פרשת תזריע- מהו מקור
הנגעים?
מאת: אהובה קליין.
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ טקס ברית המילה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ שמחת-טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ היולדת והקורבן: ציירה: אהובה קליין( c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ היולדת וקרבנותיה לפני הכהן/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכהן מאבחן נגע בבגד/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ כיבוס הבגד הנגוע במים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן שורף את הבגד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
\
\ציורי תנ"ך/ עונשו של המצורע: "בדד ישב מחוץ למחנה"/ציירה: אהובה קליין (c)
פרשה זו עוסקת בענייני נגעים, אחד מהם הוא נגע בבגד :
"וְהַבֶּגֶד,
כִּי-יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת: בְּבֶגֶד
צֶמֶר, אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים. אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב, לַפִּשְׁתִּים
וְלַצָּמֶר; אוֹ בְעוֹר, אוֹ בְּכָל-מְלֶאכֶת עוֹר. וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם,
בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ-בַשְּׁתִי אוֹ-בָעֵרֶב אוֹ בְכָל-כְּלִי-עוֹר--נֶגַע
צָרַעַת, הוּא; וְהָרְאָה, אֶת-הַכֹּהֵן"
[ויקרא י"ג, מ"ז- נ]
השאלות הן:
א] מה הטעם לנגע בבגד-
ומה דינו ?
ב] מדוע חשוב להתרחק
מלשון הרע ?
תשובות
הטעם לנגע
בבגד.
הכהן בודק את הבגד - אם אכן מדובר בצרעת.
רבינו בחיי מסביר: הנגעים היו סימן לחטא שחטא האדם,
הבגד שנראה עליו הנגע לאחר הכיבוס –ראוי לקרעו מהבגד. ואם
יראה שהוא גם פורח- הבגד טעון שריפה, אך
עם הנגע יעלם בכיבוסו, הוא טעון טבילה ורק אז יהיה הבגד טהור. יש לדעת , שנגעים הבאים
על האדם הם אות ומופת –בגלל חטאים שחטא .
רבותינו ז"ל
מביאים משל: למה הדבר דומה? לעבד
רע שנמכר, כשבא רבו לקנותו היה יודע שהוא עבד רע, לקח עמו כבלים שאם יעשה טעויות ,יכבול אותו באמצעותם, והנה היות והעבד חטא
כבל אותו רבו.
הנמשל: הקב"ה
יודע טרם עת-אם האדם עתיד לחטוא
והכין ייסורים אלה מראש שאם יחטא - ירדֶה בו באמצעותם, ואכן אם האדם חטא, היה מקבל את הנגעים בסדר מסוים.
תחילה קירות ביתו היו
מקבלים נגעים, אם אותו אדם עשה תשובה מוטב, אם האדם המשיך בדרכו הרעה- בגדיו נהיו נגועים, אם האיש חזר למוטב, ניתן להתגבר, ואם
האיש לא הבין את מסר הנגעים וממשיך בחטאיו- מקבל נגעים בגופו...
לדעת רבי בחיי כל הנגעים היו בגדר נס- היו מורים על השגחה אלוקית גמורה והצרעת
הייתה רק בארץ הקודש!
רש"ר-[הרב
שמעון רפאל הירש] מסביר: כי הבגדים הם ביטוי העיקרי לאופיו החברתי של האדם ובמחשבה
יהודית- "לבוש" מורה על אופי ו"התלבשות" אופי שאדם רוכש לעצמו- ואם הקב"ה שולח נגע
בבגד של האדם- הוכחה היא: שהוא כועס עליו בשל עוול חברתי.
"הכלי
יקר" מסביר: כי
בעבור שלושה סוגי חטאים- האדם נענש בנגעים
:
א]
לשון הרע- וההוכחה שאדם שחלה בצרעת ונרפא , חייב להביא קורבן הכולל גם ציפורים-
לפי שהן רומזות על פטפוטים [לדעת רש"י]
ב]
גסות רוח: שנאמר: "ולקח למטהר עץ ארז ואזוב" על כך אומר רש"י : שאם
אדם היה מגביה עצמו כארז, עכשיו יתקן מעשיו וישפיל עצמו כאזוב.
ג]
צרות עין: שנאמר:" ובא אשר לו הבית " ותנא דבי רבי ישמעאל זה שייחד ביתו
לו.. "[מסכת ערכין ט"ז,
ע"א] ודבר זה כולל: חמדת ממון. שלומדים מגחזי, [מלכים- ב, ה, כ"ז] – וכן
גָּזַל - ישנו נגע בקירות הבית ,על הכוהן-לפנות את הבית ולפזר ממונו.
התרחקות
מלשון הרע.
מעשה בחפץ חיים [מחבר
"משנה ברורה"] פעם אחת בשעות
הערב חזר מבית המדרש בו סיים את תפילת ערבית, לפתע עצרה עגלה רתומה לשני סוסים
והעגלון שאל את הרב: אמור נא לי רבי
יהודי, שמא אתה יודע היכן גר הרב הצדיק
הגדול- ענה לו החפץ חיים: דע לך שאין החפץ חיים משמש כרב וחפץ חיים אינו צדיק כה
גדול.
כעס עליו העגלון וצעק:
מה אתה סח? הרי ידוע בתוך כל קהילות ישראל- שהחפץ חיים גאון גדול וצדיק הדור! ענה
לו החפץ חיים: מה אומרים הבריות אינו מוכיח שהדבר באמת נכון, מסתבר שאין הסביבה
מכירה אותו די, אלא אני מכיר אותו היטב וכל מה שאומרים עליו- ממש מוגזם.
כשמוע העגלון דברים
אלה -התחיל מקלל לעבר הרב ואף הצליף על
גבו מכות באמצעות השוט שבידו והמשיך בנסיעתו.
החפץ חיים הצטער מאד
שגרם ליהודי לבצע עבירה שלא מתוך דעת, כעבור שעה קלה הגיע החפץ חיים לביתו ומצא את
העגלון יושב וממתין להגעתו. כאשר התבונן העגלון באיש הנכנס לחדרו, נוכח לדעת שהוא
בעצמו לפני שעה קלה- חרף וגידף אותו והצליף בו במכותיו.
הוא ממש חש ברע וכמעט
התעלף, אלא שהחפץ חיים הרגיעו במילים טובות: ואמר לו: בעצם הקללות מגיעות לי וגם
המכות שספגתי, אבל כעת למדתי פרק חשוב בדרך ארץ: לא רק שאסור לדבר לשון הרע על אחרים ,אלא יזהר האדם אפילו על
עצמו לא לדבר לשון הרע!
אמר שלמה המלך: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן
וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ". [משלי
י"ח, כ"א]
אמר דוד המלך: "אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי
מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי".[תהלים ל"ט, ב]
מעשה שהיה: מלך פרס חלה במחלה קשה, ייעצו לו הרופאים: עליך לשתות חלב
לביאה- זה הדבר היחיד שיכול להצילך. הגיע
אליו איש אחד וטען שהוא יכול להביא למלך –חלב לביאה- בתנאי שיתנו לו עשרה עיזים, נתנו עבדי המלך לאיש את
העיזים מיד הלך לגוב האריות והייתה שם לביאה אחת מינקת את גוריה, יום אחד נעמד
האיש מרחוק והשליך לעברה עז אחת והיא מיד אכלה אותה. ביום השני התקרב אליה מעט
והשליך שוב עז –לעברה. וכך נהג אתה וכל פעם התקרב אליה יותר ויותר, עד שהצליח לקחת
ממנה מחלבה וחזר. כשהיה בחצי הדרך, נרדם על איזה ספסל בעודו חש עייפות מהמאמץ
הנפשי והגופני וראה בחלום את אברי גופו מתגרים זה בזה, הרגליים אמרו: אנחנו
החשובים, בלעדינו לא היה האיש מצליח לקחת את חלב הלביאה, הידיים אמרו: בלעדינו לא
היה מצליח לחלוב את הלביאה, אמר הלב: אם לא הייתי נותן עצה כה חכמה לאיש מה הייתם
יכולים בכלל להועיל ?ענתה הלשון: ואם אני לא הייתי מדברת -כיצד האיש היה עושה את
הדבר? מיד ענו ללב כל האיברים: איך לא פחדת
להידמות אלינו הרי אתה תמיד במקום
חשוך ומוסתר ואין בך עצה כשאר האיברים? ענה הלב: מהיום תדעו שאני השולט עליכם!
התעורר האיש מחלומו והלך אל המלך ואמר לו: הבאתי לך חלב כְּלַבְתֵּא,[פירוש- אישה רעה]
קצף המלך וציווה
לתלותו ,כשהלך בדרך לשם, התחילו האיברים לבכות, אמר להם הלשון: לא אמרתי לכם שאין
בכם ממש? אם אני מצילה אתכם, תדעו שאני שולטת עליכם ענו לו: נכון!
מיד אמר האיש
לתליינים: השיבו אותי חזרה למלך, אולי יש לי עוד סיכוי להינצל.
מיד השיבוהו אל המלך,
שאל את המלך: מדוע ציווית לתלותני?
ענה לו המלך: משום
שהבאת לי חלב כְּלַבְתֵּא, ענה לו האיש, מה אכפת לך איזה חלב הבאתי לך הרי אתה תתרפא ועוד
ללביאה קוראים כלבתא לקחו את החלב ואכן התגלה שהחלב היה –חלב לביאה. אמרו האיברים
ללשון אנחנו מודים לך מאד. זהו שאמר המלך שלמה: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן"
על פי רש"י:
לשון הרע הורגת שלושה: למספר לשון הרע, למקבל את הדברים ועל מי שנאמר הדבר.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי על האדם להתרחק ממידות רעות: גאווה,
גסות רוח, לשון הרע .
לכן אם תלמיד חכם
הוא: יעסוק בתורה, כפי שנאמר:
"מַרְפֵּא
לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ" [משלי ט"ו ,ד]. ואם האדם- הוא- עם הארץ - שישפיל את דעתו.
השבת הזאת: היא: שבת החודש-
הרביעית לארבע פרשיות היא פרשת החודש, בה קוראים על ענייני קרבן פסח מתוך פרשת בא (שמות יב, א-כ) ומפטירין מנבואת יחזקאל "כה אמר ה' א-להים בראשון באחד לחדש וכו'" (מגילה ל, א).
ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד
השבת: ר"ח ניסן הבא עלינו לטובה.
ציורי תנ"ך/ "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ"
[שיר השירים. ב,י"ב]
השבת: ר"ח ניסן הבא עלינו לטובה.
ציורי תנ"ך/ "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ"
[שיר השירים. ב,י"ב]
