בס"ד
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת
ויצא - מדוע
חשש יעקב לאחר הבטחת ה' ?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ יעקב יוצא מבאר שבע - לחרן-בצווי אמו/
ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ חלום יעקב- מלאכים עולים ויורדים/ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/יעקב רואה את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך / יעקב יוצק שמן על המצבה בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יעקב מגיע אל ארץ בני קדם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מפי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/יעקב עובד ברחל עוד שבע שנים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בכיו של יעקב לעיני רחל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על הגעת יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ לבן משיב ליעקב את תשובתו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רחל אומרת ליעקב: "הבה לי בנים..".
ויעקב עונה לה:"...התחת אלוקים אנוכי.."?
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לכנען/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רחל שמחה בהולדת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשה זו היא המשך פרשת תולדות – היות ויעקב מבצע את
ציווי אמו ,רבקה: לעזוב את ביתם –אל לבן - אחיה בחרן - מפני שהבחינה בכוונת עשיו המשתוקק באחד הימים להורגו כפי שכתוב:
"וַיִּשְׂטֹם
עֵשָׂו, אֶת-יַעֲקֹב, עַל-הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו
בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי. וַיֻּגַּד לְרִבְקָה, אֶת-דִּבְרֵי עֵשָׂו
בְּנָהּ הַגָּדֹל; וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב, בְּנָהּ הַקָּטָן, וַתֹּאמֶר
אֵלָיו, הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ. וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי; וְקוּם
בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי, חָרָנָה.
וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ, יָמִים אֲחָדִים--עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב, חֲמַת
אָחִיךָ. מה עַד-שׁוּב אַף-אָחִיךָ מִמְּךָ,
וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתָ לּוֹ, וְשָׁלַחְתִּי, וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם; לָמָה
אֶשְׁכַּל גַּם-שְׁנֵיכֶם, יוֹם אֶחָד".[בראשית כ"ז, מ"א]
גם יצחק מצטרף ומצווה
את יעקב לצאת לחרן ואף מברך אותו:
"וַיִּקְרָא
יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ; וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ, לֹא-תִקַּח
אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. ב קוּם לֵךְ
פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה,
מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ. וְאֵל
שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ
וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ--לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים
לְאַבְרָהָם": [בראשית כ"ח, א- ה]
פרשתנו מתחילה
בפסוקים:
"וַיֵּצֵא
יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה.
וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם.." [להלן: כ"ח, י'-
י"א]
שואל רש"י: מדוע נאמר :"ויצא
יעקב.." ולא נאמר: "וילך יעקב"?
על כך תשובתו: אלא
שהכתוב מגיד בזה: שיציאת צדיק ממקומו משפיעה על המקום עצמו לפי שהצדיק הנמצא בעיר-
הוא הודה והוא זיוה וגם הדרה הוא נחשב לכבודה ותפארתה של העיר, אך מהרגע שהוא יוצא
משם: נסתלק מהמקום – גם הודה - ופנה גם הדרה - ונמצאת העיר מחוסרת ממעלתה הקודמת.
מן הראוי לציין שיעקב
מגיע אל הר המוריה - כמו שכתוב: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם", לפי הסבר רש"י ועל פי רבותינו: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם "- תיקן שם תפילת ערבית.
יעקב החולם את חלום
הסולם, זוכה לברכת אלוקים: "הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ,
וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת"
תגובת יעקב: "וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה
בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא, וַיֹּאמַר,
מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה"
מקים מזבח בבית אל
ונודר נדר לה' "וַיִּדַּר
יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה
אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ,
וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.
כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי,
לֵאלֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית
אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ". [להלן כ"ח, י"ח- כ"ב]
בהמשך נאמר :" וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו;
וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם. וַיַּרְא
וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים
עָלֶיהָ--כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה,
עַל-פִּי הַבְּאֵר. וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה
כָל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ,
אֶת-הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי מֵאַיִן
אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ.
וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר; וַיֹּאמְרוּ,
יָדָעְנוּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם, הֲשָׁלוֹם
לוֹ; וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם--וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם-הַצֹּאן": [להלן: כ"ט-ז]
השאלות
הן:
א] ממה חשש יעקב לאחר
החלום?
ב] מה ראה יעקב
כאשר הבחין בבאר והעדרים?
תשובות.
חששותיו של
יעקב.
הרב אליהו שלזינגר
בספרו:" אלה
הדברים" מסביר את חששותיו של יעקב - שאינו יודע מה צופן לו העתיד והוא יוצא
מבית אביו ואמו בבאר שבע - לדרך כשהוא חסר
כל וברכות הוריו הצדיקים מלווים אותו.
בנוגע לחלום שחלם על
הסולם שראשו בשמים - מלאכים עולים ויורדים - על כך אומרים חז"ל: "אין מראין לו
לאדם, אלא מהרהורי לבו" [מסכת ברכות דף נ"ה]
על פי סיפור הגמרא שם [ דף נ"ו]: "מעשה בשמואל
ששאל אותו "שבור מלכה"- מלך
פרס: אומרים עליך שחכם אתה, אולי תאמר לי: מה אחלום בלילה? - ענה לו: תחלום שהנך
מובס במלחמה עם רומי, וייקחו אותך בשבי ושם תטחן גרעיני תמרים בריחיים של זהב,
התשובה המוזרה הזו הטרידה מאד את המלך, הוא חשב עליה כל היום, ובלילה אכן חלם על
כך.
לכן חלום יעקב - מבטא את מחשבותיו ודאגותיו – המטרידים את
מנוחתו. מתוך תוכן החלום והבטחות ה' - נוכל להבין: מה היו טרדותיו של יעקב אבינו?
בחלומו - הוא
מקבל את הבטחת ה' שישמור עליו בכל מקום
שילך מבטיח לו ולזרעו את ארץ ישראל ואף זרעו יתרבה כעפר הארץ –"ופרצת ימה
וקדמה...."
הדבר השני: עניין
הסולם המוצב ארצה וראשו בשמים.
נראה ששני מצבים אלה
מתגשמים בפועל.
חז"ל מלמדים אותנו שארץ ישראל שמרה אמונים לעם ישראל , גם כשהיו בגלות. החזון הזה מופיע בפרשת: "בחוקותיי"
[ויקרא כ"ו, ל"ב]
"וַהֲשִׁמֹּתִי
אֲנִי, אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ".
דרשו חז"ל על כך: "זו מידה טובה - שלא יהיו ישראל אומרים: הואיל וגלינו מארצנו, עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח, לכך נאמר: "וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם,
הַיֹּשְׁבִים בָּהּ"- האויבים הבאים אחריכם לא ימצאו בה נחת
רוח" [תורת כוהנים שם]
הרמב"ן שם אומר: "היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבנו,
וגם זו ראייה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל היישוב ארץ אשר הייתה טובה ורחבה
ואשר הייתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה שום אומה
ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם"
מתוך דברי
הרמב"ן - אנו לומדים שגם כאשר עם ישראל נמצא בגלות - ואויבים באים לארץ ישראל
- הארץ אינה קולטת אותם ואין הם מצליחים ליישב אותה כראוי.
גם רבינו בחיי סבור כך:" שתהיה הארץ לישראל אחוזת עולם,
שלא יירשוה ויושיבוה, אלא הם [רק עם ישראל] ואם אולי יגלו ממנה, ישובו אליה, כי
אחוזת עולם היא להם ולא לנכרים, וזהו סימן גדול לישראל, שמיום שגלו ממנה, לא נתיישבה שם אומה כלל, אבל היא חרבה ושוממה עד
שיבואו אפרוחיה לתוכה"
המעניין הוא: כי
דברי הרמב"ן ורבינו בחיי שנאמרו לפני
מאות שנים - מתגשמים בפועל גם בימינו! מאז בטלה מלכות ישראל - מעולם לא קמה
בארצנו מדינה עצמאית בת קיימה, מכאן נראה
כולנו עד כמה שמרה ארץ ישראל אמונים לעם ישראל גם בזמן הגלות.
מתוך הבטחת ה'
ליעקב את ארץ ישראל לדורי דורות - מכאן
שהארץ תהיה נאמנה ליהודים- לנצח.
אך כל ההבטחה הזו -
בתנאי שהארץ תהיה קשורה עם השמים כדוגמת הסולם המחבר את הארץ הזאת עם השמים.—כי הארץ הזאת ניתנת לנו
בעבור שנשמור את מצוות התורה- הלכה למעשה.
מכאן, אנו למדים : כי
יעקב אבינו היה מוטרד משני דברים:
א] הוא הולך להקים - את שבטי ישראל שעתידים להפוך לעם—היכן
יגורו כולם?
ב] בזכות מה יגורו
בארץ המובטחת?
על שאלות אלה קיבל
יעקב תשובה בחלום לעתיד העם שלנו.
ה"נתיבות
שלום" סבור: כי יעקב נדר
את הנדר למרות הבטחת ה' אליו, מהסיבה שהיה
ירא כי הבטחת ה' נבעה מצד מידת החסד והרחמים, אך יעקב היה מתיירא שמא –הוא חטא
ואז מידת הדין תתעורר ותסתלק מעליו מידת
החסד ואז הוא יפסיד את ההבטחה.
יעקב רואה
את באר המים.
יעקב רואה באר וממנה
הרועים משקים את העדרים.
רש"י מסביר: כי המקרא מדבר בלשון קצרה ואינו מפרט מי הם - המשקים את העדרים. כי
הדבר מובן מאליו שהרועים – עוסקים בצרכי הצאן-הם רגילים היו להתאסף שם בכל שעה שהוצרכו
להשקותם.
לפי שהאבן הגדולה כיסתה את פי
הבאר - והיו צריכים כולם לסייע בגלילתה.
ה"נתיבות
שלום" סובר: כי אין התורה
מספרת סתם על אותה באר בשדה והרועים, אלא יש בכך דברים עמוקים להבין: שהעולם הזה
הוא - כשדה שאפשר לגדל בו פרי הארץ לגאון
ולתפארת, אך יתכן שיעלו בו קוצים ודרדרים.
כאשר הקב"ה שולח
נשמה –מהמקום הגבוה של הנשמות אל עולם הזה - העולם החומרי הנמוך. הכין ה' באר
בעולם הזה - מקור של קדושה שהיהודי יוכל לינוק מתוכה - וזאת על מנת למלא את
שליחותו וייעודו בעולם הזה.
ויש כמה עניינים שהם בכלל באר בשדה ליהודי.
א] שבת קודש - כמו שנאמר
בפרשתנו – כי מהבאר בשדה – היו משקים את העדרים- כך גם השבת היא מקור של
היניקה לקדושה לכל האנשים בכל הרמות הרוחניות – מדרגות השפל ועד אלה הנצבים במדרגה
העליונה.
השבת היא מעין גלגל
הצלה בדומה לאדם הטובע בים ובעזרתו ניצל.
בנוגע ל מילות הפסוק:
"וְהִנֵּה-שָׁם
שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ.."- בכך רמז הכתוב לשלושת העיתים שיש בשבת קודש - וכנגדם שלוש סעודות
שבת- ושלושת סעודות אלה מתקנים -את נפש ,רוח ונשמה של היהודי - היינו- השבת –תיקון
ועליה ל:שלושת חלקי הנשמה.
לגבי האבן אשר כיסתה
את הבאר- היא מסמלת את יצר הרע של היהודי- שיופיע ,דווקא בבוא השבת, לינוק
מהבאר השבת הקדושה את היניקה הדרושה לו לחיותו.
ב] הבאר - מסמלת
גם את התורה הקדושה- לפי שבכל המצבים
שהיהודי נמצא - יכול לגשת לתורה ולשאוב ממנה - כוח להצילו וכך יגיע למדרגה רוחנית
גבוהה והדבר מועיל גם לעמוד בפני יצר הרע, כמו שנאמר: "בראתי יצר הרע - בראתי לו תורה - תבלין" ומהבאר הזאת ישקו את העדרים - רמז "שאין
דברי תורה נקנין, אלא בחבורה" [ברכות ס"ג]
ג] הבאר- רמז גם
לעמוד עבודת ה'- שהיא התפילה אל הקב"ה.
ושלושת עדרי הצאן
רומזים - על שלושת העיתים של התפילות בכל
יום: שחרית, מנחה וערבית.
בשבת ניתן לשלב את כל
הדברים ביתר שאת: שמירת שבת. לימוד תורה ותפילה.
בנוגע לאבן שכיסתה את
הבאר ויעקב הסיר אותה בקלות , למרות שהייתה כבדה- הוא עשה זאת מתוך שהיה מבטל עצמו
לה' שהרי אין דברי תורה מתקיימים, אלא במי שממית עצמו עליה.
רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש] מסביר: מדוע היה צורך באבן כה כבדה לכסות את
הבאר? ותשובתו: לפי שהאנשים אינם בוטחים – וסומכים אחד על השני ומקנאים איש ברעהו
שמא האחד, חלילה ישאב מים יותר מחברו ,לכן כיסו את הבאר באבן כה כבדה- כדי שרק
בכוחות משותפים ניתן יהיה להרים אותה.
רבינו בחיי מסביר: שבכל אחד מבין שלושת האבות מצאנו את נושא הבאר. בעניין יצחק
אומר הכתוב: "וַיַּחְפְּרוּ
עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים" [ בראשית כ"ו, י"ט] והמשותף לכל הבארות שחפרו
אבותינו – הוא רמז לבית המקדש שהוא עתיד להיעשות בזרעם והתורה המשילה את בית המקדש
לבאר - לפי שמשם תצא תורה שנמשלה למים.
שלושה עדרי הצאן
מזכירים גם את: ג' החלקים בעם ישראל: כוהנים, לוויים, וישראלים.
לסיכום, לאור האמור לעיל- ניתן ללמוד:
עד כמה חשש יעקב -
שהבטחת ה' לו ולזרעו - לרשת את ארץ ישראל ועניין ריבוי הבנים - עלולה להיפגע- שמא חטא יעקב
אבינו- במשהו ויתמעטו זכויותיו , אך התורה מוכיחה- שארץ ישראל מיועדת אך ורק לעם
ישראל וההוכחה לכך: שגם בזמן הגלות- הארץ שמרה אמונים לעם ישראל לפי שאף אומה לא
הצליחה להתקיים בה. וליהנות מטובה.
ראוי לציין: כי מתוך
כוח התורה שיעקב עסק בה-הצליח כפקק של
צלוחית הנשלף בקלות [כדברי רש"י] להסיר את האבן מפי הבאר:
כוחו זה המיוחד-
נקרא: "אמת"- ומוזכר בפי דברי
מיכה: "תִּיתּן
אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב" [מיכה ז- כ] והבארות מסמלות את בתי המקדש , יעקב אבינו ראוי להיקרא
על שם המקדש - כדברי הנביא ישעיהו:
"וְהָלְכוּ
עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי
יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו" [ישעיהו ב', ג]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
