יום והיה מקביל פני אביו כל יום, אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמישה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב, נמצא כולן מכוונים את ליבם לאביהן שבשמים"

עניין ירידת המן  הוא בניגוד לנחש שאין לו קשר עם ה', הרי לישראל היה קשר יום יומי בתפילתם לה'  לקבלת מזונם.

ולכן היות ובני ישראל התלוננו על אכילת המן, נענשו במידה כנגד מידה-על ידי מכת הנחשים. כי ירידת המן מסמלת את הקשר הבלתי פוסק של בני ישראל-באמצעות התפילה אל ה', בעוד שאצל הנחש  אין ה' חפץ בתפילתו ושמיעת קולו.

התשובה לשאלה ג]

לפי דעת חז"ל-כאשר בני ישראל היו מסתכלים על הנחש בראש העמוד: "וכי נחש ממית או נחש מחייה, אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין, ואם לאו היו נימוקים" [משנה ר"ה בסוף פרק ג']כאן היה להם תיקון, בעוד שהנחש אינו מתפלל לה' לפרנסתו בכלל, הרי עם ישראל מחדש את הקשר עם בוראו, יום יום באמונתו ותפילתו לה'.

כלומר על ידי הרמת הראש לכוון הנחש בראש העמוד היו מגבירים את אמונתם בבורא עולם.

ורש"י מתרץ מדוע משה עשה את הנחש דווקא מנחושת: "לא נאמר לו לעשותו של נחושת, אלא אמר משה, הקב"ה קוראו נחש ואני אעשנו של נחושת, לשון נופל על לשון"

לפי דברי הרמב"ן: היה כאן נס בתוך נס- דווקא במה שחטאו-בהוצאת דיבה כנגד ה' ומשה -בדומה לנחש סמל יצר הרע, דווקא על ידי שמביטים בנחש הנחושת מתרפאים, כפי שהרמב"ן מסביר: "והנראה בעיניי בסוד הדבר  הזה, כי הוא מדרכי התורה שכל מעשיה נס בתוך נס, מסיר הנזק בנזק ותרפא החולי במחליא.."

דבר ידוע הוא: שישנם שני סוגי יצר הרע המסיטים את האדם לדבר עברה:

ישנו סוג ראשון: הבא לפתות את האדם בדבר עבירה באופן ישיר, ומפניו קל יותר לאדם ירא שמים להישמר.

אך ישנו הסוג השני: מפניו קשה מאד להישמר, זהו יצר הרע הצובע את  העבירה בצבעים נאים ויעשה מהם דבר מצווה, זהו יצר המתחפש לתלמיד חכם ובא להוכיח שהעבירה היא בעצם מצווה, סוג זה של יצר רע - עתיד לבוא לידי שחיטה-על ידי הקב"ה –כדברי: הבעש"ט המבסס את דבריו על דברי הגמרא[סוכה נ"ב, א]

לכן ציווה ה' את משה לתלות את הנחש בראש העמוד - כדי שיזהרו לא ליפול ברשתו של יצר הרע הזה ולא יאמינו לדבריו שהוא רוצה לקדם אותם למעלה של מצווה ולהעלותם על נס-בו ברגע שבני ישראל יביטו בנחש הנחושת למעלה, ידעו שעליהם להיות בשמירה מתמדת מאותו יצר רע המפתה אותם לדבר חטא בלבוש של מצווה.

לאור האמור לעיל, ניתן להסיק : כי חטאם של ישראל היה  גדול מאד בכך שהתלוננו על ירידת המן, זאת הייתה כפיות טובה ממדרגה ראשונה והגרוע מכול: בגידה וכפירה בקב"ה- שהוציאם ממצרים בשפטים גדולים ובגידה במשה –מנהיג מסור ברמ"ח  אבריו לעמו. ולכן נענשו בנחשים המסמלים את יצר הרע-אך התיקון היה בהביטם כלפי נחש הנחושת-באותו זמן חידשו את הקשר עם בוראם ושיעבדו את ליבם לאביהם שבשמים.

מי ייתן ועם ישראל ישכיל בכלל ובפרט -להישמר מכל סוג של יצר הרע וילך בדרך התורה הקדושה ויתקיים בנו הפסוק: "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו" [תהלים ל"ד, ט"ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)