יום שלישי, 7 בנובמבר 2023

פרשת חיי שרה- זקנת אברהם וזקנת דוד המלך- השוני?/ מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת חיי שרה-זקנת אברהם וזקנת דוד המלך- השוני?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:

ציורי תנ"ך/ אברהם רוכש את מערת המכפלה בכסף מלא/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ אברהם מנהל משא ומתן עם עפרון/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ אברהם אבינו לאחר רכישת מערת המכפלה והשדה בחברון -בכסף מלא  (c)
ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ אליעזר נשבע לאברהם שלא ייקח ליצחק אישה מבנות הכנעני/

ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אליעזר הולך לחרן לחפש אישה ליצחק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ אליעזר- עבד אברהם מתפלל להצלחת שליחותו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ אליעזר צופה בנערות השואבות מים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]





ציורי  תנ"ך/ רבקה מגישה לאליעזר מים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ לבן מזמין את אליעזר להתארח בביתו/ ציירה: אהובה קליין (c}




ציורי תנ"ך/ תשובת רבקה לאליעזר- עבד אברהם: "אלך" /ציירה אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ אליעזר ורבקה על הגמל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/רבקה  מגיעה אל בית יצחק/ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יצחק יוצא לשוח בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יצחק מביא את  רבקה אל אוהלו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך: עבדי דוד המלך  מביאים- לפניו  את אבישג השונמית / ציירה: אהובה קליין (c)

בפרשה זו מתארת לנו התורה את זקנתו של אברהם ופנייתו לאליעזר עבדו לדאוג ליצחק - לאישה ראויה לו כפי שהכתוב מתאר: "ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ:  שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי.  וְאַשְׁבִּיעֲךָ--בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר לֹא - תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק.  ......, וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת--הוּא, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִשָּׁם".  [בראשית כ"ד,  א'- ח']

בהפטרה נקרא השבת על זקנתו של דוד המלך - כפי שנאמר:

"וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֨הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ׃ וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ עֲבָדָ֗יו יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה וְעָֽמְדָה֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּתְהִי ־ ל֖וֹ סֹכֶ֑נֶת וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיְבַקְשׁוּ֙ נַֽעֲרָ֣ה יָפָ֔ה בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְצְא֗וּ אֶת ־אֲבִישַׁג֙ הַשּׁ֣וּנַמִּ֔ית וַיָּבִ֥אוּ אֹתָ֖הּ לַמֶּֽלֶךְ׃ וְהַֽנַּעֲרָ֖ה יָפָ֣ה עַד ־מְאֹ֑ד וַתְּהִ֨י לַמֶּ֤לֶךְ סֹכֶ֨נֶת֙ ַתְּשָׁ֣רְתֵ֔הוּ וְהַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יְדָעָֽהּ׃ וַאֲדֹֽנִיָּ֧ה בֶן ־חַגִּ֛ית מִתְנַשֵּׂ֥א לֵאמֹ֖ר אֲנִ֣י אֶמְלֹ֑ךְ וַיַּ֣עַשׂ ל֗וֹ רֶ֚כֶב וּפָ֣רָשִׁ֔ים וַֽחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו׃ וְלֹֽא־עֲצָב֨וֹ אָבִ֤יו מִיָּמָיו֙ לֵאמֹ֔ר מַדּ֖וּעַ כָּ֣כָה עָשִׂ֑יתָ וְגַם ־ה֤וּא טֽוֹב תֹּ֨אַר֙ מְאֹ֔ד וְאֹת֥וֹ יָֽלְדָ֖ה אַֽחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם"׃ [מלכים -א,א,א'-ז']

השאלות הן:

א] מה מאפיין את זקנתו של אברהם אבינו?

ב] כיצד מתואר דוד המלך בזקנתו?

תשובות.

"ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים"

הרב שמשון רפאל הירש מתאר יפה את  זקנותו של אברהם:

התארים: "ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; "וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל"- הקדמה זו מהווה את סיכום חייו של אברהם מעתה –דאגתו לא הייתה  לצרכיו הפרטיים ,אלא לבנו יצחק ולביתו אחריו.

המילה: "זקן" מציינת גם מי שנעשה אדם חכם מתוך ניסיונותיו בחיים בניגוד לנער שעדיין "מנער" מעליו רשמים-בעודו חסר ניסיונות ומנסה ליצור בעצמו את עולמו מתוך רשמיו.

