פרשת ויחי-חיים שיש בהם טובה
וברכה-כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.
[המאמר לעילוי
נשמת אמי: חיה ז"ל, בת בן- ציון]
פרשת ויחי- היא הפרשה
האחרונה בספר בראשית, הפרשה מתארת את ימיו האחרונים של יעקב- בטרם ישיב את נשמתו לבורא . הוא אינו שוכח את חשיבותה של
ארץ ישראל ומשביע את יוסף שיתחייב לקבור אותו
בארץ המובטחת, עם זאת הוא מבין את חשיבותם של החיים ולכן מברך את כל בניו ונכדיו.
ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את בניו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "גור אריה יהודה/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
"יהודה אתה יודך אחיך ידך בעורף אויבך ישתחוו לך בני אביך"[בראשית מ"ט,ח]
ציורי תנ"ך/ שבט זבולון/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
"זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אוניות וירכתו על- צידון"[בראשית מ"ט,י"ג]
ציורי תנ"ך/ יעקב משתחווה לשכינה,לאחר שיוסף נשבע לו כי יקברהו בארץ ישראל.
/ציירה: אהובה קליין (c)
ויש בברכות אלו עוצמה
רוחנית נצחית מכוח היותם –פרי ברכת צדיק
ועל כך אמרו חז"ל "צדיק גוזר והקב"ה מקיים"
התורה מתארת בדייקנות
נפלאה: כיצד יעקב אבינו מברך את נכדיו: אפרים ומנשה:
"וירא ישראל את
בני יוסף ויאמר מי – אלה ? ויאמר יוסף אל- אביו בני הם אשר- נתן- לי אלוקים בזה
ויאמר קחם- נא אלי ואברכם: ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות וייגש
אותם אליו ויישק להם ויחבק להם...וייקח יוסף את- שניהם את אפרים בימינו משמאל
ישראל ואת- מנשה בשמאלו מימין ישראל וייגש אליו: וישלח ישראל את ימינו וישת על-
ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על- ראש
מנשה שכל את- ידיו כי מנשה הבכור: ויברך
את יוסף ויאמר האלוקים אשר התהלכו אבותיי לפניו אברהם ויצחק האלוקים הרועה אותי
מעודי עד היום הזה: המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי
ושם אבותיי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב
הארץ"[בראשית מ"ח, ח- י"ז]
השאלות הן:
א] מדוע יעקב שיכל
ידיו כאשר בירך את אפרים ומנשה?
ב] מיהו "המלאך
הגואל"- ומה משמעות הברכה?
ג] מה פשר שתיקתו של יוסף במהלך הברכה?
יעקב מברך את אפרים
ומנשה.
יוסף העמיד את שני
בניו: אפרים ומנשה באופן הבא: את אפרים לימינו שהוא בצד שמאלו של יעקב ואת מנשה
בשמאלו שהוא ימינו של יעקב, היות ומנשה היה צריך להיות מצד ימינו של יעקב מתוקף חשיבותו כבכור.
רש"י מביא את הסבר אונקלוס: יעקב שיכל את ידיו ופירושו = לשון שכל וחוכמה,
כלומר בהשכל ובחוכמה נהג יעקב כאשר הניח את יד ימינו על ראש אפרים שלא היה הסדר
הראוי-למרות שהוא הקטן ואילו את יד
שמאלו שם דווקא על ראש מנשה, למרות היותו הבכור.
מתברר שיעקב נהג כך
בכוונה שהרי ידע שמנשה הוא הבכור.
רבינו בחיי מפרש: כי יעקב שיכל את ידיו והניח
דווקא את ימינו על ראש אפרים הקטן, כי ידע
ברוח הקודש שמעלתו של אפרים גדולה יותר ממעלתו של מנשה ואמר: "גם הוא יהיה לעם, אבל אחיו הקטן יהיה גדול ממנו".
אור החיים מפרש: כי בהתחשב בכך שהכתוב מדגיש
את חולשת ראייתו של יעקב :"ועיני ישראל כבדו מזוקן" לכן לא היה
ביכולתו להכיר מי הבכור ומי הצעיר , כאשר חפץ היה לברך אותם, חשב כי יוסף ישים את
בכורו לימינו של המברך וכך ידע את מקומו
של כל אחד מהם ולכן שיכל את ידיו ונהג על פי מחשבתו.
הכלי יקר אומר: כוונת התורה הייתה להדגיש, כי הקב"ה נוהג לבחור דווקא את הקטנים
והשפלים ולא מתחשב בכוח והגבורה שמתבטא
אצל הבכור, כמו שכתוב: "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום"[ישעיהו ס,
כ"ב]
הכלי יקר מביא דוגמאות להסברו: אצל אברהם ,למרות שישמעאל היה הבכור, דווקא
נבחר יצחק.
אצל יצחק, עשיו היה
הבכור ודווקא יעקב נבחר. אצל יעקב, ראובן היה הבכור ודווקא נבחר יוסף, מנשה היה הבכור
ולמרות זאת נבחר אפרים. בסיום ההסבר, אומר הכלי יקר: "רמז זה הלא דבר הוא, והמשכילים
יבינו"
רבי שמשון רפאל מפרש בצורה דומה ואומר: כי
אין העדפה מוסרית ורוחנית דווקא מכוח הלידה, אדרבא: "ורב יעבוד צעיר",
כוחו של הבכור הוא חומרי בלבד, אך בעולם
הרוח אין עליונות על פי ירושה. הבחירה על ידי הקב"ה נעשית מתוך הערכה
לאדם בעל המעלות הרוחניות הגבוהות –הנחשב בעיני ה' לקדוש.
המלאך הגואל ומשמעות הברכה.
רש"י מפרש: הכוונה למלאך-הנשלח מאת ה'
במטרה להציל ולגאול את יעקב בעת צרה.
דוגמת המצב - בו היה
נתון יעקב כאשר שהה אצל לבן, והמלאך בא להודיעו כי עליו לעזוב את המקום ולשוב אל
ארץ מולדתו . כפי שהכתוב מתאר:" ויאמר אלי מלאך האלוקים בחלום יעקב ואמר
הנני: ויאמר שא נא עינך וראה...עתה קום צא מן- הארץ ושוב אל- ארץ מולדתך" [בראשית ל"א, י"א-י"ד]
כעת אותו מלאך יברך
את הנערים- אפרים ומנשה וכך מתברך יוסף באמצעות בניו שמתברכים, שהרי זוהי שאיפה של כל אדם לראות את בניו מאושרים ומבורכים ובכך גם האדם עצמו מתברך.
הכלי יקר מסביר את משמעות הברכה: "..יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם
אבותיי אברהם ויצחק.."- שיקרה להם כל מה שמורה עליו שמי ושם אבותיי ,הכוונה
שיש בשם משמעות להתרחשויות שקרו במהלך חיי האבות ומשליך על הבנים : ישראל-
נקרא על סמך "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים
ותוכל" [בראשית ל"ב , כ"ט ] המשמעות שהצדיק ימשול ביראת ה', יעקב נקרא על שם – עקב-
כי אצל הצדיקים-צפון להם טוב בעתיד, שתחילת חייהם
מצער, אך בסוף חייהם מתעלים .
אברהם נקרא על שם-
"אב המון גויים"- ישראל -יהיו
ראש לכל האומות.
יצחק – כפי התרגום
"וחדי" מלשון- שמחה שתמיד תשרה במעונם.
אור החיים אומר: שמפתח הברכות היה אצל אברהם והוא מסר ליצחק ויצחק מסר ליעקב ויעקב מסר ליוסף, לכן
המשמעות למילים: "ויברך את יוסף"- שמפתח הברכות עובר מיעקב ליוסף.
הרב שמשון רפאל הירש בפירושו לתורה מבאר: "וידגו לרוב בקרב הארץ"-בדרך כלל
הדגים חיים בתוך המים והם אינם גלויים לעיני האדם בכל דרכיהם.
-כך משתקפים חיי
ישראל בתבל ,במשך דורות הם חיים –בגלויות בקרב גויים כמו הדגים החיים במעמקי הימים וזאת מבלי שהשכנים סביב
יכירו ויבינו את הווי חייהם ותוכנם.
רש"י אומר: כי המשמעות שעם ישראל יזכה להתרבות ממש כאותם דגים שפרים ורבים ואין עין
הרע שולטת בהם כדי להמעיט את תולדותיהם.
שתיקתו של יוסף במהלך
הברכה.
בזמן שיעקב משכל את
ידיו ומברך את אפרים ומנשה, יוסף שומר על שתיקה, אך בתום הברכה הוא מעיר כפי
שהכתוב מתאר: "וירא יוסף כי- ישית אביו יד- ימינו על- ראש אפרים וירע בעיניו
ויתמוך יד- אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה: ויאמר יוסף אל אביו לא כן
אבי כי –זה הבכור שים ימינך על ראשו"[ בראשית מ"ח, י"ז]
דבר זה מעורר תימהון
בקרב הפרשנים: מדוע יוסף לא אמר את דבריו קודם הברכה לבניו, אלא המתין לסוף
הברכות?
הכלי יקר מפרש : יוסף חשב כי הצד השמאלי חשוב יותר מהצד הימני, לפי שהלב- מקור השכל של האדם - נמצא בשמאלו, והכבד
שהוא מקור הנפש נמצא בצד ימין, לכן חשב יוסף שהרי מנשה הוא הבכור-יעקב מעוניין
לברכו בברכות שכליות. כדי להעניק לו ביתר שאת את המדע והחכמה ואילו את אפרים שאף
לברך בברכות גשמיות, אך לאחר שנוכח שאביו
ברך את שניהם בברכה אחת ,סבר יוסף- שאין זו הדרך הנכונה ויתכן מאד שאביו טעה ולא
ידע מי עומד מימינו ומי עומד משמאלו, לכן העיר לאביו על הדבר.
הרמב"ן מבאר: כי יתכן שיוסף אהב יותר את מנשה בגלל שהיה
הבכור ,לכן הדבר פגע בו. יוסף חשב שאביו טעה ויתכן שהברכה הייתה ללא דעת
ואז ישנו חשש, שהברכה לא תחול על בניו כי לא ניתנה ברוח הקודש, אך כאשר יעקב ענה
ליוסף: "ידעתי בני.."- יוסף התפייס ונרגע.
רש"י מסביר את תשובת יעקב להערתו
של יוסף: "ידעתי בני ידעתי גם- הוא יהיה –לעם וגם- הוא יגדל ואולם אחיו הקטון
יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא- הגויים"[שם, מ"ח, י"ט]
יעקב מסביר ליוסף כי
הוא יודע היטב שמנשה הוא הבכור ובכל זאת גם הוא יזכה לגדולה, שעתיד לצאת ממנו
גדעון והקב"ה עושה נס על ידו להושיע
את עם ישראל מיד מדיין ועמלק. [כפי שמסופר בשופטים פרקים: ו'-ז']
אבל אפרים האח הקטן
יזכה לגדולה יותר ממנשה ,משום שעתיד לצאת ממנו יהושע שינחיל לעם ישראל את הארץ ויזכה
ללמד את עם ישראל תורה לאחר מות משה. וכל העולם יתמלא בפרסום הכבוד שלו, כשנלחם
באמורי , כמסופר בספר יהושע:" אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני
בני ישראל ואמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון: ויידום השמש וירח עמד
עד יקום גוי אויביו...[יהושע י, י"ב-י"ג].
לסיכום לאור האמור
לעיל, ניתן ללמוד על כוחה של ברכה הניתנת על ידי צדיק - דוגמת יעקב אבינו.
יהי רצון שברכות אלו
יחולו על עם ישראל בכלל ובפרט. אמן ואמן.
