"...עבור לפני העם...ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך...והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם.." [שמות י"ז ה-ו]ציירה: אהובה קליין (c)
[הטכניקה: שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה ואהרון נענשים בעבור הכאת הסלע/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הור ההר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ כל עדת ישראל מגיעים להר ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מכת הנחשים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
"ויעש משה נחש נחושת ושימהו על--הנס והיה אם-- נשך הנחש את-איש והביט אל-נחש הנחושת וחי"[במדבר כ"א, ט] ציירה: אהובה (c)
ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ציירה:אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מלך אדום מסרב לתת רשות לעבור דרך ארצו/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי ת נ"ך/ שירת הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
בפרשה זו אנו שוב
פוגשים את עם ישראל - מתלונן לפני משה
והפעם על העדר המים במדבר- כפי שהתורה מתארת:
"וַיָּבֹאוּ
בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב
הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא-הָיָה מַיִם, לָעֵדָה; וַיִּקָּהֲלוּ,
עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן. וַיָּרֶב
הָעָם, עִם-מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ
לִפְנֵי יְהוָה. וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל יְהוָה, אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה,
לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ.
וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם
הָרָע הַזֶּה: לֹא מְקוֹם זֶרַע,
וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן, לִשְׁתּוֹת. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל,
אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ, עַל - פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד - יְהוָה,
אֲלֵיהֶם". [במדבר כ, א-ז']
השאלות
הן:
א] האם יש קשר - בין
מות מרים - להעדר מים במדבר ?
ב] באיזה אופן תבעו בני
ישראל מים ממשה ?
ג] מה הייתה תגובת
משה ואהרון ?
תשובות.
מות מרים
והעדר המים במדבר:
נאמר: "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם,
וַתִּקָּבֵר שָׁם".
ספר "שני
המאורות" מבאר : אומרים
חז"ל: כי בזמן שעם ישראל נדד במדבר היו
חופרים להם קברים בכל תשעה באב ולנים בתוכם, ולמחרת היו כאלה שמתו בקבריהם
ואחרים –נשארו חיים ושבים לבתיהם, כך היו נוהגים עד שמתו כל אנשי דור המרגלים -
אשר נגזר עליהם למות במדבר. מכאן שבמדבר הייתה קודמת תמיד הקבורה למיתה, אך כאן
בפרשה נאמר תחילה:
"וַתָּמָת שָׁם - מִרְיָם" , רק אחר
כך כתוב:" וַתִּקָּבֵר שָׁם",
מכאן המסקנה: שכלו מתי מדבר ולא היו עוד מקדימים קבורה למיתה.
רש"י
מסביר:
ארבעים שנה שבני ישראל הלכו במדבר היה להם מים. אך עם מותה של מרים, הכתוב מציין: "ולא
היה להם מים לעדה " מתוך
סמיכות העניינים - מותה של מרים וציון חוסר המים לעדה - הוא מגיע למסקנה: כל עוד
מרים הייתה בחיים - בזכותה היה לעדה מים!
רש"י מתבסס על דברי הגמרא: "ר' יוסי
בר' יהודה אומר: שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: "משה , אהרון ומרים
ו -ג' מתנות טובות ניתנו על ידם. אלו הן: באר ענן ומן. באר - בזכות מרים, עמוד
הענן - בזכות אהרון, מן - בזכות משה. מתה מרים נסתלק הבאר שנאמר:"ותמת
שם מרים: בהמשך נאמר: "ולא היה מים לעדה" [תענית ט]
בעל
ה"כלי יקר" [רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ] טוען: כי היות ובני ישראל לא הספידו
כנדרש את מרים הצדיקה, במותה - נענשו בחוסר מים.
עובדה כי כאשר אהרון נפטר נאמר: "ויבכו את אהרון
שלושים יום" [במדבר כ, כ"ט] וכאשר משה נפטר נאמר: "ויבכו בני ישראל
את משה.. שלושים יום" [דברים ל"ד, ח] ואילו בפרשתנו אין שום רמז לאבל על
מרים במותה.
בכך
בני ישראל גילו כפיות טובה כלפי מרים - שהרי במשך ארבעים שנה הם נהנו מבאר המים
שלה.
גם "דעת מקרא" סובר: שלא מוזכר בכתובים
שבכו על מותה. מסיבה
זו, הבאר נסתלקה באותה שעה וזאת על מנת שכולם ידעו כי באר המים הייתה מתוך- זכותה של מרים.
רש"ר
[ הרב שמשון רפאל הירש] סובר:
הרי כפי דברי חז"ל - לא היה מים לעדה הכוונה - לבאר שליוותה אותם במדבר בזכות
מרים - בעבור פעילותה השקטה – למען עתידו המוסרי של העם . אך כעת כולם ידעו - כי
מות מרים היה הפסד גדול לכל האומה והדבר הזה
התברר מיד לאחר מותה.
בני ישראל
תובעים מים ממשה.
"דעת מקרא" מסביר: כי מהמילים "וַיִּקָּהֲלוּ, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן". הפועל : "קהל"
עם מילת היחס: "על" מוכיח - כי זאת הייתה התקהלות עוינת - מסתבר
שהתקהלות הייתה נגד משה וגם אהרון - נגד מנהיגותם - ומכאן שהתלונות של העם היו
כלפי ה' - שהרי משה ואהרון פעלו בשליחותו.
אך מתקהלים אלה - לא
היה בהם האומץ להזכיר את שם ה' בפירוש - כפי שעשו בפרשת המרגלים וזאת מטעם העונש
הכבד שהטיל עליהם ה' שם וגם בעקבות העונש הכבד ,בעבור מחלוקת קורח. ועל כך הכתוב
מגלה לנו את כוונתם בסוף אירוע:
" הֵמָּה מֵי מְרִיבָה, אֲשֶׁר-רָבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל
אֶת-יְהוָה; וַיִּקָּדֵשׁ, בָּם."
רש"ר מתייחס
למילים: "וַיָּרֶב
הָעָם, עִם-מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹור, וְלוּ גָוַועְנוּ בִּגְוַוע אַחֵינוּ
לִפְנֵי יְהוָה"
מסביר: המילה: " גָוַוְענוּ"- "גוויעה"- היא מוות טבעי ללא ייסורים וכל מתי מדבר
שנענשו ונגזר עליהם לא להיכנס לארץ בעבור שהוציאו את דיבת הארץ רעה - כולם מתו
לפני ה', כי ההשגחה ושמירת ה' לא התנתקה מהם ממש עם נשימתם האחרונה - מיתתם הייתה
באופן טבעי כדרך מות כל אדם - ולא על ידי משהו חריג, או אסון , אך לעומתם העם שבא
בטענות על העדר המים במדבר - היה סבור שהוא ימות בצמא!
עוד החריפו את טעמתם
כלפי משה ואהרון באומרם: "וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל יְהוָה, אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה,
לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ ? "
בכך התכוונו להגיד:
כי משה ואהרון בגדו בהם - בגדו ב"קהל ה' "
בעוד שה' רוצה לאפשר
להם לחיות ולהכניסם לארץ המובטחת ושואף לשמור
עליהם - למען עתיד מאושר, אך משה ואהרון
הביאו את הקהל הזה למדבר כדי למות שם בייסורים גדולים . יחד עם בעלי החיים שלהם.
על כן היה על משה
ואהרון להימנע ממצב זה ואם לא למען עם ישראל- אז למען בהמותיהם והיה עליהם לחוס על
יצורים אומללים אלה.
עתה תקופת המסעות
הייתה צריכה להסתיים וכעת הגיע הזמן להיכנס אל תוך ארץ ישראל-ארץ זבת חלב
ודבש. בעונת האביב הזו הייתה
צריכה להיות סביב – פריחה ולבלוב. אך בניגוד לכך - יש מצב של צימאון וזה
מתוך רצון משה ואהרון ולא מתוך רצון ה'.
"אמר
רבי חמא בר חנינא: כל העושה מריבה עם רבו, כאילו עושה מריבה עם השכינה, שנאמר: "המה
מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' "אומנם בני ישראל רבו עם משה ואהרון, אבל
היות והם נבחרי אלוקים – כאילו ישראל רבו עם ה'. [מסכת סנהדרין ק"א]
תגובת משה
ואהרון.
נאמר: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל,
אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה,
אֲלֵיהֶם".
דעת מקרא סובר: משה ואהרון ברחו אל אוהל מועד, הם בקשו מקלט מפני זעם
הקהל – הם פשוט חששו לחייהם כפי שכבר אירע במריבה הראשונה על המים ושם
צעק משה: "וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה
אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה; עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי".
[שמות י"ד, ד]
מתברר, שזו לא הפעם הראשונה שמשה ואהרון נפלו על פניהם ,כך היה
בעניין המרגלים גם במחלוקת קורח ועדתו - נפלו על פניהם ,למרות שהמניע
הוא כל פעם שונה. אבל כאן נראה שהנפילה אפיים של משה ואהרון
הייתה תפילה - וההוכחה: שבעקבותיה נראה כבוד ה'
אליהם-כפי שכתוב: "וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם.
ְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ...."
ראיתי בספר: "לקח טוב": שמכאן לומדים: על נפילת אפיים
בתפילה.
על כך יש שלוש כוונות בתפילה:
א] למורא שכינה - הנופל על פניו - מביע בושה וצניעות - שהרי כיסוי
הפנים הוא מדרכי ענווה ובושה. והיות שהמתפלל יודע שהשכינה כנגדו: כפי שנאמר: "שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד" [תהלים ט"ו] לכן תיקנו כיסוי הפנים -
מטעם יראת שמים כפי שמסופר על משה - בראותו את הסנה:
"וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים."
לשון זאת של נפילת אפיים נזכרת גם בעניין
חיות הקודש. על
פי הסבר חז"ל = חיות הקודש נופלות על פניהם כדי שלא יסתכלו בכבוד השכינה.
ב] להראות צער והכנעה. הנופל על פניו מצטער
ונכנע וכידוע ההכנעה - היא מתוך עיקרי התשובה וההתעוררות , נפילת אפיים של המתפלל -
מביאה אותו שהקב"ה יקבל את תפילתו.
ג] להראות אסירת חושיו וביטול הרגשותיו. כאילו
כבולות וכל הצלחתו – תלויה בחסדי הבורא לכן הנפילה מבטאת התבטלות.
רש"ר מסביר: את
הפסוק: "וָּיבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל,.."
יש כאן השוואה לנח- כמו שנאמר עליו : "וַיָּבֹא נֹחַ,
וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו אִתּוֹ--אֶל-הַתֵּיבָה":[בראשית ז, ז]
– מפני מה בא ? מפני המבול-שהביא ה'.
האגדה מספרת:
"וַיְהִי
כִּרְאוֹת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת קֶצֶף בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל
וְיִרְאוּ מְאֹד וְיָנוּסוּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּרָא כְּבוֹד ה' וַיֹּאמֶר הָ' אֶל
מֹשֶׁה: מָה לְךָ עַתָּה בְּאֹהֶל מוֹעֵד? וַיַּעַן מֹשֶׁה אֶת ה' וַיֹּאמֶר: ה' אֱלוֹקִי קָמוּ עָלַי
בָּנֶיךָ וְיִקְצְפוּ עֲלֵי קֶצֶף גָּדוֹל וְלוּלֵא נִמְלַטְתִּי לְאֹהֶל מוֹעֵד,
כִּי עַתָּה סְקָלוּנִי:
וַיֹּאמֶר
ה': עַד מָתַי תִּתֵּן דֹּפִי בְּבָנַי? הֵן גַּם בְּחֹרֵב אָמַרְתָּ: עוֹד מְעַט
וְסִקְלוּנִי....."
לסיכום, לאור האמור לעיל, כאשר משה ואהרון חשו כי העם שופך את כל כעסו עליהם כמנהיגים -
ומפנים גם את כעסם על ה'- הם נופלים על פניהם – מרוב צער לאות תפילה והכנעה לפני ה'.
הקב"ה הרואה ושומע מיד מראה את כבודו למשה ואהרון: וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם"- וכאן הקשר בין נפילת משה ואהרון על פניהם לבין מראה כבוד ה' עליהם.
ויפים דברי המשנה: "דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן
רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין": [מסכת אבות ב. א]
