יום רביעי, 25 במאי 2022

פרשת במדבר- הקשר בין עם ישראל לאותיות התורה/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת במדבר-  הקשר בין עם ישראל לאותיות התורה.

מאמר מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל נודדים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מונים את  בני ישראל במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ הציווי למנות את עדת ישראל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שבט בנימין ודגלו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ שבט יששכר לומדי תורה  באוהלם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מחנה לוויה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/ שבט  נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ שבט  נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ שבט יהודה ודגלו/ ציירה: אהובה קליין (c)


הפרשה הראשונה בחומש במדבר פותחת  בציווי- מפקד עדת ישראל: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר.  שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם.  מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן.  וְאִתְּכֶם יִהְיוּ, אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה--אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית-אֲבֹתָיו, הוּא.  וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר יַעַמְדוּ אִתְּכֶם.."  [במדבר א, א-י]

השאלות הן:

א] מדוע ניתנה התורה דווקא במדבר?

ב] מדוע ברוב השנים קוראים את פרשת במדבר קודם חג מתן תורה?

ג] מה הטעם - למנות את בני ישראל במדבר?

תשובות.

התורה ניתנה דווקא במדבר.

ה"נתיבות שלום" מביא דברי המדרש: [במ"ר א]  אמרו חכמים: התורה ניתנה בשלושה דברים: אש, מים ומדבר.

באש - מנין? לפי שנאמר במעמד  הר סיני: "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד". [שמות  י"ט, י"ח]

במים - מניין? שנאמר: "יְהוָה בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם". [שופטים ה.ד]

במדבר מניין? לפי שנאמר כאן בפרשתנו: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי.."

פירוש נוסף: כל מי שאינו עושה עצמו  כמדבר – הפקר - אינו יכול לקנות את התורה והחכמה, לכן נאמר: "במדבר סיני".

ממשיך ומסביר ה"נתיבות שלום": מה משמעות שלושת יסודות האלה? אש, מים, ומדבר שבהם ניתנה התורה:

מצד אחד הם יסודות וכוחות הטומאה - תפקידו של כל יהודי להכניסם - בקדושה כי על ידי כך  יזכה לקבל התורה.

מבחינת הטומאה - הוא כוח היצר הרע - בוער כאש ומפתה את היהודי לתאוות רעות ולמידות רעות וכנגד זה היהודי צריך להכניס את כוח האש בקדושה - בהתלהבות של קדושה - באש התורה שהרי כל דברי ה' - כאשר לומדים תורה באש התלהבות – יצא - שאש אוכלת אש – היינו - אש התורה  והקדושה- שורפת את אש הטומאה והתאווה.

מים - הם - מידת חסד ואהבה, כידוע - הכוללת בתוכה את מידת התשוקה המהווה את הכוח העוצמתי ביותר- אשר מתוכה נובעות אהבות רעות ותשוקות רעות מתוך הטומאה.

אך תפקידו של היהודי להכניס את מידת התשוקה בקדושה מתוך השתוקקות להידבק בה'.

הרמב"ם אומר [הלכות תשובה פ"י] אהבה אל ה' צריכה להיות בדומה לחולה אהבה ובהשתוקקות גדולה לתורה- כמו שנאמר: "..בְּאַהֲבָתָהּ, תִּשְׁגֶּה תָמִיד".[משלי ה, י"ט]

מדבר-שיחשיב האדם את עצמו כמדבר שיפקיר עצמו באופן מוחלט כמדבר- במטרה לקבל עול מלכות שמים ועול תורה.

באמצעות שלושת הכוחות האלה שבקדושה - זוכה היהודי למתן תורה.

במסכת אבות נאמר: "כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא"  [מסכת אבות ו', ד'] המשמעות היא: רק כאשר היהודי מבטל את עצמו יכול לזכות לקבלת התורה באופן שהתורה תשכון בו.

לפי דברי חז"ל: כל עוד החומר שולט אצל היהודי – אין הוא יכול לקנות תורה.

הרה"ג  רבי מאיר שפירא מלובלין מסביר:

כל שלושת יסודות האלה: אש, מים ומדבר -  באו לידי  גילוי בשלושת האירועים  של דברי ימי העם:

אש- אברהם אבינו נזרק  לכבשן האש למען אמונתו בה' – אשר הפיץ בקרב האנשים בימיו. כך נטע את כוח מסירות הנפש לבניו.

מים - רמז לקריעת ים סוף – עם ישראל בשלמותו קפץ לתוך הים הסוער- וזה מתבטא במילה: "ויסעו"

מדבר- ישראל נדדו  ארבעים שנה במדבר.

שלושת הניסיונות האלה - הם ערובה לקיום עם ישראל לנצח.

פרשת במדבר נקראת בדרך כלל קודם חג מתן תורה.

ה"נתיבות שלום" סובר: היות ופרשה זו מתחילה בספירת בני ישראל - וכלל מספר עם ישראל-  כי רק על ידי כללות ישראל- ניתן לקיים את כל התורה.

לפי שיחיד אינו יכול לקיים את כל התורה, מהטעם  שיש מצוות השייכות לזה ויש לזה, אלא רק כאשר כל ישראל מתאחדים - ניתן לקיים את כל התורה. ולכן טרם קיבלו ישראל את התורה על הר סיני נאמר: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר".[שמות י"ט, ב]

חז"ל דרשו: שכל עם ישראל התאחדו כאיש אחד בלב אחד. ורק על ידי אחדותם  התאפשר להם שיקבלו את התורה. הטעם הזה: "ואהבת לרעך כמוך- הוא כלל גדול בתורה.

במעמד חשוב זה באו כל ישראל בברית יחד ואמרו פה אחד: "נעשה ונשמע"  וזה על פי  מד"א במדרש [בר"ר  ע, ט] על הפסוק:  "וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר.." [בראשית כ"ט, ג]

הנמשל: שאילו היו ישראל חסרים אפילו אחד לא היו מקבלים את התורה - כיוון ששים ריבוא נשמות של כלל ישראל - הם כנגד ס' ריבוא אותיות התורה. ואם חסר אחד - הרי חסרה אות בתורה,  על כל פנים היו צריכים שימנו שישים ריבוא בשלמות.

מדוע הלוויים לא נמנו בתוך עם ישראל? התשובה לכך: קדושת הלוויים היא בדרגה גבוהה יותר - כי הם מהווים את החלק שבין אותיות התורה והחלק שבין האותיות - קדושתו גבוהה יותר מקדושת האותיות. ולכן לא התפקדו הלוויים בתוך בני ישראל, שאינם בבחינת אותיות ואינם יכולים- להשלים מניין אותיות בתורה.

הציווי למנות את  עם ישראל.

על פי רש"י: הקב"ה אוהב את עם ישראל ומתוך חיבתו אליהם סופר אותם מידי פעם.

כשיצאו ממצרים מנה אותם ,[שמות י"ב, ל"ז]

כשחטאו בחטא העגל ונענשו [שמות ל"ב, ל"ה] מנאם ,כדי לבחון כמה נשארו.  וכשה' בא להשרות את שכינתו עליהם. שוב מונה אותם.

הספורנו מפרש: כי הספירה באה מהטעם של ארגון וסדר: "לסדרם שיכנסו לארץ מיד איש על דגלו. .שיפנו [שיברחו] הכנענים מפניהם"

הרשב"ם מפרש רעיון דומה: "לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל.. ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה. לכך ציווה הקב"ה בתחילת חודש זה למנותם"

ה"שפת אמת" מסביר: עצם הספירה של עם ישראל מוכיחה  שלתבונת הקב"ה אין מספר, לכל אדם יש ידיעה ובינה מיוחדת האופיינית רק לו – ובכך מתגלה גדולתו של בורא עולם. ולמרות שכולם נטבעו בחותמו  של האדם הראשון,  אף על פי כן-לכל אחד פנים שונות וגם הדעות משתנות מאדם לאדם וכל אחד יש לו כישרון  שונה מחברו- ומכאן שאין מספר לתבונת אלוקים. ולכן הם נמנו לגולגלותם לבית אבותם- היות והאבות כוללים את דעות הבנים- באופן כללי ואחר כך - זה מתפשט לפרטים.

רש"ר סבור: כי בפרשה האחרונה של ספר ויקרא אנו למדים כיצד סופרים את הבקר והצאן - כדי להוציא מהם - עשירית אחת "קודש לה' " ואילו בפרשת במדבר – חומש במדבר- "חומש הפקודים" אנו מוצאים את שבטי ישראל- שהם "צאן קודשים" של ה' –כשהם עוברים תחת מקלו של הרועה העליון וכל אחד מהם נעשה: "קודש לה' "

"מלא העומר": מסביר את הפסוק:

"שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת"

כוחם של ישראל לשמור על מעמדם - טהרת משפחותיהם וייחוסם  בגלות מצרים - שם היו עבדים ונתונים להפקר- נבע מכך שהם התרחקו מכל שמץ של התבוללות, הקפידו לשמור על שמותיהם ולא שינו אותם וזה דבר ששמר עליהם מפני טמיעה מוחלטת - בזכות ששמרו על שמותיהם  זכו לשמור על משפחותיהם לבית אבותם.

"קדושת הלוי" מביא רעיון מעניין: מן הדין היה צריך להיות כתוב: "ויפקדם במדבר  סיני כאשר ציווה ה' את משה? אך למעשה כתוב: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּפְקְדֵם, בְּמִדְבַּר סִינָי".[במדבר  א, י"ט]

מסתבר כי נשמותיהם של  ישראל - הן המהות של התורה. כי כל אדם מישראל הוא אות מן התורה כפי שמוצאים בספרים הקדושים - ראשי תיבות של המילה: "ישראל": יש ששים ריבוא אותיות לתורה מכאן שכאשר משה ספר את בני ישראל- היה לומד על ידי כך את התורה.

לכן נאמר:" כאשר ציווה ה' את משה"- כשם שלמד משה תורה כאשר ציווה  אותו הקב"ה- באופן זה למד תורה גם  בעת שהיה סופר את ישראל במדבר.

"דן מדניאל"  מתייחס למילה ".... רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל"- כלומר מדוע הכתוב מזכיר את המילה ראש? מתברר כי דרכו של עולם- כשאדם זוכה לעלות לגדולה נעשה ראש ומנהיג וטיבו שהוא נעשה יותר גרוע משהיה קודם לכן.

דוגמא למצב מעין זה: אנו מוצאים אצל ירבעם בן נבט בתחילת דרכו היה צדיק והוכיח את שלמה המלך ,אך משעלה לגדולה וישב כבר על כיסא המלוכה - השתנה לרעה - נעשה חוטא וגם מחטיא את הרבים - לכן התורה כאן  מעידה: על ידי המילה "ראש" שכל אחד נשאר באותו מצב כפי שהיה בתחילה.

"דעת מקרא" סבור שהמילה: "...ראש"- המשמעות: החזרת האדם למצבו הקודם  כפי שכתוב: "וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה, לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה, בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ; נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ, אֶת-רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה--מִבֵּית כֶּלֶא".[מלכים ב, כ"ה, כ"ז.]

הרמב"ן  מונה כמה טעמים למפקד  ישראל במדבר:

א] להודיע חסדו של ה' לעם ישראל - לפי שבמתי מספר ירדו למצרים ואתה התרבו ככוכבי השמים לרוב.

ב] מגודל החיבה אל עם ישראל ספר אותם - כדי לדעת את מספרם אחרי שנחסרו מהם רבים בעקבות חטא העגל. כמו כן, ה' רגיל למנות את ישראל אחרי כל אירוע ומגפה.

ג] כי משה ואהרון נחשבו לקדושי ה' ועל כן - כל אחד ואחד הודיע את שמו- במטרה שיתפללו עליו.

ד] ישראל היו מוכנים להיכנס לארץ ולהילחם עם מלכי האמורי ומשה ואהרון היו צריכים לדעת מהם מספר אנשי הצבא.

ה] רצה הקב"ה שיחלקו את הארץ לפי מספר שווה וצודק.

המלבי"ם בספרו: "ארץ חמדה" מסביר: בישראל כל אחד ואחד- הוא עולם מלא- למרות שהוא רק חלק מהכלל.

ישראל נמשלו לכוכבים - וכוכבים הם קבוצה כוללת, אך כל כוכב - הוא  עולם שלם כמו שכתוב: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא.." [ישעיהו מ, כ"ו]

יחד כל הכוכבים מהווים צבא אחיד. אך כל אחד יש שם משלו ויחוד שלו. וכך זה באבריו של האדם וכך גם בתורה ומצוותיה- כל אלה בצירופם ואיחודם- נחשבים לבריאה כוללת אך כל חלק הוא בעל ערך של עצמו- כדוגמת ספירתם האישית  ושל ישראל וצירופם למשפחות, שבטים ואומה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי נשמותיהם של  ישראל - הן המהות של התורה. כי כל אדם מישראל הוא אות מן התורה!

למרות שעם ישראל שונים זה מזה - הרי כאשר מתאחדים יחדיו - כאיש אחד בלב אחד הם - דומים לכוכבים  המהווים חטיבה אחת- אך לכל כוכב שם ויחוד משלו ומאיר מאורו.

יפים וחשובים דברי הכתוב: "יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב."  [דברים א, י]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מִפְקַד יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר/ שיר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מִפְקַד יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר.

 שִׁיר מֵאֵת:  אהובה קליין ©


הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֱלֹוקִים

מֵעַנְנֵי הַשְּׁכִינָה לְפֶתַע צִיוּוּיִים

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּמִשְׁכַּן מַאֲזִינִים

עֵת לִפְקֹד יִשְׂרָאֵל הָאֲהוּבִים.

 

 בְּשָׁנָה  הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מִמִּצְרַיִם

 הִתְרַבּוּ יִשְׂרָאֵל בְּנִסִּים כַּמַּיִם

 מְתֵי מְעַט - הָפְכוּ רַבִּים

 סוֹד גָּנוּז בְּסֵפֶר הַסְּפָרִים.

 

 כְּמִסְפַּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה

 נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל אוֹרָה

 זוֹרְחִים כְּכוֹכְבֵי מָרוֹם

 בְּחוֹלוֹת סְלָעִים וְשִׁמָּמוֹן.

 

 יוֹצְאֵי צָבָא מִתְפַּקְּדִים

 כְּרוֹעֶה הַמּוֹנֶה עֲדָרִים

 מִפִּי עֶלְיוֹן מְבֹרָכִים

 בְּחִיבָּה יְתֵרָה לְנֶצַח נְצָחִים.

 הֶעָרָה:  הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת בַּמִּדְבָּר [חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 18 במאי 2022

פרשת בחוקותיי- מה הקשר להפטרה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת  בחוקותיי- מה הקשר להפטרה?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:




ציורי תנ"ך/  "אם בחוקותיי תלכו.."/ ציירה: אהובה קליין  (c) [שמן על בד]












ציורי תנ"ך/ "וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם.."/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ ברכת השראת השכינה על ישראל/  ציירה: אהובה קליין

 (c)


ציורי תנ"ך/ "ברוך הגבר"- על פי
 נבואת ירמיהו - הנביא ]הפטרה- ירמיהו י"ז]



ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך / "ואכלתם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם".
 [ויקרא 

 כ"ו, ה]

ציורי תנ"ך/ ברכת השלום והשובע/ ציירv: אהובה קליין.(c)





ציורי תנ"ך/ "ונתנה הארץ פריה .."/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  וישבתם על הארץ לבטח"/ ציירה: אהובה קליין.(c)


ציורי תנ"ך/ ברכה בלחם ובמים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  "והפרתי אתכם והרבתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם"

/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ברכת הפריון- עם ישראל מתרבה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תנ"ך/ ברכת השלום בארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/"כי  ימוך אחיך.." /ציירה: אהובה  קליין (c{ [שמן על בד] 

ציורי תנ"ך/ ונתנה הארץ יבולה/ ציירה: אהובה קליין (c)


 פרשה זו פותחת במילים: "אִם -בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת -מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.  וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִיתֵּן פִּרְיוֹ.  וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם".  [ויקרא כ"ו, ג-ז]

בהמשך נאמר:

"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם. וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם.  אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹות לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹוטֹות עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. 

וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל -הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה.  וְאִם -בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת –כָּל -מִצְוֺתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי.  אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹויְבֵיכֶם. וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹויְבֵיכֶם; וְרָדוּ בָכֶם שֹׂונְאֵיכֶם", [שם, כ"ו, י"א-י"ח]

בהפטרה [בספר ירמיהו] אנו קוראים:

"יְהוָה עֻזִּי וּמָעֻזִּי, וּמְנוּסִי--בְּיוֹם צָרָה; אֵלֶיךָ, גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי-אָרֶץ, וְיֹאמְרוּ אַךְ-שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ, הֶבֶל וְאֵין-בָּם מוֹעִיל. הֲיַעֲשֶׂה-לּוֹ אָדָם, אֱלֹהִים; וְהֵמָּה, לֹא אֱלֹהִים.  לָכֵן, הִנְנִי מוֹדִיעָם, בַּפַּעַם הַזֹּאת, אוֹדִיעֵם אֶת-יָדִי וְאֶת-גְּבוּרָתִי; וְיָדְעוּ, כִּי-שְׁמִי יְהוָה". [ירמיהו ט"ז, י"ט- כ"א]

בהמשך ירמיהו מבדיל בן איש הבוטח בה' לבין איש שבוטח באדם:

"כֹּה אָמַר יְהוָה, אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם, וְשָׂם בָּשָׂר, זְרֹעוֹ; וּמִן-יְהוָה, יָסוּר לִבּוֹ.  וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי-יָבוֹא טוֹב; וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב.  בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה יְהוָה, מִבְטַחוֹ.  וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-מַיִם, וְעַל-יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא ירא (יִרְאֶה) כִּי-יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן; וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי.  עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל, וְאָנֻשׁ הוּא; מִי, יֵדָעֶנּוּ.  אֲנִי יְהוָה חֹקֵר לֵב, בֹּחֵן כְּלָיוֹת:  וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו, כִּפְרִי מַעֲלָלָיו" [ירמיהו י"ז, ז- י"א]

השאלות הן:

 א] מה המשמעות:  "אִם -בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת -מִצְוֺוַתי תִּשְׁמְרוּ,.."?

 ב] הקשר בין הפרשה להפטרה - ההבדל בין אדם הבוטח בה' לבין הבוטח באדם?

תשובות

"אִם- בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ.."

ה"נתיבות  שלום" שואל: הרי יהודי חייב לקיים את כל התורה - שלא על מנת לקבל פרס. אם כן, מדוע נאמר: אם בחוקות ה' נלך - נקבל שכר? ומדוע נאמר: "תֵּלֵכוּ"- מהו עניין לשון ההליכה הזו, מדוע לא נאמר: "אם  את חוקותיי תקיימו ?

תשובתו על פי מדרש [ויק"ר ל"ה, ד]

הכוונה לחוקים אשר באמצעותם ה' חקק את השמים ואת הארץ, לפי שנאמר: "כֹּה אָמַר יְהוָה, אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה--חֻוקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, לֹא-שָׂמְתִּי". [ירמיהו ל"ג, כ"ה] הכוונה לחוקים שבהם ה' חקק את השמש והירח.

כמו שנאמר: "כֹּה אָמַר יְהוָה, נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻוקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים, לְאוֹר לָיְלָה; רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ" [שם ל"א, ל"ד] ונאמר: "בְּשׂוּמוֹ לַיָּם, חֻקּוֹ, וּמַיִם, לֹא יַעַבְרוּ-פִיו;    בְּחוּקוֹ, מוֹסְדֵי אָרֶץ" [משלי  ח', כ"ט] יש חוקים שבאמצעותם ברא ה' את החול: "הַאוֹתִי לֹא-תִירָאוּ נְאֻם-יְהוָה, אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, חָק- עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ; וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ, וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ". [ירמיהו ה, כ"ב]

וישנם חוקים שנועדו לברוא את התהום:"בְּחֻקוֹ חוּג, עַל-פְּנֵי תְהוֹם". [משלי. ח, כ"ז]  על פי דוגמאות אלה- אנו לומדים: כי ה' ברא את -  השמים ואת הארץ על ידי  חוקים, כמו שנאמר: "יְהַלְלוּ, אֶת-שֵׁם יְהוָה:    כִּי הוּא צִיווָּה וְנִבְרָאוּ.   וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם;    חָק- נָתַן, וְלֹא יַעֲבוֹר". [תהלים קמ"ח, ה-ו']

מכאן, שלכל הבריאה- ישנם חוקים וסדר קבוע שקבע ה' להם, וסטייה הקטנה ביותר –אפילו כחוט השערה- מסדרי הבריאה-  תגרום חלילה  לחורבן העולם.

הרי כל  הבריאה תלויה בחוקיה וסדריה.

צריך לדעת: כי שורש כל החוקים- הם חוקי התורה, כל טבע העולם תלויים בזה:  כאשר ישראל מקיימים את חוקי התורה - על ידי זה גורמים להעמיד על מכונם את כל סדקי הבריאה התלויים בחוקי התורה.

בלי חוקי התורה- אין קיום לבריאה.

לכן "השכר" שה' מבטיח עבור קיום המצוות -  אין זה שכר  עבור המצוות - אלא ,זוהי מציאות וסדר הבריאה - שם אנו מקיימים את חוקי התורה, הרי מידה כנגד מידה - סדרי הבריאה קיימים – הגשם בעתו,  ונתנה הארץ יבולה.. ואם חלילה אין אנו מקיימים את חוקי הבריאה נוצר, חלילה- חורבן העולם.

דוגמת חוקי החול: החול  תפקידו לתחום גבולות לים ואם חוקי החול מתבטלים, חלילה, הים מציף את כל העולם!

מכאן, שאם מתחוללת רעידת אדמה, חלילה - ואלפי אנשים נמחים- זו תוצאת -  "ואִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ" גם כל סוגי המחלות- נובעים משינוי הטבע והסדר, שהרי ה' ברא את האדם באופן ישר, אך אם אינו מקיים את חוקי התורה - גם בגופו ,אין  מתקיימים חוקי הטבע וסדרי הבריאה.

לכן אם נלך בחוקי התורה - כל הבריאה תתנהל כסדרה ותשפיע עלינו ברכות. לפי שחוקות שמים וארץ תלויים בקיום חוקי התורה - וללא חוקי התורה - הבריאה אינה יכולה להתקיים!

על   לשון: "..תֵּלֵכוּ" - הכוונה: שכל הליכותיו של האדם - באמצעות הלב והמוח - שיהודי קובע במוחו- אמונה בהירה ומשריש את האמונה גם בלבו ומפעיל את כל אבריו למען רצון ה'.

"ואִם-בְּחֻקֹּתַי תלכו"- הכוונה: שהאדם מתנהג בקדושה - כחוק ולא יעבור עליו.

ובעניין השלום ועל ידי ששלם במידה - זוכה לבחינת שלום.

במהר"ל כתוב: ישנם שלוש בחינות של שלום:

אדם שלם עם עצמו, עם בוראו ועם חבריו.

ויש שאינו שלם עם עצמו – בבחינת     -  " אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי".   [תהלים ל"ח, ד].

הכוונה: שהמוח מעוניין בכיוון מסוים - אך הלב רוצה אחרת. מצב מעין זה - נובע מחמת פגמים

וע"י תיקון המידה  הוא  יהיה שלם עם עצמו.

 

על פי פירוש "מלא עומר" : אם עם ישראל יהיו עמלים בתורה ,  יהיה להם קל לשמור על מצוות  לא  תעשה – כי עצם העיסוק בתורה - מציל את האדם מן היצר הרע  כפי שאומרים חז"ל:      "בעידנא דעסיק בה אגוני ומצלא" [כשעוסק בתורה היא מגינה ומצילה אותו]

 

ר' משה- ליב מססוב מבהיר  באמצעות משל: אדם הנכנס לארמונו של מלך ומתייצב לפניו כדי לבקש בקשה - הוא  חש יראה ופחד. לא כן , כאשר מגיע  בעל מלאכה אל הארמון ועליו לבצע פעולה מסוימת בהתאם לדרישת המלך, אילו היה עושה זאת מתוך יראה ואימה  - הדבר היה מפריע לו לבצע את מלאכתו כראוי.

הקשר להפטרה [ספר ירמיהו]

הקשר מתבטא בכך:  בפרשת בחוקותיי התורה מתארת את הברכות - אם בחוקי ה' נלך ומה יקרה - ואם חלילה - לא נלך בחוקי ה' ?  התוצאה תהיה ,חלילה -קללה.

אומר הנביא ירמיהו:

"כֹּה אָמַר יְהוָה, אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם, וְשָׂם בָּשָׂר, זְרֹעוֹ; וּמִן-יְהוָה, יָסוּר לִבּוֹ" בהמשך אומר הנביא: מה יהיה עונשו של אותו  איש - הוא יהיה כמו עץ העומד יחידי וערירי במדבר שאין מגיע אליו שפע מן השמים וגם משכניו  לא יקבל טוב וגם שורשיו לא יספקו לו שפע - מהסיבה: שהוא נמצא בארץ מלחה ואינה מיושבת.

מנגד: " בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה יְהוָה, מִבְטַחוֹ".  אדם הבוטח בה' -  לא רק שהוא בוטח בכך שה' הוא מסבב הסיבות - אלא מבין שהדבר לא יבוא על ידי סיבה פלונית - או אדם מסוים- אלא הוא בוטח בה' באופן מוחלט - כי רק מה' תבוא עליו ישועה והוא אינו סומך על בני אדם ,או על אמצעים  טבעיים אחרים - אדם כזה – הוא מבורך - כעץ השתול על מים ונותן פירות – הוא אינו חושש ממכת חום שתפגע בו - אלא תמיד עליו יהיו רעננים. אפילו בשנת בצורת - לא ידאג ולא יפסיק לתת את פירותיו.

ואומר הנביא ירמיהו: אם תשאל לגבי אנשים שבוטחים בה' ואינם מצליחים?

על כך עונה הנביא: הביטחון של האדם חייב להיות שלם לגמרי, שהרי  כל המידות הרעות וציורי החטאים אורבים תמיד על הלב - שהוא שולט על האדם ומנסים לבלבלו ולהחטיאו - זהו טיבו של הלב האנושי המסוגל בכל רגע להתהפך ולגרום לאדם לשנות את דעתו.

לכן מה שמתרחש אצל  כל אדם - רק לה' הדבר ידוע -  אם  אותו אדם בוטח בה' באופן מוחלט, או לא.

מהטעם שה' חוקר כליות ולב ויודע את המחשבות הנסתרות - המתחוללות בקרבו.

זה ההבדל בין ראייתו של אדם - הרואה רק את המעשים החיצוניים של בני אדם - אך אינו יכול לדעת את  מחשבותיו של האדם.

ומדגיש הנביא - כי מלבד הביטחון  המוצק של האדם בה' , הוא חייב להקפיד שגם מעשיו החיצוניים יהיו טובים ולא יסתירו את  ביטחונו בה'.

ואם האדם חפץ להתעשר ואוסף כסף, ונכסים במרמה ובדרכים שאינן כשרות, הוא דומה לעוף שנקרא בשם: קורא - אשר דגר ולא ילד-ובלשון הנביא:

"קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד, עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט; בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ, וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל" [ ירמיהו   י"ז, י"א]

אותו עוף דרכו לדגור על הביצים של עופות אחרים- שאינם שייכים לו וכאשר אותם גוזלים יגדלו הם יגלו  ויבינו שאינו אביהם- ויעזבוהו- כך נוהג אדם בדרכים שאינן הגונות ובחצי ימיו העושר יעזבהו ומצבו יהיה גרוע יותר ממי שמעולם לא היו לו נכסים רבים- וכך ירגיל את עצמו לדרכים פסולות ובאחריתו הוא יהיה נבל- כל התנהגותו זו תהיה טבועה בתוכו וירגיל עצמו  לחמוס ולעשוק ולעשות מעשי נבלה.

ויש עוד נקודה מעניינת בדברי הנביא ירמיהו הסובר: כי כיסא כבודו של ה' – הוא מקום המקדש:

"כִּיסֵּא כָבוֹד, מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן--מְקוֹם, מִקְדָּשֵׁנוּ.  מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְהוָה, כָּל- עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ; יסורי (וְסוּרַי) בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ, כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם-חַיִּים אֶת-יְהוָה". [שם, י"ז, י"ב –י"ד]

במקום  המקדש ה' השכין את שכינתו- והנהגתו שם היא בהשגחה פרטית.

מי שישראל בוטחים בו שזהו ה'- וכיסא כבודו במקדש - לכן כל העוזבים את ה' - התוצאה תהיה: שהם יתביישו - לפי שעזבו את שכינתו במקדש ובמקום זה הלכו לסמוך על בני אדם—אותם אנשים שסרו מדרכי ה'- הם יהיו לדיראון עולם - כאילו נכתבו שמם בספר והתפרסמו בכל העולם   כי עזבו מקור מים חיים - את ה'.

וכאן בפרשה נאמר: רעיון דומה-

"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם. וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם".

"נתיבות שלום" אומר על כך- כי כאן מדובר במדרגה הגבוהה ביותר של  יראת האדם  את ה' -מתוך אהבה   ומגודל האהבה הזו האדם חס וירא  מללכת כנגד רצון ה', שמא  יתרחק מה' ותיפגם אהבתו אל הבורא.

לסיכום, לאור האמור לעיל: הקו המשותף בין הפרשה להפטרה: העולם מתחלק לשני חלקים- זה כנגד זה: החלק המיוצג  על ידי: "ארור" ומנגד החלק המיוצג על ידי  "ברוך"

 החלק ה"ארור"- הם האנשים הבוטחים בבני אדם ומתרחקים מה' וזהו כישלון - כאשר ישנה מחשבה – שהאדם מנהל את העולם הזה ואף קובע את אשר יתרחש בו.

 דבר הזה גם גורם להסתמך על מדינות שונות- כאילו בכוחם לחולל את הטוב ובעקבות כך, חלילה, אותם אנשים  מתרחקים מבורא עולם.

ואילו החלק ה"ברוך"- הם האנשים הבוטחים רק בה' ולכן מבורכים –בדומה לעץ

 ששורשיו יונקים מים-והוא עשיר בפירות משובחים.

 יהי רצון שעם ישראל יתחזק באמונה ויתחבר  לחוקי התורה והמצוות.

וכך יהיה ראוי  לברכה:  " בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה יְהוָה, מִבְטַחוֹ".  


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ברוך הגבר/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 גֶּבֶר נִיצָּב בֵּין הַסְּלָעִים

 סוֹמֵךְ וּבוֹטֵחַ בֶּאֱלוֹקִים

 נִפְעָם  מִסִּדְרֵי הַבְּרִיאָה

 הַנְּעוּצִים בְּחֻוקיי הַתּוֹרָה.

 

אֱמוּנָתוֹ בְּעִמְקֵי לִבּוֹ

זוֹרֶמֶת בְּשָׁרְשֵׁי נִשְׁמָתוֹ

כַּמַּיִם הַזּוֹרְמִים לַיָּם

אֵינָם  פּוֹסְקִים לְעוֹלָם.

 

מְבֹרָךְ בְּכָל אֵיבָרָיו

כְּעֵץ שָׁתוּל עַל יוּבַלָּיו

גָּדוּשׁ פֵּרוֹת מְגָדִים

עַלְעַלָּיו לָעַד רַעֲנַנִּים.

 

 אֵינוֹ יָרֵא מִבַּצֹּרֶת

 בִּרְכָתוֹ אֵינָהּ עוֹצֶרֶת

יִרְאַת בּוֹרְאוֹ  אַהֲבָה

עוֹלָה וּמִתְּעָלָה כְּלֶהָבָה.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת  בְּחֻקּוֹתַי [חֻמָּשׁ ויקרא ] וְהַהַפְטָרָה [סֵפֶר יִרְמְיָהוּ- פֶּרֶק י"ז]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר