יום רביעי, 2 ביוני 2021

פרשת: שלח לך- מדוע כשלו המעפילים לראש ההר?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת  שלח לך - מדוע כשלו המעפילים לראש ההר?

מאת: אהובה קליין

 יצירותיי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ המעפילים לראש ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ עם ישראל דורש לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לדרך/ציירה: אהובה קליין (c)





Biblical paintings

Spies picked grapes   in the Eshkol Stream

"ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשניים ומן הרימונים ומן התאנים"





ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים  אל המדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ בכיים של  המרגלים ועדת ישראל בליל תשעה באב/ ציירה: אהובה קליין




ציורי  תנ"ך/ המרגלים שבים למדבר בתום ריגול הארץ/ ציירה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ משה מתפלל לה' שיסלח למרגלים ולעם/ ציירה: אהובה קליין (c)





"דבר אל--בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצית על--כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על- ציצית הכנף פתיל תכלת"

[במדבר ט"ו,ל"ח]

ציירה: אהובה  קליין (c)









ציורי תנ"ך/ המקושש/ ציירה: אהובה קליין(c) 


בפרשתנו , עם חזרת המרגלים למדבר סיני והוצאת הדיבה על ארץ ישראל- הוטל על חוטאים אלה - עונש כבד מאד- כפי שהכתוב מתאר:

"וַיָּמֻתוּ, הָאֲנָשִׁים, מוֹצִאֵי דִבַּת- האָרֶץ, רָעָה--בַּמַּגֵּפָה, לִפְנֵי יְהוָה.  וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן-הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ.  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם, מְאֹד".[במדבר  י"ד, ל"ז –מ]

בהמשך מסופר על האנשים שלא נענשו -  הם החליטו לעלות  לראש ההר כדי להגיע בכל זאת לארץ המובטחת-כפי שהכתוב מתאר:

"וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר, וַיַּעֲלוּ אֶל-רֹאשׁ - הָהָר לֵאמֹר:  הִנֶּנּוּ, וְעָלִינוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה--כִּי חָטָאנוּ.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-פִּי יְהוָה; וְהִוא, לֹא תִצְלָח. אַל-תַּעֲלוּ, כִּי אֵין יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם; וְלֹא, תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי, אֹיְבֵיכֶם.  כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם, וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב:  כִּי-עַל-כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְהוָה, וְלֹא-יִהְיֶה יְהוָה עִמָּכֶם.  וַיַּעְפִּלוּ, לַעֲלוֹת אֶל-רֹאשׁ הָהָר; וַאֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה וּמֹשֶׁה, לֹא-מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה.  וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא; וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם, עַד-הַחָרְמָה". [שם , י"ד, ם- מ"ה]

השאלות הן:

א] במה חטאו  המעפילים לראש ההר?

ב] מה היו התוצאות של עליה זו?

תשובות.

חטאם של  המעפילים לראש להר.

רש"י סבור: כי אותם אנשים  שרצו לעלות לראש ההר- כוונתם הייתה: לעלות לדרך המובילה לארץ ישראל - כדי לממש את הבטחת ה'- לעלות לארץ אשר ה' הבטיח  לעם.

בכך הם רצו לתקן את החטא  שעברו המרגלים באומרם:  "וְלָמָה יְהוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לִנְפֹּל בַּחֶרֶב--נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ, יִהְיוּ לָבַז; הֲלוֹא טוֹב לָנוּ, שׁוּב מִצְרָיְמָה".[במדבר  י"ד, ג-ד]

משה מזהיר אותם - כי פעולתם לא תצלח.

דעת מקרא מסביר- כי האנשים אשר התעקשו לעלות לראש ההר - הצטיינו בתכונת הפזיזות - שבידוע שהיא תכונה שלילית. פזיזות זאת ניכרת גם בדרך החרטה שלהם על  אופן בו שואפים לתקן את חטאם ברצון לשוב למצרים.

הם נחושים  בהחלטתם לעלות לראש ההר , שכחו את הציווי שנאמר- כי הכול מתנהל על ידי ה': "עַל-פִּי יְהוָה יַחֲנוּ, וְעַל-פִּי יְהוָה יִסָּעוּ". [לעיל, ט, כ]

כעת מתוך החלטה כה מהירה - הם התעלמו מן העובדה שהארון והמשכן במקומם עומדים - והם נחפזו לעלות לכוון ההר במסווה של מסירות נפש וזאת במטרה: לכפר על העדר המוחלט של מסירות הנפש באופן שקיבלו את דברי המרגלים. וכל זה למרות אזהרותיו של משה - כי דרכם תיגמר בכישלון כפי שהכתוב מתאר:

"לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-פִּי יְהוָה; וְהִוא, לֹא תִצְלָח.  אַל-תַּעֲלוּ, כִּי אֵין יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם; וְלֹא, תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי, אֹיְבֵיכֶם.  כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם, וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב:  כִּי-עַל-כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְהוָה, וְלֹא-יִהְיֶה יְהוָה עִמָּכֶם". [לעיל ,י"ד, מ"ב-מ"ד]

רבינו בחיי מסביר את אזהרת משה למעפילים באומרו: "לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-פִּי יְהוָה; וְהִוא, לֹא תִצְלָח". 

בשני פירושים:

א] דרך הפשט - העלייה לראש ההר לא תצלח!

ב] על פי הקבלה: המילה: "וְהִוא"- קשורה למילים - "פִּי יְהוָה"- כלומר הם לא פועלים על פי רצון ה'. ויש כאן רמז כי הפועל לא לפי צו ה' - יקבל את התוצאה  הלא  רצויה לשאיפתו.

הרמב"ן מבהיר - כי דרכם של מעפילים אלה לא תצלח כי  אינם הולכים בדרך האמת.

האדמו"ר רבי משה מקוברין הסביר על פי המדרש:

חכמינו ז"ל אומרים בספרי: כל היושב בארץ ישראל - ארץ ישראל מכפרת עליו שנאמר: "וכיפר אדמתו עמו" "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּו".  [דברים ל"ב, מ"ג]

לכן קראו המוני העם שחשו  שחטאו חטא כבד לאחר מות המרגלים. באומרם:

"הִנֶּנּוּ, וְעָלִינוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר יְהוָה--כִּי חָטָאנוּ".  – על ידי שנעלה לארץ המובטחת לנו, שם יכופר לנו על החטא שחטאנו כלפי ה' העם והארץ"

על פי פירוש "אור הצדיקים" [בשם הבעש"ט] למעשה, בני ישראל בעצמם לא הודו כי חטאו בהוצאת הדיבה על הארץ-הם אמרו:

"אֲשֶׁר-אָמַר יְהוָה--כִּי חָטָאנוּ".  בעיני אלוקים אומנם הדבר נחשב לחטא, אבל הם עצמם לא הודו במילים: "חטאנו לה'" לכן תשובה כזאת אינה ראויה להתקבל- כי הם לא הביעו חרטה מתוך ליבם. ועל כך אמר הנביא ירמיהו: "הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ, עַל-אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי". [ירמיהו ב, ל"ה]

ספורנו סבור: המילה:" וַיַּעְפִּלוּ"- חיזקו לבבם כמו שקרה לפרעה- מלך מצרים:

"וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם:  כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה". [שמות ז, י"ג]

בעל טורים סובר: המילה-"וַיַּעְפִּלוּ"-  בגימטרייא = צלפחד- יש מי שאומר- שהוא היה בין המעפילים האלו.

"אור החיים " מסביר-"וַיַּעְפִּלוּ"-  המעפילים טעו בהוראת דעתם, כי מצד אחד  מרדו בה' באומרם: שה' לא יכול לתת בידם את העמים בסביבה ומנגד רצו לתקן את חטאם ולתקן את הפגם ולהאמין כי עכשיו  ה' יציל אותם, אך ה' לא סלח  להם . וכבר נגזרה הגזרה.

 

תוצאות העפלה להר.

התוצאות היו מאד קשות לעולים להר- כפי שהכתוב מתאר: "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא; וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם, עַד-הַחָרְמָה".

רבינו בחיי מסביר: "וַיַּעְפִּלוּ, לַעֲלוֹת אֶל-רֹאשׁ הָהָר"- "וַיַּעְפִּלוּ", לשון עופל ובחן—כלומר שעלו על העופל. כפי שכתוב:

".......עֹפֶל וָבַחַן הָיָה בְעַד מְעָרוֹת", [ישעיהו  ל"ב, י"ד]

על פי המדרש:- כמו- ויאפילו- מלשון אופל- כלומר – הם הלכו בחושך- ללא רשות- שזוהי דרך רעה.[כך סבור גם רש"י]

 הכתוב מציין: "וַאֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה וּמֹשֶׁה, לֹא-מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה".  כאן השווה הכתוב את משה לארון הברית בדומה למה  שנאמר: "וַיֹּאמֶר, מֹשֶׁה, שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ" [לעיל, י"א, כ"א]

במשפט זה מרמז הכתוב: כי הסמיך משה לשש מאות אלף רגלי- לומר לך: שהיה  משה שקול כנגד שישים ריבוא- שאם זה לא היה נכון, היה ראוי שיהיה כתוב: העם אשר אנוכי בקרבו שש מאות אלף רגלי.

לעניות דעתי: מכאן ניתן להבין כי למרות שמשה - הוא מנהיג כה חשוב ההולך בדרך האמת והשכינה שורה עליו- הוא וארון הברית- אחד הם- מן הראוי היה שהמעפילים  יצייתו לו- אך הם היו פזיזים ועקשנים וחפצים היו לתקן את דרכם לעלות לארץ ישראל בדרך לא דרך!

הכתוב מתאר: "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר.."

דעת מקרא שואל: מדוע נאמר על העמלקי שהוא ירד הרי גם הוא וגם ישראל היו בראש ההר, לכן יתכן שישראל לא הספיקו לעלות ממש לראש ההר - אל המקום בו ישב העמלקי- וכאשר הוא הבחין בעלייתם לכיוונו- ירד לקראתם. ובכך עצר את התקדמותם אל עבר המטרה.

התוצאה הייתה ממש עגומה- העמלקים כתשו אותם לגמרי.- דוגמת הנאמר: "וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים; וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר, עַד- חָרְמָה".[דברים א', כ"ד]

רש"י מסביר: "וַיַּכְּתוּם" דוגמת הכתוב במעשה העגל:

"וְאֶת-חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר-עֲשִׂיתֶם אֶת-הָעֵגֶל, לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ, וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב, עַד אֲשֶׁר-דַּק לְעָפָר"

הם קיבלו מכה אחר מכה עד החרמה- שם המקום נקרא: על שם המאורע שהתרחש שם.

"חיזקוני" מבאר באמצעות שני פירושים::

א] העמלקים היכו את העולים להר והכנענים כתשו אותם

ב] הרגו מהם ומחצו מהם.

"ספורנו" מסביר: שבכך שהכתוב מזכיר  את ירידת העמלקי לקראת המעפילים, המשמעות היא: הם לא נתנו להם לעלות לראש ההר.

רש"ר מבאר: כי תוצאת מלחמה זו-העמלקים היכו את ישראל עד שנכתשו כתישה גמורה!

לגבי מקום מושבם של העמלקים - הוא לא היה על ההר, אלא באזור ההררי, בעמק שבצדו השני של ההר שישראל ביקשו לעלות עליו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כמה רעה מידת הפזיזות= מידה רעה זו-  גורמת  לבריחה מן האחריות, הליכה אחר מטרה נכספת, ללא שיקול דעת ולעניות דעתי, במקרה של המעפילים לראש ההר- הייתה גם פגיעה באמונתם במנהיגם הדגול- משה וגם בה' ,דבר הפוך למה שהתרחש כאשר יצאו ישראל  ממצרים- שם נאמר:

"וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיַּֽאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהֹוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ" [שמות י"ד, ל"א]

יהי רצון שניטיב ללמוד מכישלון המעפילים ונתחזק באמונה באלוקים ונלד תמיד בדרך האמת ,ויפים דברי דוד המלך:

"מִזְמוֹר, לְדָוִד:    יְהוָה, מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ; מִי-יִשְׁכֹּן, בְּהַר קָדְשֶׁךָ.

הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק;    וְדֹבֵר אֱמֶת, בִּלְבָבוֹ". [תהלים ט"ו, א-ב]




ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [מתוך ההפטרה]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

המעפילים לראש ההר/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

המעפילים לראש ההר

שיר מאת: אהובה קליין ©

בתום מגפת מוצאי הדיבה

על ארץ  הצבי הקדושה

החליטה קבוצת מעפילים

לתקן עוון המלינים.

 

עת  האיר השחר

להניס אשם וצער

מטרה מקדשת אמצעים

חיש ליישר הדורים.

 

משה יזהירם מאסון

תבוסה עוון וביזיון

אליו אינם  מקשיבים

לראש ההר  מעפילים.

 

עמלקים  פניהם מפתיעים

בכלי חמס אותם כותשים

אוי לאותה  חרפה

מעליהם מבכה עננה.

הערה: השיר בהשראת פרשת  שלח לך [חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 25 במאי 2021

פרשת בהעלותך- גדולתו של משה בהנהגת העם/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בהעלותך, גדולתו של משה בהנהגת העם.

 מאמר מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ השליח מבשר למשה:כי אלדד ומידד נשארו במחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה:  אהובה  קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ המתאוננים/עונשם ותפילת משה.(c)/ ציירה: אהובה קליין.


ציורי תנ"ך/ הסמיכה על ראש הלוויים- לשם הקדשתם  לעבודת הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ עונשה של  מרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ בני ישראל ממתינים למרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical painting

God goes  before them  on a pillar of cloud






ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורח תנ"ך/ השימוש בחצוצרות במדבר







ציורי תנ"ך/ משה מבקש מיתרו להישאר במדבר עם בני ישראל-
אך הוא מסרב/ ציירה: אהובה קליין (c)

 בפרשה זו,  טענות העם כלפי משה-  שוברות את רוחו והוא חש כי הגיעו מים עד נפש ופונה לאלוקים בבקשה:

"לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי, לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה:  כִּי כָבֵד, מִמֶּנִּי.  וְאִם-כָּכָה אַתְּ-עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג--אִם-מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ; וְאַל-אֶרְאֶה, בְּרָעָתִי".

[במדבר י"א, י"ד-ט"ו]

בתגובה לדברי משה-

הקב"ה מציע לו לבחור בשבעים זקנים מתוך עם ישראל -במטרה לסייע לו בהנהגת העם כפי שהכתוב  מתאר:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כִּי-הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו; וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ.  וְיָרַדְתִּי, וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם, וְאָצַלְתִּי מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם; וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם, וְלֹא-תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ".[במדבר י"א, ט"ז- י"ח]

ובהמשך  נאמר:

"...וַיֵּצֵא מֹשֶׁה--וַיְדַבֵּר אֶל-הָעָם, אֵת דִּבְרֵי יְהוָה; וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ, מִזִּקְנֵי הָעָם, וַיַּעֲמֵד אֹתָם, סְבִיבֹת הָאֹהֶל.  וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן, וַיְדַבֵּר אֵלָיו, וַיָּאצֶל מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתֵּן עַל-שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים; וַיְהִי, כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ, וַיִּתְנַבְּאוּ, וְלֹא יָסָפוּ.  וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי-אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ, וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים, וְלֹא יָצְאוּ, הָאֹהֱלָה; וַיִּתְנַבְּאוּ, בַּמַּחֲנֶה.  וַיָּרָץ הַנַּעַר, וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר:  אֶלְדָּד וּמֵידָד, מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה.  וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו--וַיֹּאמַר:  אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם.  וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי; וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה, נְבִיאִים--כִּי-יִתֵּן יְהוָה אֶת-רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם.  וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה, אֶל-הַמַּחֲנֶה--הוּא, וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל..." [שם י"א, כ"ד-ל]

 השאלות הן:

א] מדוע משה חש  חוסר אונים למצבו- ומהי עצת ה'?

ב] מי היו אלדד ומידד שנשארו במחנה  ומיהו השליח שגילה  זאת למשה?

 תשובות.

משה מבקש את עזרת ה'

 רש"י מסביר: משה הגיע לתשישות כוחות כנקבה-  כשה' הראה לו את הפורענות שעתיד להביא על העם  - בשל התנהגותם שהייתה כפוית טובה.

כשמוע משה את תגובת ה' - הוא מבקש שיהרוג אותו תחילה - כדי שלא יראה  ברעתם של ישראל בעקבות התנהגותם  הכושלת.

דעת מקרא סובר: כי בנוהג שבעולם כאשר יונק נמסר לאומן- יש לו  את כל  האמצעים, הנחוצים  על מנת לטפל בתינוק ולהעניק לו את כל מה שדרוש לו ומשה  מבין שהעם מעש במן- איך יוכל לספק את מבוקשם?

 בעקבות מצב זה, משה מסיק כי עליו לקבל עזרה ואם הזקנים יבואו לעזרתו לספק לעם את מבוקשו – גם הם לא יצליחו לגמרי למלא את רצון העם- אך מרכז הכובד של התלונות לא יהיה רק על משה- אלא גם על הזקנים.

 וכל זה נאמר על ידי משה למרות שהזקנים פעלו יחד איתו בתחילת  שליחותו, אבל תפקידם היה יותר בתיווך משר בהנהגה - באופן שמשה ואהרון העבירו להם את דבר ה' והם מסרו  זאת לעם. אך הפעם משה דורש שהם יפעלו יחדיו אתו באותו צד. ואכן ה' ממלא את בקשת משה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל,..."

 משה אומר לה' : אם הכל נופל עלי: "הָרְגֵנִי נָא הָרֹג—" תגובה דומה של משה  בפני ה' הייתה אחרי חטא העגל, כאשר ה' החליט להעניש את עם ישראל בשל כך ותגובתו הייתה: "אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". [שמות, ל"ב, ל"ב]

משה משער כי כל הבעיה היא : בדרך הטבע לא ניתן לספק את כל כמות המזון שהעם דורש- אך מנגד- כאשר תורחב ההנהגה ולא כל הנטל ייפול עליו \הדבר ירגיע את האי שקט בעם וניתן יהיה להביאם אל הארץ המובטחת.

הרמב"ן מתייחס לבקשת משה מה' : "הָרְגֵנִי נָא הָרֹג.."-משה מבקש מה' שישלח אליו אנשים הורגים בחרב- מהטעם: כי טוב מותו אפילו על ידי חרב בידי אדם מחייו הנתונים בצער כה גדול. ומוסיף הרמב"ן ואומר שיתכן שהכוונה- כמו "המיתני" כמו שנאמר: "...וְאַנְשֵׁיהֶם יִהְיוּ הֲרֻגֵי מָוֶת; בַּחוּרֵיהֶם, מֻכֵּי-חֶרֶב בַּמִּלְחָמָה" [ירמיהו י"ח, כ"א].

רבינו בחיי טוען  הסבר הנוגד את דברי הרמב"ן: יתכן להגיד- כי  הכפילות במילים: "הָרְגֵנִי נָא הָרֹג.."- ירמוז שתחילת הריגתו על ידי ה'  ולא על ידי בשר ודם. אמר זאת משה- כי חשש שישראל יהרגוהו.

 ועל פי המדרש: אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם- הרוג את ההרוג!

 שהרי אם אדבר אל ישראל הם יהרגו אותי ,ואם לא  אעשה  את שליחותך אתחייב בהריגה- לפיכך  בין כך ובין – הרוג אני. הרוג את ההרוג!

רבינו בחיי מתייחס גם לגבי זהות הזקנים שיבואו לעזרת משה:

שבעים זקני ישראל- הם זקני העם ושוטריו הם אותם שוטרים שלקו על הציבור במצרים על ידי הנוגשים שהיו מצריים, השוטרים האלה היו מרחמים על  העבדים היהודים ומנסים להקל עליהם בעבדות כתוצאה מכך הנוגשים היו מכים אותם כפי שנאמר: "וַיֻּכּוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-שָׂמוּ עֲלֵהֶם, נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר:  מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן, כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם--גַּם-תְּמוֹל, גַּם-הַיּוֹם".

[שמות ה, י"ד] וזקנים אלה מכירים את עם ישראל יודעים להנהיג אותם וגם לסבול אותם.

 ולמרות שכעת ה' אמר למשה לאסוף שבעים זקנים מתוך העם—הרי אותם זקנים היו כבר עם ישראל במצרים- כי מיום שישראל ירדו למצרים- הייתה ברכה בזרעם ומינו עליהם שבעים זקנים - כדי להנהיגם וללמדם חוקים ומשפטים של  צדיקים. והם היו חכמים גדולים מקובלי אבות והיו נוכחים גם במתן תורה, כפי שהכתוב מתאר:

"וַיַּעַל מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן--נָדָב, וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיִּרְאוּ, אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, לָטֹהַר".

[שמות  כ"ד, ט]

אבל כעת, משזמן רב עבר- הרי אותם שבעים זקנים כבר מתו בתבערה כי היו מיועדים לשליחות בסיני ולכן היו צריכים כעת לאסוף מחדש שבעים זקנים ומשה עשה זאת על ידי פתקים – כדברי רז"ל- ומה שנאמר כאן בפרשה:

"אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כִּי-הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו" הכוונה:  שהיו בכללם של אותם זקנים אותם השוטרים שהיו במצרים מקבלים מכות על ידי הנוגשים.

 מיום שישראל ירדו למצרים  -לא חדל המספר הזה  של השבעים זקני ישראל  ללוות אותם, לא במדבר ולא בבית ראשון ושני.

 ויש לדעת כי היו שבעים זקנים ויחד עם משה מעליהם סך הכל :שבעים ואחד. כדוגמת שבעים שרים של מעלה [מלאכים]- שהם שרי שבעים אומות העולם 

והקב"ה עליון על כולם ויחד איתו הם שבעים ואחד [ע"א]

ומספר שבעים היו גם השבטים שירדו למצרים ויחד עם יעקב- שבעים ואחד וגם הסנהדרין בבית המקדש היו שבעים שנקראו: סנהדרין הגדולה ויחד עם הנשיא שלהם היו –שבעים ואחד.

 ובפרקי רבי אליעזר נאמר: אמר הקב"ה לשבעים המלאכים הסובבים את כיסא מלכותו [שהיו שרי אומות העולם] בואו נבלבל את לשונם [הכוונה לדור הפלגה שנענשו בכך שחדלו להבין איש את רעהו- כי התבלבלה שפתם]

ואותם מלאכים- הם בית דינו של ה'.

אלדד ומדד והשליח שגילה למשה על  הישארותם במחנה.

 נאמר: "וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי-אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ, וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים, וְלֹא יָצְאוּ, הָאֹהֱלָה; וַיִּתְנַבְּאוּ, בַּמַּחֲנֶה"

 ובהמשך הכתוב מציין:

"וַיָּרָץ הַנַּעַר, וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר:  אֶלְדָּד וּמֵידָד, מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה".

 רש"י מביא שני פירושים:

א] אותם זקנים שנבחרו על ידי משה-התנבאו במחנה- רק באותו יום בלבד!- כך מפורש בספרי.

ב]  אונקלוס אומר: שלא פסקה הנבואה מהם!

רש"י- מבאר:

אותם שני האנשים שנשארו במחנה  היו מאותם אנשים שנבחרו על ידי משה- והם סרבו להצטרף לשאר הזקנים בטענה: שאין הם  ראויים לגדולה זו.

 והרי כולם נבחרו על פי גורל ושמות כתובים לפי שהיו 12 שבטים ולכל שבט היו מיועדים שישה  זקנים חוץ משני שבטים שלכל אחד מהם- הוצמדו חמישה זקנים משה לקח 72 פתקים על שבעים מהם כתב את המילה: "זקן" ושני הפתקים שנותרו השאיר חלק. מי שעלה בידו פתק עם המילה "זקן" התקדש, מי שהפתק שלו היה חלק ,אמר לו משה שהמקום אינו חפץ בו.

דעת מקרא מסביר לגבי שמותם של אלדד ומידד:

משמעות השם: אלדד- ה' אהב, או, האל לו ידיד [דוד]

מידד- בשם הזה ניתן למצוא את השורש- ידיד.- ואכן שניהם היו בכתובים שנבחרו- אבל סרבו להצטרף ליתר הזקנים הנבחרים.

 רש"י אומר לגבי זהות השליח שבא לבשר למשה  על הישארותם של אלדד ומידד במחנה- הוא היה גרשום- בן משה.

ולגבי  תגובת יהושע לסירובם של השניים להצטרף לשאר הזקנים יש לכלוא אותם שפירושו:

א]להטיל עליהם צרכי ציבור ואז הם כלים מאליהם .

ב]  להכניסם לבית הכלא ממש לפי שהיו מתנבאים: משה מת ויהושע מכניס את בני ישראל לארץ.

 משה לא קיבל את דברי יהושע. ואף הטיף לו מוסר.

 לפי דעת מקרא: אמר משה ליהושע: בצורת נזיפה קלה- כי ראה שיהושע מקנא בהם ,לפי שהם זכו לנבואה חוץ  משבעים הזקנים והוא- יהושע שהיה משרת משה מצעירותו לא זכה לכך. משה הבהיר ליהושע לא לקנא בהם שהרי משה בעצמו אינו מקנא בהם!

 כאן משה מוכיח את גדולתו בכך שאומר ליהושע:

"וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה, נְבִיאִים--כִּי-יִתֵּן יְהוָה אֶת-רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם". 

אין באופיו של משה שמץ קנאה כלפי צירוף הזקנים לעזרתו!

 לסיכום, ניתן ללמוד מהפרשה-  כי גם בשעת משבר- כאשר משה מאבד את סבלנותו מהתנהגות העם- הוא פונה אל ה' לעזרתו והדבר מוכיח עד כמה- משה חזק באמונה בה'  ומנגד- אין בו שום כעס וקנאה כלפי אלדד ומידד שלא הצטרפו לקבוצת הזקנים..

משה משמש דגם למנהיגות נעלה לעם ישראל!

וכמה יפה הפסוק המציין את גדולת משה:

"וְלֹא־ קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יְהֹוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים"

[דברים ל"ד, י]

ההפטרה זכריה. פרק ב.




ציורי תנ"ך/ "רוני ושמחי בת ציון"/ ציירה: אהובה קליין (c)


וַיָּשָׁב, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי; וַיְעִירֵנִי, כְּאִישׁ אֲשֶׁר-יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ.   וַיֹּאמֶר אֵלַי, מָה אַתָּה רֹאֶה; ויאמר (וָאֹמַר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ--שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ.  וּשְׁנַיִם זֵיתִים, עָלֶיהָ:  אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה, וְאֶחָד עַל-שְׂמֹאלָהּ.   וָאַעַן, וָאֹמַר, אֶל-הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, לֵאמֹר:  מָה-אֵלֶּה, אֲדֹנִי.   וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲלוֹא יָדַעְתָּ, מָה-הֵמָּה אֵלֶּה; וָאֹמַר, לֹא אֲדֹנִי.  וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי, לֵאמֹר, זֶה דְּבַר-יְהוָה, אֶל-זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר:  לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ--כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.  מִי-אַתָּה הַר-הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל, לְמִישֹׁר; וְהוֹצִיא, אֶת-הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה--תְּשֻׁאוֹת, חֵן חֵן לָהּ". 



ציורי תנ"ך/ חזון סמל המדינה בעיני זכריה הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה השליח והבשורה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

משה השליח והבשורה.

מאת: אהובה קליין (c)

ישראל נודדים בחולות

שוכחים נסים וישועות

באר ענן , עמוד אש

הגיעו מים עד נפש.

 

משה זועק לשמים

משא העם כבד כפליים

אלוקים נענה למשאלתו

בשבעים איש יקל הנהגתו.

 

משה סמוך ובטוח

עתה , ידע מנוח             

הנטל יתחלק  בינו והזקנים

לא עוד מריבות ומדנים.

 

 לפתע נושבת רוח               

 בשורה בפי שליח

 אלדד ומידד  הנשארים

 בתוך המחנה מתנבאים.

 

משה שומע ומאזין

אט, אט קולט ומבין

זהו ודאי ניסיון משמים

האם יירתע וירים ידיים?

 השיר בהשראת פרשת: בהעלותך [חומש במדבר]  

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר