פרשת צו- "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" - מה פירוש?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת צו- "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ  תּוּקַד בּוֹ" – מה הפירוש?

 מאמר מאת: אהובה קליין.
 הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ סעודתם של אהרון ובניו בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)








ציורי תנ"ך/ רחיצת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מביא את שמן המשחה לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c

ציורי תנ"ך/ ויסמכו אהרון ובניו את ידיהם על ראש האיל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הכהן  מוציא את הדשן ל"שפך הדשן" /ציירה: אהובה קליין(c)


 ציורי תנ"ך/ קורבן עולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"..וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ".

[ויקרא ו',ב]/ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה  זו פותחת,  בתיאור האש על המזבח, כפי שהכתוב מתאר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ.  וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי-בַד יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ.."

[ויקרא  ו,א-ב]

 השאלות הן:

א] מהו קורבן עולה?

ב] מה המשמעות של האש על המזבח?

 תשובות

 קורבן עולה

קורבן העולה הוקרב בבית המקדש בקבוצת  הקורבנות :"קודשי קודשים"

יש וקורבן העולה היה – קורבן ציבור ויש שהיה משמש קורבן יחיד.

או כקורבן נדבה, או כקורבן חובה.

קורבן זה היה נלקח –מהבהמה –מהפרים, מהצאן- ממין זכר,  ומהעוף-  שני תורים או, שני בני יונה.

במצורף לקורבן העולה היו מקריבים נסכים, סולת בלולה בשמן אשר הקטירוה על אש המזבח ויין אשר היה נשפך על גג המזבח.

ומדוע קורבן זה נקרא: "קורבן עולה"?

על כך ישנם  שני פירושים:

א] קורבן עולה- לעומת שאר הקורבנות עולה כליל  ונשרף על המזבח ואין בו חלקים הנאכלים על ידי הכוהנים ,או הבעלים[בעלי הקורבן] ,פרט לעור הקורבן שניתן לכהן.

כמו שנאמר: "והכהן המקריב את- עולת איש, עור העולה אשר הקריב, לכהן יהיה"

[ויקרא ז, ח]

ב] לפי המדרש: שם זה של הקורבן- הוא בהשראת הפסוק: "והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן" [יחזקאל כ, ל"ב]

משמעות הפסוק-מדובר במחשבות רעות של בני ישראל-המשכנעות לא  לקיים את מצוות התורה ,אלא להידמות לגויים ומעשיהם.

מכאן המסקנה: כי  קורבן עולה מכפר גם על הרהורי הלב.

"חידושי הרי"ם מסביר: קורבן עולה – נקרב בעבור הרהורי הלב, כידוע, כל  אבר  בגוף האדם יש לו  כיס לכסותו ולשומרו, העיניים – האדם יכול לעצום את עיניו מפני  מראות רעים. האוזניים- ניתן לאטום- מפני שמועות שליליות. באותו אופן ניתן לסגור את הפה ולהימנע ממילים אסורות., אך לא כן  לגבי הרהורים רעים בלב- קשה לעצור מחשבות רעות החודרות למוח האדם, מטעם זה, התורה משתמשת בלשון זירוז-

"צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה.. "יש להשתמש בלשון זירוז- היכן שיש חסרון כיס.

בשער מאמרי רשב"י- מוסבר: המילה:"כיס" האות:כ'- מרמזת- על נשמה, האות י' מרמזת על- נפש, האות: ס' מרמזת על-רוח. והרהור עבירה עושה חסרון גדול ביסודות רוחניים אלה של האדם-יותר מהעבירה עצמה. כמו שאמרו רז"ל:"הרהורי עבירה קשין מעבירה! מכאן חסרון הכיס הנוצר בנפש, רוח ונשמתו של האדם – הדבר נובע מתוך הרהור שלילי. [ספר "מטה שמעון"]

חכמי המוסר מביאים משל יפה:

מעשה באדם שקנה תרנגולת שמנה  בתחילת השבוע ונתן אותה לאשתו על מנת שתשמור עליה לכבוד שבת , ביום השלישי בשבוע הוא קנה תרנגול שמן ונתן לאשתו כשניגשה האישה אל הכלוב בו שמרה על התרנגולת ורצתה להכניס את התרנגול גם לכלוב, לפתע הבחינה כי התרנגולת נהייתה כחושה מאד ונשאר בה עור ועצמות בלבד מהסיבה : ששכחה להגיש לה את מזונה. סיפרה זאת לבעלה, אמר לה: אם כך תשכחי גם לדאוג לתרנגול, ענתה לו האישה: אל תחשוש בדבר- כי התרנגול קורא ועל ידי כך  לא ניתן לשכוח אותו., אך התרנגולת שקטה ואינה קוראת- לכן שכחתיה. הנמשל: כשאדם רעב לאוכל- הגוף מאותת לו, אבל  הנפש, הרוח והנשמה אינם צועקים על חסרונם!

[בן איש חי על הפרשיות]

האש על המזבח.

 "אמר הקב"ה כל שהוא מעלה עצמו –כלומר מתגאה- סופו להישרף באש, שנאמר: "היא העולה על מוקדה".

דור המבול שזלזלו באלוקים - [איוב  כ"א] לפיכך נידונו באש ,לפי שכל טיפה שהוריד ה' על דור המבול היה מרתיח  קודם בתוך גיהנום.[מדרש תנחומא]

 וכך קרה לאנשי סדום [נאמר [בראשית  י"ט] :"וה' המטיר על סדום ועמורה גופרית ואש"

גם סנחריב  עלה באש, לפי שנאמר:

"עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים, יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן" [מלכים-ב, י"ט, כ"ב] ובהמשך נאמר שם:

"וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר" וכן נאמר:

"לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת, בְּמִשְׁמַנָּיו--רָזוֹן; וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד, כִּיקוֹד אֵשׁ".

[ישעיהו י,  ט"ז]

 וגם פרעה נענש, לפי שאמר: [שמות ה']: "מי ה' אשר אשמע בקולו, ועילה את עצמו ואמר [יחזקאל כ"ט] "לי יאורי ואני עשיתיני" – נענש לפי שכתוב :"ויהי ברד ואש מתלקחת" [שמות ט]

"שפת אמת" מסביר: יש מצב שהשלהבת עולה מאליה- בלב האדם על ידי התעוררות נפשו בראותו גודל חסדי אלוקים שעושה עם כל אחד ואחד- מתוך עם ישראל- בכל רגע ורגע. על ידי   כך מתעוררת המחשבה האמיתית באמונת הבורא- ומתוך התלהבות ,חשק ורצון - נשרפים כל המחשבות השליליות בדרך הזאת-   זו היא עבודתו של האדם  היום יומית- בה הוא צריך להתמיד- ביום ובלילה , באמצעות דרך זו- מסוגל האדם  להיות דבק באור התורה.

חכמים מספרים במסכת סוכה [דף כ"ה] להלל הזקן היו שמונים  תלמידים מתוכם שלושים תלמידים היו ראויים שהשכינה תשרה עליהם- כמו אצל משה רבינו, אך שלושים  תלמידים מתוכם היו ראויים שתעמוד להם  הלבנה - כיהושע  בן- נון, עשרים תלמידים היו בינוניים ,הגדול מכולם- היה יונתן בן עוזיאל, והקטן מכולם היה- רבן יוחנן בן  זכאי, אמרו עליו שלא הפסיק ללמוד מקרא, משנה ,גמרא, הלכות ואגדות.... ומאחר שהיה קטן מכולם כך היה גדול שבכולם ,ואילו יונתן בן עוזיאל כשהיה יושב ולומד תורה, כל עוף שהיה  מעליו- מיד נשרף. לעומת זאת אצל רבם של צדיקים אלה- הלל הזקן- לא היה העוף נשרף מעליו היות  והאש הייתה פנימית אצלו ולא נראית  לעין האדם.[שפת אמת"]

האדמו"ר  רא"מ מגור היה אומר על עניין זה:

 אצל משה רבינו היה "מסווה" הוא היה מסתיר את קרני האור שעל פניו  בתוך ליבו כך שהאש הפנימית לא הייתה  מתגלה לעין בחוץ וכשהיה מניח ידו על מצחו היה  מיד נראה כאדם פשוט  ורגיל.

 הרמב"ן סבור: כי הכוהנים מצווים על כך בקיום האש כמו שכתוב:

"וביער עליה הכהן עצים" וכאן יש ציווי אל הכוהנים שיערכו   הרבה עצים כדי שהאש תוקד תמיד- גם ביום וגם בלילה והוזהרו שלא  תכבה האש לעולם ואם חלילה הם התעצלו והאש  כובתה עברו על מצוות לא תעשה. משום כך אומרים חכמים: כי הייתה מערכה שנייה לקיום האש על המזבח.

 ורבותינו [תורת כוהנים] יש כאן אזהרה גם לכל אדם ,כל  מי שהיה מכבה את האש עובר על לא תעשה ואפילו אם כיבה רק גחלת אחת- נענש בן אם כיבה את הגחלת בראש המזבח ובין אם הוריד אותה למטה וכיבה אותה שם.

 במקרה זה  [על פי הרמב"ן]  אותו אדם- עובר רק  על מצוות לא תעשה- אחת.

 רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש מבהיר:

 משמעות האש  היוקדת בראש המזבח- לקיים את התורה בכל תחומי החיים. הן כעם והן כיחיד לעם ישראל.

 לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק.

יש אש רעה- כעונש על החוטאים- אש השורפת את הרוע ,אך יש גם אש טובה - היא אש אשר עולה מאליה- אש ההתלהבות בקיום התורה- הלכה ולמעשה- עשיית המצוות מתוך רצון  ושמחה- יומם וליל והאידאלי הוא- לעסוק בתורה באופן  של ענווה- כדוגמת הלל הזקן ומשה רבינו ויש להתרחק ממידת הגאווה.

יהי רצון שיתגשמו דברי הנביא ישעיהו:

"לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו ,י"א, ט]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אש/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אֵ֗שׁ

שיר מאת: אהובה קליין ©

יש ומתלקחת  אש גאווה

מעלימה כל חלקה טובה

משורשים רעים נובעת

בנפש האדם  צומחת.

כשיח דרדר קוצני

מתרברב- נטול  פרי

כבול באזיקי דמיון

חיש יורד לטִמְיוֹן.

כפרעה מלך מצרים

נענש באש ומים

סנחריב  ניסה  מצור בירושלים

מלאך היכהו בשליחות שמים.

טובה היא אש התורה

יומם וליל מפיצה אורה

מתוך המעמקים עולה

כמגדלור מרוממת  מתעלה.

 הערה: השיר בהשראת  פרשת  צו [חומש ויקרא]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מגילת אסתר- נבואות שהתגשמו (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מגילת אסתר- נבואות שהתגשמו.

מאמר מאת: אהובה קליין.

 ציורים למגילת אסתר
 מאת: אהובה קליין. (c)


ציור  למגילת אסתר/ אסתר מצביעה אל עבר המן הרשע/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:  הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ--שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה, מְדִינָה".

[מתוך מגילת אסתר א, א]

ציור למגילת אסתר/ המלכה ושתי מסרבת לבוא לבקשת המלך/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מרדכי יושב בער המלך/ [מתוך מגילת אסתר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ אחשורוש מושיט  את שרביטו לאסתר המלכה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד][מתוך מגילת אסתר]

ציור למגילת אסתר:מרדכי מאזין לדברי הסריסים/ ציירה: אהובה קליין(c)

"בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך משומרי הסף ויבקשו לשלוח יד במלך אחשורוש"

[מגילת אסתר[ב, כ"א]

ציור למגילת אסתר/ אסתר המלכה שולחת בגדים למרדכי היהודי/ ציירה: אהובה קליין(c)

 ציורי תנ"ך/ "בלילה ההוא נדדה שנת המלך"/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד][מגילת אסתר]

ציורי תנ"ך/ מרדכי רכוב על הסוס והמן מוביל אותו בחוצות שושן/ציירה: אהובה קליין (c)[מגילת אסתר]

ציורי תנ"ך/ משלוח מנות בפורים/ ציירה: אהובה קליין(c) [מתוך מגילת אסתר]

ציורי תנ"ך/ "והעיר שושן צהלה ושמחה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
[מתוך מגילת אסתר]

מעיון במגילת אסתר, מגלים אנו כיצד התגשמו הלכה למעשה- דברי הנביאים:   "אמר לוי בן גרשום: ראוי שתדע שכבר אמר ירמיהו": "כִּי-כֹה, אָמַר יְהוָה, כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה, אֶפְקֹד אֶתְכֶם; וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם, אֶת-דְּבָרִי הַטּוֹב, לְהָשִׁיב אֶתְכֶם, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה.  כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת-הַמַּחֲשָׁבֹת, אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם--נְאֻם-יְהוָה:  מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה, לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה.  וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם, וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי; וְשָׁמַעְתִּי, אֲלֵיכֶם.  וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי, וּמְצָאתֶם:  כִּי תִדְרְשֻׁונִי, בְּכָל-לְבַבְכֶם.  וְנִמְצֵאתִי לָכֶם, נְאֻם-יְהוָה, וְשַׁבְתִּי אֶת-שביתכם (שְׁבוּתְכֶם) וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל- הַגּוֹיִם וּמִכָּל-הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם, נְאֻם-יְהוָה; וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם--אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם" [ירמיהו כ"ט, י-ט"ו]

אכן נשלמו שבעים שנה במות בלשאצר -בן בנו של נבוכדנצר כפי שכתוב:  "דְּנָה, פְּשַׁר-מִלְּתָא:  מְנֵא--מְנָה-אֱלָהָא מַלְכוּתָךְ, וְהַשְׁלְמַהּ". [דניאל ה, כ"ו]   בסוף שבעים  שנה תמה  מלכות בבל ואחרי מות  בלשאצר עברה המלוכה לדריווש  המדי בן אחשוורוש הראשון [לא  אותו אחשוורוש המוזכר במגילה] ולכורש מלך פרס-חתנו אחריו ,דרייווש קיבל את המלכות - במות בלשאצר [לא מדובר בדריווש הפרסי- בנו של אחשוורוש השני הנזכר במגילה]  בתום  התקופה הנ"ל אז ה' פוקד את עמו -ולעניין זה התפלל דניאל- כפי שנאמר:

"וָאֶתְּנָה אֶת-פָּנַי, אֶל-אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים, לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה, וְתַחֲנוּנִים--בְּצוֹם, וְשַׂק וָאֵפֶר".  [דניאל ט, ג] דניאל התפלל אל ה' -מחשש  שמא  גרם החטא של ישראל ושמא לא נשלמו עדיין שבעים השנה למלכות בבל.

בתחילת מלכותו של כורש מלך פרס פקד ה' את עמו להחזירם לארץ ישראל. כמו שנזכר בראש  ספר עזרא.  על דניאל מסופר כי היה בקי בגילוי  דברים נסתרים- כפי שכתוב:  ו"ְהַיְלָדִים הָאֵלֶּה אַרְבַּעְתָּם, נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים מַדָּע וְהַשְׂכֵּל בְּכָל-סֵפֶר וְחָכְמָה; וְדָנִיֵּאל הֵבִין, בְּכָל-חָזוֹן וַחֲלֹמוֹת". [דניאל א, י"ז]

אכן דניאל הנביא התנבא: כי עוד יעמדו שלושה מלכים לפרס והרביעי  יהיה עשיר גדול- כפי שנאמר:

"וְעַתָּה, אֱמֶת אַגִּיד לָךְ; הִנֵּה-עוֹד שְׁלֹשָׁה מְלָכִים עֹמְדִים לְפָרַס, וְהָרְבִיעִי יַעֲשִׁיר עֹשֶׁר-גָּדוֹל מִכֹּל, וּכְחֶזְקָתוֹ בְעָשְׁרוֹ, יָעִיר הַכֹּל אֵת מַלְכוּת יָוָן.  וְעָמַד, מֶלֶךְ גִּבּוֹר; וּמָשַׁל מִמְשָׁל רַב, וְעָשָׂה כִּרְצוֹנוֹ.  וּכְעָמְדוֹ, תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ, וְתֵחָץ, לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם" [דניאל, י"א, ב]  הראשון מבין שלושת המלכים היה כורש מלך פרס ואחריו בא אחשוורוש-כפי  שמתואר בתחילת מגילת אסתר:  "וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:  הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ--שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה, מְדִינָה.." [מגילת אסתר א,א]

על פי רש"י: אחשוורוש היה מלך פרס שמלך תחת כורש  לסוף ע' שנה של גלות בבל .

"הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ" אמר רב, שמלך מעצמו ולא היה ממשפחת המלכים. יש דורשים זאת לשבח -שלא היה אדם אחר שהיה יכול למלוכה כמוהו.  ויש  הדורשים לגנאי – שלא היה ראוי למלוך ורק על ידי שוחד עברה אליו המלכות.   

הוא מלך על מאה עשרים ושבע מדינות.  באותו זמן עם ישראל מצפה לגאולה המובטחת ,אך עדיין היא  מתעכבת.

על פי חז"ל: משמעות שמו הייתה מלשון -"שהשחיר פניהם של ישראל כשולי קדרה" ושהשקה אותם רוש ולענה" [שהם עשבי רעל]

המגילה מציינת:" בַּיָּמִים, הָהֵם--כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אחשוורושׁ עַל כִּיסֵּא מַלְכוּתוֹ ":          כתוב: "מלכתו"  ללא האות וו, מכאן מסיקים חז"ל: כי אחשוורוש רצה לשבת על כיסאו של שלמה המלך, אך לא התאפשר לו - כי מן השמים לא אפשרו לו ועל כן נאלץ להתקין כיסא משלו.

המגילה מעידה על  עשירותו של אחשוורוש כפי  שהדבר מתגלה בזמן שהוא עורך משתה - לכל המוזמנים: "בְּהַרְאֹתוֹ, אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת-יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ"

מאין היה לו עושר כה רב? מתברר: כי נבוכדנצר מלך בבל היה קמצן וסמוך למותו ,לא רצה שאחרים ירשו את כל עושרו, בנה ספינה מנחושת ,מילא  אותה באוצרות והטמין אותה באדמה ויצק עליה עופרת במטרה להסתירה לבל תתגלה לאחרים. אך כשכורש ביקש לבנות את בית המקדש – גילה את הספינה, שנאמר: "ונתתי לך אוצרות  חושך" ואת העושר הרב  אחשוורוש ירש ממנו.

החצר של ארמון המלך אחשוורוש היה מקום מרווח וענק  לערוך משתה ולהאכיל את כל העם, מראה החצר היה מפואר עד מאד והיה מכוסה בבדים יוקרתיים וצבעוניים , החצר הייתה מרוצפת באבנים טובות  באופן מסודר ומיוחד ובכך המלך הגאוותן הזה הראה לעיני כול את "עושר כבוד מלכותו" "ו"יקר תפארת גדולתו", היה משקה את כל האנשים בכלי זהב והיו לו סוגים שונים של כלי זהב משובצים באבנים טובות , היין היה מוכן לפני כל איש ואיש.

לסיכום, לאור האמור לעיל, לומדים אנו: כי כל הנבואות של נביאי ישראל התגשמו ועתידים להתגשם גם בעתיד- ובא  לציון גואל.

יהי רצון שנזכה לבשורות טובות ולגאולה שלימה במהרה בימינו, אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יציקת שמן על קורבן מנחה/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יציקת שמן- על מנחת מאפה תנור/ ציירה: אהובה קליין (c)

קורבן מנחה.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

Biblical paintings by Ahuva Klein- Oil casting on a victim

 "וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה, מַאֲפֵה תַנּוּר--סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן.... " 

 [ויקרא ב, ד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)