פרשת במדבר - מיהו שבט יששכר ובמה ייחודו?
מאת: אהובה קליין
.
ציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שבט יששכר לומדי תורה באוהלם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל נודדים במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מחנה לוויה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
חומש במדבר- הרביעי
מבין חמשת חומשי התורה - פותח בקורות עם ישראל במדבר.
על פי תקנת עזרא
הסופר, אומרים חז"ל- פרשת במדבר נקראת סמוך לחג השבועות וזאת על מנת לבצע
הפסקה בין פרשת בחוקותיי המכילה דברי תוכחה לבין חג מתן תורה - על פי חז"ל חג
זה משמש ראש השנה לפירות האילן כפי שצוין במסכת
ראש השנה [א, ב]
חומש במדבר נקרא בפי
חז"ל בשם: "חומש הפקודים", משום: שבתחילתו ובסמוך לסופו [פרק כ"ו] - נערך מפקד עם
ישראל.
בני ישראל היו חונים
במדבר על פי סדר מיוחד כשלכל שבט- דגל משלו עם סמל השבט וכך התורה מתארת את דגל מחנה
יהודה:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה
וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנוּ.
וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא
לִבְנֵי יְהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב. וּצְבָאוֹ,
וּפְקֻדֵיהֶם--אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. וְהַחֹנִים
עָלָיו, מַטֵּה יִשָּׂשכָר; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יִשָּׂשכָר, נְתַנְאֵל בֶּן-צוּעָר.
וּצְבָאוֹ, וּפְקֻדָיו--אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וְאַרְבַּע מֵאוֹת מַטֵּה,
זְבוּלֻן; וְנָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן, אֱלִיאָב בֶּן-חֵלֹן. וּצְבָאוֹ,
וּפְקֻדָיו--שִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וְאַרְבַּע מֵאוֹת. כָּל-הַפְּקֻדִים
לְמַחֲנֵה יְהוּדָה, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנִים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת-אֲלָפִים
וְאַרְבַּע-מֵאוֹת--לְצִבְאֹתָם; רִאשֹׁנָה, יִסָּעוּ".... [במדבר ב', א-י]
השאלות הן:
א] על סמך מה נקבע:
מי יהיה ראש דגל?
ב] מי היה שבט יששכר
ומה מאפיין אותו?
תשובות.
הבחירה בראש הדגל.
"בעל הטורים" מסביר: יעקב אבינו רמז בדבריו מי ראוי להיות ראש הדגל: כל מי
שדיבר עימו בברכתו טרם מותו[בראשית מ"ט] בלשון נוכח היה עתיד להיות ראש דגל.
ואלו הם השבטים:
א] שבט ראובן: "ראוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי"[בראשית מ"ט, ג]
ב] שבט יהודה: "יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ
אַחֶיךָ—יָדְךָ" [בראשית מ"ט,
ח]
ג] יוסף: "מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ" [שם מ"ט, כ"ה]
ד] דן: " לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי יְהוָה". [שם מ"ט, י"ח]
רבי זלמן סורוצקין
בספרו: "אוזנים לתורה" כותב: על מנת להבטיח את השלום המוחלט בתוך שבטי
ישראל היו חייבים לבצע סדר באופן הבא:
כל מחנה במדבר יכלול
שלושה שבטים המשתייכים לאם אחת - שבדרך כלל אוהבים זה את זה יותר מבני אב אחד.
ללאה היו שישה בנים
והם: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון.- להם נועדו שני מחנות .
בראש מחנה ראשון- היה
עומד יהודה אשר זכה במלוכה כפי שנאמר עליו: "יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ-- יָדְךָ,
בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ. גּוּר אַרְיֵה
יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי
יְקִימֶנּוּ. לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד
כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. [שם מ"ט, ח- י"א]
בראש המחנה השני עמד
ראובן - לפי שהיה בכור והצטרף אליו- לדגלו- גד שהיה בכור שפחת לאה - במקום שבט
לוי. שלא היה כלול במחנות ישראל מהטעם שהיו לו תפקידים מכובדים אחרים.
במחנה השלישי: היו
בני רחל כשבראשם עמד אפרים לפי שיעקב הקדימו למנשה [בראשית מ"ז, כ]
המחנה הרביעי:כלל את
בני השפחות: דן, אשר, נפתלי, ששרר ביניהם שלום ושלווה בדומה לילדים מאם אחת . בראש המחנה עמד דן –שהיה
בכור שפחת רחל-הבכור לבני השפחות [בראשית
כ"ט, י"ג]
ה"שפת אמת"
אומר על המילים: "אִישׁ
עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם"- ממשפט זה ניתן ללמוד: שכל יהודי
יפעל במעשיו, יום, יום בדומה למעשיהם של האבות וזאת כדי שחס ושלום לא יינתק
משורשי אבותיו אשר הם משמשים מקור קיום לכל
האומה כולה.
לכן דגל הבנים חייב
להתאים לדרכם של אבותינו.
שבט יששכר.
מקור השם יששכר
בדברי לאה - אימו : " וַתֹּאמֶר לֵאָה, נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי,
אֲשֶׁר-נָתַתִּי שִׁפְחָתִי, לְאִישִׁי; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, יִשָּׂשכָר":[ בראשית ל, י"ח]
שבט יששכר היה ממוקם
בצד המזרחי למשכן - יחד עם יהודה וזבולון. וכללו יחדיו: 186,400 איש.
הכלי יקר מציין: כי מעלת החכמה חופפת את שלושת השבטים הראשונים: יהודה, יששכר
וזבולון.
ביהודה נאמר:" לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה,
וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו".
עליהם אמרו חז"ל:
שהיו ראשי גלויות בבבל ונשיאים בארץ ישראל.
אצל יששכר נאמר: "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה
לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם
עַל פִּיהֶם". [דברי הימים א, י"ב, ל"ג]
על זבולון נאמר:"
וּמִזְּבוּלֻן, מֹשְׁכִים
בְּשֵׁבֶט סֹפֵר". [שופטים
ה, י"ד] שבט זה היה מכלכל גם את יששכר.
ברכת יעקב ליששכר הייתה:" יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם--רֹבֵץ, בֵּין
הַמִּשְׁפְּתָיִם. וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי
טוֹב, וְאֶת-הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה; וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וַיְהִי לְמַס-עֹבֵד:"
על פי מדרש רבה:
"כשם שהחמור טוען את המשא- כך יששכר טוען את התורה" [בראשית מ"ט,
י"ד] ומה שנאמר: "רֹבֵץ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם" פירושו לפי רש"י:
כחמור המהלך ביום ובלילה ואין לו לינה בביתו כשהוא רוצה לנוח- רובץ לו בין תחומי
העיירות שמוליך שם חבילות של פרקמטייא =[מסחר.]
ברכת משה הייתה ליששכר וזבולון יחדיו:
"וְלִזְבוּלֻן
אָמַר, שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ; וְיִשָּׂשכָר, בְּאֹהָלֶיךָ. עַמִּים, הַר-יִקְרָאוּ--שָׁם, יִזְבְּחוּ
זִבְחֵי-צֶדֶק:" [דברים
ל"ג, י"ח- י"ט ]
על פי רש"י: זבולון
ויששכר התברכו יחדיו בפי משה- לפי ששניהם עשו שותפות ביניהם-זבולון לחוף ישכון
ויוצא לדרך של מסחר בספינות ,מרוויח כסף ונותן לתוך פיו של יששכר, היות והם יושבים
ועוסקים בתורה לכן משה הקדים את זבולון ליששכר- שתורתו של יששכר תלויה בזבולון.
הסבר זה של רש"י
מבוסס על דברי מדרש רבה: "...שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה, וזבולון
בא ומאכילו ,לפיכך קדמו וכו' וכן משה אומר: שמח זבולון בצאתך למה? שיששכר באהלך-
שלך הן- שאתה מסייעו לישב בהן".
לפי גודלם- קדם שבט
יששכר שהיה בן חמישי ללאה וזבולון היה השישי, אך משה ויעקב ברכו את זבולון תחילה
היות ותורתו של יששכר הייתה תלויה בעבודת זבולון.
נחלת שבט יששכר הייתה
באזור מזרח עמק יזרעאל של ימינו וכללה ערים כמו: יזרעאל , שונם, אבץ, עין חדה ודברת
. וכן ערים שנועדו לחצי שבט מנשה כגון: יבלעם ובית שאן.
בארץ ישראל- השבט
השתתף במלחמת סיסרא ומהשבט יצא השופט: תולע בן פואה.
וכמו כן יצא מהשבט : בעשא
מלך ישראל [מלכים-א', י"ט, כ"ז]
בימי חזקיהו היו בני
יששכר בין אלה הבאים מאפריים לעשות פסח בירושלים [דברי הימים-ב, ל', י"ח]
בגלות עשרת השבטים
גלה שבט יששכר ומאז לא ידועים עקבותיו.
לסיכום, לאור האמור
לעיל: ניתן להסיק שאופן התנחלותם של השבטים סביב אוהל מועד היה באופן מופתי,
כשאוהל מועד נמצא במרכז ומסמל את הנקודה
הרוחנית בתוך שבטי ישראל ויפה הייתה שותפותם של יששכר וזבולון כאשר זבולון תומך
כלכלית ביששכר שעסק בתורה- ימים כלילות.
מי ייתן
ובמהרה נזכה לראות את דברי נבואתו של ישעיהו הנביא- רוקמים עור וגידים:
"
כִי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים"
[ישעיהו י"א, ט]
