פרשת
במדבר - עם
נבחר ה' ובית המקדש.
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל נודדים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שבט בנימין ודגלו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מונים את בני ישראל במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ שבט יששכר לומדי תורה באוהלם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מחנה לוויה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שבט נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שבט יהודה ודגלו/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשת במדבר- היא הפרשה
הראשונה הפותחת את חומש במדבר - הרביעי מתוך חמישה חומשי התורה.
חומש זה – על פי דברי
חז"ל - נקרא גם בשם: "חומש
הפקודים" מהטעם: שבתחילתו וגם לקראת
סופו מתואר- מפקד מקיף לשבטי ישראל על ידי משה בציווי ה'.
החומש כולו עוסק בעיקר
בתיאור נדודי בני ישראל במדבר החל בשנה השנייה ליציאתם ממצרים. ועד שנת הארבעים
שבה חנו עם ישראל בערבות מואב.
בדרך כלל, אנו קוראים את פרשת במדבר
סמוך לחג השבועות.
על פי חז"ל: זוהי
תקנה של עזרא הסופר מהטעם: "תכלה שנה וקללותיה" כדי לקיים הפסקה - בין
דברי התוכחה שבפרשת "בחוקותיי - לבין חג השבועות - היות ולפי דברי חז"ל -
הוא ראש השנה לפירות האילן – כפי שנאמר : [מסכת ראש השנה א, ב]:
"בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן:
בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה;
וּבָעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת
הָאִילָן..."
הפרשה פותחת בפסוקים:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר
סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד: בְּאֶחָד
לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר. שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת
בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת,
כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן
עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם
לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן. וְאִתְּכֶם
יִהְיוּ, אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה--אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית- אֲבֹתָיו, הוּא... [במדבר א, א-ד] בהמשך התורה מפרטת את שמות השבטים ומספרם וביניהם
גם שבט בנימין:
"לִבְנֵי בִנְיָמִן, תּוֹלְדֹתָם
לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם:
בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה--כֹּל, יֹצֵא
צָבָא. פְּקֻדֵיהֶם, לְמַטֵּה
בִנְיָמִן--חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף, וְאַרְבַּע מֵאוֹת". [במדבר א', ל"ו- ל"ז]
השאלות הן:
א] מה המשמעות של המקום: " בְּמִדְבַּר סִינַי"?
ב] מה מטרת המפקד של עם ישראל במדבר?
ג] מיהו שבט בנימין ובמה ייחודו?
תשובות.
מִדְבַּר סִינַי - חשיבות המקום.
פרשנים רבים דנים על מקום המדבר
וחשיבותו:
החיד"א [רבי חיים יוסף דויד
אזולאי]
מסביר: המילים: "בְּמִדְבַּר סִינַי"- בגימטרייא= "בשלום" 378 וכבר אמרו
חז"ל [מכילתא לפרשת יתרו] שכאשר הגיעו בני ישראל למדבר- היו כל השבטים
מאוחדים כפי שרומז לנו הכתוב:
"וַיִּסְעוּ
מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם
יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר".[שמות י"ט, ב] המילה:" וַיִּחַן"- רומזת שעם ישראל היו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד - לפני קבלת
התורה - לפי שלא נאמר על עם ישראל בלשון רבים: "ויחנו". בזכות אחדותם זו
במדבר- זכו כל העם למעמד כה נשגב של קבלת
התורה על הר סיני – מפי הגבורה.
מוסיף ואומר
החיד"א: היות ונוהגים ברוב
השנים לקרוא את פרשת במדבר שבת קודם חג שבועות, ישנו מנהג להרבות שלום בן אדם
לחברו לפני חג מתן תורה באופן דומה - לזמן הקודם - לימים הנוראים.
במדרש רבה אנו קוראים: על חשיבות מדבר סיני: לומר לך: שכל מי שאינו עושה עצמו
הפקר בדומה למדבר - במילים אחרות, מי שאינו מוכן לוותר על כספו ורכושו עבור התורה -
אין ביכולתו לרכוש את התורה והחכמה!
רבי מנחם מנדיל מקוצק מעיר על מדרש זה ומבאר: רק אדם – השם עצמו כמדבר-השמח בחלקו ואינו
מבקש למענו דבר מרעהו - ראוי שתשרה עליו השכינה וזכאי להתבשם מאור התורה
ובדומה מי שהולך במדבר לבדו שחייב להישען
על כוחות עצמו ואינו יכול לשים את
מבטחו על אחרים - באופן דומה הלומד תורה, חייב לעמול בכל כוחו בזמן הלימוד -
כדי לעמוד על כל צפונותיה ורזיה- גם מי
שלומד ביום ובלילה תורה - חייב להגיע למצב שעדיין לא נגע ממש בתורה הקדושה - כפי
שהמדבר שכמעט לא נגעה בו יד אדם- ולא נעבד ולא נזרע ביד אדם.
חז"ל אומרים במדרש רבה [א, ז]: "בשלושה דברים ניתנה התורה:
באש, במים,
ובמדבר...מה אלו חינם לכל באי העולם, כך דברי תורה חינם "
ומעידים חז"ל:
שלושה דברים אלו - האש, המים והמדבר מורים לאדם את הדרך שעליו לילך בה - כדי לעלות
במעלות התורה והיראה:
האש – זו שלהבת יה-
להט ההתלהבות שבליבם של ישראל לה'- שנחשב לאביהם בשמים.
המים - הכוונה לשפלות
הרוח - יישוב הדעת וצלילות המחשבה.
המדבר - מסמל את סמל
הצניעות וההסתפקות במועט - כדברי חז"ל במסכת אבות:
"כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת
בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן
וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן
אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא"
[מסכת אבות ו', ד]
רבי מאיר שפירא
מלובלין סובר: הקב"ה
העניק לעם ישראל את התורה במדבר- במטרה שיקיימוה - גם בתנאים קשים ובלתי סבירים
ויהיו מוכנים למסור את נפשם לה', גם בתנאים קשים וממושכים - החל מאברהם אבי האומה ועל כך מדרש רבה מרמז:
על שלושת הדברים בהם ניתנה תורה:
"באש"-
רומז על אברהם אבינו שקפץ לתוך כבשן האש למען אמונתו וזאת הייתה מסירות נפש של
יחיד.
"במים"- רמז
למעשה נחשון בן עמינדב - שקפץ לתוך ים סוף בראש עם ישראל - זו הייתה מסירות
נפש של הרבים.
"במדבר"- רומז על מעשה אבותינו שהלכו ארבעים שנה במדבר -
בארץ לא זרועה - וזוהי מסירות נפש מתמדת
של כל העם שאין כדוגמתה.
מטרת מפקד
ישראל במדבר.
רש"י מבאר על פי המדרש: "מתוך חיבתם לפניו [לפני ה'] מונה אותם [את
ישראל] כל שעה [מפעם לפעם]: כשיצאו ממצרים, מנאם [שמות י"ב, ל"ז]
וכשנפלו בעגל [ כאשר עברה עליהם מגפה בעבור חטא העגל] [שמות ל"ב, ל"ה]
מנאם - לידע מניין הנותרים וכשבא להשרות שכינתו עליהם [במשכן שהוקם]- מנאם.
מכאן אנו מסיקים: כי הקב"ה מונה את
ישראל מידי פעם בפעם מרוב אהבתו אל בניו.
לדעת ספורנו: מטרת מפקד עם ישראל: היא מבחינה ארגונית צבאית. :"לסדרם שיכנסו
לארץ מיד איש על דגלו.. שיפנו [שיברחו] הכנענים מפניהם"
הרשב"ם אומר רעיון דומה: "לפי
שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל.. ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה לכך ציווה
הקב"ה בתחילת חודש זה למנותם"
רש"ר סבור: כי בפרשה האחרונה של ספר ויקרא אנו למדים כיצד סופרים את הבקר
והצאן- כדי להוציא מהם- עשירית אחת "קודש לה' " ואילו בפרשת במדבר –
חומש במדבר- "חומש הפקודים" אנו מוצאים את שבטי ישראל- שהם "צאן
קודשים" של ה' –כשהם עוברים תחת מקלו של הרועה העליון וכל אחד מהם נעשה:
"קודש לה' "
שבט בנימין
וייחודו.
על בנימין מסופר
לראשונה כאשר נולד לרחל אמו - לאחר שילדה את יוסף, אלא שהתקשתה ללדת, כפי
הכתוב:
"וַיִּסְעוּ
מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל,
וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי
בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי,
כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן.
"וַיְהִי
בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו,
קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין"
[בראשית ל"ה, ט"ז-
י"ח]
הכתוב מתאר גם את מקום קבורת רחל:
"וַתָּמָת
רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם." [שם ל"ה, י"ט]
כאשר יעקב בירך את בניו ,טרם מותו- מעניק לבנימין את הברכה: "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף,
בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל" [שם מ"ט, כ"ז] ומה משמעות ברכה זו?
רש"י
מפרש: הכוונה
שבנימין כזאב אשר יטרוף אחרים וכאן ניבא יעקב על שבט בנימין שיהיו עתידים להיות
כזאב החוטף את טרפו - כמו שנאמר: ויצו (וַיְצַוּוּ), אֶת-בְּנֵי בִנְיָמִן
לֵאמֹר: לְכוּ, וַאֲרַבְתֶּם
בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם, וְהִנֵּה
אִם-יֵצְאוּ בְנוֹת- שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת, וִיצָאתֶם מִן-הַכְּרָמִים,
וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ; וַהֲלַכְתֶּם, אֶרֶץ
בִּנְיָמִן". [שופטים כ"א, כ"א]
במעשה
פילגש בגבעה: שלאחר שבני בליעל משבט בנימין הרגו פילגש שהתארחה
במקומם- כתגובה על כך- הרגו שאר שבטי ישראל את מרבית שבט בנימין ונשבעו: שלא ייתנו
להם את בנותיהם לנשים, אבל כאשר הגיעו למסקנה: שלא יישאר שריד משבט בנימין ועלול
להימחק שבט מישראל ציוו להם: לחטוף נשים
ולהינשא להן. וכך לא יעברו אבותיהם על שבועתם.
ועוד ניבא
יעקב: "בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל"- שמשבט
בנימין יצא שאול המלך שגבר על אויביו ונטל מהם את שללם ויעקב כינה את
מלכותו בלשון: "בַּבֹּקֶר" לפי ששאול נתמנה למלך בתחילת הבוקר- בתחילת
זריחתן של ישראל- כי הוא היה המלך הראשון עליהם.
[על פי
רש"י] המילים: "וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל"- הכוונה לתקופת הגלות
המשול ללילה וחושך כאשר השמש שוקעת בהשפעת נבוכדנצאר שיגלם מישראל לבבל- "יְחַלֵּק
שָׁלָל"- אלו הם מרדכי ואסתר שהשתייכו לשבט בנימין אשר יחלקו את השלל של המן.
אונקלוס: תרגם את הדברים על בית המקדש- שעתיד לשכון בחלקו של שבט בנימין זה רמוז
במילים: "יְחַלֵּק שָׁלָל" המרמז על שלל הכוהנים בקודשי המקדש.- שבבוקר
יאכל המזבח את הקורבנות ואילו בערב יתחלקו בהם הכוהנים.
בפרשתנו
מופיע שבט בנימין בקבוצה של אפרים ומנשה- בחנייתם הם יושבים בצד מערב:
"וּמַטֵּה,
בִּנְיָמִן; וְנָשִׂיא לִבְנֵי בִנְיָמִן, אֲבִידָן בֶּן- גִּדְעֹנִי".
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי עם ישראל- הוא
עם אהוב ונבחר ה' ולכן בא הציווי לספור
אותם מידי פעם - כדרך שאדם חוזר וסופר את ממונו- אך עם זאת - כעם נבחר-כוחו
וסגולתו טמונים בתורה הקדושה שהיא מעניקה לו סם חיים טובים ומאושרים. ויהי רצון שבית המקדש שנבנה בחלקו של שבט
בנימין יבנה מחדש במהרה - ובא לציון גואל.
ויפים דברי נבואתו של הנביא יחזקאל על בניית
בית המקדש השלישי:
"וַיֹּאמֶר
אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּיסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר
אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד
בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם.." [יחזקאל מ"ג, ז]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה