פרשת ויקרא - מהו קורבן מנחה-ובמה ייחודו?
מאת: אהובה קליין.
חומש ויקרא כולל עשר פרשיות רובן עוסקות
בנושאי הקורבנות ובכוהנים העושים עבודת קודש במקדש ,לכן חכמים קוראים לספר זה גם
בשם:
"תורת כוהנים"
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ קורבן עולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מנחת מאפה תנור ויציקת השמן עליה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
מעניין , כי במשך
דורות רבים היה מנהג אצל מלמדי התינוקות להתחיל ללמד תורה, דווקא מחומש
"ויקרא" ומדוע?
תשובה על כך- נאמר במדרש רבה [ז, ג] על ידי האמורא
רבי אסי: "מפני מה מתחילין לתינוקות [ילדים קטנים הלומדים תורה אצל הרב] בתורת כוהנים [חומש ויקרא] ואין
מתחילין ב"בראשית"? אמר הקב"ה: הואיל והתינוקות טהורים [לפי שרכים
בשנים, עדיין לא חטאו מעולם] והקורבנות טהורים - יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים.
[כלומר ילמדו את תורת הקורבנות]
"כלי יקר"
מסביר: כי אות האלף הקטנה המופיעה בפסוק הראשון במילה: "ויקרא"- רומזת: שהקטנים יתחילו ללמוד דווקא חומש זה.
ולימוד זה כמו האות א' - המשמשת כראש ליתר
האותיות הבאות אחריה:
"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו,"
אחד מסוגי הקורבנות שהכתוב מתאר הוא: קורבן
מנחה:
"נֶפֶשׁ,
כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה--סֹלֶת, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ; וְיָצַק
עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה.
וֶהֱבִיאָהּ, אֶל-בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא
קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, עַל כָּל-לְבֹנָתָהּ; וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן
אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, הַמִּזְבֵּחָה--אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה. וְהַנּוֹתֶרֶת, מִן-הַמִּנְחָה--לְאַהֲרֹן,
וּלְבָנָיו: קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, מֵאִשֵּׁי
יְהוָה. וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה,
מַאֲפֵה תַנּוּר--סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת
מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן.... " [ויקרא ב, א- ה']
השאלות הן:
א] מה המיוחד בקורבן
מנחה ומי המקריב?
ב] לשם מה נועדו השמן
והלבונה-על הקורבן?
תשובות.
קורבן
מנחה.
על המילים: "נֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן
מִנְחָה לַיהוָה.." נאמר במסכת: מנחות [ק"ד,
ע"כ]"מפני מה נשתנית מנחה [הכוונה לקורבן מנחה] שנאמר בה: "נפש"
[בניגוד לשאר קורבנות נדבה]?
אמר הקב"ה: מי
דרכו להביא מנחה? עני! מעלה אני עליו[ ה' מחשיב לו]- כאילו הקריב נפשו
לפני"
האדמו"ר רבי
שניאור זלמן מלאדי [מייסד חסידות
חב"ד]: מן הכתוב בספר משלי: "זֶבַח רְשָׁעִים, תּוֹעֵבָה"- לומדים חז"ל: שאדם המקריב קורבן ללא שעשה
תשובה , קורבנו אינו מכפר! אך דבריהם אלה אינם מכוונים לקורבן מנחה שאינו כמו
הזבחים -כפי שאומר רבי שמעון במסכת מנחות [ג, ע"ב]: "שאין המנחות דומות
לזבחים"
שהרי
מנחת עני בניגוד לשאר הקורבנות-
מכפרת אפילו בלא תשובה של האדם שמקריב את הקורבן ומדוע?
התשובה:
מפני שמשך כל חיי העני – הם תשובה אחת גדולה ומתמשכת!
ראיתי הסבר יפה בספר:
"נתיבות שלום" המביא את דברי רבינו יונה בספרו "שערי תשובה"
שם מתאר: מה חושב היהודי שמביא את הקורבן לה: שתהיה שחיטת הקורבן כאילו המקריב שחט
את עצמו כמו שגלוי וידוע לה' שהיהודי היה עושה זאת אילו זה היה רצון הבורא והוא
כאילו מקריב את נפשו והכהן הוא כמלאך משרת- עומד ומקריב את נפשותיהם של צדיקים על
המזבח.
בספר "קשת אהרון"[מאת: הרב אהרון בן- ציון שוריין] מביא את סוגי קורבנות מנחה:
ישנם חמישה סוגי
מנחות:
א] מנחת סולת. ב]
מנחת מחבת. ג] מנחת מרחשת. ד]מנחת מאפה תנור, והיא חלות. ה] מנחת מאפה תנור והיא רקיקין.
"רקיקין:
רקיק הוא מאפה שטוח שמובא בחלק מן המנחות כקרבן בפני עצמו, או כתוספת לקרבן בהמה"
[הסבר של מכון המקדש].
על פי הגר"א: התפילות הן כנגד הקורבנות, תפילה ללא כוונה- היא: כגוף ללא נשמה
ודברים אלו מבוססים על דברי הגמרא: [מסכת ברכות [כ"ו, ב]
"דתפילות כנגד
תמידין תיקונם, וכל תפילה היא במקום קורבן, ואמרינן במשנה [מנחות ק"י, א]"נאמר
בעולת בהמה- אשה ריח ניחוח, ובעולת עוף אשה ריח ניחוח, ובמנחה אשה ריח ניחוח, לומר
לך, אחד המרבה ,אחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמים" -הרי דחשוב בעיני ה'
מנחת סולת של עני כמו קורבן בהמה של עשיר!
רש"ר מסביר: בדרך כלל המילה: "מנחה" משמעותה: מתנה אשר באמצעותה מכיר
הנותן במקבל כאדון על גורלו בכך הוא מביע
את תלותו במקבל ומכניע עצמו למרות המקבל [את המנחה]
בניגוד ליתר הקורבנות
,הנפש אינה הקורבן, אלא האדם שמקריב את המנחה מביא את קניינו לפני מזבח ה' ולכן
פירוש המילים:
"נֶפֶשׁ,
כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה"
"נפש החפצה לבטא
את תשוקתה לקרבת ה' על ידי הבאת מתנת הכנעה.."
"כלי יקר" אומר על הפסוק :"נֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן
מִנְחָה לַיהוָה" כי עצם העובדה שה' מחשיב שהעני כאילו הקריב
את נפשו בהבאתו את המנחה מטעם זה נאמר בפרשת צו: "מצות תאכל"-
כלומר- לחם עוני. כל זה שייך לאיש העני- הנכנע בטבע כעיסת מצה שאינה טופחת!
לכן התורה מתחילה לסקור את הקורבנות מהעשיר אל העני- זה
נקרא: "קורבן עולה ויורד"
ככל שאדם יותר עשיר –
הוא קרוב יותר לעבירה, לפי שהוא יכול להיות בגדר של :"וישמע ישורון
ויבעט" במילים אחרות –יחשוב שהכול עשה בעצמו -ובכוחותיו הבלעדיות הגיע לעושר
שלו- תוך כדי התעלמות מהקב"ה שהעניק לו זאת. וההוכחה לכך, שנאמר: "אשר נשיא יחטא" [להלן ד, כ"ב]
אדם כזה שהגיע למעמד
ברמה זו- יצרו גדול מחברו, לכן קודם הוזכר
קורבן הבקר ששייך לעשיר ואחר כך מוזכר הצאן שהוא שייך לאדם מהמעמד הבינוני,
אחריו קורבן העוף- השייך לעני ולבסוף
המנחה שהמקריב אותו- דל שבדלים- הוא נכנע ביותר לה' ותמיד נושא עיניו לה' -משליך מעליו את המרמה ובנוסף מקריב את כל כולו
לה' ונעשה בריה חדשה,
לכן נאמר בקורבן
מנחה: "קֹדֶשׁ
קָדָשִׁים, מֵאִשֵּׁי יְהוָה".
ישנו מדרש חז"ל: [על פי- "פרפראות
לתורה"/ מנחם בקר] האומר על הפסוק מתהלים:
"כִּי
לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ, עֱנוּת עָנִי--
וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ; וּבְשַׁוְּעוֹ
אֵלָיו שָׁמֵעַ". [תהלים כ"ב, כ"ה] בנוהג שבעולם, שני בני אדם נכנסים אצל הדיין
[לדין תורה] אחד עני ואחד עשיר: למי הדיין
הופך את פניו? [למי הדיין מסביר פנים?] לא אצל העשיר?!
אבל כאן [כאשר העני
מביא קרבן לה' ]
"כִּי
לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ, עֱנוּת עָנִי--
וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ; וּבְשַׁוְּעוֹ
אֵלָיו שָׁמֵעַ". כוונת המדרש: שאלוקים אינו
מפלה לרעה את העני, אלא מקבל את קורבנו, מה שאין בטוח שיקרה אצל דיין בשר ודם!
תפקיד השמן
והלבונה-על הקורבן.
רש"ר מסביר: אם
נוסיף שמן לקורבן מנחה- התוצאה תהיה:
"...שְׁמֵנָה
לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ" [בראשית מ"ט, כ]
או כפי שנאמר:".. שָׁמֵן חֶלְקוֹ " [חבקוק א, ט"ז] הדבר מסמל: עשירות "ולחם שמן"
מתווספים למחייה הפשוטה.
הלבונה- היא מסממני
הקטורת והיא מצטיינת בריח טוב. – היא מסמלת
בנוסף ליתר הדברים שנזכרים- "את שביעות הרצון" שאינה נובעת מתוך הפרנסה
ועשירות, אלא זוהי ברכה בפני עצמה, שהרי יתכן שאדם נהנה מהדברים הטובים שבעולם- אך
אינו מרוצה!
קורבן מנחה אינו מסמל את האדם- אלא את האמצעים
לקיומו החומרי ושביעות רצונו שהרי ה' מספק
לכל אחד את האמצעים שנועדו לקיומו, לכן [כמו שכתוב במסכת
מנחות ק"ד,] "אין שניים מתנדבים עישרון אחד . כי כל אדם מקבל את העישרון שנועד רק לו. הדבר בא לידי ביטוי במידת
קורבן מנחה, חשוב לדעת-אם חסר מן העישרון, המנחה- פסולה ועישרון- הוא עשירית האיפה. "מנחה"- היא בהרחבה המילה- "מן" וכמו שהמן שנאסף במדבר בתור מזון לעם ישראל ,התורה מציינת שכמותו הייתה עשירית האיפה.
המילה:"מנחה"- היא בהרחבה המילה-
"מן " והשורש של המילה: "מן"- "מנה" מכאן ניתן להסביר ש"מנחה" היא המנה
שהוקצתה מאת ה'- ליחיד.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי: הקב"ה מקבל באהבה את קורבן
המנחה מאת האיש העני-כאילו מקריב את נפשו
ובכך ייחודו של קורבן זה. המקריב את הקורבן
מתואר – כאדם בעל ענווה ואמונה בה' והוא מודה לה' על שדואג לו לאמצעים
הגשמיים- לפרנסה ובכך מגלה את מידותיו הטובות: ההכנעה לה' וההתרחקות מההתנשאות,
הכרת הטוב וגם כוח השמחה, הוא שמח בחלקו על כל מה שהעניק לו בורא עולם.
יפים דברי דוד המלך: "טוֹב לְהֹדוֹת לַיהוָה
וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן".[תהלים
צ"ב, ב]
יהי רצון שנזכה תמיד להודות לה' על כל מה שמעניק לנו מתוך זמר ושמחה!
השבת אנו קוראים בהפטרה [מתוך דברים כ"ה]
את פרשת זכור:
שבת זכור
ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ זכירת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)
בשבת הסמוכה לפורים- נוהגים לקרוא את פרשת זכור מתוך חומש דברים[כ"ה, י"ז- י"ט]
בה אנו מצווים לזכור את אשר עשה עמלק לעם ישראל בדרך כאשר יצאו ממצרים,
וזאת מהטעם :כי המן הרשע אשר תכנן להרוג ולהשמיד את היהודים – ולא עלה בידו-היה מזרע עמלק.
וכך הכתוב מתאר את עמלק:
"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח...."
עמלק דומה לזבוב המסמל את יצר הרע-אך בכוח
פיו הקטן הוא מתקשה לעשות נקב בגוף האדם, אלא
כאשר הוא רואה איזה פצע, או, שחין-
הדבר מקל עליו לחדור בקלות לגוף במצב זה -הוא עלול להתנחל שם ולגרום ולהרחיב את הפרצות.
היצר הרע אינו יכול לחדור אל תוך הצדיק
הקשור לתורה ומצוותיה, אך אצל אדם החוטא -ישנן פרצות שדרכן הוא חודר ומרחיב את הפרצה וגורם לנזקים גדולים.
מטרת עמלק לשמש "שוט" לעם ישראל
לאורך כל ההיסטוריה, כאשר העם יורד באמונתו בבורא עולם וגם הוא עצמו אינו מלוכד כאיש
אחד, עמלק מזהה את הרפיון ומיד יוצא למלחמה נגדנו.
הרמב"ם אומר: כי ישנה מצווה מיוחדת למחות את עמלק- זוהי מלחמת מצווה.
