יום שלישי, 1 בנובמבר 2022

פרשת לך- לך, מה ייעוד אברהם ובמה גדולתו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת לך- לך- מה ייעוד אברהם ובמה גדולתו?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו  שבים ממצרים  לארץ /ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ "לך-לך.."/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הציווי "לך- לך "- לאברהם/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו עולים לכנען בציווי ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ אברהם מפיץ אמונה בה'- במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הקב"ה מצווה את אברהם להשקיף- צפונה ונגבה וקדמה וימה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ אברהם ושרה  יורדים  למצרים / ציירה : אהובה קליין (c


ציורי תנ"ך/ פרעה משיב את שרה לאברהם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

 [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ אברהם מיישב את הסכסוך בין רועי אברהם לרועי לוט/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)


ציורי תנ"ך/ לוט משקיף על סדום/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/מלכי-צדק מוציא לחם ויין לאברהם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הבטחת הארץ לאברהם ולזרעו/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הבטחת הבנים  לאברהם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ הגר בבית אברהם ושרה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הגר וישמעאל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הגר מתפללת במדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ "אב המון גויים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


"עֲשָׂרָה נִיסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻולָּם; לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִיבתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם"

כך נאמר במסכת אבות [ פרק  ה, ג]

לראשונה אנו קוראים על אברהם בסוף פרשת נח ושם הכתוב מגלה לנו: מה מקורו של אברהם תולדותיו ושורשיו:

"וַיְחִי נָחוֹר, תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-תָּרַח.  וַיְחִי נָחוֹר, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-תֶּרַח, תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת. וַיְחִי-תֶרַח, שִׁבְעִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-אַבְרָם, אֶת- נָחוֹר, וְאֶת-הָרָן.  וְאֵלֶּה, תּוֹלְדֹת תֶּרַח--תֶּרַח הוֹלִיד אֶת-אַבְרָם, אֶת -נָחוֹר וְאֶת-הָרָן; וְהָרָן, הוֹלִיד אֶת-לוֹט.  וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים.  וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים:  שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת -נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה.  וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה:  אֵין לָהּ, וָלָד.  לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.  וַיִּהְיוּ יְמֵי-תֶרַח, חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיָּמָת תֶּרַח, בְּחָרָן". [בראשית י"א,, כ"ד- ל"ב]

בהמשך לתיאור משפחתו של אברהם , בפרשתנו ה' מתגלה לאברהם בפעם הראשונה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.  וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.  וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן.  וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן"  [בראשית י"ב, א- ו']

השאלות הן:

א]  מאיזו משפחה מגיע אברהם ומהי שליחותו ?

ב] מדוע  אין  התורה מפרטת  את הסיבה לבחירת אברהם לשליחותו?

תשובות.

תולדותיו של אברהם.

על פי הכתוב: אבי אברהם היה: תרח ולו שלושה בנים: אברהם, נחור והרן.

הם התגוררו באור כשדים ושם נפטר - הרן, כפי שנאמר: "וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים".

רש"י מסביר: הרן נפטר עוד בחיי אביו.

מובא במדרש אגדה: הכתוב רומז לנו :שעל ידי אביו מת הרן - לפי שתרח התלונן על אברם בנו לפני נמרוד - על ששבר את האלילים שלו בחנותו , נטל נמרוד את אברם והשליכו לתוך כבשן האש, באותו זמן ,הרן אחיו היה יושב וחושב בליבו:' אם אברם ניצל ואינו נשרף באש - אז אני משלו ואם נמרוד מנצח וממית את אברם - אני בצד של נמרוד. והנה כאשר אברהם ניצל אמרו אנשי נמרוד להרן: למי אתה שייך - לצדו של מי אתה?

ענה להם הרן: 'אני לצד אברם.' מיד נטלו אותו והשליכוהו לכבשן האש וכך נשרף. מכאן שמיתתו של הרן נגרמה על ידי- תרח אביו וזה משמעות המקום בהם גרו - "אוּר כַּשְׂדִּים" – רמז לאש [ב"ר]

פירוש נוסף לשם מקום זה: "אוּר " = בקעה- כמו שכתוב: "עַל-כֵּן בָּאֻרִים, כַּבְּדוּ יְהוָה" [ישעיהו כ"ד, ט"ו]

אברהם נשא לאישה את שרי שנקראה גם בשם: יסכה   על פי הכתוב: "וְשֵׁם אֵשֶׁת- נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה"

מדוע נקראה שרי- "יִסְכָּה"? על כך כמה הסברים מפי רשי":

א] מפני שהיא סוכה - מביטה ברוח הקודש.

