פרשת קורח - מי היו דתן
ואבירם?
מאמר מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת במילים: "ויקח
קורח בן- יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת
בני ראובן: ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתים נשיאי
עדה קראי מועד אנשי שם:
וייקהלו על משה ואהרון ויאמרו אליהם רב לכם כל העדה כולם קדושים
ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'"? [במדבר ,ט"ז, א-ד]
ובהמשך כתוב: "וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא
נעלה:"[שם ט"ז ,י"ב]
ציורים על הפרשה:
ציורי תנ"ך/ קורח ועדתו לפני משה ואהרון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ קורח ואנשיו ואהרון הכהן עם מחתות הקטורת בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מטה אהרון פורח מוצג בפני עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה קורא לדתן ואבירם,הם מסרבים לבוא/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שמואל מציג את שאול המלך לפני עם ישראל בגילגל/ מתוך ההפטרה/ציירה: אהובה קליין(c
)
השאלות הן:
א] מי היו דתן ואבירם ומדוע היה צורך לקרוא להם?
ב] מה הייתה תגובתם של דתן ואבירם לאחר שמשה דאג לקרוא להם?
ג] מדוע הצטער משה?
תשובות.
דתן ואבירם.
למעשה הפרשה פותחת
בהצגת קבוצת ראשי המרי שהם: קורח, דתן
ואבירם, און בן פלת וחמישים ומאתיים נשיאי העדה , בהמשך את שלבי התארגנותם ולבסוף את המטרה: טענה נגד המנהיגים: משה ואהרון: "מדוע
תתנשאו על- קהל ה' "
הקבוצה כללה גם את דתן ואבירם משבט ראובן, דתן ואבירם הם בניו של אליאב שהוא נכדו של ראובן בן
יעקב. במצרים הם היו שייכים לשוטרי ישראל שתפקידם היה לאכוף את גזרות מצרים על בני
ישראל.
רש"י אומר על הפסוק: "וישלח משה לקרוא לדתן ואבירם"- מכאן ניתן ללמוד
שאין מחזיקים במחלוקת, ההוכחה - שמשה היה
מחזר אחריהם כדי להשלים עימם בדרכי שלום.
ה"כתב סופר" מסביר: כי דתן
ואבירם היו ידועים כבעלי- מחלוקת מועדים: , הם - " שני העברים הניצים"
שהיו מסכנים את חיי משה טרם בריחתו למדיין.[שמות ב', י"ג- ט"ו], הם אשר
העליבו את משה ואהרון כאשר יצאו מארמון
פרעה ,כפי שמתואר: "ויפגעו את- משה ואת אהרון נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה: ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט
אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם
להורגנו"[שמות ה, כ-כ"א] והם גם
פעילים במחלוקת של קורח ואף על פי כן משה שולח לקרוא להם- וזאת מתוך תקווה שעשוי
הוא להשפיע עליהם להתרחק מהמחלוקת ולבחור בדרכי שלום- וזאת כדברי חז"ל: "אין
מחזיקים במחלוקת" כשקיימת מחלוקת
בתוך עם ישראל, אין אומרים: "פלוני מוחזק כבעל מחלוקת ואין סיכוי שישוב מדרכו
הרעה" אלא יש לחזר אחריו בסבלנות רבה
על מנת להביאו לדרכי שלום.
ישנם מפרשים השואלים, לשם מה היה צורך לשלוח שליחים לדתן ואבירם, בזמן
שמסופר שהם היו בראש החולקים יחד עם קורח ואנשיו כאשר צבאו על אוהלי משה ואהרון? אלא ניתן להסיק שאומנם בתחילת המחלוקת הם הציתו את
הרעש ואש המחלוקת וכאשר הצליחו להעלות בחכתם אנשים תמימי דרך, הם מתרחקים מהמקום ומשאירים לאחרים להמשיך לבחוש בשנאת המחלוקת פרי מעשה ידיהם.
לכן נאלץ משה לחזר אחרי רשעים אלה ,כדי לנסות לכבות את אש המחלוקת שעשויה
הייתה להתפשט במהירות לשאר חלקי העם.
כאן משה מלמד אותנו: שכדי
להשיג שלום אין להימנע מצעדי השתדלות לנסות
לפייס יריבים ותיקים גם במחיר השפלה עצמית.
תגובתם של דתן ואבירם.
הם אמרו :" לא נעלה: המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו
במדבר כי-תשתרר עלינו גם- השתרר: אף לא אל—ארץ
זבת חלב ודבש הבאתנו ותתן—לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר , לא
נעלה" [שם ט"ז, י"ב-ט"ו]
רש"י אומר: כי הפה של דתן ואבירם הכשילם- שאין להם עליה אלא ירידה, כפי שנאמר
במדרש תנחומא: "הכשילם פיהם לרשעים. וברית כרותה לשפתיים שמתו כבר
וירדו לשאול שנאמר [פסוק ל"ג] "וירדו הם וכל אשר להם וגו' "כלומר
ברגע שאמרו: "לא נעלה" גזרו במו פיהם את הגזירה לרדת
שאולה וכך קרה.
הם האשימו את משה באומרם: אתה
הבטחת שתעלה אותנו מעוני מצרים אל ארץ טובה וגו' אתה אומנם הוצאת אותנו משם ,אבל
לא אל ארץ זבת חלב ודבש הבאת אותנו, אלא גזרת עלינו למות במדבר, שהרי אמרת בעצמך:
"במדבר הזה יפלו פגריכם"
ומוסיף רש"י עוד הסבר: נאמר: "לא
לנצח ישכח אביון תקוות עניים תאבד לעד"? [תהלים ט, י"א]- לא תאבד לעד.[דברי
רש"י]
וכן: "ולא למדתי חכמה ודעת קדושים אדע"[משלי ל, ג]- ולא דעת
קדושים ידעתי.
הכוונה שרש"י אינו רוצה להוסיף או לגרוע מדברי משה.
דתן ואבירם מוסיפים
ואומרים:"העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה"?
לפי רש"י: הם התכוונו להגיד למשה:
אפילו אם תשלח אנשים לנקר את עיננו –אם
לא נעלה אליך- לא נעלה !ולפי זה הם היו
צריכים להגיד:"העינינו תנקר"? אלא שלא רצו לקלל את עצמם ולכן
אומרים:" העיני האנשים ההם
תנקר"?
הרשב"ם קושר את דבריהם אלה של דתן ואבירם לדבריהם
הקודמים למשה:" המעט כי העלתנו מארץ
זבת חלה ודבש להמיתנו במדבר"?- כוונתם הייתה להסביר למשה: האם אתה סבור שאלו
האנשים הכועסים עליך אין להם עיניים לראות את המכשול הזה- שמארץ מצרים העליתנו למות במדבר? לכן לא נעלה.
ספורנו מפרש באופן דומה:"העיני
האנשים ההם תנקר" האם אתה חושב לנקר את עיננו באופן שלא נכיר את תחבולותיך"?
אבן עזרא אומר: שדתן
ואבירם התכוונו במילים-"העיני האנשים ההם תנקר"? לזקנים שהתלוו אל משה.
כפי שכתוב:"ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וילכו אחריו זקני
ישראל" והם טוענים כי משה לא יצליח לסנוור את עיני זקני ישראל בהבטחות סרק
שיביאם אל ארץ זבת חלב ודבש.
לדברי תרגום יונתן בן עוזיאל: דתן
ואבירם קוראים למשה: האם אתה חושב שיעלה בידך ל עוור את עיניהם של תושבי כנען ותנצח אותם? לא נעלה לשם.
תגובת משה לדברי דתן ואבירם.
לאחר שדתן ואבירם אמרו את
דבריהם, הכתוב מציין: "וייחר למשה מאד...."[שם ט"ז, ט"ו]
על כך אומר רש"י: וייחר- לשון צער.
והדבר תמוה, הרי אין ליחס למשה בעל המידות הטובות- מידה של כעס אפילו
כלפי אנשים רשעים- דוגמת דתן ואבירם?
אלא ,שעל כך אומר הגאון מווילנה: משה לא כעס על דתן ואבירם מפני שפגעו
בכבודו ,שהרי כבר התורה ציינה את משה: כאיש:" עניו מאד מכל אדם אשר על פני
האדמה"[שם י"ב ,ג] אך משה מביע צער
על דברי דתן ואבירם בגנות ארץ ישראל. שהרי ה' הבטיח להעלות את עם
ישראל משעבוד מצרים –"אל ארז זבת חלב ודבש"[שמות ג', ח] ורשעים אלה
הופכים את דברי ה' באומרם: "אף לא אל ארץ ה זבת חלב ודבש הביאותנו"![שם
ט"ז, י"ד] על פגיעה כפולה זו- הן נגד כבוד הקב"ה הן נגד כבוד הארץ המובטחת- אין
מחילה ולכן ה' משה בדין מביע כעס כלפי רשעים אלה שכפרו בעיקר.
לסיכום לאור האמור לעיל ניתן
להסיק: דתן ואבירם שהיו משבט ראובן-בעוד שהיה מצופה מהם- שילכו בדרך טובה, הם בחרו דווקא את דרך המחלוקת
שהציתה קנאה ושנאה כלפי משה ואהרון ובנוסף דיברו בגנות ארץ הקודש ופגעו בכבוד
ה'- משה כעס לא על פגיעה בכבודו- בהיותו
עניו מאד- אלא הצטער והביע תרעומת על כך שפגעו בכבוד ה' ובכבוד ארץ ישראל.
ועל כן אין זה פלא, אפוא,
שנבלעו גם הם וכל אשר להם בתוך האדמה.
מי ייתן ועם ישראל יתרחק מאש
המחלוקת ויתאחד כאיש אחד בלב אחד סביב בורא עולם.
