פרשת חוקת- מאין כי אין ה' מקבל קטרוג על
בניו?
מאמר מאת: אהובה קליין.
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ פרה אדומה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל תובעים מים ממשה ואהרון/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה מכה על הסלע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מי המריבה/ ציירה: אהובה קליין (c)
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ פרה אדומה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל תובעים מים ממשה ואהרון/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה מכה על הסלע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מי המריבה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הור ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מכת הנחשים במדבר/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה ונחש הנחושת/ ציירה אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי ת נ"ך/ שירת הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ סרבנותו של מלך אדום לאשר לישראל לעבור דרכו/ ציירה: אהובה קליין (c)
בפרשה זו - עם מות
מרים- אחות משה- העם נקלע למצב של העדר מים במדבר צין:
"וַיָּבֹאוּ
בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב
הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא-הָיָה מַיִם, לָעֵדָה; וַיִּקָּהֲלוּ,
עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן. וַיָּרֶב
הָעָם, עִם-מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ
לִפְנֵי יְהוָה. וְלָמָה הֲבֵאתֶם
אֶת-קְהַל יְהוָה, אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ?,,,,,,,,,,
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. קַח
אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם
אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע,
וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֶּה, מִלִּפְנֵי
יְהוָה, כַּאֲשֶׁר, צִוָּהוּ.
וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל--אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע;
וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים--הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא
לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ,
וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים,
וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם".[במדבר כ, א'-י"א]
השאלות הן:
א] כיצד מתייחס ה' אל
אדם המקטרג על עם ישראל?
ב] מה הקשר בין מות
מרים להעדר המים במדבר?
ג] מדוע ריחם ה' על
ישראל וגרם להוצאת מים מן הסלע?
תשובות.
קטרוג על
עם ישראל.
בספר "מטה
שמעון"-הסבר מעניין:
על פי שיר השירים-
נמשלו עם ישראל לאגוז- כפי שכתוב: "אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי.." [שיר השירים ו', י"א]- ומדוע ? כי : עץ האגוז הוא חלק
ומי שאינו אומן לעלות עליו במיומנות-מיד נופל
, לפיכך חייב המטפס להישמר זהירות יתירה. לכן כל מי שמשרת את עם ישראל- ייקח
לתשומת ליבו: לא לדבר עליהם דברי גנאי- דוגמת משה שחטא בלשונו כאשר אמר לעם ישראל:
"שִׁמְעוּ-נָא
הַמֹּרִים" ,לכן נאמר לו כעונש - שלא
יזכה להכניס את בני ישראל לתוך ארץ ישראל.
ישעיהו הנביא חטא בכך
שאמר: "וּבְתוֹךְ
עַם-טְמֵא שְׂפָתַיִם, אָנֹכִי יוֹשֵׁב" ומיד אחר כך כתוב: "וַיָּעָף
אֵלַי, אֶחָד מִן-הַשְּׂרָפִים, וּבְיָדוֹ, רִצְפָּה" [שם, ו, ו] רז"ל סבורים: שהוא דיבר על עם ישראל דברי
גנאי.
אליהו
הנביא
חטא בלשונו: רז"ל אומרים:
שכאן קטרג אליהו הנביא על עם ישראל באומרו: "כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל"- [מלכים א', י"ט] ולכן
נאמר לו "וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט
מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ". [שם- י"ט, ט"ז] [ילקוט שמעוני]
מעשה שהיה:
"מעשה ברבי אבהו וריש לקיש שהיו נכנסין
לעיר קיסרין, אמר לו רבי אבהו לר' שמעון בן לקיש: מה זה שנכנסנו לעיר של חירופין
וגידופין? ירד רבי שמעון בן לקיש מעל חמורו ואסף חול ונתן לתוך פיו של רבי אבהו,
אמר לו רבי אבהו: מה זה? למה זה? אמר לו רבי שמעון בן לקיש: לא רוצה הקב"ה
במי שאומר דילטוריא על ישראל דכתיב: "אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת" [שיר השירים רבה, פרק א, שם]
ההסבר: רבי אבהו וריש
לקיש נכנסו לעיר קיסריה, התחיל לקטרג רבי אבהו ואמר לריש לקיש: אנחנו נכנסנו
לעיר מקוללת! מיד ירד רבי שמעון בן לקיש מעל חמורו ונתן חול לתוך פיו של רבי אבהו, תמה רבי אבהו על
תגובה קשה זו ושאל אותו: למה נהג כך ? ענה לו רבי שמעון בן לקיש: אלוקים אינו חפץ
באדם שמקטרג על עם ישראל!
משל:
"אמר רבי יצחק מעשה בעירונת [גבירה] אחת
שהייתה לה שפחה כושית שירדה למלאות מים היא וחברותיה, אמרה לחברתה: מחר אדוני מגרש
את אשתו ונטלני לאישה, אמרה לה: למה? אמרה: בשביל שראה ידיה מפוחמות [שחורות].
אמרה לה: שוטה שבעולם, ישמעו אוזנייך מה שפיך מדבר, מה אשתו שהיא חביבה עליו ביותר,
את אומרת, מפני שראה ידיה מפוחמות שעה אחת ורוצה לגרשה ? את שכולך מפוחמת ושחורה
ממעי אמך כל ימייך על אחת כמה וכמה"!
הנמשל: "לפי שאומות העולם מונין לישראל ואומרים: אומה זו המירו כבודם שנאמר :"וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר
אֹכֵל עֵשֶׂב." אומרים להם ישראל: ומה אם לשעה כך התחייבנו - אתם על אחת כמה וכמה"
כלומר: כאשר אומות
העולם מאשימים את עם ישראל שחטאו בחטא העגל, הם עונים להם: אנחנו חטאנו רק במשך
שעה- ואתם עובדים עבודה זרה כל הזמן- תהיו אשמים על אחת כמה וכמה.
"נתיבות
שלום" מסביר: עיקר חטאו של
משה היה שאמר: "שִׁמְעוּ-נָא
הַמֹּרִים" בעבור עוון זה
לא זכה משה להיכנס לארץ ישראל [סנהדרין ק"א]
יש לומר על פי מדרש
אגדה: המנהיג הוא לפי הדור
והקשר בין המנהיג לדור: כגוף ונשמה וחייב שיהיה אמון ביניהם- העם חייב להאמין כי
בכוחו של המנהיג להוציאם אפילו מהמצב
החשוך ביותר והכוח הזה של העם המקבל את מנהיגו- נותן למנהיג כוח להשפיע על העדה ,הוא
עצמו צריך להאמין שכל יהודי - יש בו חלק
אלוקי ולכן אין לו בשורשים שום פגם , משום כך- המנהיג חייב להאמין כי
הוא יכול להשיב את העם הן בכלל והן בפרט אל שורשיו, אך אם חסרה למנהיג אמונה זו,
אין בכוחו להשפיע עליהם טובה.
כך אומר גם
הבעש"ט: מעולם לא ראתה החמה
את פגמיה של הלבנה שהרי החמה – היא
כינוי- להשפיע והלבנה- היא כינוי לקבל. אסור למשפיע לראות פגם אצל המקבל וגם אם
רואה שיש אצל המקבל חטאים- זה עדיין לא נחשב לפגמים ויש בכוחו של המנהיג לעזור לו
לשוב למוטב, ובעניין זה חטא משה ולכן נענש קשות!
הקשר
בין מות מרים להעדר המים.
"כלי יקר" [רבי שלמה אפרים מלונציץ]
מסביר: עם ישראל נענשו על העדר המים במדבר, לפי שעם מותה של מרים הם לא
הספידו כראוי את הצדקת מנגד כאשר אהרון נפטר הכתוב מציין:
"וַיִּרְאוּ
כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַוע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל
בֵּית יִשְׂרָאֵל".[במדבר כ, כ"ט]
לגבי מות משה נאמר:
"וַיִּבְכּוּ
בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם" [דברים ל"ד, ח]
לעומת זאת לגבי מות
מרים, לא הוזכר שום בכי , או מספד, אלא נאמר: "וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ;
וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם".
[במדבר כ, א']
בכך בני ישראל היו
כפויי טובה לגבי מרים - שבזכותה הייתה באר מים וסיפקה להם ארבעים שנה- מים. למרות
זאת הם לא כיבדו אותה כיאה לצדקת כה נאמנה -שדאגה להם למים במשך ארבעים שנה, לכן
הסתלקה הבאר עם מותה של מרים- במטרה שכולם ידעו שהיותם במדבר היה להם
מים בזכותה, מן הראוי היה שיבכו ויתאבלו במותה של מרים.
אומרים חז"ל: בספר שולחן ערוך[יורה דעה של"ט, ה] נמצא רמז למנהג שבזמן שהיה מצוי מת בשכונה, שופכים השכנים שלו מים משני צידי ביתו- מימין ומשמאל- מים שנשאבו
קודם לכן בכליהם – אל תוך ביתו.
על פי דברי
הש"ך: [רבי שבתאי בן מאיר
הכוהן] בעל "שפתי כוהן" [ליורה דיעה ולחושן משפט]- הטעם לשפיכת המים
מימין ומשמאל:
לשמש אות וסימן לרבים
על הדבר העצוב שהתרחש בשכונה -כדי שמעתה ידעו כי יש כאן "מקרה מוות" ולא
יצטרכו להודיע על כך בפיהם ולא יהיו
בבחינת מוציאים דיבה.
רבינו בחיי סבור: עם מותה של מרים הסתלק
מהעם גם באר המים שהיה בזכותה- ומדוע? לפי שהיה משה הקטן בתיבה- מרים השגיחה עליו
מרחוק כפי שנאמר:"וַתֵּתַצַּב
אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ.[שמות ב, ד]
אלוקים
מרחם על עם ישראל.
על פי ספר "כל
אגדות ישראל"- באו ישראל לפני משה וראו אותו בוכה, שאלוהו: מדוע תבכה? ענה
להם: כי הוא מבכה את מות מרים אחותו, אמרו לו: אתה בוכה על נפש אחת? תבכה על כל העם הזה - שמי הבאר כלו ואין להם מים! שלח אותם משה אל שרי האלפים ושרי המאות
שיבקשו מהם מים, אך בני ישראל התעקשו ואמרו לו: לא נסור אליהם! אנחנו דורשים ממך
כשם שהוצאת את עמך ממצרים, תדאג לנו ולבהמות שלנו, שמא נמות במדבר!
ברגע שהם הזכירו את
הבהמות והצימאון שלהם למים- בכך הוכיחו שהם חשים צער ורחמים, לא
רק על עצמם ומשפחותיהם, אלא גם על בעלי
החיים, לכן ה' גם ריחם על העם והוציא להם מים מן הסלע.
לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה: כי אלוקים אוהב את בניו, אינו סובל דברי
קטרוג עליהם ,מעריך את טוב ליבם ודאגתם גם לבהמותיהם ומשום כך מרחם עליהם בשעת
צרה ויפים דברי דוד המלך:
"כִּי
לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב". [תהלים צ"ד, י"ד]
ההפטרה:
שופטים פרק י"א.
הנה קטע מההפטרה:
"וַיְהִי, מִיָּמִים; וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי-עַמּוֹן, עִם-יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-נִלְחֲמוּ בְנֵי-עַמּוֹן עִם-יִשְׂרָאֵל; וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד, לָקַחַת אֶת-יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב. וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח--לְכָה, וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין; וְנִלָּחֲמָה, בִּבְנֵי עַמּוֹן. וַיֹּאמֶר יִפְתָּח, לְזִקְנֵי גִלְעָד, הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי, וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי; וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי, עַתָּה, כַּאֲשֶׁר, צַר לָכֶם. וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל-יִפְתָּח, לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ, וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ, וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן; וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ, לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד. וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל-זִקְנֵי גִלְעָד, אִם-מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן, וְנָתַן יְהוָה אוֹתָם, לְפָנָי--אָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁוַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי-גִלְעָד, אֶל-יִפְתָּח: יְהוָה, יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ--אִם-לֹא כִדְבָרְךָ, כֵּן נַעֲשֶׂה. וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם-זִקְנֵי גִלְעָד, וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין......"
