פרשת עקב- מידה כנגד
מידה בפרשה.
מאמר מאת: אהובה קליין..
היצירות שלי לפרשה.
ציורי תנ"ך/ ברוך תהיה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ ברכת דגן,תירוש ויצהר../ ציירה: אהובה קליין (c)
"וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ.." [דברים ז,י"ב- י"ג]
ציורי תנ"ך/ ברכת דגן,תירוש ויצהר../ ציירה: אהובה קליין (c)
"וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ.." [דברים ז,י"ב- י"ג]
ציורי תנ"ך/ "והיה עקב תשמעון את המשפטים...."/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ מפרי הארץ /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יבול הארץ/ ציירה אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ קריעת ים סוף/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים,/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על ]
ציורי תנ"ך/ ארץ טובה ארץ נחלי מים עיינות ותהומות"[ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ הטובה/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ הארץ הטובה/ ציירה: אהובה קליין (c)
הפרשה פותחת במילים: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת
הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ
פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ,
שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע
לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. בָּרוּךְ
תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים": [דברים ז, י"ב]
השאלות הן:
א] מהם הכלים שבאמצעותם ישמור היהודי את המצוות?
ב] מהי ברית החסד?
תשובות.
הכלים
לעבודת ה'
הרב אביגדור הלוי נבנצל מסביר [בספרו: "שיחות לספר דברים"]:
רק על ידי שני דברים
חשובים: האהבה והיראה - אפשר לקיים את המצוות – כמו שכתוב: ו"ְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ". היראה- היא הבסיס הראשוני
ואחריה תבוא אהבת ה' וזה גם הדבר הראשון שאלוקים מבקש: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ
כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה
אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". [דברים,
י, י"ב]
היראה- משמרת את האדם לבל יגלוש לתחומים
האסורים, אהבת ה' – היא השאיפה- לקיים את המצוות בפועל, לדבוק בקדושה. היראה
קודמת לאהבה- היא משמשת בסיס עיקרי לאמונה- את זאת ניתן היה לראות במעמד הר סיני כשאמרו
בני ישראל- פה אחד: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע"
אלוקים הקדים לו את
היראה- שלושת ימי פרישה של כל עם ישראל מביתו, לא ניתן היה להגיע להר עצמו - אלא
לצפות ממרחק מסוים, כמו שהתורה מתארת: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה
לֵךְ אֶל-הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר; וְכִבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם. וְהָיוּ נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יְהוָה
לְעֵינֵי כָל-הָעָם--עַל-הַר סִינָי.
וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר
וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ: כָּל-הַנֹּגֵעַ
בָּהָר, מוֹת יוּמָת".
[שמות י"ט, י-י"ג]
אור החיים מדגיש: כי השלב הראשון בקיום המצוות- הוא היראה, כמו שנאמר בפרשתנו: "וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ: כִּי
אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ,
וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ" [דברים י', י"ב]
לא ניתן להגיע לאהבת ה' – במצוות
"עשה" ללא בסיס היראה.
" סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב"[נאמר בתהלים ל"ד, ט"ו] ראשית יש להתרחק מהרע
ורק אחר כך ניתן לעשות טוב- אך כל זה אינו קודם ליראה.
לעניות דעתי: ליראה קודמת הראייה-
ההתבוננות במעשי ה' וכך אומר דוד המלך: "רֵ֘אשִׁ֤ית חׇכְמָ֨ה יִרְאַ֬ת יְהֹוָ֗ה
שֵׂ֣כֶל ט֭וֹב לְכׇל ־עֹֽשֵׂיהֶ֑ם תְּ֝הִלָּת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד"׃ [תהלים קי"א ,י]
דוד המלך סבור: כי
המתבונן במעשה ה' וגדולתו רואה, כיצד
אלוקים יכול להפוך מצב מסוים שהוא טוב- למצב קשה ועצוב וכיצד יכול להפוך מצב עגום
למשהו טוב ושמח - זה דבר שרק החכם יראה יבחין ויבין מהם חסדי ה' !
"וַיְשַׂגֵּב
אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי; וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן,
מִשְׁפָּחוֹת.
יִרְאוּ
יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ; וְכָל-עַוְלָה,
קָפְצָה פִּיהָ.
מִי-חָכָם
וְיִשְׁמָר-אֵלֶּה; וְיִתְבּוֹנְנוּ,
חַסְדֵי יְהוָה" [ תהלים ק"ז, מ"א-מ"ג].
הרמב"ן באיגרתו המפורסמת לבנו מבהיר: כיצד להתגבר על הכעס - ומשם להגיע למידת
הענווה ובשלב הבא: היראה!
