ההפטרה לפרשת מטות- מלחמה ובצידה נחמה- כיצד?
מאמר: מאת: אהובה קליין.
[המאמר מוקדש לעילוי נשמת אמי: חיה ז"ל בת בן-ציון]
הפטרת פרשת מטות לקוחה מספר ירמיהו פרקים א-ב ,ומתארת את הקדשתו
של ירמיהו לנביא
טרם לידתו וכבר בפתיחה זו ישנה נבואה על מלחמה עתידית: כי מצפון תפתח
הרעה על כל יושבי הארץ.
נושא המלחמה מוזכר גם בפרשת מטות: המלחמה נגד המדיינים וכן תשובת משה לבני שבט גד וראובן המבקשים להתיישב
באזור הפורה בעבר הירדן.
"האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה" ? [במדבר ל"ב, ו]
משה נותן להם להבין כי הם חייבים להתאחד עם כל עם ישראל בזמן מלחמה
ואין מקום להתחמקות, רק לאחר שבאה הבטחתם כי יתנו שכם להשתתפות במלחמה, משה מבטיח:
"ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו והייתם נקיים מה' ומישראל והייתה הארץ הזאת
לכם לאחוזה לפני ה' " [שם ל"ב, כ"ב]
בהפטרה: ניתן להתנחם רבות בדברי ה' אל ירמיהו: "הלוך וקראת
באוזני ירושלים לאמור כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי
במדבר בארץ לא זרועה:
קודש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם נאום ה'
"
השאלות הן:
א] מה הכוונה לכינוי: "אהבת כלולותייך"
ב] היכן מצאנו תיאור דומה בתנ"ך?
ג] מה יהיה גורלם של אויבי ישראל?
התשובה
לשאלה א]
המלבים נותן הסבר יפה למושג :"אהבת כלולותיך"- באמצעות משל, כיצד נוצרה ההתחברות בין ה' לעם ישראל.
המשל: איש אחד מגיע ממרחקים ובת איש עשיר אחד, היפה בנשים- הכניסה אותו לתוך בית אביה ובכך עשתה עמו חסד, ואחרי זה דבקה נפשה בו והתארסו ונישאו זה
לזו.
ואחרי זה האמינה בו-, נטשה את
בית אביה ויצאה עמו למדבר לאן שהיו מועדות פניו.
הנמשל: תחילה אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב גילו את הקב"ה ולאחר
מכן פרסמו את אלהותו בעולם, בעודו לא מוכר לכל אומות העולם שהיו עובדי כוכבים-
וזו הכוונה למילים: "חסד נעורייך"
השלב הבא, כביכול- ישראל התחתנו עימו ונכנסו בברית ואהבת כלולות לאחר
שה' גאל אותם מעבדות לחירות ונתן להם את התורה-עניין מתן תורה מסמל
את ברית הנישואין בין ה' לישראל. וזוהי אהבת כלולותיך.
ואחרי זה האמינו בה' ויצאו
אחריו אל המדבר מרוב שחשקו בדבקות
האלוקית.
לפיכך יש לעם ישראל ג' זכויות:
א] לפני השידוך.
ב] השידוך עצמו.
ג] המצב לאחר השידוך- ההליכה אחרי ה' במדבר בארץ שוממה.
הזכויות האלה אינן נשכחות אצל בורא עולם וזכורות אצלו לעד.
התשובה
לשאלה ב]
הנה כמה דוגמאות:
א] שלמה המלך מכנה את עם ישראל לכלה ואומר: "מה יפו דודיך
אחותי כלה...נופת תטופנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך"[שיר השירים
ד, י-י"א]
הדבש והחלב מסמלים את התורה השגורה בפי עם ישראל.
כלומר - החיבור של עם ישראל לקב"ה הוא באמצעות התורה, ככל שעם
ישראל יתעמק יותר בתורה, ילמד ויישם את המצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו
–הלכה למעשה- כך יתעצם חיבור זה לאלוקים.
ב] "לבבתני אחותי כלה.."[שיר השירים ד,ט]
ג] יצא חתן מחדרו וכלה
מחופתה" [יואל ב, י"ז]
ד] הנביא ישעיהו אומר: "ומשוש חתן על כלה ישיש עליך
אלוקיך"[ישעיהו ס"ב,ה]
התשובה לשאלה ג]
לפי דברי הנביא ירמיהו: "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה כל
אוכליו יאשמו רעה תבוא עליהם" המלבים מפרש את דברי הנביא: ישראל הם
קדושים כמו ראשית התבואה- שהיא התרומה האסורה לזרים ומי שיאכל בכל זאת יאשם בגוף,
או בנפש. רעה תבוא על גופם ומיתה בידי שמים. אבל עתה שעם ישראל חטאו והנביא מנבא
להם כי האויבים ילחמו נגדם, גם במצב זה סופם של אויבי ישראל להיענש בדומה לאוכלי
קודש ה' ותרומתו.
המהר"י קרא[רבי יוסף קרא ]אומר : עם ישראל מכונה בשם: "קודש"
ושם זה הוא בעל חשיבות רבה, אילו עם ישראל
לא היה חוטא בעבירות. העם היה נחשב לקודש-מה קודש - כל מי שנהנה ממנו חייב אשם, כך
גם עם ישראל -כל האויבים הנלחמים נגדו בסופו של דבר יענשו.
דבר זה אמור על דור המדבר, אבל במצב העכשווי שהעם חטא ועסק בעבודה זרה,
ה' קורא לכל משפחות ממלכות שיבואו ויניחו
איש כיסאו פתח שערי ירושלים.
לסיכום, לאור האמור לעיל המסקנה היא: עם ישראל הם בניו של ה' ועצם העניין שקיבלו את התורה-כאיש אחד בלב אחד,
גם בזמן שחטאו ובאים עליהם אויבים, אלוקים מצילם מידם, כמו שנאמר: "בכל דור
ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם".
