יום רביעי, 22 בנובמבר 2023

פרשת ויצא – השיבה לארץ המובטחת. מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויצא – השיבה לארץ המובטחת.

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ יעקב מודיע לנשותיו על ההחלטה לשוב לארץ המובטחת/ ציירה: אהובה קליין _(c



ציורי תנ"ך/ יעקב יוצא מבאר שבע - לחרן-בצווי אימו/ ציירה: אהובה קליין(c)






ציורי תנ"ך/ חלום יעקב- מלאכים עולים ויורדים/ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/יעקב רואה את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי  תנ"ך / יעקב יוצק שמן על המצבה בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ יעקב מגיע אל ארץ בני קדם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מפי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ יעקב -מגלה לרחל-  על קירבת המשפחה ביניהם / ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

 "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה" [בראשית  כ"ט, י"ב]


ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על  הגעת יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ לבן משיב ליעקב את תשובתו/ ציירה: אהובה קליין (c)

"לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה. 
 מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת"


ציורי תנ"ך/יעקב עובד ברחל עוד שבע שנים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על ב]


ציורי תנ"ך/ רחל דורשת מיעקב  שיתפלל  עבור בנים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך' יעקב מציע לרחל שהיא תתפלל עבור הבנים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לכנען/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ רחל שמחה בהולדת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)





יעקב אבינו עובד תקופה  ארוכה בחרן - אצל לבן אחי אמו. בתום התקופה - התורה מתארת כיצד הגיע הרגע בו יעקב מבין שעליו לעזוב  את המקום ולעלות לארץ המובטחת:

"וַיִּשְׁמַע, אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמֹר, לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ; וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה. וַיַּרְא יַעֲקֹב, אֶת-פְּנֵי לָבָן; וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ, כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ; וְאֶהְיֶה, עִמָּךְ.  וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב, וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה, הַשָּׂדֶה, אֶל-צֹאנוֹ.  וַיֹּאמֶר לָהֶן, רֹאֶה אָנֹכִי אֶת-פְּנֵי אֲבִיכֶן, כִּי-אֵינֶנּוּ אֵלַי, כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם; וֵאלֹהֵי אָבִי, הָיָה עִמָּדִי.  וְאַתֵּנָה, יְדַעְתֶּן:  כִּי, בְּכָל-כֹּחִי, עָבַדְתִּי, אֶת-אֲבִיכֶן.  וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי, וְהֶחֱלִף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים; וְלֹא-נְתָנוֹ אֱלֹהִים, לְהָרַע עִמָּדִי.  אִם-כֹּה יֹאמַר, נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ--וְיָלְדוּ כָל-הַצֹּאן, נְקֻדִּים; וְאִם-כֹּה יֹאמַר, עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ--וְיָלְדוּ כָל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים.  וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת-מִקְנֵה אֲבִיכֶם, וַיִּתֶּן -לִי.  וַיְהִי, בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן, וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, בַּחֲלוֹם; וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים.  וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, בַּחֲלוֹם--יַעֲקֹב; וָאֹמַר, הִנֵּנִי.  וַיֹּאמֶר, שָׂא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל - הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים, וּבְרֻדִּים:  כִּי רָאִיתִי, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ. אָנֹכִי הָאֵל, בֵּית-אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה, קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ.  וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה, וַתֹּאמַרְנָה לוֹ:  הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה, בְּבֵית אָבִינוּ. הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ, כִּי מְכָרָנוּ; וַיֹּאכַל גַּם-אָכוֹל, אֶת-כַּסְפֵּנוּ.  כִּי כָל-הָעֹשֶׁר, אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ--לָנוּ הוּא, וּלְבָנֵינוּ; וְעַתָּה, כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ—עֲשֵׂה".[בראשית פרק ל"א, א'- י"ז]

 

השאלות הן:

א] כמה זמן עבד יעקב אצל לבן?

ב] מה היו הגורמים לפרידת יעקב  מלבן הארמי?

תשובות.

תקופת עבודתו של יעקב אצל לבן.                                  הרב אביגדור הלוי  נבנצל מסביר: יעקב עבד במשך עשרים שנה את לבן ותקופה זו נחלקת  לשלוש יחידות זמן:             א] שבע שנים ראשונות בהם עבד יעקב  עבור השגת רחל- הסכם זה היה - על פי הצעת יעקב: "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה. [להלן כ"ט, י"ח]  הסכמת לבן להצעה זו- דווקא בעיני בנותיו לא הייתה כה מעורכת וההוכחה לכך:  דבריהן ליעקב: "הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ, כִּי מְכָרָנוּ"

רש"י מסביר בעוד שההורים נוהגים לתת לבנותיהן נדוניה - בניגוד לכך- לבן מעביד את יעקב במשך שבע שנים ובוודאי שיעקב היה ראוי לקבל הרבה יותר. אבל לגבי תנאים אלה לא ניתן לבוא בטענות אל לבן היות ויעקב  בעצמו הציע את זה .

ב] תקופת שבע שנים  הן  תוך כדי רמאות, יעקב עובד  שוב למען השגת  רחל למרות שבפעם הראשונה  שעבד כבר עבורה הוא היה מעוניין רק ברחל ולא בלאה אחותה. אך היה זה רצון ה'  לבנות את  בית ישראל משתי צדיקות אלה.

ג] תקופה של שש שנים  האחרונות יעקב עדיין עובד מרצונו- אך גם הפעם – לבן מרמה אותו על ידי תנאי שכר - כדברי  יעקב: "וְהֶחֱלִף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים"; לבן רימה את יעקב  מאה פעמים במשך אותן שש שנים.[ בר"ר ע"ג, ט']   

יעקב נפרד מלבן.

א] התנאים שנוצרו בין לבן ליעקב גרמו לאווירה שאינה נעימה  ליעקב, כפי שנאמר: "וַיִּשְׁמַע, אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמֹר, לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ; וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה.  וַיַּרְא יַעֲקֹב, אֶת-פְּנֵי לָבָן; וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ, כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.." באווירה זו עדיף לעזוב.

ב] אלוקים מצווה את  יעקב לעזוב את  חרן ולשוב לארץ המולדת : "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ; וְאֶהְיֶה, עִמָּךְ". 

רבים הפרשנים המסבירים את מעשהו של יעקב בעניין פיצול המקלות:

מתברר כי דברים אלה הם משמשים לקח לדורות, לא להרכין ראש בפני עוול ורשע ולא להירתע מלהציל את הגזל מהגזלן - הקו הזה עובר  כחוט השני בפרשיות אחדות בתורה, בסיפורי האבות,

כמה פרשנים  מסבירים את דברי בני לבן:

"לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ; וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה: במובן של סיגול מידותיו לשם סיכול מזימותיו, יעקב הוציא את שלו בסגולת ה"רמאות" שחשבנו שהיא כישרונו הבלעדי של אבינו, ויש הרואים כאן התנגשות לא רק על רקע חברתי - בין יעקב העובד לבין לבן המנצל, אלא התנגשות כללית ביו ישראל לעמים.

החתם סופר מסביר: כך דרכם של גויים מאז ומקדם אם כי הם ניזונים כמו לבן בזכותם של ישראל, אין הם מאפשרים ליהודים להתפרנס, אלא בדרך של רמאות. ואחרי כן תגובתם בדומה לבני לבן שאמרו ליעקב: "וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה".

בדומה לכך  הדברים מכוונים גם נגד קטרוג השטן על צורת פרנסת היהודים בין  הגויים מה ניתן לעשות? אין מנוס - הרי גם יעקב הצדיק, נאלץ להשתמש בדרכי עורמה - על מנת להציל את השייך לו מידי לבן ארמי.

לגבי הקריאה האלוקית ליעקב - לשוב אל המולדת ציווי חשוב מאד התואם את דברי המדרש בבראשית רבה [פרק ע"ד] "נכסי  חוץ לארץ אין בהם ברכה. אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עימך"

ה"חפץ חיים" אומר על התורה בפרשה זו: "כשהאומות מדברות סרה על עם ישראל, מעלילות עלינו ודוחקות את רגלינו בבחינת " וַיִּשְׁמַע, אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן" עדיין מבליגים על  זה, שומעים חרפתם ואינם משיבים, אבל מכיוון שאנו רואים את פניהם שאינם כתמול שלשום, בבחינת: "וירא יעקב את פני לבן" כשהעומדים בראש הממשלות מראים לנו פנים זועפות, או אז אנו מוכרחים  לבקש לנו מקום מקלט, המקלט היותר בטוח הוא לשוב אל ארץ אבותינו  - " שוב אל ארץ אבותיך"

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להגיע למסקנה: כאז גם עתה. כמו שיעקב חש - כי עליו לשוב לארצו - ארץ ישראל - הן מפני היחס העוין של בני לבן  ובראש  בראשונה על פי ציווי ה' -  כך בימינו: ארץ ישראל נועדה  לעם ישראל.

אך חשוב לציין ,  כי לא די להסתפק בצבא חזק, אלא עלינו להיות מחוברים לתורה הקדושה ולקיימה - ככתבה ולשונה הלכה למעשה!

כפי שנאמר:

" וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת ־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת ־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר ־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה!! 

[דברים  ח'. י"ז- י"ח] יהי רצון שבמהרה נזכה לניצחון גדול ולגאולה שלמה. אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 21 בנובמבר 2023

יעקב והודעתו לנשותיו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

יַעֲקֹב וְהוֹדָעָתוֹ לִנְשׁוֹתָיו

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

יַעֲקֹב  מִתְבָּרֵךְ בְּחָרָן

ה' בְּחָכְמָה אוֹתוֹ  חָנָן

לוֹ צֹאן , בָּקָר וַעֲבָדִים

שְׁפָחוֹת גְּמַלִּים וַחֲמוֹרִים.

 

וַיְהִי הַיּוֹם יַעֲקֹב שׁוֹמֵעַ

בְּפִי בְּנֵי לָבָן תַּעְתּוּעַ :

לָקַח יַעֲקֹב הַכֹּול מֵאָבִינוּ

רָכַשׁ כָּבוֹד הַמְּאַייֵּם עָלֵינוּ.

 

בִּרְאוֹת יַעֲקֹב  פְּנֵי הַמְּחֻתָּן

לֹא כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם – חַייְכָן

הִבִּיט הַשָּׁמַיְמָה בְּתִימָּהוֹן:

שׁוּב  לְאַרְצְךָ – פָּקַד אֵל עֶלְיוֹן.

 

עַתָּה קָרָא  יַעֲקֹב לִנְשׁוֹתָיו

בִּפְנֵיהֶן שָׁטַח  חִישׁ מַכְאוֹבָיו

רָחֵל וְלֵאָה  הַדּוּרוֹת בִּלְבוּשָׁן

אֵינָן מַסְתִּירוֹת כְּאֵב אַכְזָבָתָן.

 

פֶּה אֶחָד  לוֹחֲשׁוֹת הַסְכָּמָתָן

לִנְטֹשׁ הַמָּקוֹם הִגִּיעַ הַזְּמַן

אֲבִיהֶן אוֹתָן נָוכְרִיּוֹת הַחְשִׁיבָן

מָמוֹנָן חָמַד- בִּזָּה כְּבוֹדָן.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת וְיָצָא [חֻמָּשׁ  בְּרֵאשִׁית]    

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 15 בנובמבר 2023

פרשת תולדות - הסיבה לרעב בארץ- הליכת יצחק לגרר/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תולדות -  הסיבה לרעב בארץ- הליכת יצחק לגרר.

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ רבקה  ויצחק  מתפללים באהל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ רבקה הולכת לדרוש את ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד: ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש לעשיו נזיד עדשים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ יצחק ורבקה הולכים לגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ עשיו יוצא לצוד  ציד בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/  עבדי יצחק ובשורת גילוי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ רבקה ויצחק בגרר ואנשי המקום/ ציירה: אהובה קליין(c)



יורי תנ"ך/ הפלישתים סותמים את הבארות/ ציירה: אהובה קליין (c)




"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד: ויהי לו מקנה- צאן ומקנה בקר ועבודה רב ה

 ויקנאו

 אותו פלישתים"


[בראשית כ"ו, י"ג]




ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

הכתוב מתאר את הליכת יצחק לגרר בעקבות הרעב בארץ: "וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ- פְּלִישְׁתִּים, גְּרָרָה.  וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה:  שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת –כָּל -הָאֲרָצֹות הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל- הָאֲרָצֹות הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.  וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר. וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא:  .......וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ, אֲחֹתִי הִוא; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ". [בראשית פרק כ"ו ,א'-י']

השאלות הן:

א] מדוע  נאלץ יצחק  לעזוב  את הארץ  וללכת דווקא לגרר?

ב] מדוע אלוקים אוסר על יצחק  לרדת למצרים?

תשובות.

יצחק הולך לגרר.

הכתוב מציין את הסיבה – מדוע נאלץ יצחק לעזוב את הארץ: " וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם"

בעל הטורים מביא הסבר מאד מעניין   לסיבת הרעב בארץ באותה תקופה ,הוא מציין: כי קיים קשר  לפסוק הקודם הנאמר בו: "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה"[להלן  כ"ה, ל"ד]

הביזה הזאת של עשיו מזכירה לנו גם את המן הרשע: "בוזה בן בוזה - זה המן הרשע שיצא מעשיו [אסתר רבה ז', י]

יש כאן קשר בין המילים - "וַיְהִי רָעָב" לבין המילים:" וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה"

על כך אמר שלמה המלך: בְּבוֹא-רָשָׁע, בָּא גַם-בּוּז [משלי י"ח, ג']

" בְּבוֹא-רָשָׁע"- זה עשיו שנאמר:

"כִּי-תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ, וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת--כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס; וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה.." [מלאכי א', ד'] בא גם בוז- לפי שבא בזיונו עמו -ועם קלון –חרפה. שנתלווה לו קלונו של רעב ואין חרפה- אלא רעב.

כמו שאומר הנביא יחזקאל: ," אֲשֶׁר לֹא תִיקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב—בַּגּוֹיִם".

מכאן ניתן להבין, מדוע היה אז רעב בארץ - הביזיון של עשיו כלפי הבכורה - גרם לכך!

הרב אביגדור הלוי נבנצל מרחיב  בביזיון זה: גם לאחר שעשיו שבע והשקיט את רעבונו הוא חש בפנימיותו כי "סידר" את יעקב שנתן דבר שאינו שווה פרוטה, וקיבל  נזיד עדשים שבכל זאת שווה  משהו. הוא הרגיש כי עלה בידו לעשות עסק טוב מאד.

"התחיל מקהיל.. ואמר להם: יודעים אתם מה עשיתי לזה - אכלתי עדשיו ושתיתי יינו, ושיחקתי בו ומכרתי לו הבכורה" [מדה"ג, שם וע"ע בר"ר ס"ג, י"ד] אחרת היה יכול  לערער בבית דינם של שם ועבר ולטעון שהיה אנוס, שהיה רעב עד כדי סכנת חיים ,אך לא כן. הוא היה בטוח בעצמו שעשה את עסקת חייו.