ב] על כך שכולם סוכים- מביטים ביופייה. כפי שהיא מופיעה מאוחר יותר במצרים עם אברהם בתקופת הרעב בארץ:

"וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִישָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד.  וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִישָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה". [בראשית י"ב, י"ד- ט"ו]

ג] "יִסְכָּה"- מלשון נסיכות- כינוי של מלכות ושררה, מאותו הטעם שנקראה מאוחר יותר בשם: שרה כדברי חז"ל:

שרה לכל העולם כולו - לשון שררה - [לשון נקבה של שר] [ מסכת ברכות י"ג]

כפי שהכתוב מתאר: תרח לוקח את כל פמלייתו אל חרן- במטרה להגיע לכנען.

בפרשתנו  לראשונה ה' פונה אל אברהם וכאן מצווה עליו לעזוב את ארצו ואת משפחתו וללכת לארץ שה' יראה לו.

זהו הניסיון הראשון שהתנסה אברהם [על פי הרמב"ם]

 מדוע ניסיון זה כה קשה?

חכמי המוסר טוענים: הרי ה' הבטיח לאברהם ברכות  והבטחות בעלות עוצמה רבה ובאותו זמן ודאי יצר הרע ניסה  לפתות אותו בכך שכל הניסיון הזה משתלם מאד - הרי הוא יזכה לגדולה ודברים נעלים מאת: ה' בכבודו ובעצמו.

אך אברהם התגבר על כל  מחשבות אלה והחליט  לצאת מחרן - על פי ציווי ה' בלבד ! ולא בעבור כל הברכות והדברים הטובים שה' הבטיח לו.

התורה מעידה עליו שהוא עמד בניסיון זה:

"וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה.."

עפ"י  המגיד מדובנא:" כאשר שואלים על איש עשיר כמה רכוש יש לו? משיבים שיש לו אלפי מטבעות זהב. בתים ואפילו עבד לשמשו.

כאשר שואלים זאת על דוכס? זו פחיתות כבוד לענות שיש לו מטבעות זהב, בתים ועבדים, אלא יש להשיב :שיש לו כמה עיירות.

כאשר שואלים על גורלו של מלך, אין זה מכבודו לומר שיש לו עיירות, אלא יש להשיב שהוא מולך על כמה מדינות.

א"כ כאשר שואלים על גודלו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, לכאורה, היה ראוי להשיב שהוא מולך על כל היקום כולו ועל אינסוף שלמות. מולך על המלאכים והכל שלו....

אולם במדרש נאמר: "וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" וזה שאומרים: "אֱלהֵי אַבְרָהָם".  (בתפילת  שמונה עשרה) הכבוד של מלך מלכי המלכים הוא: אברהם אבינו ומכאן רואים: את גודל חשיבות אברהם אבינו בעיני ה'.

חכמי המדרש מציינים: גם הניסיון הראשון וגם הניסיון האחרון  נמסרו לאברהם במילים:" לך- לך"

הראשון: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ.."

ובניסיון האחרון נאמר: "וַיֹּ֡אמֶר קַח ־נָ֠א אֶת ־בִּנְךָ֨ וְלֶ֨ךְ ־לְךָ֔ אֶל ־אֶ֖רֶץ הַמֹּורִיָּ֑ה" [בראשית  כ"ב, ב]

 שליחותו של אברהם - היא: להפיץ את האמונה באלוקים האחד והיחיד בתבל.

ה"נתיבות שלום" מבאר: כי מטרת אברהם הייתה  להנאתו וטובתו ואין הכוונה להנאה  גשמית - אלא להתענג על ה' , זו הייתה הנאתו היחידה עלי אדמות. במסילת ישרים נאמר: שלהתענג על ה' - הוא התענוג הגדול  מכל התענוגות בעולם. וכול שכן אצל אברהם אבינו שמסר נפשו בלבד לה' וזו הייתה הנאתו וטובתו הגדולים ביותר.

אברהם ראוי להערכה במיוחד לאחר שגדל אצל תרח - והסביבה לא השפיעה עליו  , דווקא ממקום שלילי כזה  הגיע לגילוי ה' באמונה!

הוא עמד בכל הניסיונות - הוא נחשב לראש המאמינים וממנו התפשט  יסוד האמונה בעם ישראל - עד סוף כל הדורות..

יש להבין את המילים: "לך- לך"- במשמעות: שיהודי תמיד צריך להיות בתנועה ללכת ולהתעלות ברוחניות ולא לעצור במקום אחד. אלא לשאוף להגיע לייעודו.

כל יהודי נולד עם תכונות מסוימות ועל פי התכונות הייחודיות שלו - ידע לפעול כדי להגשים את עבודת ה'.

אין התורה מפרטת את סיבת שליחות אברהם.

הרמב"ם ב"יד החזקה" "הלכות עבודה זרה"- מתאר את התפתחות הרוח עד בואו של אברהם אבינו ש" השיג דרך האמת והבין קו הצדק מתכונתו הנכונה . וידע שיש אלוקים אחד והוא מנהיג, הגלגל [העולם], והוא ברא הכול ,ואין בכל הנמצא אלוקים  חוץ ממנו  וידע שכל העולם טועה.  ודבר שגרם להם לטעות- זה: שעובדים את  הכוכבים והצורות עד שאבדה האמת מדעתם"

לכל המצב הזה אין תיאור,  במקרא, אך מוזכר ברמז:

"לָכֵ֗ן כֹּֽה ־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל ־בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר פָּדָ֖ה אֶת ־אַבְרָהָ֑ם לֹֽא ־עַתָּ֤ה יֵבוֹשׁ֙ יַעֲקֹ֔ב וְלֹ֥א עַתָּ֖ה פָּנָ֥יו יֶֽחֱוָֽרוּ" [ישעיהו פרק כ"ט, כ"ב]

דבר זה  הולם את מה שקרה - שהרי אברהם היה בסכנה גדולה מצד המתנגדים באור כשדים וניצול מהם, אך מלבד הרמז בספר ישעיהו - אין התורה מזכירה פעולה מיוחדת של אברהם ,טרם ציווה אותו ה' לצאת מבית אביו וללכת לארץ כנען.

הרמב"ן שואל: מה  הטעם שה'  מצווה את אברהם  לעזוב את ארצו ומולדתו ולהיות אוהבו  ונבחרו - מבלי שיודיע - כי אברהם היה עובד אלוקים, או צדיק תמים? אין טעם גם לעזיבת הארץ ,אין הסבר בתורה- שהיא במטרה לקרבת אלוקים בארץ הנבחרת - אין דבר כזה בכל התנ"ך, שהרי תמיד התורה מקדימה: "... הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים.."׃[בראשית  י"ז]

"התהלך לפני ושמע בקולי ואיטיבה  עמך", ואילו אצל אברהם אין הקדמה וסיבה לאמירת השם לצאת מארצו וממולדתו?

הרמב"ן עונה: התורה סמכה על הדברים המפורסמים, ידוע שאנשי אור כשדים עשו לו  רעות רבות בשל אמונתו באלוקים והוא ברח מפניהם אל ארץ כנען - אלא שבדרך התעכב בחרן ,לכן ה' אמר לו שיעשה את מה שחשב לעשות קודם. ללכת את הארץ הנבחרת , להשפיע שם  על בני האדם לעבוד את אלוקים. – מסיבה זו ה' מבטיח ששם יגדל שמו ויתברכו בו הגויים ולא יהיה מצב דוגמת אור כשדים- ששם הציקו לו- והיו  מבזים ומקללים אותו. ושמו אותו בכבשן האש.

הקב"ה הבטיח לו: "וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". 

רש"ר מסביר: אם מישהו יקלל את אברהם - הוא יואר - יקולל לא רק מבחינה חומרית ,אלא יותש כוחו הפנימי.

הרמב"ן מסכם את דבריו ומסביר בלשונו.: "אבל התורה לא רצתה להאריך בדעות עבודה זרה ולפרש העניין שהיה בינו ובין הכשדים - באמונה כאשר קיצרה בעניין דור אנוש וסברתם, בעבודה זרה שחידש"

לסיכום, לאור האמור לעיל - אברהם ידע לזהות את התכונות שלו שבעזרתן  הפיץ את האמונה באל אחד.

למרות שבא מסביבה עוינת ואלילית - כאור כשדים -  הגיע להכרה  כי האלילים אינם מועילים - אלא ישנו בורא אחד לעולם ולכן הוא הצליח להגשים את ייעודו- בהפצת האמונה בקרב הבריות - יחד עם שרה אשתו ובזכות גדולתו זו ראוי להיקרא: "אבי האומה"!


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אַבְרָהָם וּגְדֻולָּתוֹ/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

אַבְרָהָם  וּגְדֻולָּתוֹ

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

אַבְרָהָם נוֹלַד  בְּאוּר כַּשְׂדִּים

 לְאָבִיו תֶּרַח בֶּן שִׁבְעִים

 נָחוֹר וְהָרָן- לוֹ אַחִים

 מוֹשָׁבָם זָרוּעַ אֱלִילִים.

 

 וַיְהִי הַיּוֹם  גִּלָּה אַבְרָהָם

 פִּסְלֵי אָבִיו -עֲלֵיהֶם זַעַם

 בִּהְיוֹתָם יְצִיר כַּפֵּי אָדָם

 חַסְרֵי תּוֹעֶלֶת -חִישׁ שְׁבָרָם.

 

מִשֶּׁנִּיצַּל מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ

מִיָּד אֱלֹוקִים  חִיפֵּשׂ

רָאָה   גְּבָעוֹת וְהָרִים

שֶׁמֶשׁ ,יָרֵחַ וְכוֹכָבִים.

 

אָז הֵבִין זֶה הֶחָכָם

כִּי יֵשׁ בּוֹרֵא לְעוֹלָם

עַתָּה בְּהָגִּיעָם לְחָרָן

אֱמוּנָה יָפִיץ לְכוּלָּם.

 

לְפֶתַע רוּחַ נָשְׁבָה

הַשְּׁכִינָה עָלָיו יָרְדָה

אֱלֹוקִים אוֹתוֹ צִיוָּוה

לֵךְ- לְךָ מֵאַרְצְךָ..!

הֶעָרָה: הַשַּׁעַר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת לֵךְ-לְךָ [חֻמָּשׁ בְּרֵאשִׁית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 25 באוקטובר 2022

פרשת נח- נח לפני המבול ואחרי המבול/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת נח – נח - לפני המבול ואחרי המבול.

 מאת: אהובה  קליין

יצירותיי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ נח בונה תיבה וליצני הדור לועגים לו/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ נח מוצא חן בעיני ה'/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ המבול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ נח משלח את העורב/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/ נח והיונה עם עלה הזית/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ נח ושלושת בניו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הבטחת ה' לנח/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/קשת בענן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ נח נוטע כרם/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ נח נוטע כרם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ נח שותה יין ומשתכר/ ציירה: אהובה קליין (c)













ציורי תנ"ך/ נח בכרם לוגם יין/ ציירה: אהובה קליין (c)




     "וַיֹּאמֶר,   אָרוּר כְּנָעַן:  עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו"./ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אנשי דור הפלגה בונים מגדל וראשו בשמים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/עונשם של דור הפלגה/ ציירה: אהובה קליין (c)


לראשונה מוזכר נח כבר בסוף פרשת בראשית: "וַיְחִי-לֶמֶךְ, שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, בֵּן.  וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ, לֵאמֹר:  זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה" [בראשית ה, כ"ח- ל']

בתחילת פרשת נח הכתוב מתאר: מי היה נח:

"אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת - הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ.  וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים--אֶת-שֵׁם, אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת". [בראשית ו', ט'- י"א]

בהמשך הכתוב מתאר את משפחתו של נח ואת ציווי ה' לנח לבנות תיבה טרם יופיע המבול - כעונש  על ההשחתה בעולם:

"וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים--אֶת-שֵׁם, אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת.  וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס.  וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה:  כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי--כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ.  עֲשֵׂה לְךָ תֵּיבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת- הַתֵּיבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר". בראשית  ו, י'-ט"ו]

בתום המבול נח מתואר כך:

"ויִּהְיוּ בְנֵי-נֹחַ, הַיֹּצְאִים מִן - הַתֵּיבָה--שֵׁם, וְחָם וָיָפֶת; וְחָם, הוּא אֲבִי כְנָעַן.  שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, בְּנֵי-נֹחַ; וּמֵאֵלֶּה, נָפְצָה כָל-הָאָרֶץ.  וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּיטַּע, כָּרֶם.  וַיֵּשְׁתְּ מִן - היין, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה". [להלן ט, י"ט- כ"ב]

השאלות הן:

א] מי היה נח? וכיצד  הצטייר לפני אלוקים- לפני המבול?

ב]  כיצד מתואר  נח  אחרי המבול?

תשובות.

נח  בעיני ה' -  טרם המבול.

נאמר: "וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה".

ה"נתיבות שלום" מסביר: כי ראשית הטומאה אצל  האדם - היא מפגם העיניים  לפי שהעין רואה והלב חומד. באותו אופן גם ראשית הקדושה מתחילה בעיניים.

בזמן בית המקדש היו עשר קדושות, אך בימינו איך ימשיך היהודי קדושה?

התשובה : בעיניים - על ידי ששומר  את עיניו כפי שמצווה על ידי ה'. מכאן מתחילה הקדושה שאם שומר - היהודי את עיניו ממראות אסורים- ממילא הלב אינו חומד - זו הכוונה לנוח שהיה צדיק תמים ולא פגם בעיניו לכן ניצל מהמבול.

שהרי כנגד דור המבול שחטאו - הכול התחיל מהעיניים ואילו נח  -  תחילת הקדושה הייתה בעיניו - לכן נח מצא חן בעיני ה' -  ממנו שבה ונבנתה הבריאה מחדש.

התורה האריכה מאד בהתרחשות המבול: כדי  ללמד אותנו מה עלול לקרות לאדם מדברים שליליים הנראים לו  כדברים פעוטים ואינו חש בהם דבר שעשוי להביא לחורבן - עד כי קץ כל בשר בא לפני ה' !

רש"י מסביר: הואיל והתורה מזכירה את נח לכן מספרת את שיבחו כפי שנאמר במשלי: "זֵכֶר צַדִּיק, לִבְרָכָה"

ללמד : כי עיקר תולדותיהם של צדיקים - מעשים טובים.

אשר למילה:" בְּדֹרֹתָיו": 

יש  מרבותינו  דנים את נח לשבח  - לפי שאם היה חי בדור של צדיקים היה צדיק יותר.

אך, יש הדורשים  את נח לגנאי-  כי לעומת דורו היה אמנם צדיק - אבל אם היה חי בתקופת אברהם אבינו לא היה נחשב כלל  [מסכת סנהדרין ק"ט]

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] סובר: כי בזכות מעלותיו  ה' בחר בנוח להיות אבן היסוד לאנושות החדשה וכאן רש"ר מסביר את מעלותיו הייחודיות:

"אִישׁ": לדעת חז"ל, התנ"ך אינו משתמש במילה: "אִישׁ" בנקל ,אלא רק מי שמוכיח עצמו כ "אִישׁ" צדיק ומומחה [ בראשית רבה,  ל, ז ]"

נח עמד במבחן של אומץ לב ואופי איתן במשך תקופה של שש מאות שנה -שהיה מתהלך את אלוקים במהלך הדורות המתחלפים הדבר שאפיין את התקופה: חטא מוסרי, "חמס"- עוול חברתי ולעומת כל ההשחתה הזו, נח היה: "צדיק": לצדיק נחשב אדם שנותן לכל אחד ואחד את המגיע לו.

הוא רואה כל דבר משום חובתו ולא מפני דאגה אישית.

צדק - הוא : צדק חברתי  ומתקשר עם פעולה ועשייה כגון: "פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים"; [משלי י', ט"ז ] או, "עוֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל-עֵת" [תהלים ק"ו, ג]

"תָּמִים": הכוונה להליכה לקראת התקדמות - שלב, שלב – לקראת שלמות אישיותו .שואף לשלמות מוסרית ואינו נופל ברשת של פיתויים חיצוניים.

"בְּדֹרֹתָיו:

א] היה צדיק תמים ביחס  לדורו.

ב] אף בדורו נשאר "צדיק  תמים"

רבים שואלים: מדוע נח לא התפלל על דור המבול בדומה לתפילת אברהם על סדום ועמורה? אלא שנח ,כנראה הבין, שיש פחות מעשרה צדיקים ולכן התפילה לא תועיל.

האגדה  מספרת:

אביו של נח , למך שמו קרא לבנו הנולד מנחם מתוך כוונה : שיעזבו הרשעים בימיו את דרכיהם הרעות  וישובו אל ה' - והוא ינחמם"

אולם אביו של למך מתושלח קרא לנכדו: נח  מלשון מנוחה .

משנולד נח באה ישועה לעולם, קצרו מה שזרעו ,בניגוד לדור אנוש שהיו זורעים חיטה – אך התוצאה הייתה שפעמים רבות היו צומחים קוצים ודרדרים.

כאשר נח נולד - בעוד ששאר  אצבעות בני האדם היו מחוברות יחדיו - אצלו האצבעות היו נפרדות ועל כך הוריו מאד התפלאו.

כשנח חשב על כך שהוא שונה מכל הבריות ,הבין כי כנראה  ה' ברא אותו באופן זה - למען שליחות מסוימת ולכן יצר כלי חריש וקציר ובכך הקל על  עובדי האדמה בנוסף לכך, בימיו שוב נכנעו הברואים והיו עושים רצונו של האדם ממש כמו שהיו מקשיבים לאדם הראשון - כי מאז שהאדם הראשון חטא באוכלו מהפרי האסור: מרדו בו הברואים, השור סירב  לשמוע לחורש, התלם באדמה סירב לעשות רצונו ומעתה שבו האנשים ושלטו על הכול.

עוד דבר טוב קרה בימי נח,  בימיו של למך היה רעב בעולם , אולם  משנולד נח פסקו שנות הבצורת והרעב מן העולם.

התנהגות נח אחר המבול.

נאמר: "וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּיטַּע, כָּרֶם"

רש"י מסביר: "ויחל" -  נח עשה עצמו חולין לפי שהיה צריך לעסוק בנטיעה אחרת שאין בה תקלה של השתכרות.

את ענפי הגפן  שמר טרם המבול בתוך תיבה.

מובא במדרש חז"ל - [מדרש רבה ל"ו, ג] נח הכניס לתיבה לפני המבול ענפים של ענבים ונטיעות של זיתים ותאנים.

מדוע הכניס נח לכאורה, דווקא את שלושת  המינים.?

ניתן לבאר: נח ידע שאפשר  מכל עצי הפרי להרכיב עם מין אחר. חוץ מענבים וזיתים שהם אינם מקבלים הרכבה מסוג אחר של עץ.

בזוהר הקדוש נאמר: [בראשית ל"ט] מדוע נמשלו ישראל לגפן? לומר לך: מה גפן אינו מקבל נטיעות אחרות - אף ישראל אינם מקבלים עליהם - אלא את הקב"ה !

בירושלמי [כלאים פרק א, הלכה ז] על הפסוק:

" בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ."[תהלים קכ"ח. ג]

מה זיתים אין בהם הרכבה גם בניך לא יהיה בהם – פסולת.

חז"ל סוברים: התאנה פרי שגורם לתאווה כפי שמובא בחז"ל:

"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָוה- הוּא לָעֵינַיִים"- לפי זה פרי עץ הדעת – היה תאנה.

נח הכניס לתיבה דווקא את הגפן, התאנה והזית. להעביר מסר לעולם שרק מי שבבחינת ענבים וזיתים אינם מתערבבים בשאינם מינם - ואפילו אם יש להם תאווה כדוגמת התאנה - רק הם ינצלו מהמבול. [מתוך ספר "אור שלום" / רבי שלום ברגר]

אך עדיין מתבקשת השאלה: מדוע  נח  הגזים בשתיית היין עד כי השתכר?

אולי הדבר נובע ,דווקא ,מתוך מסירות הנפש שהשקיע בתיבה בזמן המבול בתנחומא  [נח אות ט'] נאמר: "א"ר לוי, כל אותן י"ב חודש לא טעם-טעם שינה, לא נח ולא בניו, שהיו  זקוקים לזון את הבהמה , את החיה ואת העופות וכו' "

"אור החיים" מבאר : שהותר  לנוח לאכול בעלי חיים - הואיל וטרח ויגע בהם בתיבה וכל זה מוכיח עד כמה לנח הייתה מסירות נפש למען קיום העולם!

לעניות דעתי, יתכן שנח הזדעזע מהמבט סביבו - כיצד עולם שלם נכחד ואיננו? לכן לגם מהיין עוד ועוד - על מנת שישמח כפי שנאמר:

"וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ"[תהלים  ק"ד, ט"ו]

לסיכום ,לאור האמור לעיל, נח היה צדיק תמים ועשה בפועל מעשים טובים לפני המבול - לכן הוא מצא חן בעיני ה' אשר בחר דווקא, בו להציל את העולם, אך מנגד, אחר המבול - נח השתכר וכך ירד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.

זו הייתה נפילה קשה מאד - כי מכאן התדרדרות לא נעצרה עד שהגיע לאוהלו ושם התבזה.

מכאן  נלמד מדברי הרמב"ם: ללכת בשביל הזהב  "האדם חייב להיות ער כל העת ליצריו הפנימיים ולא להניח להם להטות מדרך האמצע" [מתוך "אלה דברי הרמב"ם/ אברהם בן דויד]  


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר