פרשת
בלק - מדוע מדמה בלק את ישראל
לשור?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה.
ציורי תנ"ך/ בלק משקיף על מושבם של עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין.(c)
ציורי תנ"ך/ בלק מתייעץ עם זקני מדיין(c) ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ בלק שולח מלאכים לבלעם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שליחת המלאכים אל בלעם/ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בלק חובש את אתונו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בלעם ,האתון והמלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)
בלק לוקח את בלעם לראש פעור- כדי לקלל את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "מה טובו אהלך יעקב ..."/ ציירה: אהובה קליין (Cׂ
ציורי תנ"ך/ "עם לבדד ישכון"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בלק כועס על בלעם- על אי הצלחתו לקלל../ ציירה: אהובה קליין (c)
Biblical paintings by Ahuva Klein- Balak and Billaam on the top of Peor mountain
"וַיִּקַּח בָּלָק, אֶת-בִּלְעָם, רֹאשׁ הַפְּעוֹר, הַנִּשְׁקָף עַל-פְּנֵי הַיְשִׁימֹן"
[ במדבר כ"ג, כ"ח] |
פרשה זו מדברת על
התקופה של תום הכיבוש של ארץ סיחון ועוג מלך הבשן.
בני ישראל הספיקו להגיע בכיבושיהם עד החרמון ,אומנם הם
חונים בעיקר באדמת מואב ההיסטורית והם
שולטים בכל אזור עבר הירדן המזרחי. באותו זמן עולה לשלטון בלק בן ציפור לאחר
מלך מואב הראשון - והמואבים חשים פחד
מנוכחות עם ישראל.
בלק מגיע למסקנה: שבדרך
הטבע אינו יכול לנצח ולגבור על עם ישראל- ההולך ומתרבה לנגד עיניו ולעיני עמו, אין
לו די צבא שבאמצעותו אפשר יהיה לגבור על
ישראל. וכך התורה מתארת את המצב:
"וַיַּרְא
בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי
רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה
יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת- כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק
הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם
בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ--לִקְרֹא-לוֹ: לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה
כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי. וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם
הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ
מִן-הָאָרֶץ: כִּי יָדַעְתִּי, אֵת
אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר. וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן,
וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי
בָלָק". [במדבר כ"ב,
ב-ח]
השאלות
הן:
א] מי היה בלק וממה
חשש ?
ב] מדוע שיתף בלק
בבעייתו את זקני מדיין - דווקא?
ג] "עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-
כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר..." מה הכוונה?
תשובות
בלק בן ציפור וחששותיו.
על פי הזוהר הקדוש [פרשת בלק קצו] בלק מבני
בניו של יתרו היה ,ידוע שיתרו ובניו התגיירו ונתדבקו בשכינה – ובניו היו
בלשכת הגזית לומדי תורה, ואילו בלק סטה מדרכם של אבותיו ומהטעם הזה, כשראו זקני מואב ומדיין שאכן הוא התרחק מהם , החליטו
להמליכו עליהם.
הרמב"ן סבור: בלק היה אחד משרי מואב, ואחרי שהתעורר ואמר לאנשי מואב: "הבה
נתחכמה לעם" [לעם ישראל] קמו
והמליכוהו עליהם בעצת מדיין.
בניגוד לדעה זו - רש"י סובר: שבלק כלל לא היה מואבי אלא
"מנסיכי מדיין היה וכיוון שמת סיחון המליכו עליהם המואבים את בלק למלך - לצורך השעה.
רש"י מסתמך על הכתוב בפתיחת הפרשה - שהרי לא נאמר: "ובלק בן ציפור מלך מואב" אלא נאמר: "וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב" מכאן על פי לשון הכתוב : שבלק לא היה כלל מבני מואב וכאשר אנשי מואב
פנו אל זקני מדיין לקבל עצה מפני הסכנה של ישראל ,הם הסכימו להמליך עליהם מנסיכי
מדיין כאות של אחווה ורעות מפני איום האויב המשותף.
הזוהר הקדוש מסביר מסר מעניין: הרי
בלק לוקח את בלעם לקלל את ישראל, אם נתבונן בשני שמות אלה -
נבחין: שתי האותיות הראשונות של בלק: בל ושתי האותיות של בלעם- בל,
אם נצרף יחדיו אותיות אלה: בל+ בל- התוצאה- בלבל.
הקב"ה בלבל את
מחשבותיהם הרעות לגבי עם ישראל שהרי הם נוכחו לדעת- כי לא עלה בידיהם לנצח את
ישראל במלחמה-לכן ניסה בלעם לעשות זאת במילים. זוהי תופעה שחוזרת על ידי אויבי ישראל-
המנסים לעקור את האמונה והביטחון בקב"ה בכל מיני דרכים. ולכן ההלכה קבעה:
"ידוע שעשיו
שונא ליעקב"
מעניין
כי - פרשה זו קרויה על שם בלק מלך מואב והדבר מעורר פליאה רבה, כיצד מלך
רשע זה - ששנאתו הייתה כה רבה לעם ישראל,
עד כי התאמץ בכל כוחו לקלל את כל האומה, זכה ,דווקא, שפרשה שלמה תיקרא על שמו ?
חז"ל עונים על קושייה זו - ומבססים את
דבריהם על מאמר המופיע במסכת סוטה [מ"ז, ע"א]
"בשכר
ארבעים ושניים קורבנות, שהקריב בלק מלך מואב - זכה ויצאה ממנו רות, שיצאו ממנה דוד
ושלמה"
מכאן
שבזכות צאצאיו - דוד המלך ובנו שלמה - זכה בלק שתיקרא פרשה על שמו.
ראוי לשים לב לדברי הרב
ר"מ מפרמישלן: הסובר: כי הפרשה קרויה על שמו של בלק ,למרות שהיה שונא
ישראל ,האמת שרוב הגויים שונאים את עם ישראל- אך הם מסתירים את שנאתם ומחפים עליה
באמצעות - מילים יפות ובכך מטעים את השומעים שאין הם יכולים להיזהר מפניהם, אך בלק
היה גוי "הגון" שלא הסתיר את שנאתו
אל עם ישראל ודיבר בגלוי על
שנאתו אל האומה הישראלית – במילים אחרות- פיו
וליבו היו שווים.
ממה חשש בלק?
שנאתו
של בלק נובעת מקנאה ופחד מפני כוחם של ישראל, הוא רואה את ניצחונותיהם כנגד סיחון מלך האמורי, והניצחון כנגד עוג מלך
הבשן, דבר הגורם לו לרצות ולהפעיל כוח רוחני כנגד ישראל באמצעות בלעם - נביא הגויים שיקלל את עם ישראל. דברי בלעם: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות
אשורנו הן—עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב: מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע
ישראל.." [במדבר כ"ג, ט-י]
לפי
דברי "כלי יקר":
ידוע כי דרכם של מלכים להתבונן בספר דברי הימים אשר שם ניתן לקרוא כל מה שהתרחש
בדורות הקודמים - וזאת לעומת המון העם אשר
יודע את מה שמתרחש בהווה ,או מפי השמועה על העבר. לכן בלק קרא בספר את מה שעשה
יעקב כנגד האמורי, כפי שיעקב אומר זאת
ליוסף בנו:
"וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם
אַחַד--עַל-אַחֶיךָ: אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי
וּבְקַשְׁתִּי" [בראשית מ"ח, כ"ב]
זה היה ניצחון של מעטים כנגד רבים-כנגד
אומה שלמה-האמורי וזה כמובן גרם לחשש של בלק מפני ישראל.
בלק משתף
את זקני מדיין בבעיה.
באמת תמוה הדבר
שהמואבים ובראשם בלק - פונים אל זקני מדיין הרחוקים מארצם מאד, ואינם נועצים עם
בני אדום הקרובים אליהם יותר - במזרח ובדרום?
חז"ל מסבירים: [במדבר רבה .כ, ד] אנשי מואב ידעו שמנהיגם של ישראל -משה- חי עשרות
שנים במדיין, על כן זו הייתה הסיבה שהם
פנו אליהם, למרות המרחק הרב, כדי לבדוק מה הם כוחותיו וסגולותיו של משה - המנהיג
את עם ישראל המאיים כעת על גבולות ארצם ועל פי חז"ל, זקני מדיין גילו לאנשי מואב: כי כוחו של מנהיג ישראל
טמון בפיו - מהטעם הזה החליטו המואבים לפנות לעזרת הקוסם - בלעם - שכוחו בפיו.
רבי שמשון רפאל הירש מסביר: כי המואבים פסחו על ארץ אדום ופנו למדיין שהייתה רחוקה יותר
בדרום - מהסיבה הנוספת: ארץ מדין הנמצאת ממזרח לים סוף היא קרובה יחסית למצרים והמדיינים היו
מקיימים קשרי מסחר עם המצרים ,לכן אמרו
אנשי מואב היראים מישראל: מן המדיינים נוכל
לשמוע מי הם שבטי ישראל המפחידים? הרי הם ישבו
במצרים כמה דורות, ועתה ניצחו בקלי קלות את סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן האדירים.
רש"י מתפלא מדוע מתייעץ בלק עם זקני מדיין - הרי תמיד הם היו שונאים זה את זה והיו חיים בסכסוך? אלא מרוב
שהמואבים פחדו מעם ישראל עשו שלום ביניהם
ומדוע בקשו עצה מהמדיינים, דווקא ? כיוון שראו שישראל מנצחים שלא כדרך הטבע, נזכרו- כי מנהיגם של ישראל גדל במדיין לכן
החליטו לפנות אליהם ולקבל הסבר במה כוחו
של מנהיג ישראל? והמדיינים הסבירו למואבים: כי כוחו של משה בפיו.
אומר בלק- לזקני מדיין,
"עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ
הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה"
רש"י מסביר: כל מה שהשור מלחך אין בו ברכה.
תנחומא מסביר:
"מה שור כל מה שמלחך אין בו סימן ברכה, אף אלו כל אומה שנוגעין בה, אין בה
סימן ברכה".
כלומר: כל אומה שמנסה
להילחם באומה הישראלית לא יכולים ליהנות ממנה.
יתכן שכאן רש"י רומז: שבלק מצפה שיזדקק לברכתו של בלעם, כי הוא מדמה את ישראל לשור
שמלחך עשב וכל מה ששור מלחך – אין בו סימן ברכה - לכן בלק זקוק להיעזר בבלעם היודע גם
לברך.
רבי יצחק עראמה [בספרו "עקדת יצחק"] אומר: "כל ימי הייתי קוהה =
[מתקשה] בזה המשל, עד שראיתי פרות רועות באפר, וידעתי כוונתו, דרך השור להוציא
מפיו שבט לשונו דרך הצד ולהאריך אותה
ביותר ולשלחה לאורה סביבות פניו ובשעירותה שהיא נעשית כמגל, הוא תולש כל
ירק עשב לנכחו ומכניסו בתוך פיו.. והוא עצמו מכוון, כי אף שיובטחו שלא יתגרו בהם-
מכל מקום יגורו שיקרה לסביבותם, מה שיקרה לסביבה פי השור".
ההסבר הוא: שהשור
מחסל בדרך מיוחדת את העשב בלכתו בשדות -
לפי שלשונו מתנועע בצורת מגל וכך יש בכוחו להגיע לעשב בכל שטח-זהו כישרון מיוחד.
דעת זקנים מבעלי התוספות מסבירים: "מתוך שאין לו שיניים למעלה ואינו יכול לחתוך בעשבים
כמו סוס וחמור, וכוחו גדול, עוקר את העשבים מהשורשים.
אברבנאל סובר: כאשר השור רועה בשדה, הרוק שבפיו נשאר בעשב- ובהמה אחרת כבר אינה
חפצה לרעות שם.
השל"ה הקדוש [רבי ישעיהו הלוי הורוביץ] אומר: בהקשר לכך שבלק רוצה להיעזר
במילותיו של בלעם - כדי שיקלל את ישראל,
מכאן יש ללמוד: שכאשר האדם מדבר, שלא יפתח את פיו לשטן - שאפילו אומר דברים ללא כוונה ,הוא ממשיך את הדברים על עצמו, בלק אמר לבלעם: "לכה נא ארה לי" ופיו הכשילו
כי בסוף בלעם קילל אותו.
דעת מקרא מציע פירוש פשוט: יתכן
הכוונה: שעם ישראל- מרוב התרבותם-
ישחיתו למואבים את המרעה.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן לראות, כי קביעת חז"ל-נכונה: "ידוע
שעשיו שונא ליעקב"
לכן ,עם ישראל חייב
להיזהר משפה יפה של אויבים המדברים דברי שבח, אך בפועל רצונם האמתי להביס ,חלילה,
את עם ישראל ולגרשו מהארץ המובטחת. על כן, אין זה פלא שבלק מדמה את עם ישראל ,דווקא - לשור-
אשר מלחך את כל העשב ואינו משאיר דבר
לבאים אחריו -כי השור מצויד בלשון גמישה
מאד- אשר באמצעותה להגיע לכל מקום בדומה למגל ביד הקוצר וכך ביכולתה להעלים את כל
היבול במהירות -באופן שלא תשאיר גם לאחרים ליהנות מהצמחייה בשטח! ובדומה לכך- לפי
הבחנתו של בלק- עם ישראל מסוגל לנצח את
העמים בסביבתו ללא כל קושי!
לא די בהסתכלות
זאת על העם הנבחר, בלק חובר למדיינים -
למרות שבעבר לא היו ביניהם יחסים טובים, אך למען השנאה המשותפת שלהם לעם ישראל- הם
מוכנים לחבור זה לזה ומכאן נסיק מסקנה גם לימינו: להתחזק באמונה בבורא עולם -
להגביר את כוח התורה והתפילה ואלוקים יושיענו מכל פגע:
יפים דברי שלמה המלך: "רָחוֹק יְהוָה מֵרְשָׁעִים וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע". [משלי ט"ו, כ"ט]
