ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד: ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש לעשיו נזיד עדשים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ יצחק ורבקה הולכים לגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רבקה ויצחק בגרר ואנשי המקום/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עשיו יוצא לצוד ציד בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עבדי יצחק ובשורת גילוי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הפלישתים סותמים את הבארות/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הפלישתים מקנאים בעשירותו של יצחק / ציירה: אהובה קליין (c)
"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד: ויהי לו מקנה- צאן ומקנה בקר ועבודה רב ה
ויקנא אותו פלישתים"
ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
פרשה זו מתארת את לידת עשיו ויעקב – התאומים של יצחק ורבקה , קדמו לכך תפילותיו של יצחק לה'
- משנתקבלה התפילה, ורבקה הרגישה אי שקט בקרבה כפי שהכתוב מתאר:
"וַיִּתְרֹצְצוּ
הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ,
לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה". [בראשית כ"ה, כ"ב]
רבקה הלכה לבית המדרש
של שם ועבר - כדי לדרוש מה יהיה בסופה ?
על כך קיבלה בשורה
לעתיד לבוא מפי השליח - שהוא שם בעצמו שקיבל תשובה מאלוקים ומסר
לה ברוח הקודש .
"וַיֹּאמֶר
יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ
יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה
תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ. וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן
אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו. וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת
בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה,
בְּלֶדֶת אֹתָם.
וַיֶּאֱהַב
יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב. [להלן ,כ"ה, כ"ג- כ"ט]השאלות
הן:
א] מה משמעות הבשורה
שקיבלה רבקה בבית המדרש ?
ב] כיצד ניתן להבין:
כי יצחק אהב את עשיו ורבקה אהבה את יעקב?
תשובות.
הבשורה לרבקה: "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים,
מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ."
לפי דברי רש"י :התורה מציינת: במקום :"גויים"-"גיים"- בדומה
לגאים-מלשון גדולה וגאונות וזאת כדי לרמוז: כי משני הגויים האלה יצאו - שני גדולי עולם, האחד: אנטונינוס מלך אדום אשר בא מזרע עשיו. ורבי יהודה הנשיא - מזרע ישראל שחיו באותה תקופה ועליהם
נאמר: "שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות
הגשמים" [מסכת עבודה זרה: י"א] הם היו עשירים ונכבדים והיו מרבים לערוך
לחבריהם - סעודות , הצנון והחזרת - היו חלק בלתי נפרד מהמזון שהגישו - גם שלא בעונת
גידולם כאשר הם נמכרים ביוקר בשוק.
ולאומים = "שני לאומים" - שתי מלכויות. שני הלאומים לא יהיו שווים בגדולתם, אלא כאשר אחד נופל
השני קם. גדולתו של כל אחד כרוכה בנפילתו של אחיו!
ומביא דוגמא:"אמלאה החרבה" [יחזקאל כ"ו, ב] -
צור השייכת למלכות אדום אומרת: הנה אתמלא אני מן העיר ירושלים החרבה: "לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של
ירושלים"
"בעל הטורים"
מסביר את המילה: "גיים"-רמז
ל- י' אומות שבאו להחריב את
בית המקדש כפי שכתוב:
"אָֽמְר֗וּ
לְ֭כוּ וְנַכְחִידֵ֣ם מִגּ֑וֹי וְלֹֽא ־יִזָּכֵ֖ר
שֵֽׁם ־יִשְׂרָאֵ֣ל עֽוֹד׃ כִּ֤י נֽוֹעֲצ֣וּ לֵ֣ב יַחְדָּ֑ו עָ֝לֶ֗יךָ בְּרִ֣ית יִכְרֹֽתוּ׃ אָֽהֳלֵ֣י
אֱ֭דוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִ֗ים מוֹאָ֥ב
וְהַגְרִֽים׃ גְּבָ֣ל וְ֭עַמּוֹן וַֽעֲמָלֵ֑ק פְּ֝לֶ֗שֶׁת עִם יו֥שְׁבֵי צֽוֹר׃ גַּם
־אַ֭שּׁוּר נִלְוָ֣ה עִמָּ֑ם הָ֤יֽוּ
זְר֖וֹעַ לִבְנֵי ־ל֣וֹט סֶֽלָה" [תהלים
פ"ג, ה'- י']
בהמשך מביא הסבר לפי המדרש
: שני גויים: אחד מהם יצא מי שבונה את בית
המקדש - שהוא גאון עוזינו [הכוונה לשלמה המלך כפי שכתוב]: "אֱמֹ֣ר ׀ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל
כֹּֽה אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנְנִ֨י מְחַלֵּ֤ל אֶת־ מִקְדָּשִׁי֙ גְּא֣וֹן
עֻזְּכֶ֔ם מַחְמַ֥ד עֵֽינֵיכֶ֖ם וּמַחְמַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם וּבְנֵיכֶ֧ם
וּבְנֽוֹתֵיכֶ֛ם אֲשֶׁ֥ר עֲזַבְתֶּ֖ם בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ"[יחזקאל כ"ד, כ"א] ומי בא להחריב את המקדש? אספסיאנוס הרשע.
"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי - צַיִד בְּפִיו;
וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב".
התורה מתארת את השוני
החזותי של שני האחים:
על עשיו נאמר:
"וַיֵּצֵא
הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו".
על
פי "בעל הטורים":
א] "מלמד
שהשחית רחם אמו ונתגולל בדם .
ב]
"אדמוני"- מלשון אדם, שיצא בעל שיער כאדם גדול - דבר שלא אופייני
לתינוק. "כֻּלּוֹ
כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר"- שהיה
מלא שערות כאדרת- ואין לפרש מלשון אדמימות.
על יעקב נאמר:
"וְאַחֲרֵי-כֵן
יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב"
על פי רש"י: המביא מדרש אגדה: יעקב היה
אוחז בעקב עשיו מתוך צדק - מהסיבה: כדי
לעכבו מלצאת , זהו סימן לעתיד שאין עשיו יספיק לסיים את מלכותו - עד שבא יעקב ולוקח ממנו.
נאמר עליו: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ,
יַעֲקֹב" ואילו על עשיו
נאמר: "וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו".
על כך רש"י מסביר:- כולם קבעו את שמו 'עשיו'- הנגזר מלשון: 'עשיה' לפי שראו בו
נעשה ונגמר בשיערו כילד גדול - ואינו
כתינוק ,אלא עשוי וגמור.
אם כן מדוע נאמר
בלשון יחיד על יעקב: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ"?
מלמד שהקב"ה
בעצמו קרא לו בשם: יעקב על סופו.
בסברא אחרת: אמר הקב"ה: אתם קראתם לבכורכם בשם: עשיו, אף אני אקרא לבני בכורי שם: והוא 'יעקב' הנקרא בכור.
כמו שנאמר:
"וְאָמַרְתָּ,
אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי
בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" [שמות ד', ]
פירוש נוסף: אביו קרא לו בשם יעקב - על שם האחיזה שאחז בעקב של עשיו בעת הלידה.
התורה מתארת: כיצד
היו שונים זה מזה שני האחים: הרי עוד כשהיו
ברחם אימם כבר נפרדו דרכיהם. כשהייתה הולכת רבקה ליד פתח של בית מדרש - היה רוצה יעקב לצאת וכשהייתה עוברת
ליד מקום-של עבודה זרה מיהר עשיו לצאת
לשם.
פרוש ב] היו שני
הבנים מתרוצצים בתוך רחמה של רבקה - וזה מתוך המילה: 'ריצוץ' ושבירה שהיו הבנים מתרוצצים - נלחמים
ורבים זה עם זה. מתווכחים על נחלת שני עולמות - כלומר: העולם הזה והעולם הבא. לפי
שכל אחד מהם רצה לרשת את שני העולמות.
בהמשך התורה מתארת את
השוני הבולט בין שני האחים:
"וַיִּגְדְּלוּ,
הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ
תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים".
רש"י
מסביר:
כיון שהגיעו שניהם לגיל שלוש עשרה – כבר נראה - שיעקב פורש לבתי מדרשות ואילו עשיו פונה
לעבודה זרה.
איש יודע ציד - לפי שהיה
עשיו יודע לצוד ולרמות את אביו והיה שואל אותו מיני שאלות כדי להטעות אותו. לדוגמא
: אבא כיצד מעשרים את המלח? ואיך את התבן? [ אלה שני דברים שאינם חייבים במעשר, עשיו שאל שאלות אלה - כדי להרשים את אביו ,כי
ידע שאביו מדקדק במצוות. עשיו גם היה איש שדה , איש בטל המתהלך בשדה וצד חיות
ועופות בעזרת קשתו - להנאתו.
ואילו יעקב היה איש
תם - אינו בקי בכל מה שעשיו עשה. אלא היה יושב אוהלים – היינו - יושב בבתי מדרשות –
באוהלו של שם ואוהלו של עבר.
הכתוב מתאר: את אהבת
יצחק לעשיו – "כי צייד בפיו".
על פי אונקלוס: יצחק אהב את עשיו כי מהצייד שלו - היה אוכל.
ולפי המדרש: היה עשיו צד את אביו ומרמה
בדבריו.
רבקה אהבה את יעקב,
לעניות דעתי - היות ולאישה יש בינה יתרה-
היא זיהתה שיעקב הוא צדיק - ומחובר לתורה.
יש אומרים: שאין צורך
לפרט מדוע רבקה אהבה את יעקב - זה מובן
מאד. לאור ההבדל החד בין שני האחים ניתן ללמוד : כי ההורים צריכים להיות מודעים
להתנהגות ילדיהם עוד בהיותם קטנים ולחנך אותם בדרך הטובה - כי כאשר הם כבר גדולים
קשה לשנות את דרכם.
אולם לגבי עשיו ויעקב
- לכל אחד מהם שליחות משלו: כאשר קולו של יעקב מתגבר - היינו קול התורה,, ידי עשיו
נחלשות ואינו יכול לגבור על יעקב - אך כאשר קולו של יעקב נחלש - היינו מתרחק מהתורה - עשיו
מתחזק ונלחם בו.
לסיכום , לאור האמור לעיל: נלמד גם לגבי ימינו - כאשר אנחנו נתונים במלחמה קיומית עלינו להתעורר
– לשוב ולהתחבר לתורה הקדושה - ולהאיר אור
לאומות העולם, כי זו השליחות שלנו! התורה וארץ ישראל - תלויים זה בזה, כדברי דוד
המלך:
"וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם וַֽעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים יִירָֽשׁוּ׃ בַּֽעֲב֤וּר יִשְׁמְר֣וּ
חֻ֭קָּיו וְתֽוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוַּ הֽלְלוּ־יָֽהּ" [תהלים ק"ה, ׃מ"ד- מ"ה]
כלומר – ארץ ישראל
נתונה בידנו כאשר אנחנו מקיימים את מצוות התורה.