הרב שמשון רפאל הירש סבור: " מאז הובטחה הארץ לאברהם לנחלת עולם, הרעב חזר  מידי פעם בפעם, אך ארץ ישראל  נועדה להיות מבורכת כארץ זבת חלב ודבש והסיבה לכך: לפי  שתנובתה של ארץ ישראל אינה תלויה בעמל האדם וברכת  הטבע בלבד ,אלא ברמה  הרוחנית  והמוסרית של יושביה- ואילו כאשר סרים מן הדרך התורנית – הארץ עשויה להקיא את יושביה- כפי שנאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת- חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי....... וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" [ויקרא. י"ח, כ"ו – כ"ט]

וכמו שעם ישראל הוא עם קשה עורף מטבעו , רק בעזרת קבלת התורה- הפך לעם ה'- באופן זה גם הארץ הייתה קשה ולא פורייה מטבעה ונתונה לרעב ורק באמצעות עוצמת התורה נעשתה לארץ מבורכת  בשפע ברכות.

ההוכחה היא: הר גריזים והר עיבל, הר גריזים הר הברכה –פורח והר עיבל - שומם. ולכן על הר עיבל השומם עליו נבנה מזבח התורה. כי בכוח התורה ניתן להפוך את הר עיבל  - שהוא הר הקללה - למקור ברכה כדוגמת הר גריזים.

מכאן שהארץ והעם קשורים בקשר הדוק ואף אחד מהם אינו יכול לפרוח בלי השני !

על יצחק חל איסור לצאת מחוץ לגבולות ישראל.

רבינו בחיי מפרש: כי יצחק רצה ללכת בדרך אבותיו ולרדת מצרימה : אלא הכתוב מציין: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה":  לכן הלך לגרר. בעצם הלך אל אבימלך מלך פלישתים - גררה - רומז לגלות- כי גלה ממקומו בעל כורחו והלך אל ארץ  פלישתים שהיא ארץ מגורי אביו והדבר רומז לגלות בבל שהוא מקום מגורי אבותינו שהיו באור כשדים.

רש"י מסביר: כי ה' הזהיר את יצחק מאחר והייתה כוונתו לרדת מצרימה בעקבות הרעב - כפי שירד אביו ,אברהם, בימי הרעב, לכן אמר לו ה' שלא ירד לשם - לפי שהוא נחשב לעולה - תמימה [משעת העקדה] ולכן אסור שירד מחוץ  לגבולות הארץ. כשם שקורבן עולה היוצא מחוץ לעזרה נפסל ואסור להקריבו. באופן זה אסור ליצחק לצאת אל מחוץ לארץ ישראל.[ב"ר]

אלוקים מבטיח ליצחק שאם יישאר בארץ הוא יבורך - וזרעו: ".....אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה:  שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹות הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה,

אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ...."

ויהיה כל אדם מבורך ואומר לבנו:' יהא זרעך כזרעו של יצחק' והכתוב הזה מלמד על כל המקרא:

"......, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה; וַיָּשֶׂם אֶת-אֶפְרַיִם, לִפְנֵי מְנַשֶּׁה". [בראשית  מ"ח ,כ']

הקב"ה מציין לשבח את אברהם - אבי יצחק: כי תמיד שמע בקול ה' ועמד בעשרה ניסיונות. ובנוסף קיים אברהם את הגזרות שגזרו חכמים בדורות הבאים להרחקה ושמירה על האזהרות שבתורה.

אשר לגרר המקראית - ארץ גרר נמצאה בדרך למצרים, בין קדש (הקדמונים מזהים את קדש עם פטרה, אך כיום החוקרים סבורים שקדש היא עין - קדיראת, כלומר קדש ברנע) ובין שור (כיום מזהים את שור עם שרידי הביצורים שבגבול המצרי), וגובלת בצפון – בתחום באר שבע ועזה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: הרעב ששרר בארץ בתקופת יצחק כנראה נבע מהביזיון שנקט עשיו כלפי הבכורה.

ניתן להסיק: כי החיבור לתורה וקיום המצוות- הם תנאי לשמירה על ארץ ישראל ועם ישראל כדברי דוד המלך:

"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--    וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ  הַלְלוּ-יָהּ." אמן ואמן.

[תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]


ציורי תנ"ך/ יצחק ורבקה בדרך לגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)





*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר