ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא מבשר בשורה לאחאב מלך ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c)
פרשה זו מתארת כיצד הגיעו עם ישראל לעשיית-
עגל הזהב ועוד בזמן שעלה משה להר סיני לקבל את
התורה: "וַיַּרְא
הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן,
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים .......וַיִּתְפָּרְקוּ,
כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ,
אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל
מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ
מִצְרָיִם". [שמות ל"ב, א'-ד']
תגובת ה' הייתה: וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד--כִּי
שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. סָרוּ מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר
צִוִּיתִם--עָשׂוּ לָהֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה; ........וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי,
וְיִחַר- אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" [להלן: ל"ב, ז'- י"א]
תגובת
משה: וַיְחַל
מֹשֶׁה.....לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ
מִצְרַיִם, בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. ........זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק
וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר
אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת
אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם"
[להלן,
ל"ב, י"א- ט"ו]
תשובת
ה': "וַיִּנָּחֶם,
יְהוָה, עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ".
השאלות
הן:
א] מי היו האנשים
שיזמו את: חטא העגל?
ב] מה הקשר להפטרה- [ספר
מלכים א, י"ח]?
תשובות.
האנשים
שיזמו את חטא העגל:
מתברר כי אותם האנשים שיזמו חטא נורא זה - לא היו זרע
קודש של עם ישראל - בני אברהם, יצחק ויעקב, ממש לא!
וכך נאמר במדרש [שמות רבה מ"ב, ו']
"לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, הָעָם
אֵין כְּתִיב[לא כתוב] כָּאן אֶלָא עַמְּךָ, אָמַר משֶׁה רִיבּוֹן הָעוֹלָם
מִנַּיִן הֵם עַמִּי?
"אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
עַמְּךָ הֵם, שֶׁעַד שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם אָמַרְתִּי לְךָ (שמות ז, ד):
וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי, אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁלֹא לְעָרֵב בָּהֶם
עֵרֶב רָב, אַתָּה שֶׁהָיִיתָ עָנָו וְכָשֵׁר אָמַרְתָּ לִי לְעוֹלָם מְקַבְּלִים
הַשָּׁבִים, וַאֲנִי הָיִיתִי יוֹדֵעַ מַה הֵם עֲתִידִין [עתידים] לַעֲשׂוֹת,
אָמַרְתִּי לְךָ, לָאו, וְעָשִׂיתִי רְצוֹנְךָ, וְהֵם הֵם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל,
שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהֵם עָשׂוּ אוֹתוֹ וְגָרְמוּ לְעַמִּי
לַחֲטֹא".
נתאר לעצמנו: כי משה עולה להר סיני למשך ארבעים יום ובתום תקופה זו
הוא עתיד לשוב והנה מגיע יום הארבעים ומשה מתאחר להגיע.
למעשה העם טעה - באופן ספירת הימים, שהרי הם התחילו לספור מהיום
הראשון בכלל החשבון - בעוד שנהוג בתורת ישראל לספור מהלילה והיום נמשך בעקבותיו - אך למרות זאת על פי דעתם - הם
היו בטוחים שמשה מאחר. במצב זה, מן הראוי
שמשפחתו הקרובה של משה ידאגו לו ! ואילו כאן למרבה הפלא, הערב רב דאגו למשה, הם רצים אל אהרון ושואלים על משה? אהרון מרגיע
אותם שהכול תקין ומשם הם הולכים לשבט לוי – אך שבט לוי אינו מודאג ומבטיחים
שמשה צפוי להגיע.
אולם היות והערב רב עוררו את
עם ישראל – הדבר השפיע גם עליהם וניגשו אל אהרון הכהן והודיעו לו כי הם
חוששים שמא משה נפטר.
היקשה עליהם אהרון: מי אמר לכם שמשה מת ? ענו לו ישראל: כי הערב רב
אמרו להם: היות ומשה אמת ותורתו אמת ועדיין לא חזר - כנראה שקרה לו משהו.
בנוסף השטן גם הצטרף לדאגה –
כפי שמסופר בגמרא [מסכת שבת פ"ט, ע"א]הראה להם צורת מיטה ואמר לאהרון כי זה משה האיש , עם ישראל השתכנע והסכים לחפש מנהיג אחר ומשחשבו שיבחרו באהרון, הערב רב
הסיט אותם ושכנע אותם להעמיד את עגל הזהב!
לבסוף נכנסו אל הזקנים ואחר כך אצל חור- ומאחר שכל אלה התנגדו - הם
הרגו אותם – כך שבסוף איימו גם על אהרון שיפגעו בו - באופן זה - אהרון השתכנע, אך
עדיין לא מתוך כוונת עבודה זרה ,חלילה - אלא בניית העגל באופן איטי- היא לשמו של ה'- כמו שכתוב: "וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה
מָחָר".[להלן שמות, ל"ב, ה']לבסוף
אהרון רצה למשוך זמן והורה להם להביא את תכשיטי הזהב של נשותיהם, אך משסירבו הנשים , התנדבו הגברים לתרום- עדיין רצה לעכב את הדבר הנורא, אלא שבאו חרטומי מצרים שיצאו
ממצרים ומיכה שהיה מכשף –בתוכם, והנה באמצעות הכישוף גרמו שיקום עגל הזהב –שהיה נראה ממש אמיתי - והם סגדו לו!
התוצאה הסופית הייתה: משה ציווה את בני לוי להרוג בחרב את כל החוטאים
בסך שלושת אלפים איש.
הקשר להפטרה [מלכים- א, י"ח]
קודם
להפטרה זו ,הכתוב מתאר מי היה מלך אחאב: "וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן-עָמְרִי
הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה--מִכֹּל, אֲשֶׁר לְפָנָיו. וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ, בְּחַטֹּאות
יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט; וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-אִיזֶבֶל, בַּת -אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ
צִידֹנִים, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת-הַבַּעַל, וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ. וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ, לַבָּעַל, בֵּית הַבַּעַל,
אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן" [ מלכים-
א', ט"ז, ל'- ל"ג]
לפיכך
אליהו הנביא גזר עליו ועל יושבי שומרון -
שנות בצורת - כדברי הכתוב: "וַיֹּאמֶר
אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד, אֶל-אַחְאָב, חַי-יְהוָה אֱלֹהֵי
יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל
וּמָטָר--כִּי, אִם-לְפִי דְבָרִי"
[שם י"ז, א']
הנבואה אכן התקיימה!
כאן בהפטרה הגיע
הזמן לעצור את הרעב ועל כן שלח ה' את
אליהו אל אחאב:
"וַיְהִי,
יָמִים רַבִּים, וּדְבַר-יְהוָה הָיָה אֶל-אֵלִיָּהוּ, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית
לֵאמֹר: לֵךְ הֵרָאֵה אֶל-אַחְאָב,
וְאֶתְּנָה מָטָר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.
וַיֵּלֶךְ, אֵלִיָּהוּ, לְהֵרָאוֹת, אֶל-אַחְאָב; וְהָרָעָב חָזָק, בְּשֹׁמְרוֹן".[מלכים-א, י"ח]
אליהו הנביא – בתום שלוש שנים של בצורת ורעב בא להודיע לאחאב שעבד
עבודה זרה - כי עתה העונש הוסר.
על פי ביאור המלבי"ם לאחר שייבשו
כל הנחלים ומקווה המים, היה צורך במטר היורד בהשגחה פרטית לטובה והוצרך אליהו
הנביא - להחזיר את העם בתשובה. לאחר שעברו שלוש שנים של בצורת – כדי שיהיו ראויים
לטובה זו- עתה הם היו כבר בשלים לאחר תקופת הבצורת- לפי שהרעב היה חזק בשומרון.
והאנשים הגיעו למצב של יראת מוות.
גם אחאב הרגיש רגשי אשמה - כי בגללו באה צרה זו.
הקשר בין הפרשה - להפטרה: הסטייה מהאמונה בה' והפנייה לעבודה זרה – בפרשה - זה היה משהו לא
קבוע-באמצעות הערב רב, ואלו בהפטרה - זה היה הליך ארוך באשמת אחאב מלך ישראל.
לסיכום, לאור האמור לעיל: לאחר שמשה ראה את
הריקודים והמחולות סביב העגל- בכעסו שבר את הלוחות ובכך סימל להם שישברו ליבותיהם של
כל עם ישראל וזו הדרך לתיקון. גם בהפטרה - העם ובראשו אחאב מגיעים לשבירה,
בתום שנות הרעב וזהו הפתח לחזרה בתשובה.
לפיכך יפים וחשובים דברי דוד המלך:
"זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר
וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה" [תהלים נ"א, י"ט]