יש להבדיל בין "ישן" לבין "זקן".

המילה :"ישן" שמזכירה את המילה: "שינה"- מציין מצב של  כלול – כוח - האדם נעשה תשוש וקהה חושים. מכאן גם המילה: "אישון" כדוגמת הפסוק: "ְּאִישׁ֥וֹן לַ֗֝יְלָה וַאֲפֵלָֽה" [משלי ז'. ט'] חושך.

המילה: "זקן" – הפירוש: מה שנרכש במהלך עבודת החיים - הבשלת האישיות כדוגמת דברי חז"ל: "זקן זה שקנה חכמה" [קידושין ל"ב] או: "זקן זה שקנה שני עולמות" [בראשית רבה נ"ט, ט']

החכמה היהודית מעריכה את העולם הזה ומנגד את ערך עולם הבא ומכריזה:" יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא"

"ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" [מסכת אבות ד', י"ז]

אברהם אבינו - היה בא בימים - כל יום שחלף שימש לו אבן דרך בדרכו לנצחיות - אברהם הכין את העולם הזה כפרוזדור לעולם הבא. "וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל". חז"ל מדמים פסוק זה לדברי יצחק:" ואוכל מכל" [להלן  כ"ז, ל"ג] ולדברי יעקב שאמר: "יש לי כל" [להלן  ל"ג, י"א] ועל שלושת הביטויים אומרים: "בכל", "מכל" ,"כל" ועל תמצית חיי האבות אומרים חז"ל: שלושה  מעין עולם הבא ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקב,

דכתיב בהן בכל, מכל, כל" [בבא בתרא ט"ז, י"ז]

אברהם אבינו היה במהלך חייו בעליה מתמדת עד שהגיע לפסגה שהיה מתכבד כנשיא אלוקים בין האומות.

בזוהר הקדוש נאמר :".... כשאדם נפטר מהעולם - אזי באים כל ימיו לחשבון לפני הקב"ה להראות מעלות הצדיק, שלא עבר יום אחד משנותיו – מתורה ומצוות ומעשים טובים,  מה שאין כן הרשעים ימיהם-  ימיהן מתחבאין ובושין להתקרב לפני הקב"ה "

הגאון מוילנא שאל פעם שאלה  בחג הסוכות:

מאין יודעים  שאברהם קיים את מצוות סוכה? ולא היה מי שישיב לו על שאלה זו.

מיד ענה להם: נאמר במדרש: "וה' בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל".

ראשי תיבות: "בסוכות תשבו שבעת ימים",כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" [ויקרא כ"ג, מ"ב]

דוד המלך בזקנותו:

על דוד המלך נאמר: "וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֨הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ"

המלבי"ם מסביר: דוד המלך היה זקן בגופו - באפיסת כוחות והיה בא בימים והיה כמעט בן שבעים שנה, היות ותם  חומו הטבעי בגופו כנראה שהבגדים שתפקידם לכסות את הגוף ולשמור על חומו הטבעי - אינם יכולים לחמם את הגוף במצב שהוא קר מטבעו.

מטעם חולשתו , כבר לא הייתה  תקווה שישוב למלוך על ישראל. לגבי המלוכה היה נראה דוד כאילו כבר  אינו קיים בעולם לכן הגיעה השעה שאחד מבניו ימלוך תחתיו - מטעם זה שאף אדוניה להמליך את עצמו וחשב שלא יהיה משפטו כאבשלום שמרד בדוד אביו בעודו בעוצמת כוחו  ותקיפותו.

כשעבדי דוד המלך  ראו - כי כוחו הטבעי של המלך תם –נאמר: "עֲבָדָ֗יו יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה ", לפי שבשרה חם יותר לעומת אישה נשואה וכשפרסמו את הדבר הדגישו: "יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה וְעָֽמְדָה֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּתְהִי־ ל֖וֹ סֹכֶ֑נֶת וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ"׃ אמרו זאת בלשון נסתר כי כך מפרסמים בציבור ולעומת זאת את המשפט :" וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ"׃ כתוב בלשון נוכח, כי זו האמת כפי  שיודע המלך.

