פרשת שופטים- מלך בשר ודם ומלך מלכי המלכים.
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה ולהפטרה.
ציורי תנ"ך/ משפט בשער העיר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ המלך כשופט/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
.
ציורי תנ"ך/ מצור על האויב/ ציירה: אהובה קליין (c)שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ המלך אינו מרבה סוסים/ ציירה: אהובה קליין(c [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מלך נבחר אלוקים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המלך וספר התורה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שלמה המלך מביט בפריחה באביב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שלמה המלך החכם שבאדם/. ציירה: אהובה קליין (c)
[דברים י"ח,]
ציורי תנ"ך/ נביא אמת נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך הכהן הגדול מברך את העם= טרם יציאתו למלחמה/ ציירה: אהובה(c)
ציורי תנ"ך/ אהרון הכהן מברך את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ דבורה שופטת את העם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ציון מנערת את בגדי תפארתה/ ציירה: אהובה קליין (c)[ישעיהו, נ"ב, א- ב]
" עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ, צִיּוֹן: לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ, יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ--כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא-בָךְ עוֹד, עָרֵל וְטָמֵא. הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי.."
פרשה זו מכילה נושאים רבים - אחד מהם: שימת מלך על עם
ישראל: כִּי-
תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ,
וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל- הַגּוֹיִם,
אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים
עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ
מֶלֶךְ--לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא. רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב
אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַיהוָה, אָמַר לָכֶם, לֹא
תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, עוֹד.
וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא
יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד. וְהָיָה
כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ-וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה
הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי
חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר
אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם.
לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין
וּשְׂמֹאול--לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב
יִשְׂרָאֵל". [דברים י"ז,
י"ד- י"ט]
ההפטרה היא [ ספר ישעיהו נ"א - נ"ב ]
להלן מבחר קטעים:
"אָנֹכִי
אָנֹכִי הוּא, מְנַחֶמְכֶם; מִי-אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת,
וּמִבֶּן-אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן.
וַתִּשְׁכַּח יְהוָה עֹשֶׂךָ, נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וַתְּפַחֵד
תָּמִיד כָּל-הַיּוֹם מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק, כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן לְהַשְׁחִית;
וְאַיֵּה, חֲמַת הַמֵּצִיק מִהַר צֹעֶה, לְהִפָּתֵחַ; וְלֹא-יָמוּת לַשַּׁחַת,
וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ. וְאָנֹכִי, יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ, רֹגַע הַיָּם, וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו; יְהוָה צְבָאוֹת, שְׁמוֹ. וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ, וּבְצֵל יָדִי
כִּסִּיתִיךָ; לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ, וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן
עַמִּי-אָתָּה. { הִתְעוֹרְרִי
הִתְעוֹרְרִי, קוּמִי יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד יְהוָה, אֶת-כּוֹס
חֲמָתוֹ; אֶת-קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה, שָׁתִית--מָצִית. אֵין-מְנַהֵל לָהּ,
מִכָּל-בָּנִים יָלָדָה; וְהַשֶּׁבֶר
וְהָרָעָב וְהַחֶרֶב, מִי אֲנַחֲמֵךְ...
כֹּה-אָמַר
אֲדֹנַיִךְ יְהוָה, וֵאלֹהַיִךְ יָרִיב עַמּוֹ, הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ,
אֶת-כּוֹס הַתַּרְעֵלָה--אֶת-קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי, לֹא-תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ
עוֹד. וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד-מוֹגַיִךְ,
אֲשֶׁר-אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה; וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ,
וְכַחוּץ לַעֹבְרִים. ......
קוֹל
צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ:
כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן. פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו, חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם: כִּי-נִחַם יְהוָה עַמּוֹ, גָּאַל יְרוּשָׁלִָם".
השאלות
הן:
א] מדוע נדרש המלך להיות צמוד לספרי התורה?
ב] מה החוט המקשר בין
דברי הנביא ישעיהו לפרשה?
תשובות.
המלך
והתורה.
"משך חכמה"
שואל, בנוגע למלך נאמר: "וְקָרָא בוֹ כָּל - יְמֵי חַיָּיו": הרי היה צריך להיות כתוב: "וְקָרָא בה " שהדברים מכוונים אל התורה?
אלא, הדין הוא : ש"דברים
שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה"
זה הרמז במילים: "וְהָיְתָה עִמּוֹ"- היא - התורה אך
המילים: "וְקָרָא
בוֹ" הכוונה: לקרוא בספר ולא להגיד בעל פה!
רבינו בחיי מסביר: למרות
שיהיה לעם ישראל מלך בדומה ליתר אומות העולם, הרי התורה מזהירה אותו שלא ידמה להם
במידותיהם, יש מלכים שמרבים סוסים ומרכבות ,אך לעומתם מלך ישראל מצווה לא להרבות
בכסף לא בסוסים ולא בנשים ולא בזהב, יש מלכים בקרב הגויים שהם מאד מחשיבים את כל
החומריות הזאת, אך לעומתם מלך ישראל ייחסר בריבוים וישים דגש - ביתר
שאת - על התורה והיראה.
כפי
שהתורה מצווה - על המלך להיות מחובר לתורה הקדושה.
על
פי רש"י: המתבסס על דברי חז"ל [סנהדרין
כ"א, ע"ב] נצטווה המלך לכתוב שני ספרי תורה:
אחת
תהיה מונחת בבית גנזיו - כלומר בחדריו הפנימיים
והשנייה שלוקח אתו לכל מקום שהולך.
בעל
"כתב סופר" אומר על
כך: מלך, רב ,או כל מנהיג בישראל חייב שיהיו לו שני ספרי תורה - אחת
לעצמו כדי שינהג בחומרה בכל המצוות ,כולל במצוות קלות והשנייה שצמודה
אליו תמיד - על מנת שכאשר יוצא אל העם יתנהג כלפיהם לפנים משורת הדין בנחת ובדרך
ישרה.
"נתיבות שלום" אומר רעיון יפה: המלך
זקוק לשני ספרי תורה ויקרא בהם כל ימי חייו ,כדי שילמד ליראה את ה'.
חז"ל אומרים [סנהדרין כ"א] חייב שיהיה למלך שני
ספרי תורה - אחת שמונחת לו בבית גנזיו ואחת - נוספת - שיוצאת ונכנסת עמו.
בתחילת הפרשה נאמר-ענייני "סוּר מֵרָע "רַק, לֹא – יַרְבֶּה
- לּוֹ סוּסִים" כי על ידי שמרבה סוסים - מתבטא עיקר הכוח הגשמי כפי שנאמר
בתהלים:
"לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ
יִרְצֶה". [תהלים
קמ"ז] יש בזה כוונה שלא ישים
מבטחו בכוח הגשמי בלבד, אלא רק בקב"ה.
"וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים"- כדי שלא יהיה שקוע בתאוות. וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד" וזאת מהטעם שלא ירום לבבו בהשוואה לאחיו.
אחר כך נאמר
בנוגע ל "וַעֲשֵׂה־ ט֑וֹב":
"וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל
כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר,
מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.
וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד,
לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו,.."
לעניין שני ספרי התורה: אחת שהיא מונחת בבית
גנזיו ואחת שצמודה אליו תמיד - כאן מרומזים שתי דרכי הנהגה:
א] כשהמלך בינו לבין עצמו .
כאשר המלך נמצא לבדו ,ידע כי מעליו ישנו מלך
מלכי המלכים - הצופה במעשיו בכל רגע. כפי שנאמר: "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ
נְאֻם יְהוָה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם
יְהוָה". [ירמיהו כ"ג, כ"ד] זהו הספר בבית גנזיו. כשהוא לבדו,
בביתו ידע כי ה' משקיף עליו בכל רגע.
ב] ספר התורה הצמוד אליו בצאתו ובואו לפני
אנשים.
על פי
הלכות דעות לרמב"ם: ילמד את כל סדר הליכותיו של תלמיד חכם כיצד יתנהג בזמן שאוכל ושותה ובזמן
שמדבר וכן ביתר הדברים הגשמיים - הכול מתוך אמונה ויקפיד שיתקדש שם
שמים על ידו.
על פי מד"א: כשם שיש שישים ריבוא אותיות לתורה - כנגד
שישים ריבוא נשמות ישראל - כך יש שישים
ריבוא פירושים לתורה - כי לכל נשמה - יש פירוש מיוחד לתורה - המלמד ליהודי בכל דרכיו את
ייעודו ותפקידו בעולמו. מכוח זה נשמת האדם מלמדת אותו, ומהיכן יודעת הנשמה?
התשובה: היא יונקת מהפירוש שלה בתורה. וזהו ספר התורה שמונח למלך בבית גנזיו- מרמז
על ספר תורה לנשמה והפירוש המיוחד שבתורה השייך אליו.
בספר "תפארת שלמה" [ע"פ מאמר
חז"ל [מסכת ברכות ה] מסביר את המילים: "וְקָרָא
בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו":
שאם אדם רואה שבאו עליו ייסורים- עליו לפשפש
במעשיו ואם לא גילה שחטא- יתלה את הגורם לכך: בביטול תורה.
התורה הקדושה: היא אשר מלמדת ליהודי שידע שחטא
ונותנת בו כוח להכרת החטא. בלי כוח התורה איננו מודע כלל שחטא!
החוט המקשר בין
נושא המלך שבפרשה לדברי הנביא ישעיהו.
הנביא ישעיהו פותח במילים: "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא, מְנַחֶמְכֶם"
כדי לזכות לאמונה אמתית- יהודי צריך להבין שכל
דבר שקורה בפרט ובכלל הכול מאת ה' וגם במצב שאדם חש כי קיים "הסתר
פנים"- כאילו ה' לא מלווה אותו-חלילה, חייב להתחזק באמונה: כי הכול מאת: ה' "וכל
מאן דעביד רחמנא לטב עביד"- הכול לטובה.
הבעש"ט סובר: שגם כאשר אדם נמצא בהסתר פנים , ה' נמצא עמו. ואם הוא יודע זאת - נמחקים מעליו כל
הדינים ומתבטלת ההסתרה.
זו הכוונה במילים: "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא, מְנַחֶמְכֶם" כשתאמינו "אנוכי"- שאני נמצא, אפילו "הוא"-
אפילו בנסתר כשיש הסתרת פנים כביכול- "מנחמכם" אז תנחומו ויומתקו
מעליכם כל הדינים והקטרוגים. יבואו עליכם חסדים ורחמים.
שתי מצוות שאותן שמענו בעשרת הדברות הן:
א] "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ,"
הרמב"ן מסביר: אנכי ה' אלהיך
הדבור הזה מצות עשה, אמר אנכי ה', יורה ויצוה אותם שידעו ויאמינו כי יש ה',
והוא אלהים להם,
"לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים,
עַל-פָּנָי". על שתי דברות אלה הקב"ה משלם לנו שכר כבר בעולם הזה.
כאן יש רמז במה ה' מנחם את עם ישראל:? בזכות
האמונה שמרומזת במילה "אנוכי"- "הוא מנחמכם" זו הנחמה שלכם-
כי על האמונה אני חייב לשלם לכם שכר כבר בעולם
הזה.
כאן בהפטרה מנחם הנביא ישעיהו את כנסת ישראל-
ירושלים- שהנה יגיע היום והיא תתעורר
ותראה גם אם נדמה היה לה שהכול רע - הנה תופיע הגאולה וציון המשולה לאישה תתעורר
ותקום תשליך את כוס התרעלה - הייסורים שגרמו לה האויבים והיא תנוחם בבוא הגאולה.
המילים: : "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא, מְנַחֶמְכֶם" מרמזות על התורה הקדושה אשר יש להתחבר
אליה - בדומה למלך – בשר ודם שחייב להיות דבוק בתורה וזה הדבר שיעניק לו
הצלחה במנהיגות - לאורך ימים .
ראוי להיזכר בתפילתו של שלמה המלך אל ה' כאשר
נראה אליו בחלומו בגבעון-וכך ביקש:
"וְעַתָּה, יְהוָה אֱלֹהָי, אַתָּה
הִמְלַכְתָּ אֶת-עַבְדְּךָ, תַּחַת דָּוִד אָבִי; וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן, לֹא
אֵדַע צֵאת וָבֹא. וְעַבְדְּךָ--בְּתוֹךְ
עַמְּךָ, אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ: עַם-רָב,
אֲשֶׁר לֹא-יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.
וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין,
בֵּין-טוֹב לְרָע: כִּי מִי יוּכַל
לִשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה.
וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי אֲדֹנָי:
כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו, יַעַן אֲשֶׁר
שָׁאַלְתָּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים
וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר, וְלֹא שָׁאַלְתָּ, נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ; וְשָׁאַלְתָּ
לְּךָ הָבִין, לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט. הִנֵּה
עָשִׂיתִי, כִּדְבָרֶיךָ; הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר
כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ. וְגַם אֲשֶׁר לֹא-שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי
לָךְ, גַּם-עֹשֶׁר גַּם-כָּבוֹד: אֲשֶׁר
לֹא-הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים, כָּל-יָמֶיךָ. וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי, לִשְׁמֹר חֻקַּי
וּמִצְוֺתַי, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ, דָּוִיד אָבִיךָ--וְהַאֲרַכְתִּי, אֶת-יָמֶיךָ".
[מלכים-א, פרק ג',ז'-ט"ו]
לסיכום ,לאור האמור לעיל: ניתן להסיק - הן
מהפרשה והן מהפטרה - כי תנאי להצלחת
המלוכה - או המנהיגות- להיות מחובר לתורה הקדושה ולפעול על פיה.
ויפים דברי דוד המלך:
"תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְהוָה
נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי".
[תהלים י"ט, ח]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה