‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת בהר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת בהר. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 22 במאי 2024

פרשת בהר- האמנם מסר אלוקי מהר סיני - לישראל בימינו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בהר-האומנם מסר אלוקי מהר סיני- לישראל  ?

 מאמר מאת: אהובה קליין ©

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/  ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ השדה - שטח הפקר בשנת שמיטה- מיועד לאביונים  ולאחר מכן

 גם לחיית השדה/ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ שמיטה בכרם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "בשנת היובל..  תשובו איש אל- אחוזתו"/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ "כי  ימוך אחיך.." /ציירה: אהובה  קליין (c{ [שמן על בד] 


ציורי תנ"ך/ העבד ואשתו יוצאים לחופשי/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שילוח העבד העברי  לחופשי בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (C)


ציורי תנ"ך/  "את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו.."/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה' " [ויקרא כ"ו, ב]




ציורי תנ"ך/ שמירת השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  וישבתם על הארץ לבטח"/ ציירה: אהובה קליין.(c)



ציורי תנ"ך / "ואכלתם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם". [ויקרא  כ"ו, ה]




ציורי תנ"ך/ ברכת השלום והשובע/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי  תנ"ך/ ברכת השלום בארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "ונתנה הארץ פריה .."/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ ברכת השראת השכינה על ישראל/  ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ ירמיהו רוכש שדה/ ציירה: אהובה קליין (c)
[מתוך ההפטרה בספר ירמיהו  ל"ב]

ציורי תנ"ך/ ירמיהו רוכש שדה/ ציירה: אהובה קליין (c)



פרשת בהר - האומנם מסר אלוקי מהר סיני לישראל? 

 מאמר מאת: אהובה קליין .

פרשה זו פותחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹור.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כִּי תָבֹואוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה.  שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ.  וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַיהוָה:  שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. "[ויקרא  כ"ה, א'- ג']

בהמשך מדובר על גאולת הקרקע : "וְהָאָרֶץ, לֹא תִימָּכֵר  לִצְמִיתֻות--כִּי-לִי, הָאָרֶץ:  כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי. וּבְכֹל, אֶרֶץ אֲחֻוזַּתְכֶם, גְּאֻלָּה, תִּתְּנוּ לָאָרֶץ".[כ"ה, כ"ג]

ההפטרה השבת היא:[ ספר ירמיהו ל"ב, ו'- כ"ח]

"וַיֹּאמֶר, יִרְמְיָהוּ:  הָיָה דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹור. הִנֵּה חֲנַמְאֵל , בֶּן-שַׁלֻּם דֹּודְךָ, בָּא אֵלֶיךָ, לֵאמֹור:  קְנֵה לְךָ, אֶת-שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת--כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה, לִקְנוֹת.  וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן-דֹּדִי כִּדְבַר יְהוָה, אֶל-חֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיֹּאמֶר אֵלַי קְנֵה נָא אֶת-שָׂדִי אֲשֶׁר-בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי-לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻושָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה, קְנֵה-לָךְ; וָאֵדַע, כִּי דְבַר-יְהוָה הוּא.  וָאֶקְנֶה, אֶת-הַשָּׂדֶה, מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן-דֹּדִי, אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת; וָאֶשְׁקְלָה-לּוֹ, אֶת-הַכֶּסֶף, שִׁבְעָה שְׁקָלִים, וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף. וָאֶכְתֹּוב בַּסֵּפֶר וָאֶחְתֹּום, וָאָעֵד עֵדִים; וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף, בְּמֹאזְנָיִם.  וָאֶקַּח, אֶת-סֵפֶר הַמִּקְנָה, אֶת-הֶחָתוּם הַמִּצְווָה וְהַחֻוקִּים, וְאֶת-הַגָּלוּי.  וָאֶתֵּן אֶת-הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה, אֶל-בָּרוּךְ בֶּן-נֵרִיָּה בֶּן-מַחְסֵיָה, לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי, וּלְעֵינֵי הָעֵדִים ......

וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-יִרְמְיָהוּ, לֵאמֹר.  הִנֵּה אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵי כָּל-בָּשָׂר--הֲמִמֶּנִּי, יִפָּלֵא כָּל-דָּבָר?"

השאלות הן:

א] מהם המסרים  מהר סיני בימינו - לעם ישראל?

ב] מהי חשיבות  שנת השמיטה ומצוות גאולת הקרקע?

ג] מה הקשר בין ההפטרה בספר ירמיהו ל"ב - לפרשה?

תשובות.

המסרים לעם ישראל בימינו:

נאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹור.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כִּי תָבֹואוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה. .."

כשעם ישראל  קיבלו את התורה  נאמר:

וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן -שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר".[שמות י"ט , ב']

לא נאמר: "ויחנו" אלא "ויחן" מכאן אנו לומדים: כי עם ישראל היו באחדות מלאה - כאיש אחד בלב  אחד.

נאמר ”וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.” (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוק ז') מכאן ההוכחה שכל עם ישראל קיבלו את התורה כאיש אחד בלב אחד.

"אור החיים " אומר :"צריך לדעת למה הזכיר הר סיני במצווה זו והגם שרבותינו ז"ל אמרו: [תורת כוהנים] כי ללמד בא: שכל המצוות נאמרו בכללותיהן ופרטותיהן בסיני. עדיין יש מקום לשאלתנו: למה לא לימד זה, אלא במצווה זו בדיוק ולא במצווה ראשונה ,  או אחרונה ואולי כי לצד שהזכיר מתנת ארץ ישראל הכתוב: " אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם. "דקדק לומר בהר סיני. לומר כי מחמת הר סיני, פירוש מה שקיבלו בו - היא: שנגמרה המתנה, שעל מנת התורהנתן ה' את הארץ"

במילים אחרות, מסביר לנו הפרשן: "אור החיים"- מצוות שמיטה נקשרה במיוחד בהר סיני- כדי להדגיש: שעל ידי קיום התורה באופן מעשי-ה' העניק לנו את הארץ.

הרמב"ם [פרק ג' מהלכות זכיה] טוען: שאסור לתת לעובדי כוכבים מתנת חינם ועל כן  עם ישראל לפני שקיבלו את התורה דינם היה כעכו"ם ואילו לאחר שקיבלו את התורה היו ראויים לקבל מתנת חינם  לכן הזכיר את הר  סיני– כי שם קיבלו את התורה ובזכות זאת- ה' נותן לישראל את הארץ וגם בפרשת קדושים נאמר:

"וְכִי -תָבֹואוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל--וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ.." [לעיל: י"ט, כ"ג] עתה ניתן להבין מדוע  מוזכרת מצווה התלויה  בארץ דווקא  בפרשה זו ולא אחרת.

דוד המלך מזכיר את  מתנת ארץ ישראל – לעם ישראל בתנאי שיקיימו את מצוות התורה- כפי שנאמר:

" וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻומִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻוקָּיו-    וְתוֹרֹותָיו יִנְצֹרוּ ;הַלְלוּ-יָהּ". [תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]

הר זה נמוך לעומת יתר  ההרים - לפי שהוא מסמל את הצניעות והענווה. יש בכך מסר חזק לכל העם – בכלל ובפרט- לסגל  תמיד את מידת הענווה והצניעות.

הרמב"ן באיגרתו [איגרת הרמב"ן] אומר: "וכאשר תינצל מן הכעס, תעלה על ליבך מידת הענווה, שהיא מידה טובה מכל המידות הטובות. שנאמר::עקב ענוה יראת ה' ובעבור הענווה, תעלה על ליבך מידת היראה, כי תיתן אל ליבך תמיד מאין באת ולאן אתה הולך" .

על פי ההסברים הנ"ל: ניתן להבין את המסרים לעם ישראל –

א] החובה לאחדות העם - כפי שהיו מאוחדים לרגלי הר סיני בזמן קבלת התורה.

ב] על מנת להתיישב בארץ ישראל - חייבים לקיים את התורה ככתבה  ולשונה. אי קיום מצוות התורה - אינה  מאפשרת לחיות בארץ ישראל בשקט ובשלווה .

ג] "למה נמשלה תורה למים, מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עליו (תענית ז'.).

ד] האגדה מספרת: "וישמע ה' את ריב ההרים ויאמר: למה תריבו כולכם? הן לא תדמו אל הר סיני ולא תשוו לו- כי גם על הר  תבור ,גם על הר הכרמל עבדו בני אדם  אלוהים אחרים  וישתחוו למעשה ידם!

אולם הר סיני טהור הוא וקדוש, לא נגעה עוד בו יד איש  אלוקים לשבתו"- מאגדה זו עם ישראל מקבל את המסר להיות טהור וקדוש.

בספר גלילי זהב   ישנו מדרש: "גאות אדם תשפילני" - זה תבור וכרמל, שבאו מסוף העולם, מתגאים לומר: שאנו גבוהים ועלינו הקב"ה נותן את התורה. "ושפל רוח יתמוך כבוד" - זה סיני שהשפיל עצמו לומר שאני נמוך. וע"כ תמך הקב"ה כבודו עליו ונתנה עליו התורה, וזכה לכל הכבוד הזה. כמה דתימא "וירד ה' על הר סיני".

מכאן - עם ישראל לומד: כי עליו להיות צנוע ושפל רוח.

חשיבות מצוות שנת השמיטה.

"בעל עקדת יצחק סובר: השמיטה והיובל הם: "חלונות  לפקוח עיניים עיוורות השקועות בדמיוני הזמן" הם נועדו להביא את האדם להכרה: כי העולם נברא ופועל ברצון ה' שלא יחשוב שהצלחתו  תלויה בעבודתו    ולא יתאמץ יתר על  המידה - למען השגת עושר-אלא יסתפק להשיג את מחייתו בלבד.

הרב יצחק ברויאר מסביר בספרו: בשמיטה כל מהלכי הטבע - הם הכרה בריבונות אלוקים ומעידים על קדושתה בבחינת:

"שַׁל־נְעָלֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת־ קֹ֖דֶשׁ הֽוּא" [שמות ג'-. ה']  זו סגולתה של ארץ ישראל.- ארץ ישראל לעומת שאר אומות העולם- שוכבת בזרועות בוראה והשמיטה באה להורות כי לא רק ליהודי יש שבת- גם הארץ זקוקה לשבת- במשך שש שנים היא מושאלת ליהודי ואילו בשנת השמיטה- היא עוברת לריבונות אלוקים.

בנוסף השמיטה גורמת לבטל את המעמדות ואת רכוש הפרט למשך שנה אחת.

יש גם בשנת השמיטה שוויון בין אדם והחי - שניהם רשאים לזכות מן ההפקר.

רש"ר מסביר את עניין גאולת  הקרקע: המוכר רכוש לצמיתות-  מעביר את הקרקע לבעלות של מישהו אחר  בקביעות וכן לא יעשה! ה' לא העניק לנו את ארץ ישראל-כדי  לשלוט בה כרצוננו. כי הארץ שייכת לה'

לכן, למוכר יש זכות לגאול את השדה כשחלפו שתי שנים מהמכירה רשאי המוכר ,או אחד מקרוביו לקנות חזרה את השדה ,הרכוש יכול לחזור לבעלות של בעליו הראשונים. ובתנאי שעברו שנתיים.

הקשר להפטרה:[ספר ירמיהו ל"ב]

בעניין מצוות גאולת הקרקע המופיע בפרשתנו: מצווה ה'  את ירמיהו הנביא לקנות את השדה  מבן דודו: חֲנַמְאֵל, בֶּן-שַׁלֻּם- אשר בענתות- ירמיהו באותו זמן כלוא בחצר המטרה על ידי צדקיהו מלך יהודה שכעס עליו היות וניבא: שמלך בבל ילכוד את ירושלים והוא יילקח לשבי בבל וינקרו את עיניו ואז כבר לא יזכה יותר לראות את הארץ. ואכן ירמיהו קונה את השדה מחנמאל בשבעה שקלים ועשרה סלעי כסף.

לסיכום לאור הנאמר לעיל: לומדים אנו: כי מצוות שמיטה מוזכרת במיוחד בקשר להר סיני- למרות שגם יתר המצוות ניתנו עם התורה על הר זה - אלא שעלינו לדעת: כי בארץ ישראל עלינו להתנהג בקדושה באחדות , אהבת חינם, ובצניעות ולהתחבר אל התורה אותה קיבלנו פה אחד במילים: "נעשה ונשמע" וכל התרחקות מהתורה- גורמת לייסורים ומלחמות עם האויבים חלילה.

כמה משמעותי הפסוק:

"אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר ־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה"[ דברים י"א, י"ב]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ירמיהו הנביא רוכש שדה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא  רוֹכֵשׁ  שָׂדֶה

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

צִדְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ הֵרִים יָדַייִם

חֵיל בָּבֶל צָרִים עַל יְרוּשָׁלִָם

נְבוּאַת  יִרְמְיָהוּ כֹּה נוֹרָאָה

חִישׁ נִכְלָא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה.

 

וַיְהִי הַיּוֹם –הָיָה דְּבַר אֱלוֹקִים

לְיִרְמְיָהוּ  מִמִּשְׁפַּחַת הַנְּבִיאִים

לְקַבֵּל אֶת חֲנַמְאֵל בִּמְהֵרָה

שָׂדֵהוּ לִרְכֹּשׁ  –בְּמִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה!

 

 יִרְמְיָהוּ  מִלָּא צִוּוּי הַבּוֹרֵא

 מִבֶּן דּוֹדוֹ רָכַשׁ הַשָּׂדֶה

 שָׁקַל הַכֶּסֶף בִּמְאֻזָּנִים

 הָעֵדִים בִּקְנִיָּה- נעצו עֵינַייִם.

 

הַחוֹזֶה נֶעֱרַךְ כַּדָּת וְכַדִּין

נִכְתַּב וְנֶחְתַּם בַּסְּפָרִים

הֻכְנַס  לְכַד חֲרָסִים

 לְמַעַן יִשְׁתַּמֵּר שָׁנִים.

 

נִמְסַר  לְיַקִּיר הַסּוֹפְרִים

בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה שהֶאֱרִיךְ יָמִים.

עַד תֹּם גָּלוּת הַיִּיסּוּרִים

עֵת לְאַרְצָם - יָשׁוּבוּ הַבָּנִים.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: הַהַפְטָרָה [לְפָרָשַׁת בָּהָר] יִרְמְיָהוּ פֶּרֶק ל"ב].

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 11 במאי 2022

פרשת בהר- במה תלויה עוצמת הברכות?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בהר- במה תלויה  עוצמת הברכות?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/  ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ השדה - שטח הפקר בשנת שמיטה- מיועד לאביונים  ולאחר מכן

 גם לחיית השדה/ציירה:

 אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי  תנ"ך/ ברכת השלום בארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ברכת השלום והשובע/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ "ונתנה הארץ פריה .."/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "וישבתם לבטח עליה"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/"כי  ימוך אחיך.." /ציירה: אהובה  קליין (c{ [שמן על בד] 




ציורי תנ"ך/ שמיטה בכרם/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ "בשנת היובל..  תשובו איש אל- אחוזתו"/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ שילוח העבד העברי  לחופשי בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (C)





ציורי תנ"ך/ ברכת השראת השכינה על ישראל/  ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו פותחת בפסוקים :

ציורי תנ"ך/ ברכת השלום והשובע/ ציירה: אהובה    קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שמירת השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו.."/ ציירה: אהובה קליין (c)



"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ.  וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַיהוָה:  שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.  אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר:  שְׁנַת שַׁבָּתוֹן, יִהְיֶה לָאָרֶץ.  וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָה--לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ.  וְלִבְהֶמְתְּךָ--וְלַחַיָּה, אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ:  תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ, לֶאֱכֹל.  וְסָפַרְתָּ לְךָ, שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים--שֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהָיוּ לְךָ, יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים, שָׁנָה".[ויקרא כ"ה, א-ט]

עד כאן דיברה התורה על נושא קדושת המקדש ועל הקדושה שאדם צריך לשאוף אליה ,אך מעכשיו הכתוב עוסק בקדושת ארץ ישראל.

כמו כן, הכתוב בהר סיני בא ללמדנו שפרשה זו לא נאמרה באוהל מועד, אלא טרם הקמתו - כשמשה עדיין בראש ההר, לפי זה מסתבר: כי פרשה זו הייתה  מתאימה להופיע בספר שמות בסוף ספר הברית אחר הפסוק: "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ". [שמות  כ"ג, ל"ג]

אחרי פרשתנו  נאמרו הברכות והקללות החסרות  בסוף ספר הברית שבספר שמות. כי לכאורה שם מקומן לפי שנאמר: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם, וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה דַם-הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם, עַל כָּל-הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה" [שמות כ"ד, ח']

מעניין כי מצאנו שגם בברית שנכרתה בערבות מואב – הברכות והקללות מופיעות אחרי זה. שלימד משה שם את בני ישראל ושם הקטע מתחיל בפסוקים:

"וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל- מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ..." [דברים כ"ח, א-ב]

ומסתיים בפסוקים:

"אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר- צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--בְּאֶרֶץ מוֹאָב:  מִלְּבַד הַבְּרִית, אֲשֶׁר-כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב"  [שם כ"ח, ס"ט].

הרמב"ן סובר: ב'ספר הברית' - נאמרו דברי שביעית בקצרה - ושאר דיני שמיטה, יובל וגאולה אז -בתורה שבעל פה ורק כאשר עלה משה  להר סיני –לקבל את הלוחות השניים [בין ראש חודש  אלול ליום הכיפורים] שוב נאמר לו על מצוות שביעית בכל הפרטים והדקדוקים - במטרה של ה'- להחמיר בברית השנייה [אחרי שחטאו במעשה העגל] [על פי דעת מקרא]

בהמשך הפרשה, התורה מזהירה בעניין איסור אונאה:

"בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל, הַזֹּאת, תָּשֻׁבוּ, אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ.  וְכִי-תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ, אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ--אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו.  בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל, תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ; בְּמִסְפַּר שְׁנֵי-תְבוּאֹת, יִמְכָּר- לָךְ.  לְפִי רֹב הַשָּׁנִים, תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ, וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים, תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ:  כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת, הוּא מֹכֵר לָךְ.  וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:  כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם.  וַעֲשִׂיתֶם, אֶת- חֻקֹּתַי, וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם--וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ, לָבֶטַח.  וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ, וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע; וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח, עָלֶיהָ". [ויקרא  כ"ה, י"ג- כ]

השאלות הן:

א] מהו איסור אונאה?

ב] במה יתברכו עם ישראל ?

תשובות.

איסור אונאה.

התורה מצווה לחלק את השדות בקרב בני ישראל - לכל אחד חלק שווה - במטרה לעבד את הקרקעות למען יוכלו להתפרנס  מהיבולים.

אך, לא כל אחד זוכה להצלחה בפרנסה מעמלו בשדהו -  יכולים להיות לכך סיבות שונות ומגוונות. כגון: מחלה של בעל השדה - או פגעי טבע שונים - דוגמת השידפון והירקון הגורמים להפסדים ואי יכולת להתפרנס בכבוד , במקרים אלה - כאשר בעל השדה יכול להגיע לידי עניות, התורה מתירה לבעל השדה למכור את התבואות עד שנת היובל - על מנת שיהיה ברשותו ממון לרכוש מזון לו ולבני ביתו. אך חל איסור למכור את שדהו - כדי לצבור כסף  בכיסו או לרכוש תמורת הכסף סחורה שהוא חפץ . אסור לו למכור את  אחוזת כל נחלתו לפי שנאמר: "ומכר מאחוזתו" ולא כל אחוזתו,

התורה מזהירה הן את הקונה והן  את המוכר  שלא יונו ושלא ירמו, איש את זולתו.

רמאות זו יכולה להתרחש  בזמן המכירה, וגם בזמן  גאולת השדה. בזמן  המכירה  חובה לחשב את שנות התבואה מכאן ועד שנות היובל הקרובה. ואין כל השדות שוות בערכן - לפי שיש שדות  פוריות במיוחד ונותנות יבול רב ולעומתם ישנם שדות דלות שהתבואה בהם היא מועטת. מי שמכיר את טיב השדה - הוא בעל השדה בלבד.

אך ישנו חשש: אם מצבו של בעל השדה דחוק, הוא עלול לגנוב את דעת הקונה ולבקש מחיר מופרז עבור היבולים. אך מנגד גם קיים חשש שהקונה ינסה לנצל את מצוקת בעל השדה וינסה להוריד את המחיר הריאלי של התבואה ובשעה שירצה בעל השדה בעצמו או קרובו לגאול את השדה מידי הקונה - עלול הקונה להפריז במספר שנות השידפון שהיו בשדה - שבעדן לא היה חייב לשלם לכתחילה על מנת שישיבו לו - בעת גאולת השדה את מה ששילם עבור השנים הללו בזמן הקנייה.

מכאן ניתן להבין - שבקניין שדה האחוזה ובגאולתה - קיים חשש להונאה.

מטעם זה התורה מזהירה על חששות אלה.

שהרי רמאות אסורה גם בעסקי מסחר אחרים ,לכן התורה פותחת בפרשתנו בכלל של איסור אונאה. שכוחו חשוב בכל סוגי המסחר ולא רק במכירת שדות אחוזה.

אסור להונות לא רק בענייני  ממון, אלא  קיים איסור להונות גם בדברים ובמילים.

לדוגמא: אל ישאל אדם כמה עולה חפץ מסוים בזמן שכלל אינו מעוניין בחפץ הזה!

אם מכיר בעל תשובה - אל יזכיר לו את עברו. אם האיש הוא בן גרים - אל יאמר לו: זכור את מעשי אבותיך. [מ'.ב"מ, ד,י ] ושנינו: "אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון - שזה נאמר בו: ויראת מאלוקיך. וזה לא נאמר בו: ויראת מאלוקיך:

רבי אלעזר אומר: זה בגופו וזה בממונו:

רבי שמואל בר נחמני אמר: זה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון [במסכת בבא מציעא נח, ע"ב]

חז"ל סמכו על חזרה על עניין האונאה [להלן: כ"ה, י"ד, י"ז] גם כלפי הונאת דברים: "וְכִי-תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ, אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ--אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו". הונאת דברים- הכוונה ,לדעת הרמב"ם: כאשר אנו אומרים לזולת דבר שעלול  לצער אותו  להעליב אותו. כגון שנזכיר לו את עברו השלילי בזמן שכעת הוא כבר הולך בדרך הטובה.

כוחן של הברכות.

נאמר: וַעֲשִׂיתֶם, אֶת- חֻוקֹּתַי, וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם--וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ, לָבֶטַח. וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ, וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע; וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח, עָלֶיהָ.  וְכִי תֹאמְרוּ, מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית:  הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנו"?  [ויקרא  כ"ה, י"ח- כ"א]:

רש"י מסביר: "ונתנה הארץ פריה.. וישבתם לבטח עליה" עם ישראל המקיים את מצוות ה' אל ידאג משנת בצורת והאכילה תהיה לשובע –  אפילו בתוך המעיים תהא בו ברכה.

"כלי יקר" מסביר: בשנה השישית האדמה תוציא יבול באופן רגיל כמו מידי שנה בשנה ולא  תהיה ביבול כמות חריגה מידיי, אלא ההבטחה שהתבואה תספיק לשלוש שנים - פירושה: שיאכלו מעט, אך המאכל יתברך במעיהם, כמו שנאמר: ו "ַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע" [ויקרא כ"ו, ה] מכאן שעם ישראל נדרש להתחזק במידת הביטחון בה' שכמות התבואה המספיקה לשנה אחת תספיק לשלוש שנים.

"נתיבות שלום" שואל: מדוע היה צורך להזכיר את השאלה: "מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית.."?  לאחר ההבטחה  של הברכות?

אלא שיהודי המאמין ובוטח בה' מקבל שפע ברכה ופרנסה ואינו זקוק לציווי  מיוחד של ברכה - מפני שיש לו אמונה חזקה בה' והאמונה והביטחון - הם מהווים את השפע שעל ידו  מושפעת תמיד הברכה לישראל. וכתוצאה מכך יורד על המאמין - שפע של ברכות ללא כל עיכובים, ואלה אנשים המאמינים בשלמות בה' והאמונה הברורה אצלם - והביטחון מהווים צינור לשפע הברכה והפרנסה.

אך קיימת גם קבוצה שאינם איתנים כל כך באמונה  וישאלו מה נאכל..? אז התוצאה: נעשה כביכול פגם בשפע וכאילו האדם מטריח כלפי שמים לצוות את הברכה  מחדש.

לכן תכלית השמיטה: שהיהודי יאמין שהקב"ה הוא ורק הוא מפרנסו ואין הדבר תלוי בשום גורמים אחרים!

הרב מרוז'ין מביא משל מעניין: מעשה במכניס אורחים שהיה מפרנס ומאכיל כך מי שבא במחיצתו. עני אחד שמע על מכניס אורחים הנדיב הידוע והיה רעב מאד לפיכך הלך אליו.  אך תעה בדרך ונכנס בטעות אל ביתו של איש רע מעללים – שהיה שכנו של האיש הטוב, וביקש ממנו שייתן לו את מזונו, אך איש זה אמר לו: עליך לעבוד אצלי- כדי שאוכל לתת לך אוכל וכך היה מעבידו בכל מהלך היום בפרך תמורת אוכל ,אך בסוף היום כשהיה האיש רעב  ותבע את מנתו היומית שלח אותו האיש הרע אל האיש הטוב המאכיל לכולם בחינם.

הנמשל: פרנסתו של אדם בעולם הזה אינה תלויה בכל מיני גורמים -  בן אם הוא עובד למענה ,או אינו עובד.  תמיד הפרנסה ניתנת לו מה' ואילו כל הטרחה היא מחמת הגזרה - של חטא האדם הראשון:   "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב". [בראשית ג, י"ט]

זה הרעיון של מצוות השמיטה

צריך אדם  שיאמין באמונה - כי הפרנסה היא: מן השמים ואינה תלויה אם יתאמץ יותר ,או פחות.  מכוח האמונה - היהודי מפקיר נוטש  את שדהו בשנה השביעית בציווי ה'.

אך אלה המעלים ספק ושואלים מה יאכלו בשנה השביעית?- התוצאה תהיה: לא עוד ברכה באיכות, אלא בכמות - למרות שיהיה די מזון -אך הטרחה של האדם תהיה מרובה יותר במהלך הקצירה -באיסוף התבואה ובאחסון ,הדבר יגרום גם לביטול  תורה ומתברר שהנהגת שמים זו אינה דווקא רק במהלך שנת  השמיטה, אלא בכל יום ובכל אדם.

באותה מידה שאדם בוטח בה'- כך  -  הקב"ה  מתנהג עמו .

לסיכום, לאור האמור לעיל,  מצוות השמיטה מהווה ביטחון  ליהודי - כי אין הוא צריך לסמוך על כוחו ועוצם ידו - אלא לבטוח בה' שיספק לו את כל צורכו למחייתו - וכגודל האמונה והביטחון בה' כך מידת השפע והברכה - כדברי דוד המלך:

"יְהוָה שֹׁמְרֶךָ יְהוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ". [תהלים קכ"א, ה]

חז"ל  מסבירים: מה הצל הזה - כשאתה מראה לו אצבע - הוא מראה לך אצבע כנגדך, שתי אצבעות- אף הוא  מראה לך שתי אצבעות וכן הלאה...

יפים גם דברי המשנה [–מסכת סוטה]  "בַּמִּידָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ".       


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר