ציורי תנ"ך/ מסע במדבר/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד](c)
ציורי תנ"ך/ פינחס הכהן במלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אנשי מדיין נלקחים בשבי על ידי ישראל / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה כועס על ראשי צבא ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ניפוץ האלילים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הר ההר- המקום בו אהרון נקבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מזכיר לשבט גד וראובן את חטא המרגלים/ ציירה: אהובה קליין ((c)
\
ציורי תנ"ך/ פקודי החיל מגישים את תרומת הזהב עבור המשכן- למשה ולאלעזר הכהן/
ציירה: אהובה קליין (c) [שמן ]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ישראל חונים על ים סוף/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר צין/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בערבות מואב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מותו של אהרון וקבורתו בהר ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)
נאמר בפרשת מטות:
"וּמִקְנֶ֣ה
׀ רַ֗ב הָיָ֞ה לִבְנֵ֧י רְאוּבֵ֛ן וְלִבְנֵי ־גָ֖ד עָצ֣וּם מְאֹ֑ד וַיִּרְא֞וּ אֶת
־אֶ֤רֶץ יַעְזֵר֙ וְאֶת ־אֶ֣רֶץ גִּלְעָ֔ד וְהִנֵּ֥ה הַמָּק֖וֹם מְק֥וֹם מִקְנֶֽה׃
וַיָּבֹ֥אוּ בְנֵֽי ־גָ֖ד וּבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן וַיֹּֽאמְר֤וּ אֶל ־מֹשֶׁה֙ וְאֶל ־אֶלְעָזָ֣ר
הַכֹּהֵ֔ן וְאֶל ־נְשִׂיאֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה לֵאמֹֽר׃ עֲטָר֤וֹת וְדִיבֹן֙ וְיַעְזֵ֣ר
וְנִמְרָ֔ה וְחֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶלְעָלֵ֑ה וּשְׂבָ֥ם וּנְב֖וֹ וּבְעֹֽן׃ הָאָ֗רֶץ
אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֤ה יְהוָה֙ לִפְנֵי֙ עֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֥רֶץ מִקְנֶ֖ה הִ֑וא
וְלַֽעֲבָדֶ֖יךָ מִקְנֶֽה׃ וַיֹּֽאמְר֗וּ אִם ־מָצָ֤אנוּ חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ
יֻתַּ֞ן אֶת ־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לַֽעֲבָדֶ֖יךָ לַֽאֲחֻזָּ֑ה אַל־ תַּֽעֲבִרֵ֖נוּ
אֶת ־הַיַּרְדֵּֽן" [במדבר ל"ב, א- ה]
השאלות
הן:
א] מאין היה לשבטי גד
וראובן מקנה רב?
ב] מה הייתה משאלתם-וכיצד
הגיב משה?
תשובות.
"וּמִקְנֶ֣ה רַ֗ב הָיָ֞ה לִבְנֵ֧י רְאוּבֵ֛ן וְלִבְנֵי־ גָ֖ד
עָצ֣וּם מְאֹ֑ד"
דעת מקרא מסביר: מקנה –דבר קנוי ובמיוחד עדרי צאן. באמת נשאלת השאלה: מדוע דווקא לשני שבטים
הללו היה מקנה כה רב?
נאמר בזוהר הקדוש: "והמן כזרע גד לבן.. מתברר ששבט גד חיבבו את מאכל המן במדבר
והיות וירידת המן במדבר הייתה בזכות משה- ושבט גד חיבבו את משה וגם את המן שירד
בזכותו- מטעם זה זכה גד שמשה יקבר בחלקו, כי
היות וחיבבו את המן לא היו אוכלים מזונות אחרים - אפילו לא בשר ,מהסיבה הזו הם היו
מבורכים במקנה רב בשלמות - וככל שהזמן התקדם - הם פרו ורבו בכמות גדולה - ואמרו
חז"ל: שצאנו של יעקב היו פרים ורבים שלא כדרך הטבע.
כאשר יעקב נפטר -
בניו ירשו את כל הבהמות והצאן שלו, ואילו ראובן לקח את חלק הבכורה שלו - לכן היה
לו צאן כפליים מכל שבט והיות והצאן היו פרים ורבים לא כדרך הטבע - לכן במשך תקופה
של ארבעים שנה - התרבו בהמותיו של ראובן
בכמות גדולה מכל השבטים.
דעת מקרא מסביר: הרי נאמר:
"וַיִּסְעוּ
בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס, סֻכֹּתָה......וְצֹאן וּבָקָר,[עלה איתם] מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" [שמות י"ב, ל"ח]
ומביא את דברי אונקלוס שתרגם את הפסוק הבא:
"וַיִּשְׁבּוּ
בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-נְשֵׁי מִדְיָן, וְאֶת – טַפָּם ; וְאֵת כָּל-בְּהֶמְתָּם
וְאֶת –כָּל -מִקְנֵיהֶם וְאֶת-כָּל-חֵילָם, בָּזָזוּ".[להלן פרק ל"א, ט']
כלומר: בעקבות חלוקת
השלל של מלחמת מדיין - גדל מאד המקנה בכל
שבטי ישראל.
מוסיף דעת מקרא ואומר: ששני השבטים האלה: גד וראובן- התמסרו במיוחד לגידול הצאן
ורכשו גם ממקנה אחיהם לפי שלא התמסרו במיוחד בענף זה במשקיהם.
כאן נזכרים בני ראובן
בראש כיאה לסדר תולדתם.
רבי בונם מפישסחה
מסביר: "מקנה"-
מלשון קניין ו"רב" מלשון- "עשה לך רב" שבטים אלה היו דבוקים
במשה רבנו ולכן שאפו להשתקע בארץ בה נשאר
שם....
אחד מהמפרשים עמד על הבדל דק שבסיפור על
המקנה של השבטים-גד וראובן לבין התיאור של המקנה של אברהם אבינו:
בשבטי ראובן וגד
הקדימה התורה את מקניהם לשמם- כמו שנאמר:"
"וּמִקְנֶ֣ה רַ֗ב הָיָ֞ה לִבְנֵ֧י רְאוּבֵ֛ן וְלִבְנֵי־ גָ֖ד" ואילו אצל אברהם - הוקדם שמו למקנה כפי שכתוב:
"וְאַבְרָ֖ם
כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד בַּמִּקְנֶ֕ה.."
בעיני חז"ל ההשוואה הזו נראית מהותית -לפי שבני גד וראובן הקדימו בדבריהם
בדאגתם לגדרות הצאן- לדאגת טפם. ואילו משה בתשובתו הקדים- טף לצאן.
רבינו בחיי: מאיר את עיננו לגבי הנאמר:
"וַיָּבֹ֥אוּ
בְנֵֽי ־גָ֖ד וּבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן.."
בני גד מוזכרים ראשונים-כי הם היו בעלי העצה תחילה ועוד שהיו בעלי גבורה יותר מבני ראובן כפי
שכתוב:
"וּלְגָד
אָמַר, בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד: כְּלָבִיא
שָׁכֵן, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף -קָדְקֹד". [דברים ל"ג, כ'] והם לא היו חוששים מפני תושבי הארץ לשבת במקומות
אלה - שהיו רחוקים משאר השבטים שהיו מקובצים בארץ הקדושה.
רבינו בחיי מביא מדרש מעניין: בנוגע למקנה הרב שהיה בידי שבטי גד וראובן: העושר
כשבא משמים הוא מתקיים- אך כאשר אינו בא
מן השמים - אינו מתקיים.
שני עשירים ידועים
היו בעולם: קורח - מישראל והמן - מאומות העולם- ושניהם אבדו מן העולם - לפי שלא
הייתה מתנתם מן השמים כי היו חוטפים זאת לעצמם. כך היה אצל בני גד ובני ראובן -
שהיו עשירים וברשותם מקנה רב , חבבו את ממונם וישבו מחוץ לגבולות הארץ והבדילו
עצמם מאחיהם למען קניינם, לפיכך גלו מכל השבטים תחילה כפי שנאמר :"וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי
וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה" [דברי הימים –א, פרק ה', כ"ו]
כמו שנאמר בתהילים: "כִּ֤י לֹ֣א מִ֭מּוֹצָא
וּמִֽמַּעֲרָ֑ב וְ֝לֹ֗א מִמִּדְבַּ֥ר
הָרִֽים"׃[תהלים ע"ה, ז']
אין האדם משיג
עושר על ידי עמל בסחורה ונודד ממזרח למערב
ולא אם הולך במדבריות- והרים- כי הכול מאת ה' ויש שה' לוקח מהאחד ומעביר לשני ולמה
נקראים בשם "נכסים"?- שנִכְסִים מזה ונגלים לזה.
נאמר: "לֵב חָכָם לִימִינוֹ, וְלֵב כְּסִיל
לִשְׂמֹאלו" [קהלת י', ב']
הכוונה לבני ראובן
ובני גד שעשו את העיקר טפל והטפל עיקר.
היות וחיבבו את
נכסיהם יותר מהנפשות במשפחותיהם.
ולכן לא היה בכך ברכה
שנאמר:
"נַֽ֭חֲלָה
מבחלת מְבֹהֶ֣לֶת בָּרִֽאשׁוֹנָ֑ה
וְ֝אַֽחֲרִיתָ֗הּ לֹ֣א תְבֹרָֽךְ"׃ [משלי כ', כ"א]
עוד נאמר:" אַל־ תִּיגַ֥ע לְֽהַעֲשִׁ֑יר מִֽבִּינָתְךָ֥ חֲדָֽל" [משלי כ"ג,
ד']׃
משאלתם של
שבט גד ומנשה.
נאמר על בני שבט
ראובן וגד" "וַיִּרְא֞וּ
אֶת ־אֶ֤רֶץ יַעְזֵר֙ וְאֶת ־אֶ֣רֶץ גִּלְעָ֔ד וְהִנֵּ֥ה הַמָּק֖וֹם מְק֥וֹם
מִקְנֶֽה...... "
ונגשו
אֶל ־מֹשֶׁה֙ וְאֶל ־אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְאֶל ־נְשִׂיאֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה ובקשו מהם: "יֻתַּ֞ן אֶת ־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את
לַֽעֲבָדֶ֖יךָ לַֽאֲחֻזָּ֑ה אַל ־תַּֽעֲבִרֵ֖נוּ אֶת ־ הַיַּרְדֵּֽן"
מתברר כי רצונם של
שבט ראובן וגד - להתיישב בעבר הירדן המזרחי נבעה
מתוך ששמעו כי קבורת משה עתידה להיות בעבר הירדן ואז חשבו: האם יתכן שמשה
יהיה קבור בחוץ לארץ בין הגויים והם יעברו לארץ כנען ואת משה יעזבו שם לבדו?
לכן חמדו לעצמם
להישאר בארץ מואב ולא רצו לגלות זאת ליתר השבטים - מהחשש שאם הם ידעו סיבה זו - הם יסרבו להיכנס
לארץ המובטחת. לכן הם טענו: כי רצונם להישאר
שם מסיבת ריבוי המקנה שברשותם ולכן גם ציינו את שמות המקומות:
עֲטָר֤וֹת
וְדִיבֹן֙ וְיַעְזֵ֣ר וְנִמְרָ֔ה וְחֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶלְעָלֵ֑ה וּשְׂבָ֥ם וּנְב֖וֹ
וּבְעֹֽן. זאת במטרה שכל עם
ישראל יסכימו לבקשתם וזאת למנוע שיותר מאוחר לא יטענו יתר השבטים - שיקבלו גם הם
את האזור הזה בירדן.
אך משה בשלב ראשון
כעס עליהם באומרו: אחיכם יבואו למלחמה ואתם
תשבו פה..."? אך לאחר שהבטיחו למשה שבשעת מלחמה הם יצטרפו להילחם ליתר
השבטים-הייתה הסכמה מצדו. [על פי ספר "מטה שמעון"-הרב שמעון אפרתי]
על פי הכתוב: תשובת
גד וראובן הייתה חיובית באומרם למשה:
"נַחְנוּ
נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְהוָה, אֶרֶץ כְּנָעַן; וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת
נַחֲלָתֵנוּ, מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן".[להלן פרק ל"ב, ל"ב]
על פי פירוש:
"בכור שור": הם
הבטיחו להיות ראשונים במלחמה- לפי ששאר השבטים היו עמהם נשיהם וטפם ומקניהם
וקניינם ולא היו יכולים לרוץ ולהגיע ראשונים למלחמה. אך בני גד וראובן וחצי שבט
מנשה שהשאירו את נשותיהם – טפם ומקניהם בעבר הירדן הלכו ראשונים.
בעל שפתי כהן מפרש: כי משה צירף את חצי
שבט מנשה לשבטי גד וראובן- במגמה לקיים קשר של
איחוד בין היהודים הגרים משני חלקי הירדן.
בספר יהושע מסופר: שכאשר שאלו השבטים את תושבי עבר הירדן- למה בנו לעצמם מזבח מיוחד
בעבר הירדן? ענו להם:
"מָחָר,
יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמֹר, מַה-לָּכֶם, וְלַיהוָה אֱלֹהֵי
יִשְׂרָאֵל. וּגְבוּל נָתַן-יְהוָה
בֵּינֵנוּ וּבֵינֵיכֶם בְּנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד, אֶת-הַיַּרְדֵּן--אֵין-לָכֶם
חֵלֶק, בַּיהוָה" [יהושע כ"ב,
כ"ד- כ"ב] כדי למנוע התפתחות כזאת - חלק משה את שבט מנשה והושיבם בשני
צדי הירדן.- כדי שכולם יראו עצמם כמשפחה
אחת.
לסיכום, לאור האמור לעיל - לומדים אנו: כי העושר - יש בו ברכה רק כאשר הוא מתנת
שמים. בני גד וראובן טעו בגישתם למקנה שעשו את העיקר לטפל ואת הטפל לעיקר - כי
חיבבו יותר את המקנה מאשר את הנפשות.
וישבו מחוץ לגבולות הארץ - לפיכך גלו תחילה מכל השבטים. כמה חשובה תפילת חנה
באומרה:
"יְהֹוָ֖ה מוֹרִ֣ישׁ וּמַעֲשִׁ֑יר מַשְׁפִּ֖יל
אַף־מְרוֹמֵֽם"׃ [שמואל-א, ב', ז]