".....וְכַאֲשֶׁר
תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָוה, שֶׁהִיא מִדָּה
טוֹבָה מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ב, ד): "עֵקֶב
עֲנָוָה, יִרְאַת ה'".
וּבַעֲבוּר
הָעֲנָוָוה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִיתֵּן אֶל
לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאַן אַתָּה הוֹלֵךְ; וְשֶׁאַתָּה רִמָּה
וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתָךְ; וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד
לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד...."
הרמב"ן מציין-
כי בעקבות התגברות על הכעס ורכישת מידת הענווה - תבוא היראה.
אברהם אבינו שגילה את
מציאות ה' בעולם ועמד בכל עשרת ניסיונותיו כולל – הניסיון הקשה: עקדת יצחק, אלוקים
שיבח אותו במילים:
"...אַל
תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה כִּי עַתָּה
יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת
יְחִידְךָ מִמֶּנִּי". [בראשית
כ"ב, י"ב]
אברהם אבינו שירד לגרר, נאלץ לרמות את אבימלך כי אשתו- היא אחותו מהטעם-שהבין כי במקום
זה - אין יראת אלוקים- כפי שהכתוב מתאר:
"וַיֹּ֙אמֶר֙
אַבְרָהָ֔ם כִּ֣י אָמַ֗רְתִּי רַ֚ק אֵין־ יִרְאַ֣ת אֱלֹהִ֔ים בַּמָּק֖וֹם
הַזֶּ֑ה וַהֲרָג֖וּנִי עַל־דְּבַ֥ר אִשְׁתִּֽי׃" [שם כ, י"א]
נאמר במסכת אבות:
"...וְהִסְתַּכֵּל
בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מַה לְּמַעְלָה
מִמָּךְ: עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר
נִכְתָּבִין..." [מסכת אבות,
ב, א]
מתוך ראייה והתבוננות בדברים אלה- יגיע
האדם לענווה ויראה –ויירתע מלחטוא
חטאים.
מידת השמחה- מאד חשובה לקיום המצוות והתורה מזהירה: כי ,חלילה, הקללות עלולות לבוא על היהודי שאינו עובד את ה' מתוך שמחה:
".....תַּחַת
אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל". [דברים כ"ח, מ"ז]
על כך אומר דוד המלך:
"מִזְמוֹר לְתוֹדָה: הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל-הָאָרֶץ. עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּשִׂמְחָה; בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה דְּעוּ-- כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים" [תהלים, ק,
א-ג]:
ראיתי משל יפה בספר "פנינים משלחן
הגר"א ":
מעשה
בעשיר אחד שנולד לו לעת זקנתו בן ובהמשך-יצא לתרבות רעה, התחיל האב לגעור בו, אך הדבר לא הועיל, רכש האב רצועה
והיה מכה אותו, בתגובה, הבן חדל ממעשיו הרעים
כי היה מתיירא מהרצועה, אך לא מהאב. והנה הגיע תקופה שאביו נסע מעבר לים
כדי לעסוק במסחר, כיון שכך הצטער האב וחשב- מי ישגיח כעת על הבן שלא יסטה מדרכו הרעה? הבן הרגיש כעת חופש מוחלט ושב
למעשיו הרעים.
הנמשל, אנו נקראים:
בנים לה' ומסתבר שאנו מתייראים מהרצועה- היינו מהייסורים ואין אנו מתייראים מאוחז
הרצועה - שהוא אבינו שבשמים ומדוע? כי אין אנו שמים לנגד עיננו את ה', לכן היראה נפסקה,
אך אצל אלוקים נתווספה היראה- שלא נצא
לתרבות רעה, לכן זו הכוונה במילים: "את ה' אלוקך תירא" עם היראה
של ה' - תירא ממנו, היהודי חייב להיות ביראה תמידית ללא הפסקה- כמו שמידת הדין
אינה פוסקת לעולם.
ועוד מתוך הספר
"פנינים משלחן הגר"א"
ישעיהו הנביא אומר: "יִרְאַת יְהוָה, הִיא אוֹצָרוֹ"- בדרך כלל המלך עושה אוצר-
מדבר חשוב ויקר במדינתו, אך דבר
שיש בידו בכמות גדולה, איננו נחשב בעיניו
לעשיית אוצר, כך הקב"ה שברא את הכול אינו מחשיב את כל זה- לעשות ממנו
אוצר. כי הכול שייך לו, מלבד היראה – כי הכול
בידי שמים חוץ מיראת שמים לכן "יראת ה' היא אוצרו":
ברית החסד.
דעת מקרא סובר: כיון שאלוקים שומר את הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו ,לכן גם עם ישראל ישים אל ליבו
לשמור מצוותיו וחוקיו.
אלוקים מבטיח לקיים את השבועה שהבטיח לאבותינו, כמו שנאמר:
"כִּי
אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ; וְלֹא יִשְׁכַּח
אֶת-בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם".[דברים ד', ל"א]
מוסיף דעת מקרא: לאחר ההבטחה של ה' לשמור את
הברית והחסד למען אוהביו ומקיימי המצוות –הכתוב מפרט שאלוקים יאהב את עם ישראל-
מידה כנגד מידה- כנגד אהבת ישראל את ה', ה' יגמול אהבתו לבניו : פרי בטן- בנים ובנות שירבו
לעם ישראל ומפירות האדמה: דגן- זו תבואה הגדלה בשיבולים-כגון: חיטה, שעורה,
והכוונה שיהיה די לחם לכולם- תירוש- הוא יין, ויצהרך- שמן -כמו
שכתוב:
"אֶרֶץ
זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ.." [מלכים ב', י"ח,
ל"ב]
דוד המלך אומר על כך:
"וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ
לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד" [תהלים ק"ד, ט"ו]. ומכאן ניתן להסיק- כי תהיה בהם ברכה –והכל יהיה בשפע- בקר וגם צאן.
בגמרא [מסכת קידושין ל"ט] שואלים: הרי על קיום מצוות מקבלים שכר בעולם הבא? מדוע התורה
מבטיחה כאן שכר? אלא מתברר שיש שכר גם בעולם הזה בעניין השמיעה, כפי שנאמר:
"וְהָיָה
עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן,.." והוא שמירת החסד לך- כפי הבטיח ה'
לאברהם.
מכאן שחייבים לשמוע דברי תורה ודברי מוסר מפי החכמים.
יש סגולה גדולה ללמוד
בקבוצות- דברי תורה- אבל בעניין נטילת שכר- כל אחד נוטל כפי כוונתו במצווה זו.
שהרי ישנו שוני בין איש לרעהו בעניין כוונת הלימוד.
ספורנו מסביר את המילה: "וַאֲהֵבְךָ": בהיות עם ישראל
"בנים" לה' כדמותו בצלמו כפי שאומרים חכמים: חביבין בממון לחיי שעה ובכך ה' ייטיב את החסד
עם העם, כפי שהבטיח שיחיו בארץ באופן מאושר.
לסיכום, לאור האמור לעיל ,ניתן לראות בבירור מידה כנגד מידה, אם עם ישראל משמרים את המצוות באמצעות- יראה, אהבה ושמחה-- ייהנו מברית חסדו של ה' בכול, מכול, כול.
יפים דברי דוד המלך:
"וַיִּתֵּן
לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם; וַעֲמַל
לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.
בַּעֲבוּר,
יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו-- וְתוֹרֹתָיו
יִנְצֹרוּ;הַלְלוּ-יָהּ." [תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]
ההפטרה:
ישעיהו מ"ט:
קטע מתוך ההפטרה:
יד וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי יְהוָה; וַאדֹנָי, שְׁכֵחָנִי. טו הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן-בִּטְנָהּ; גַּם-אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. טז הֵן עַל-כַּפַּיִם, חַקֹּתִיךְ; חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי, תָּמִיד. יז מִהֲרוּ, בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. יח שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; חַי-אָנִי נְאֻם-יְהוָה, כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי, וּתְקַשְּׁרִים, כַּכַּלָּה. יט כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ, וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ: כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב, וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ. כ עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ, בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ: צַר-לִי הַמָּקוֹם, גְּשָׁה-לִּי וְאֵשֵׁבָה. כא וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ, מִי יָלַד-לִי אֶת-אֵלֶּה, וַאֲנִי שְׁכוּלָה, וְגַלְמוּדָה; גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל--הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם. {פ}
כב כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל-גּוֹיִם יָדִי, וְאֶל-עַמִּים, אָרִים נִסִּי; וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן, וּבְנֹתַיִךְ עַל-כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה. כג וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ--אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ, וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ; וְיָדַעַתְּ כִּי-אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא-יֵבֹשׁוּ קֹוָי.
כב כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל-גּוֹיִם יָדִי, וְאֶל-עַמִּים, אָרִים נִסִּי; וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן, וּבְנֹתַיִךְ עַל-כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה. כג וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ--אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ, וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ; וְיָדַעַתְּ כִּי-אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא-יֵבֹשׁוּ קֹוָי.
ציורי תנ"ך/ חזון ישעיהו:"שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו- לך"/ציירה: אהובה קליין (c)
" כי ניחם ה' ציון ניחם חרבותיה ןישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון
ושמחה ימצא בה וקול זמרה"
[ישעיהו נ"א, ג]