נאמר: "וְהַֽנַּעֲרָ֖ה יָפָ֣ה עַד ־מְאֹ֑ד וַתְּהִ֨י לַמֶּ֤לֶךְ סֹכֶ֨נֶת֙ וַתְּשָׁ֣רְתֵ֔הוּ וְהַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יְדָעָֽהּ"

במילים אלה הכתוב מרמז את הסיבה שאדניהו ביקש למלוך ולמרוד באביו ,לכן חשב שאביו לא יתנגד לשאתה לאישה וכך ימצאו לו נערה אחרת שתשרת  אותו. מטעם זה רצה אדוניהו למלוך מיד!

לעניות דעתי -  ההורים  חייבים  לשמש דוגמא אישית לילדיהם ואכן אברהם ושרה בהחלט שימשו   ליצחק - דוגמא טובה- ההוכחה: כאשר שרה ראתה - כי ישמעאל עלול לקלקל ולפגוע בחינוך היהודי הטהור של יצחק - מיד ביקשה להרחיקו עם אמו מביתם: "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק." [בראשית כ"א, י']

חז"ל אומרים: שכאשר אבשלום נלחם נגד דוד אביו - אמר חושי הארכי אל דוד שדבר זה הגיע לו כי נשא  לו יפת תואר משבי מלחמה למרות שהתירה זאת התורה: "כל נושא יפת תואר- סופו להוליד בן סורר ומורה" לפיכך נולד לו בן כאבשלום".[סנהדרין ק"ז] וכיון שאדוניהו גם נולד לו מיפת תואר - ממילא  דוד לא היה יכול להטיף מוסר לאדוניהו.

מפי חז"ל עוד הסברים: "ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו".

א]. "מה עשה המלאך? לקח חרבו וקינחה בטליתו של דוד, וראה דוד חרבו של מלאך המוות והיה מרתת בכל איבריו עד יום מותו"(פרקי ר' אליעזר פרק מ"ג).

ב. "ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט" - אמר ר' יוסי ב"ר חנינא כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו" (ברכות ס"ב:)

לסיכום , לאור האמור לעיל: אברהם היה זקן – בא בימים . ניתן להדגיש את הדוגמא האישית ללא דופי ששימש ליצחק.

מנגד - דוד המלך פעל רבות - אך בתחום הרוחני הדוגמא האישית לא הייתה מושלמת  יתכן לומר שלא פעל די בחייו למען הקמת המקדש ויתכן שכאשר עשה מפקד בקרב אנשיו וחטא ב"כוחי ועוצם ידי" כל הגורמים הנ"ל גרמו לתשישותו .

לכן חשוב  לזכור תמיד: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת" [זכריה.ד' ו']

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו מתארת לנו התורה את זקנתו של אברהם ופנייתו לאליעזר עבדו לדאוג ליצחק - לאישה ראויה לו כפי שהכתוב מתאר: "ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ:  שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי.  וְאַשְׁבִּיעֲךָ--בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר לֹא - תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק.  ......, וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת--הוּא, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִשָּׁם".  [בראשית כ"ד,  א'- ח']

בהפטרה נקרא השבת על זקנתו של דוד המלך - כפי שנאמר:

"וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֨הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ׃ וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ עֲבָדָ֗יו יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה וְעָֽמְדָה֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּתְהִי ־ ל֖וֹ סֹכֶ֑נֶת וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיְבַקְשׁוּ֙ נַֽעֲרָ֣ה יָפָ֔ה בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְצְא֗וּ אֶת ־אֲבִישַׁג֙ הַשּׁ֣וּנַמִּ֔ית וַיָּבִ֥אוּ אֹתָ֖הּ לַמֶּֽלֶךְ׃ וְהַֽנַּעֲרָ֖ה יָפָ֣ה עַד ־מְאֹ֑ד וַתְּהִ֨י לַמֶּ֤לֶךְ סֹכֶ֨נֶת֙ ַתְּשָׁ֣רְתֵ֔הוּ וְהַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יְדָעָֽהּ׃ וַאֲדֹֽנִיָּ֧ה בֶן ־חַגִּ֛ית מִתְנַשֵּׂ֥א לֵאמֹ֖ר אֲנִ֣י אֶמְלֹ֑ךְ וַיַּ֣עַשׂ ל֗וֹ רֶ֚כֶב וּפָ֣רָשִׁ֔ים וַֽחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו׃ וְלֹֽא־עֲצָב֨וֹ אָבִ֤יו מִיָּמָיו֙ לֵאמֹ֔ר מַדּ֖וּעַ כָּ֣כָה עָשִׂ֑יתָ וְגַם ־ה֤וּא טֽוֹב תֹּ֨אַר֙ מְאֹ֔ד וְאֹת֥וֹ יָֽלְדָ֖ה אַֽחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם"׃ [מלכים -א,א,א'-ז']

השאלות הן:

א] מה מאפיין את זקנתו של אברהם אבינו?

ב] כיצד מתואר דוד המלך בזקנתו?

תשובות.

"ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים"

הרב שמשון רפאל הירש מתאר יפה את  זקנותו של אברהם:

התארים: "ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; "וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל"- הקדמה זו מהווה את סיכום חייו של אברהם מעתה –דאגתו לא הייתה  לצרכיו הפרטיים ,אלא לבנו יצחק ולביתו אחריו.

המילה: "זקן" מציינת גם מי שנעשה אדם חכם מתוך ניסיונותיו בחיים בניגוד לנער שעדיין "מנער" מעליו רשמים-בעודו חסר ניסיונות ומנסה ליצור בעצמו את עולמו מתוך רשמיו.

יש להבדיל בין "ישן" לבין "זקן".

המילה :"ישן" שמזכירה את המילה: "שינה"- מציין מצב של  כלול – כוח - האדם נעשה תשוש וקהה חושים. מכאן גם המילה: "אישון" כדוגמת הפסוק: "ְּאִישׁ֥וֹן לַ֗֝יְלָה וַאֲפֵלָֽה" [משלי ז'. ט'] חושך.

המילה: "זקן" – הפירוש: מה שנרכש במהלך עבודת החיים - הבשלת האישיות כדוגמת דברי חז"ל: "זקן זה שקנה חכמה" [קידושין ל"ב] או: "זקן זה שקנה שני עולמות" [בראשית רבה נ"ט, ט']

החכמה היהודית מעריכה את העולם הזה ומנגד את ערך עולם הבא ומכריזה:" יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא"

"ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" [מסכת אבות ד', י"ז]

אברהם אבינו - היה בא בימים - כל יום שחלף שימש לו אבן דרך בדרכו לנצחיות - אברהם הכין את העולם הזה כפרוזדור לעולם הבא. "וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל". חז"ל מדמים פסוק זה לדברי יצחק:" ואוכל מכל" [להלן  כ"ז, ל"ג] ולדברי יעקב שאמר: "יש לי כל" [להלן  ל"ג, י"א] ועל שלושת הביטויים אומרים: "בכל", "מכל" ,"כל" ועל תמצית חיי האבות אומרים חז"ל: שלושה  מעין עולם הבא ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקב,

דכתיב בהן בכל, מכל, כל" [בבא בתרא ט"ז, י"ז]

אברהם אבינו היה במהלך חייו בעליה מתמדת עד שהגיע לפסגה שהיה מתכבד כנשיא אלוקים בין האומות.

בזוהר הקדוש נאמר :".... כשאדם נפטר מהעולם - אזי באים כל ימיו לחשבון לפני הקב"ה להראות מעלות הצדיק, שלא עבר יום אחד משנותיו – מתורה ומצוות ומעשים טובים,  מה שאין כן הרשעים ימיהם-  ימיהן מתחבאין ובושין להתקרב לפני הקב"ה "

הגאון מוילנא שאל פעם שאלה  בחג הסוכות:

מאין יודעים  שאברהם קיים את מצוות סוכה? ולא היה מי שישיב לו על שאלה זו.

מיד ענה להם: נאמר במדרש: "וה' בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל".

ראשי תיבות: "בסוכות תשבו שבעת ימים",כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" [ויקרא כ"ג, מ"ב]

דוד המלך בזקנותו:

על דוד המלך נאמר: "וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֨הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ"

המלבי"ם מסביר: דוד המלך היה זקן בגופו - באפיסת כוחות והיה בא בימים והיה כמעט בן שבעים שנה, היות ותם  חומו הטבעי בגופו כנראה שהבגדים שתפקידם לכסות את הגוף ולשמור על חומו הטבעי - אינם יכולים לחמם את הגוף במצב שהוא קר מטבעו.

מטעם חולשתו , כבר לא הייתה  תקווה שישוב למלוך על ישראל. לגבי המלוכה היה נראה דוד כאילו כבר  אינו קיים בעולם לכן הגיעה השעה שאחד מבניו ימלוך תחתיו - מטעם זה שאף אדוניה להמליך את עצמו וחשב שלא יהיה משפטו כאבשלום שמרד בדוד אביו בעודו בעוצמת כוחו  ותקיפותו.

כשעבדי דוד המלך  ראו - כי כוחו הטבעי של המלך תם –נאמר: "עֲבָדָ֗יו יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה ", לפי שבשרה חם יותר לעומת אישה נשואה וכשפרסמו את הדבר הדגישו: "יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה וְעָֽמְדָה֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּתְהִי־ ל֖וֹ סֹכֶ֑נֶת וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ"׃ אמרו זאת בלשון נסתר כי כך מפרסמים בציבור ולעומת זאת את המשפט :" וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ"׃ כתוב בלשון נוכח, כי זו האמת כפי  שיודע המלך.

נאמר: "וְהַֽנַּעֲרָ֖ה יָפָ֣ה עַד ־מְאֹ֑ד וַתְּהִ֨י לַמֶּ֤לֶךְ סֹכֶ֨נֶת֙ וַתְּשָׁ֣רְתֵ֔הוּ וְהַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יְדָעָֽהּ"

במילים אלה הכתוב מרמז את הסיבה שאדניהו ביקש למלוך ולמרוד באביו ,לכן חשב שאביו לא יתנגד לשאתה לאישה וכך ימצאו לו נערה אחרת שתשרת  אותו. מטעם זה רצה אדוניהו למלוך מיד!

לעניות דעתי -  ההורים  חייבים  לשמש דוגמא אישית לילדיהם ואכן אברהם ושרה בהחלט שימשו   ליצחק - דוגמא טובה- ההוכחה: כאשר שרה ראתה - כי ישמעאל עלול לקלקל ולפגוע בחינוך היהודי הטהור של יצחק - מיד ביקשה להרחיקו עם אמו מביתם: "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק." [בראשית כ"א, י']

חז"ל אומרים: שכאשר אבשלום נלחם נגד דוד אביו - אמר חושי הארכי אל דוד שדבר זה הגיע לו כי נשא  לו יפת תואר משבי מלחמה למרות שהתירה זאת התורה: "כל נושא יפת תואר- סופו להוליד בן סורר ומורה" לפיכך נולד לו בן כאבשלום".[סנהדרין ק"ז] וכיון שאדוניהו גם נולד לו מיפת תואר - ממילא  דוד לא היה יכול להטיף מוסר לאדוניהו.

מפי חז"ל עוד הסברים: "ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו".

א]. "מה עשה המלאך? לקח חרבו וקינחה בטליתו של דוד, וראה דוד חרבו של מלאך המוות והיה מרתת בכל איבריו עד יום מותו"(פרקי ר' אליעזר פרק מ"ג).

ב. "ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט" - אמר ר' יוסי ב"ר חנינא כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו" (ברכות ס"ב:)

לסיכום , לאור האמור לעיל: אברהם היה זקן – בא בימים . ניתן להדגיש את הדוגמא האישית ללא דופי ששימש ליצחק.

מנגד - דוד המלך פעל רבות - אך בתחום הרוחני הדוגמא האישית לא הייתה מושלמת  יתכן לומר שלא פעל די בחייו למען הקמת המקדש ויתכן שכאשר עשה מפקד בקרב אנשיו וחטא ב"כוחי ועוצם ידי" כל הגורמים הנ"ל גרמו לתשישותו .

לכן חשוב  לזכור תמיד: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת" [זכריהד' ו']






*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּזִקְנָתוֹ/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּזִקְנָתוֹ

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּזִקְנָתוֹ

עֲטוּר בִּגְדֵי תִּפְאַרְתּוֹ

עֲטֶרֶת זָהָב לְרֹאשׁוֹ

מָה נוֹרָא - תַּשׁ כּוֹחוֹ.

 

אָמְנָם , רַק בֶּן שִׁבְעִים

בִּגְדֵי  מַלְכוּת הֲדוּרִים

אֵלֶּה אֵינָם מוֹעִילִים

קֹר גּוּפוֹ מַעֲצִימִים .

 

עֲבָדָיו  מְטַכְּסִים עֵצָה

מְבַקְּשִׁים נַעֲרָה בְּתוּלָה

תְּשַׁמֵּשׁ לוֹ סוֹכֶנֶת

כְּחוֹמָה עָלָיו סוֹכֶכֶת.

 

 דָּוִד בָּא בַּיָּמִים

שְׂבַע מִלְחֲמוֹת  וּבָנִים

לְשָׁאוּל קֶרַע הַמְּעִיל

עַתָּה הַשּׁוּנַמִּית  לוֹ תּוֹעִיל.

 

ְהַנַּעֲרָה  יָפָה עַד מְאֹד

רְאוּיָה  כֻּלָּהּ כָּבוֹד

ַאֲדֹנִיָּה  אוֹתָהּ חָמֶד

שֶׁמָּא הִיא בְּהֶישֵּׂג יָד.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת  הַהַפְטָרָה  לְפָרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה  [ מלכים ] 

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 1 בנובמבר 2023

פרשת וירא- מלחמה ויראת שמים- הקשר?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת וירא- מלחמה ויראת שמים- הקשר?

מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ אברהם  צופה אל עבר המלאכים/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ אברהם מבקש משרה ללוש בצק למען האורחים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/  שרה  מתפעלת מיצחק הקטן/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ אברהם עורך משתה ליצחק/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ שרה דורשת מאברהם לגרש את הגר וישמעאל למדבר/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)




ציורי תנ"ך/ אברהם משלח את  הגר וישמעאל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הגר במדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


 ציורי תנ"ך/ הגר מתפללת במדבר להצלת ישמעאל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ אברהם מגלה את האיל בסבך/ ציירה: אהובה קליין (c)


"וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת

 הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ". [בראשית  כ"ב, י"ג]




ציורי תנ"ך/ לוט יושב בשער סדום/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ אנשי סדום מקיפים את ביתו של לוט/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ לוט ופמלייתו נמלטים- טרם המהפכה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/מהפכת סדום ועמורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד].


ציורי תנ"ך/ לוט ובנותיו נמלטים אל ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ אברהם משקיף על סדום ועמורה לאחר החורבן/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ אברהם מצטדק לפני אבימלך/ ציירה: אהובה קליין (c)

"ויֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-אַבְרָהָם:  מָה רָאִיתָ, כִּי עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה.  יא וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין-יִרְאַת אֱלֹהִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וַהֲרָגוּנִי, עַל-דְּבַר אִשְׁתִּי".
ראשית כי י"א- י"ב\ 

לאחר מהפכת סדום ועמורה - אברהם עובר לגרר כפי שהכתוב מתאר:

"וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר; וַיָּגָר, בִּגְרָר.  וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֲחֹתִי הִוא; וַיִּשְׁלַח, אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח, אֶת-שָׂרָה וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-אֲבִימֶלֶךְ, בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנְּךָ מֵת עַל -הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-לָקַחְתָּ, וְהִוא, בְּעֻלַת בָּעַל.  וַאֲבִימֶלֶךְ, לֹא קָרַב אֵלֶיהָ; וַיֹּאמַר--אֲדֹנָי, הֲגוֹי גַּם-צַדִּיק תַּהֲרֹג.  הֲלֹא הוּא אָמַר-לִי אֲחֹתִי הִוא, וְהִיא-גַם-הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא; בְּתָם-לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי, עָשִׂיתִי זֹאת. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם, גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם-לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת, וָאֶחְשֹׂךְ גַּם-אָנֹכִי אוֹתְךָ, מֵחֲטוֹ-לִי; עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיךָ, לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ. וְעַתָּה, הָשֵׁב אֵשֶׁת-הָאִישׁ כִּי-נָבִיא הוּא, וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ, וֶחְיֵה; וְאִם-אֵינְךָ מֵשִׁיב--דַּע כִּי-מוֹת תָּמוּת, אַתָּה וְכָל-אֲשֶׁר-לָךְ" [בראשית פרק כ-ח]

אבימלך משיב את שרה אל אברהם ושואל אותו מדוע אמר כי שרה - היא אחותו?

"וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר, ......וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה-עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה-חָטָאתִי לָךְ, כִּי-הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל-מַמְלַכְתִּי, חֲטָאָה גְדֹלָה:  מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא-יֵעָשׂוּ, עָשִׂיתָ עִמָּדִי.  וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-אַבְרָהָם:  מָה רָאִיתָ, כִּי עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה.  וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין-יִרְאַת אֱלֹהִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וַהֲרָגוּנִי, עַל-דְּבַר אִשְׁתִּי.  וְגַם-אָמְנָה, אֲחֹתִי בַת-אָבִי הִוא--אַךְ, לֹא בַת-אִמִּי; וַתְּהִי-לִי, לְאִשָּׁה........ צֹאן וּבָקָר, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַיִּתֵּן, לְאַבְרָהָם; וַיָּשֶׁב לוֹ, אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ"

השאלות הן:

א] מדוע עבר אברהם עם שרה ,דווקא - לגרר?

ב] כיצד הצטדק אברהם בפני אבימלך על  חוסר האמת בנוגע לשרה?

תשובות.

אברהם עובר עם שרה לגרר.

רשי" מביא שני פירושים:

א] אברהם עובר לגרר אחרי מהפכת סדום ועמורה מהטעם: שראה שחרבו הכרכים  באזור זה ופסקו העוברים והשבים באזור - אותם היה נוהג להכניסם כאורחים לביתו.

ב] אברהם החליט להתרחק מלוט שיצא לו שם רע לפי שבא על בנותיו.

רש"י מדגיש: כי כאשר אברהם ושרה ירדו למצרים בתקופת הרעב הוא ביקש ממנה שתגיד – כי היא אחותו ולא אשתו והדבר נעשה בהסכמתה, אבל כאן אברהם  לא נטל רשות משרה , אלא החליט שוב להסתיר את היותה אשתו ואמר שהיא אחותו. ומדוע היה סבור אברהם שהפעם תסרב  לכך?   מהטעם: שבמצרים היא נלקחה לבית פרעה.

הרב שמשון רפאל הירש  נותן הסבר מאד מעניין להליכת אברהם  לגרר:

הוא מתייחס לפסוק: "וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר; וַיָּגָר, בִּגְרָר". 

וַיֵּשֶׁב: זו ישיבה של קבע-היכן?  - בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר.

המילה: "גָר"- זו ישיבה של עראי-היכן ?- בִּגְרָר.

ולכן מתבקשת כאן התשובה לשני מצבים  המנוגדים זה  מזה?

ראינו כי בהתחלה אברהם ביקש להתבודד עם ביתו מחברתם של הערים - לכן התיישב קודם בדרום השומם ורק בהדרגה החל לפתח קשרים עם הערים - ובסוף קבע את מקומו בתוך בעלי בריתו: ענר , אשכל, וממרא - שהיו מתייחסים אליו בכבוד ובהערכה.

באחרית ימיו אנו רואים אותו חוזר לדרום , הוא יושב בין קדש ובין שור זהו אזור מבודד שאינו מיושב קרוב למדבר שור הידוע - כמקום שומם ובאתו זמן הוא מחפש קשר עם חיי העיר- ולעיתים הוא  שוהה בגרר - בירתם של מלכי פלישתים.

לכן ,כנראה מתוך צפייה של אברהם ושרה להולדת בנם - היא  אשר גורמת לשנות את מקום ישיבתם ,חינוכו של יצחק צריך להיות בבדידות - הרחק מכל סוג של השפעות שליליות.

מאידך, בידוד גמור מהסביבה  - המונע מהנער כל מגע עם אנשים בעלי השקפות אחרות, הוא דבר לא רצוי. ואף  שגיאה חינוכית מסוכנת.  הילד לא יצליח להתמודד כאשר יפגוש –אנשים עם דעות אחרות והשפעות שונות , מאשר הורגל בביתו וגם לא ילמד להעריך  ולכבד את הדרכים שלמד בבית מפי הוריו!

בנו של אברהם - חייב לפגוש גם עולם זר לדעות הוריו- שם יוכל להעריך רעיונות מנוגדים ולחזק  את עצמו ולדבוק בחינוך שקיבל מאביו.

אברהם מצטדק בפני אבימלך:

אבימלך בא בטענות אל  אברהם:

"וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה-עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה-חָטָאתִי לָךְ, כִּי-הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל-מַמְלַכְתִּי, חֲטָאָה גְדֹלָה:  מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא-יֵעָשׂוּ, עָשִׂיתָ עִמָּדִי.  וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-אַבְרָהָם:  מָה רָאִיתָ, כִּי עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה". [כ', ט'- י"א]

תגובת אברהם אל אבימלך:

" וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין-יִרְאַת אֱלֹהִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וַהֲרָגוּנִי, עַל-דְּבַר אִשְׁתִּי. וְגַם-אָמְנָה, אֲחֹתִי בַת-אָבִי הִוא--אַךְ, לֹא בַת-אִמִּי; וַתְּהִי-לִי, לְאִשָּׁה.  וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי, אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי, וָאֹמַר לָהּ, זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי:  אֶל כָּל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה, אִמְרִי-לִי אָחִי הוּא." [כ', י"א- י"ד]

רש"י שואל: מהיכן ידע אברהם שאין במקום יראת שמים? תשובתו: אורח שבא לעיר מהי מידת דרך  ארץ ? לשאול לו , שואלים אותו על ענייני אכילה ושתיה - כגון: האם יש לו אוכל ושתיה? אולם על ענייני אשתו אין שואלים אותו !!

מיד כשהגיע אברהם  לעיר מיד הוצרך  להשיב להם על השאלה: "אשתך היא" או "אחותך היא"? [מתוך מסכת: בבא- קמא]

הסבר נוסף: כאשר אברהם אומר: כי אין יראת אלוקים במקום, מודגש העיקרון כי לא יתכן מוסר אנושי - ללא אמונה ויראת שמים  "מוסר" ערטילאי - אין בו  מלבצע פשעים חמורים ביותר!  לכן אברהם משוכנע שבמקום שאין יראת שמים - כל גינוני הנימוס – אין להם ערך כלל. דווקא במקום כזה עלולים אנשים לחטוא פשעים חמורים, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אברהם מדגיש את חששותיו בכמה  מילים: רַק" אֵין-יִרְאַת אֱלֹהִים"- זו  עבודה זרה. "וַהֲרָגוּנִי"-זו  שפיכות דמים!

המלבי"ם אומר: "אם נראה איש, או עם שהוא פילוסוף גדול : וחקק לו נימוסים ישרים והרגיל עצמו במידות טובות עפ"י עצת שכלו, בכל זאת , לא נוכל לבטוח על האיש או העם הזה!  תאוותו תסיתהו לעשות רע, שתמיד בהיפך עת יגבר שכלו על תאוותו, כי עת תבער בו אש תאוותה של אשת חן, או הון רעהו באין רואה, אז גם שכלו, ילך  שולל לרצות, לנאוף ולעשות כל רע, רק כוח אחד נמצא בנפש האדם אשר בו נוכל לבטוח שלא נחטא - והוא מידת היראה השתולה בנפשו  - שממנה יסתעף סעיף אחד- שהיא: "יראת אלוקים"

בימים אלה ממש עברנו - כל מדינת ישראל טלטלה בלתי צפויה בשמחת תורה -  חמאס הארורים הפתיעו אותנו ,  נהגו באכזריות  גדולה - וזוהי דוגמא שאנחנו חשים את תוצאותיה - היא נובעת  מהישמעאלים - פראי אדם הלוקים בחוסר יראת שמים!

בפרשתנו , יש עוד  שתי דוגמאות למצב של - חוסר יראת שמים:

א] אנשי סדום ועמורה הרשעים והחטאים - שה'- גזר עליהם חורבן!

ב] שרה המבחינה בישמעאל ובהתנהגותו הרעה , מבקשת מאברהם - לגרש את הגר ובנה:

"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ:  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק.  וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". [ להלן: פרק  כ"א, ט'-י"ב]

לסיכום, לאור האמור לעיל, אברהם ושרה היו צדיקים שחשבו   לחנך את יצחק ברוח התורה והיראה - לכן הקפידו   לשהות בסביבה בה קיימת יראת שמים ויפים וחשובים דברי ירמיהו הנביא: "כֹּה אָמַר יְהוָה, אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִיּבּוֹר, בִּגְבוּרָתוֹ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר, בְּעָשְׁרוֹ.  כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי--כִּי אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:  כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-יְהוָה! [ירמיהו ט' ,כ"ב- כ"ד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר