פרשת
וירא- מאין ההוכחה כי שרה הייתה נביאה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ אברהם צופה אל עבר המלאכים/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אברהם מבקש משרה ללוש בצק למען האורחים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שרה מתפעלת מיצחק הקטן/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ אברהם עורך משתה ליצחק/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אברהם משלח את הגר וישמעאל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הגר מתפללת במדבר להצלת ישמעאל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק והאיל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אברהם מתפלל על אנשי סדום ועמורה/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד
ציורי תנ"ך/ לוט יושב בשער סדום/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ אנשי סדום מקיפים את ביתו של לוט/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ לוט ופמלייתו נמלטים- טרם המהפכה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/מהפכת סדום ועמורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד].
ציורי תנ"ך/ לוט ובנותיו נמלטים אל ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אברהם משקיף על סדום ועמורה לאחר החורבן
/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשה זו – המשכה של
פרשת "לך - לך" - לפי שהתורה מייחדת שלוש פרשיות : לך - לך, וירא,
חיי שרה - לתולדות אברהם, מפאת חשיבותו כאבי
האומה.
יש לשים לב, כי אין
התורה מתארת את תולדות אברהם בחוץ לארץ, אלא מתחילה לתאר את אברהם ומשפחתו -
מן הרגע שהוא מגיע לארץ היעודה לו ולזרעו - לדורות.
באותו הזמן היה אברהם
אבינו בן שבעים וחמש שנים - כפי שהכתוב מתאר: "וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים
וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן". [בראשית י"ב, ד' ]מתוך
הכתובים אנחנו מסיקים: שאברהם חי מאה שבעים וחמש שנים כפי שנאמר: "וְאֵלֶּה, יְמֵי שְׁנֵי-חַיֵּי
אַבְרָהָם--אֲשֶׁר-חָי: מְאַת שָׁנָה
וְשִׁבְעִים שָׁנָה, וְחָמֵשׁ שָׁנִים".[בראשית כ"ה, ו]
לכן המסקנה - שתולדות
אברהם בתורה מקיפות מאה שנה במדויק.
בפרשת וירא - מתממשת
בשורת המלאך לאברהם: "וַיֹּאמֶר,
שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" [להלן י"ח, י]
והנה אחרי שהילד נולד
ונקרא בשם יצחק נאמר: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר
הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה
הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ
בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק. וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד,
בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר
וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי
בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" [להלן כ"א, ט'-י"ג]
השאלות
הן:
א] מדוע החליטה שרה
לגרש את הגר וישמעאל?
ב] מה הייתה תחושתו
ותגובתו של אברהם?
ג] כיצד הגיב אלוקים?
תשובות.
שרה מחליטה
לגרש את ישמעאל ואמו – הגר.
שרה פונה אל אברהם
ופוקדת עליו לגרש את ישמעאל ואמו: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה
לְאַבְרָהָם—מְצַחֵק -
גרֵשׁ
הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא
יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק".
על פי רש"י- על המילה "מְצַחֵק": שלושה פירושים:
א] שרה מבחינה: כי
ישמעאל היה צוחק צחוק של חטא עם יצחק - הכוונה ללשון עבודה זרה.
ב] לשון גילוי
עריות. כפי שנהגה אשת פוטיפר ביוסף: העלילה על יוסף והתלוננה על התנהגותו בפני בעלה - כאילו ביקש
לחטוא: "בָּא-אֵלַי
הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר-הֵבֵאתָ לָּנוּ--לְצַחֶק בִּי". [להלן ל"ט, י"ז]
ג] "מְצַחֵק"- לשון רציחה כמו שמסופר: "וַיֹּאמֶר אַבְנֵר, אֶל-יוֹאָב,
יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים, וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ; וַיֹּאמֶר יוֹאָב, יָקֻומוּ" [שמואל-ב, ב', י"ד] הכוונה: שישחקו זה כנגד זה בחרבותיהם.
ובסוף רצחו אלו את אלו.
רש"י
מסביר את
המילים: "לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק".
מכאן למדים: שהיה
ישמעאל רב עם יצחק על הירושה העתידה ליפול להם מאביהם והיה ישמעאל אומר ליצחק : אני הבכור ונוטל פי שניים והיו שניהם יוצאים אל
השדה , ישמעאל נוטל קשתו ויורה בו חיצים - כדי להרגו מתוך משחק.
מדוע הדגישה שרה את מילותיה בכפילות :" עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק.
לפי שכל מילה מצדיקה : שיש להפריד את ישמעאל מיצחק :
מכיוון שהוא בני ,אפילו
אם לא היה הגון כיצחק, או מכיוון שהוא הגון כיצחק אפילו אם אינו היה בני- אין
ישמעאל ראוי לירש יחד אתו ,קל וחומר 'עם בני עם יצחק' ששתיהן בו - שבוודאי אין
ישמעאל ראוי לרשת עמו [ ב"ר]
על פי תוספתא מסכת
סוטה ו', ו'
כאשר יצחק נולד לשרה,
ישמעאל היה בן ארבע עשרה שנה, שרה הבחינה שישמעאל עובר על כל שלושת העבירות:
א] גילוי עריות - לפי
שעבר על איסור אשת איש.
ב] עבודה זרה - לפי
שבנה מזבח ושחט עליו חגבים.
ג] שפיכות דמים - לפי
שניסה להרוג את יצחק בתחבולה.
שרה חששה שיצחק ילמד
ממעשיו הרעים של ישמעאל . גם שאפה לעקור את העבודה הזרה מביתה.
לכן דרשה מאברהם לגרש
את הגר ובנה.
ּבְסֵפֶר
הַיָּשָׁר מְסֻופָּר: "וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם גָּדוֹל בַּיָּמִים הַהֵם, בֶּן
אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְּלֶדֶת שָׁרָה אֶת יִצְחָק לְאַבְרָהָם, וַיְהִי
אֱלֹוקִים אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם
וְיִגְדַּל וְיִלְמַד קֶשֶׁת וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת. וַיְהִי בִּהְיוֹת יִצְחָק
בֶּן אַבְרָהָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים, וַיֵּשֶׁב עִם יִשְׁמָעֵאל בְּפֶתַח הָאֹהֶל,
וַיַּרְא יִשְׁמָעֵאל אֶת יִצְחָק יוֹשֵׁב לְנֶגְדּוֹ, וַיִּקַּח אֶת הַקֶּשֶׁת
וְיִמְשֹׁךְ בָּהּ וְיִיתֵּן אֵלֶיהָ אֶת הַחֵץ וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת יִצְחָק,
וַתֵּרֶא שָׁרָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ יִשְׁמָעֵאל לַעֲשׂוֹת לְיִצְחָק
בְּנָהּ וַיֵּרַע בְּעֵינֶיהָ מְאֹד עַל
בְּנָהּ. וְתִשְׁלַח וְתִקְרָא לְאַבְרָהָם וְתֹאמַר לוֹ: גָּרֵשׁ אֶת הָאָמָה
הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ- כִּי לֹא יִירַשׁ בְּנָהּ עִם בְּנִי, כִּי כָּזֶה וְכָזֶה
בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לוֹ הַיּוֹם.
וְיִשְׁמַע
אַבְרָהָם בְּקוֹל שָׁרָה, וִישָׂכֵּם בַּבֹּקֶר וְיִקַּח שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה
כִּכְּרֵי לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר וְיִשְׁלָחֶיהָ עִם בְּנָהּ. וְתֵלֵךְ לָהּ
הָגָר עִם בְּנָהּ הַמִּדְבָּרָה וְיָשְׁבוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן עִם יוֹשְׁבֵי
הַמִּדְבָּר, וַיְהִי יִשְׁמָעֵאל רוֹבֶה קַשָּׁת וַיֵּשֵׁב בַּמִּדְבָּר יָמִים
רַבִּים, וְיֵלְכוּ אַחֲרֵי כֵן הוּא וְאִמּוֹ לְאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּשְׁבוּ
שָׁם. וַתִּקַּח הָגָר לִבְּנָהּ אִישָּׁה מִמִּצְרַיִם וּשְׁמָהּ: [מֵרִיסָהּ]
[מְרִיבָה]. וַתַּהַר אֵשֶׁת יִשְׁמָעֵאל וַתֵּלֶד לוֹ אַרְבָּעָה בָּנִים וּבַת
אַחַת".
"החיזקוני" סבור: כי שרה הבחינה: שהיה ישמעאל מבקש בכורה פי שניים.
רבי ישראל מאיר
מראדין בעל ה"חפץ חיים" מסביר:
לשרה אימנו היה חוש
חינוכי ממדרגה ראשונה, אומנם נכון הדבר שאם ישמעאל היה נשאר ומתחנך יחד עם יצחק , היה
מצליח לעדן במידה מסוימת את מידותיו ולא היה עד כדי כך - פרא אדם. אך מנגד - אם
הוא היה נשאר, הרי מידותיו הרעות היו פוגעות בחינוכו הטוב של יצחק. משום כך החליטה
לגרשו .
לכן העידו חז"ל :שרה הייתה גדולה ברוח הקודש
יותר מאברהם - לפי שראתה שקיימת סכנה ממשית ליצחק בנה וישנו חשש גדול שלפני שיצחק ישפיע לטובה על ישמעאל - עשוי
ישמעאל - הנער המתבגר לקלקל, חלילה - את יצחק הקטן.
תגובת
אברהם:
נאמר: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד,
בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ"
רש"י מסביר באמצעות שני פירושים:
א] היה רע בעיני אברהם מאד - על דרכו של ישמעאל שיצא
לתרבות רעה.[ב"ר]
ב] ופשוטו של מקרא : היה
רע בעיניו על כך שאמרה לו שרה לגרש את
ישמעאל.
רש"ר [הרב שמשון
רפאל הירש] מבאר: כל עניין הגירוש נראה בעיני אברהם כמשהו אכזרי, כל תמונת העתיד התנפצה לו - הן לגבי
ישמעאל והן לגבי הגר.
לא מתוך תחושות
אישיות כלפי הגר ,אלא "על אודות בנו" הרי מה ששרה הבחינה בישמעאל - לא
היה נעלם מעיני אברהם, אלא אברהם התחיל לחשוב: אם כבר אצלו בבית סטה ישמעאל מהדרך
הנכונה והיה "מְצַחֵק".
כך חזקה השפעתה של הגר עליו בעודו נמצא אצלם כאשר השפעת אברהם אביו פרושה עליו, מה יהיה עם
ישמעאל כאשר יעזוב את בית אברהם ויהיה נתון רק להשפעת הגר באופן בלעדי?
תגובת אלוקים לאברהם:
נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים
אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר
תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע"
על פי רש"י: הקב"ה אומר לאברהם : לשמוע בקולה המיוחד של שרה - כלומר- בקול
רוח הקודש שלה.
מתוך שאברהם הצטווה
לשמוע בקול שרה - לומדים אנו: שרוח הקודש של
שרה הייתה גדולה ועוצמתית יותר מרוח הנבואה של אברהם.
"הספורנו"
סובר: כי ה' אומר לאברהם:
שמע בקול שרה אשתך: גרש את האמה ואת ישמעאל בנה - לפי שהוא שמע בקול עצת אמו - הגר
והוציא דיבה במטרה לרשת הכול. לכן חייבים
לגרש אותם שלפי הדין אינו ראוי אפילו לרשת מעט. מהטעם: שבן האמה [הגר] אינו מיוחס אחריך!
רש"ר מסביר: כי
ה' אמר לאברהם: שישמע בקולה של שרה, גם אם תוכן דבריה אינו מוצא חן בעינך. עליך לסמוך
על דעתה ושיקולה - שכן הבנתה עמוקה משלך, לנשים יש הבנה עמוקה יותר באופי האנושי.
אשר למילים: "כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ
זָרַע":
ואילו ישמעאל "זרעך הוא " כפי שנאמר: "וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה, לְגוֹי
אֲשִׂימֶנּוּ: כִּי זַרְעֲךָ, הוּא". כלומר ישמעאל, אומנם יוצא חלצך ,לפיכך אולי יירש ממך תכונות גופניות
ומעט תכונות רוחניות אך אינו ראוי שיקרא בנך לעולם וכי לא יהיה היורש הרוחני שלך. אל תצטער שאתה נפרד מאחד מבנך. שגם זרעו של יצחק
לא ידבק כולו במורשת הרוחנית שלך ,כי "אפילו הטוב שבעצים אינו מבשיל את כל
פירותיו. ועד שיבורר הזרע הטהור והראוי לעם ה' יהיה על מקצתו להיפרד מתוך השאר
כפסולת מן האוכל".
רשי" מציין: אברהם נתן להגר רק כד מים ולחם ולא זהב וכסף ,לפי שהיה שונאו –
מהטעם: שיצא לתרבות רעה.
רבינו בחיי מביא את הסבר הרמב"ן: מדוע
אברהם נתן רק מים ולחם – הסיבה: בגלל ששרה בקשה שאברהם יגרש את הגר וישמעאל וגם ה' אמר שישמע
בקולה - לכל אשר תאמר.
רבינו בחיי סבור: שהטעם שאברהם צייד את הגר וישמעאל רק בלחם ובמים כי-יתכן
שאברהם ראה במראה הנבואה שעתידים בניו
להשתעבד תחת ידי ישמעאל ובני ישמעאל ישנאו את בניו בעתיד שנאה גדולה - לפי שאין
אומה בעולם שיהיו שונאים את ישראל בעוצמה כה רבה - כבני ישמעאל.
לכן אברהם התנהג אליו
- כמו שראוי להתנהג עם שונא ונתן לו רק לחם ומים. כמו שכתוב:
"אִם-רָעֵב
שֹׂנַאֲךָ, הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם;
וְאִם-צָמֵא, הַשְׁקֵהוּ מָיִם". [משלי כ"ה, כ"א]
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד מהכתוב
בפרשה זו:
שרה
הייתה נביאה ועוצמת רוחה גברה על כוח נבואת אברהם. מהטעם - שראתה
בתוך המסגרת היהודית בביתה את
ישמעאל כמכשול שעשוי לפגוע חלילה - לא רק
בחינוך יצחק כיהודי טוב- אלא כמכשול
לדורות הרבים – אחריו בעם היהודי בכלל – על כן דרשה בתוקף מאברהם לגרש את ישמעאל ואמו.
מכאן
המסקנה: על מנת להצליח במשימות החינוכיות - חייבים להקפיד על סביבה רוחנית טובה וטהורה - על
פי התורה הקדושה , יפים וחשובים דברי חז"ל:
"אמור
לי מי חבריך ואומר לך מי אתה!" (מסכת בבא-קמא, צ"ב, ב)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה