פרשת
מטות-מסעי-נבואת ירמיהו- מעוררת ישנים-מסוגלת לנסים!
ציורי תנ"ך / הציווי למשה לנקום במדיינים/ תיירה: אהובה קליין (c).
ציורי תנ"ך/ פנחס הכהן במלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אנשי מדיין נלקחים בשבי על ידי ישראל / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה כועס על ראשי צבא ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה קוצף על אנשי החיל / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה פונה לראשי המטות/ ציירה: אהובה קליין
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר צין/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בערבות מואב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מקנה רב לגד וראובן / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן רואים את עבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מותו של אהרון וקבורתו בהר ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ישראל חונים על ים סוף/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשיות מטות
ומסעי מסיימות את חומש במדבר- התורה מתארת את מ"ב המסעות במדבר:
"אֵלֶּה
מַסְעֵי בְנֵי־ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְצִבְאֹתָם: בְּיַד־מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן"[במדבר
ל"ג, א']
ובאחת
מהן כאשר הגיעו להר ההר שם נפטר אהרון הכהן.
השאלות
הן:
א]
מה מטרת כל המסעות במדבר?
ב] משמעות
אזכרת מות אהרון מהי?
ג]
מה המתכון להצלחת ישיבת עם ישראל בארץ?
תשובות.
מטרת מסעות בבני ישראל במדבר:
את
המסעות האלה עברו בני ישראל מיום צאתם מארץ מצרים במשך ארבעים שנה במדבר עד שזכו
להיכנס לארץ ישראל.
חז"ל מדגישים שפרשת "מסעי" נקראת
תמיד ביְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים. -[בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב] וזאת במטרה לעודד את עם ישראל בתקופת האבלות על החורבן
והגלות שהרי בפרשת "מסעי" מסופר גם על חלוקת ארץ ישראל לשבטים ובכך
ישנו רמז לעם ישראל - כי בתום ימי החורבן
והגלות - יבואו עוד ימים טובים - בהם יזכה העם לשבת בביטחון בארץ ישראל.
רמז
יפה מוצאים חז"ל במילים-באמצעות ראשי תיבות:
"אֵלֶּה
מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל"- והוא: ארבעת הגלויות שעתידים עם ישראל לעבור-אחרי יציאת מצרים: אדום- כינוי
לרומי ,מדי- היא פרס, בבל, יוון.
שתי
הפרשיות: מטות ומסעי נקראות בשבת הקרובה במחובר ובכך נועלים את קריאת חומש במדבר.
ספורנו
סובר: רצה הקב"ה שיכתבן את מסעי ישראל להודיע זכותם בלכתם אחרי ה' במדבר-
בארץ לא זרועה. באופן שהיו ראויים להיכנס לארץ ישראל.
התורה מפרטת את כל מ"ב המסעות- ומעניין במיוחד כי כל אדם באופן פרטי
עובר מסעות שכאלו.
- כי
היציאה ממצרים היא בדומה ליציאתו של אדם לעולם- היות ומצרים שימשה כמקום עיבור- ומשם יצא לעולם הזה. ומשם
עוברים על הרך הנולד מסעות החיים, ילדות ,בגרות, זקנה עד הכניסה לארץ המובטחת-ארץ כנען.
בדומה לכתוב במסכת אבות:
"הוא
הָיָה אוֹמֵר: בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן
שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְווֹת, בן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמוֹנֶה
עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בן עֶשְׂרִים לִרְדֹּוף,
בֶּן
שְׁלֹשִׁים לַכֹּחַ,בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בן
שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה בן
תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ. בֶּן מֵאָה, כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם"
[מסכת אבות, פרק ה', כ"א],
כוונת התנא במסכת האבות- להראות איך יהיו
המסעות של היהודי בכול גיל.
כיצד
ינהל את חייו בכל שלב. כי עלינו להכיר את מיטב כוחותינו בכל גיל ומי שמכיר את כוחותיו
וכישרונותיו יכול לנצלם ולהגיע להישגים
עוצמתיים-בכוח ההתמדה-ובסיוע אלוקי .
וכדאי להתייחס לציווי ה' למשה: "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה מַה
תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" [שמות
י"ד, ט"ו]
מכאן
שעל האדם לשאוף תמיד לעלות ולהתעלות לשלב רוחני גבוה יותר ואין לעצור במקום אחד-
כי עצירה היא גורמת לנסיגה לאחור.
ובכל צעד ושעל - עלינו להיות מחוברים לה' ולתורה
- דבר שיגרום שכל האויבים והשונאים ינוסו מפנינו כאשר יבחינו שאנחנו במגמה של עליה
– בדומה לארון הברית:
"וַיְהִי
בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה:
קוּמָה יְהוָה, וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ, מִפָּנֶיךָ".
[במדבר
י', ל"ה]
עלינו לזכור כי כל תזוזה, או חניה- היא בשליטת
ה' עלינו- בדומה למסעות והחניות במדבר. אך גם במהלך המסע- אנחנו עוברים עליות
ומורדות.
וכשם שבני ישראל עברו מ"ב מסעות במדבר - כך
כל אדם עובר גם היום בחייו.
אך נזכור כי כאשר אנחנו מקיימים את ציווי ה'-
אנחנו זוכים לליווי תמידי של ה'. כנאמר: "יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ."
[תהלים, קכ"א, ה']
אזכרת מות אהרון במדבר.
נאמר: "וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל־הֹר
הָהָר, עַל־פִּי יְהוָה--וַיָּמָת שָׁם:
בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, לְצֵאת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם,
בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.
וְאַהֲרֹן, בֶּן־שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה, בְּמֹתוֹ, בְּהֹר
הָהָר"
[במדבר ל"ג, ל"ח-ל"ט]
דעת
מקרא
מסביר: נאמר: ויעל אהרון אֶל־ הֹר הָהָר ועמו עלו אליעזר-בנו ומשה.
ואילו
קהל עם ישראל שהיו לרגלי הר סיני היו
יכולים לראות רק את עלייתם לראש ההר.
התורה מציינת
את יום פטירתו- ואהרון הוא היחיד-במקרא הזוכה
לפרט חשוב זה!
ומרוב חביבותו הפסוק פותח- "בהֹר הָהָר"
וחותם גם "בהֹר הָהָר".
וכתב
יוסף בן מתתיהו: "המקום הזה מוקף רוכסי הר גבוה שם על ההר לעיני כל הצבא כי המקום היה משופע ושם פשט את בגדי
הכהונה הגדולה ומסר אותם לאליעזר- בנו".
נאמר במסכת אבות :"הִלֵּל אוֹמֵר: הֱוֵי
מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן: אוֹהֵב שָׁלוֹם,
ורוֹדֵף
שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמְקָרְבָן
לַתּוֹרָה "[מסכת
אבות א', י"ב]
לכן ניתן להבין מדוע זכה אהרון לכבוד כה עוצמתי-
עד יומו האחרון .
המתכון להצלחת ישיבת עם
ישראל בארץ המובטחת.
נאמר:
"דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־הַיַּרְדֵּן,
אֶל־אֶרֶץ כְּנָעַן. וְהוֹרַשְׁתֶּם
אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם, אֵת כָּל־מַשְׂכִּיֹּתָם;
וְאֵת כָּל־צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל־בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ.
וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת־הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם־בָּהּ:
כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת־ הָאָרֶץ, לָרֶשֶׁת אֹתָהּ. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת־
הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת־נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט
תַּמְעִיט אֶת־נַחֲלָתוֹ--אֶל אֲשֶׁר־יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ
יִהְיֶה: לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם,
תִּתְנֶחָלוּ. וְאִם־לֹא תוֹרִישׁוּ
אֶת־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם--וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים
בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם—עַל־ הָאָרֶץ, אֲשֶׁר
אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. וְהָיָה,
כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם--אֶעֱשֶׂה לָכֶם".[במדבר ל"ג, נ"א- נ"ו]
כאן התורה מזהירה את עם ישראל- ברגע היכנסם לארץ
ישראל- יש לשבור את הפסלים המשמשים לעבודה זרה ולהרוס את כל הבמות ורק לאחר הניקוי היסודי הזה ניתן לרשת
את ארץ ישראל!
דעת
מקרא מבאר:
יש לרשת את כל הארץ ולא להשאיר אויבים בשטח, כי אם נשאיר חלילה- חלק
מהגויים- הם ישמשו לנו מכשול, יהיו כמו
קוצים- הם ינכרו את עיננו - כלומר יטעו
אותנו בתועבותיהם ולאחר שלב זה- הם ישאפו לכלותינו, חלילה.
בהפטרה בספר ירמיהו: הנביא מתלונן כי עזבנו את
הדבקות בה':
"כִּי־שְׁתַּיִם
רָעוֹת, עָשָׂה עַמִּי: אֹתִי עָזְבוּ
מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת--בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר
לֹא־יָכִלוּ הַמָּיִם" [ירמיהו ב',
י"ג].
המלבי"ם
מסביר:
שתי רעות כפולות עשה ישראל-הם עזבו את
אלוקים ויש בזה רעה מכופלת- שעזבו את ה'- דרך שלא נשמע שתחליף אומה את אלוקיה-
המשפיע עליהם שפע רוחני וגשמי. וגם הדבר שאליו הלכו יש בכך רעה כפולה
כי
לא הלכו אל דבר קיים ועומד- אלא הלכו
ליצור דבר חדש לחצוב להם בארות נשברים
לאסוף בהם מי גשמים שאינם באים ממקורם- אלא באים ממקומות אחרים. והיות והבורות הם
שבורים- לא תהיה להם בהם תועלת.
והנמשל לכך: שעבודת ה' דומה למקור מים חיים- כי
ישועת ה' תצמח מידו
ללא עזרת אדם- ומה שמעניין ככל שישאבו ממנו- כך יתרבה עוד. ומים אלה
יהיו תמיד מבורכים. לעומת זאת כאשר עם ישראל מבקש עזרה מעמים אחרים- הרי הדבר
-כבור מים המצריך עוד חציבה ועבודה קשה. ומימיו אינם נובעים מעצמם- אלא יש צורך
לאוספם. ובנוסף יש צורך לשלוח לגויים אלה מתנות ושוחד - כדי לבקש מהם עזרה. ולבסוף
גם המים האלה אינם מועילים- כי בסוף מתברר כי הגויים בגדו בהם. וזאת בזמן שישראל
ציפו לעזרה מהם- התברר כי בורות נשברים הם.
לסיכום, לאור האמור לעיל – כולנו חייבים להתעורר
– במסע הנוכחי- כאשר
לעצור את הוויכוחים והמריבות- במיוחד –בתקופה
מורכבת זו-- תקופת בן המצרים- וזאת טרם יהיה מאוחר חלילה- ניקח דוגמא מאהרון הכהן-
שהיה אוהב שלום ורודף שלום. ומעל הכול עלינו לשוב למקורות- לתורה הקדושה- החל
מהגיל הרך- התורה היא מקור- החכמה והשמחה ויפים ונעלים-דברי דוד המלך: לְכוּ, נְרַנְּנָה לַיהוָה; נָרִיעָה, לְצוּר יִשְׁעֵנוּ. נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה; בִּזְמִרוֹת, נָרִיעַ לוֹ. כִּי אֵל גָּדוֹל יְהוָה; וּמֶלֶךְ גָּדוֹל, עַל־כָּל־אֱלֹהִים".
[תהלים צ"ה, א'- ד']
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה