יום שלישי, 28 באוגוסט 2018

פרשת כי תבוא-'ביכורים- "מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי"-מדוע ?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תבוא- ביכורים- "מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי"-מדוע ?

 מאמר  מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ביכורים- משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ עליה לרגל לירושלים בשלושת הרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הגשת הביכורים לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ "ברוך תהיה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הברכה על הר גריזים/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הר גריזים והר עיבל/ ציירה: אהובה קליין (c)




העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בכניסה לארץ המובטחת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך, ברכת פריה ורביה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ ניצחון עם ישראל על אויביו, בחסדי ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אורה של ירושלים על פי דברי ישעיהו הנביא[בהפטרה]/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/חזון ישעיהו-"שפעת גמלים" וגם צאן בציון /ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/"והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך"[ישעיהו ס]
ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

 הפרשה פותחת במצוות  הבאת  ביכורים ובתיאור  אופן הכנת המצווה:

"וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם".

 [דברים כ"ו, א-ג]

השאלות הן:

 א] ממתי  התחייבו ישראל להביא ביכורים לבית המקדש?

 ב]  מה החשיבות בהבאת ביכורים מראשית הפירות – דווקא?

 תשובות.



מצוות  הבאת ביכורים.

על פי דברי הספרי: ישנה הוראה לעם ישראל להביא ביכורים לבית המקדש  -

 ובשכרה יכנסו לארץ.

 המלבי"ם מסביר:  לא התחייבו ישראל להביא ביכורים ,אלא לאחר שהתיישבו כבר בארצם- "לאחר ירושה וישיבה" ועצם העניין שעם ישראל קיבלו עליהם כבר מעכשיו לקיים את מצוות הבאת הביכורים לכשיכנסו לארץ המובטחת – הדבר היווה זכות בידם- להיכנס לתוך ארץ הקודש.

 על פי דעת מקרא: "וְהָיָה, כִּי"-הכוונה כי כבר נהיה כמו שכתוב:

"וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַיהוָה הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו".[שמואל-ב, ז', א']

 כלומר- לאחר שעם ישראל המליכו עליהם מלך- כמו שנאמר במסכת סנהדרין:

"תניא: רבי יוסי אומר: שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זכרו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה. ואיני יודע איזה מהן תחילה, כשהוא אומר "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק", הווי אומר: להעמיד להם מלך תחילה, ואין 'כסא' אלא מלך, שנאמר (דהי"א כ"ט, כג) "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ".

רש"י מסביר על סמך הגמרא [קדושין ל"ז]  שישנן שתי מצוות בלבד שעם ישראל התחייבו בהן רק אחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה והן: מצוות הבאת ביכורים והמלכת מלך עליהם. וההוכחה לכך שבשתי מצוות אלה נאמר:

"כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי". [דברים י"ז, י"ד]

 בעל העקדה טוען: שלאחר שעם ישראל יכנסו לתוך הארץ המובטחת ויהיו יושבים בה כבר ימים רבים ,קיים החשש שהם יזקפו את כל הצלחת  פירות ארץ ישראל לזכותם וכוחם הבלעדי- בבחינת- כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, שמא ישכחו  את הדברים הנפלאים והניסים שעשה עימם ה' , לכן בכך שהתחייבו לקחת ביכורים  לאחר שהשתקעו בארץ - הדבר יזכיר להם- כי לה'  הארץ ומלואה והוא אשר העניק לנו את מתנת ארץ ישראל והוא אשר משפיע על כל הצלחת העם.

 בעל הטורים מפרש את המילה: "וְלָקַחְתָּ"- בגימטריא- "בשבעה מינין"

 רבינו בחיי אומר בדומה לדברי רש"י: מצוות ביכורים חלה על עם ישראל לאחר שירשו את הארץ והתיישבו בה- היינו- לאחר כיבוש וחילוק הנחלות.

     " וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה "  

על פי דברי רש"י:  נאמר: "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית ..." ולא  כל ראשית- אין כל הפירות חייבים במצוות ביכורים- אלא- שבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל,

 כגון זית- זית משובח- דבש- תמרים משובחים.

 וכיצד מבצע היהודי את המצווה- הלכה למעשה? על כך מתארת לנו המשנה:

"כיצד מפרישין הביכורים? יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר, קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים.

ורבי שמעון אומר: אף על פי כן חוזר וקורא אותם ביכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע".

 [מסכת ביכורים פרק ג, א]

 דעת מקרא מבהיר: כמו שנאמר: "רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ " [שמות כ"ג, י"ט] הכוונה לפירות משבעת המינים- מובחרים.

 וכאשר עם ישראל כבר  מיושבים בארצם ,עליהם לזכור שפירות אלה הם מתנה מה' ויניחו את הפירות בטנא כפי שמסביר אונקלוס: לשם כבוד- כמו שמובילים שי למלך- אל בית המקדש ששם נמצא ארון הברית- ושם שורה השכינה.

וראיתי בספר: "מטה שמעון" הסבר דומה לדברי רש"י- שמביאים  ביכורים אך ורק משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל,  כמו שנאמר:

"אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ".[דברים ח, ח]

 ובהמשך מספר מקרה מעניין:

 על פי מסכת תענית: "פעם אחת גזרה מלכות על ישראל שלא יביאו עצים למערכה,ושלא יביאו ביכורים לירושלים, והושיב שומרים על הדרכים כדרך שהושיב יורבעם בן נבט- שלא יעלו ישראל לרגל, מה עשו עשרין של אותו הדור ויראו חטא? הביאו כלי ביכורים וחיפום בקציעות [כלומר- כיסו את הביכורים בתאנים יבשות] ונטלום ועלי על כתיפהן [הכוונה- מכתש] וכיון שהגיעו אצל השומרים, אמרו להם השומרים: להיכן אתם הולכים? אמרו להם: לעשות שני עיגולי דבלה במכתשת שעל כתיפנו, כיון שעברו מהן, עיטרום בסלים והביאום לירושלים" עולי הרגל כאשר ראו שהשומרים בדרכים –כוונתם להערים עליהם מכשולים במצוות הבאת ביכורים- הסבירו להם: שהם  לוקחים איתם מכתש ,שני עיגולים של תאנים מיובשות וכך הצליחו לעבור את הביקורת של שומרים אלה.

 רש"ר מוסיף ואומר: נאמר:

"וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ"

 כשם שהמילה: "מראשית" מורה על מבחר מפירות הארץ, הרי המילה: מארצך

מורה: יש להביא מפירות שבעת המינים הצומחים בחבלי הארץ המתאימים  ביותר לגידול פירות אלה.

בעל הטורים מסביר: כל "ראשית – מיועדת לה' כמו שנאמר:

"ֹקודֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" [ירמיהו ב, ג]

 רבינו בחיי אומר: מכאן ניתן ללמוד: שכל מצווה וכל דבר שנועד לאלוקים- צריך שיהיה מן המובחר כמו  שהתורה מתארת את הבל הצדיק - שהביא קורבן מן המובחר כפי שמתואר:

"וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן" [בראשית, ד, ד]

 "שפת אמת" מסביר רעיון יפה: אומנם כיום אין מקיימים מצוות ביכורים, אלא ישנה תפילה לה', ואותה צריכים לתת ראשית בכל יום כמו הביכורים, שהרי הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית וכל יום יש להסתכל על  הבריאה בצורה מחודשת, למרות שכלפי חוץ קיימת קליפה המסתירה את ההתחדשות הזו כמו שנאמר:: "אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" [דברי שלמה המלך, קהלת ,א, י"ט] האדם חייב למצוא בכל יום מחדש את התגלות האור וכך כל אדם צריך לזכור את הראשית שלו מחדש- את שורשיו ואת כל מה שעשה ה' למען עם ישראל  כאשר הוציאם ממצרים.

 באופן זה יגלה את  האור- ואין אור אלא שמחה.

 לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק- כי מצוות ביכורים נועדה להזכיר לעובד האדמה: כי כל ההצלחה בפירות שגידל- היא הודות לה'  ואין אדם רשאי לזקוף זאת להצלחתו הבלעדית ומתוך כך ילמד לראות  את ההתחדשות בחיי היום- יום- להתחבר אל בוראו ולהתמקד באור הגנוז במעשה הבריאה ויזכה לשמחה.-

ויפים דברי דוד המלך:

"עִבְדוּ אֶת יְהוָה בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה." [תהלים, ק, ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי

 שיר מאת: אהובה קליין ©



הוא התנחל בארץ אבות

בזיעת אפו עמל רבות

התגבר על  מהמורות

כארי עמד בניסיונות.



משהבשילו  הפירות

אורו עיניו מהמראות

הביט בשבעת המינים

התפעלותו הרקיעה שחקים.



 מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי ייקח

 ימלא הטנא וישמח

 יחיש צעדיו למקדש

  להודות לה' על החדש.

 הערה: השיר בהשראת פרשת כי תבוא [חומש דברים]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אכילת גפן בכרם רעך/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings

Eating grapes in your friend's vineyard 


 "כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ, וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ; וְאֶל-כֶּלְיְךָ, לֹא תִתֵּן."
 [דברים, כ"ג, כ"ה]

ציורי תנ"ך/  אכילת גפן בכרם רעך/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 22 באוגוסט 2018

פרשת- כי תצא, אכילת גפן בכֶרֶם רֵעֶךָ - באילו תנאים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  כי תצא - אכילת גפן  בכֶרֶם רֵעֶךָ - באילו תנאים?

מאת: אהובה קליין.

 הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ היציאה למלחמה/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ אכילת  גפן בכֶרֶם רֵעֶךָ / ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עזרה לבעלי חיים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
"לא תראה את- חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עימו"[דברים כ"ב,ד]




ציורי תנ"ך/ השארת עומר לגר,יתום ואלמנה/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]






ציורי תנ"ך/מצוות מחיית עמלק/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



"...תמחה את---זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח"[דברים  כ"ה, י"ט]

ציורי תנ"ך/מצוות שילוח הקן/ ציירה: אהובה קליין


(c)



ציורי תנ"ך/ הדאגה לגר היתום  והאלמנה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך / עוללות לגר יתום ואלמנה / ציירה: אהובה קליין (c)


"כי  תבצור כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה"


[דברים כ"ד,כ"א]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ מצוות השבת אבדה/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ "לא תתעב מצרי/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ "רני עקרה  לא ילדה.."[חזון ישעיהו]/ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד] [ מתוך ההפטרה לפרשה.



אחד הנושאים בפרשה : כיצד  ינהג אדם בבואו אל הכרם ,או אל הקמה של רעהו? כדברי הפסוק: כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ, וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ; וְאֶל-כֶּלְיְךָ, לֹא תִתֵּן. כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ, וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ; וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף, עַל קָמַת רֵעֶךָ.   [דברים  כ"ג, כ"ה]

השאלות הן:

א] מיהו האיש הבא אל כרם ,או אל קמת רעהו וכיצד נוהג?

ב] מדוע נסמכה  פרשה זו לפרשת נדרים?

תשובות:

האיש הבא אל הכרם, או אל הקמה.

על פי רש"י :מדובר ,בפועל העובד בכרם- מותר לו לאכול ענבים כמה שירצה אך לא יאכל אכילה גסה. רש"י מסתמך על הברייתא [ב"מ, פ"ז]  אכילה גסה-  זוהי אכילה שאדם אוכל לאחר שכבר שבע.

מהמילים: "ואֶל-כֶּלְיְךָ, לֹא תִתֵּן" רש"י לומד: שהתורה לא התכוונה, אלא לפועל שהגיע אל הכרם , בשעת בציר- בזמן שהוא ממלא את  סליו של בעל הבית,  אבל  אם הוא בא רק לעדור את האדמה בכרם- אינו אוכל מן  הגפן. כן האמור, על הבא אל קמת רעהו - שבא אל תוך שדה המצמיחה דגן ושיבוליה ניצבות –זקופות ומוכנות לקצירה, רשאי הפועל לקטוף מְלִילֹת.  מלילה- היא : ראש השיבולת הנקטפת ביד באופן מועט- כמו שנאמר : "וּכְרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת    יִמָּלוּ". [איוב, כ"ד, כ"ד] אך נאסר על הפועל להניף חרמש על התבואה- כי בכך הוא לוקח  כמות מרובה מידי.

רבינו בחיי מסביר: "וְאֶל-כֶּלְיְךָ, לֹא תִתֵּן"- אסור לפועל למלא את הסל בגפן משום איסור של גזל, אלא התורה התירה לאכול- כנגד הנפש המתאווה- היות והוא עסוק בבציר וטורח בפרותיו- אם התורה לא הייתה  מאפשרת לו לאכול בהיתר ,ישנו חשש שיאכל באיסור. לכן התירה התורה לאכול עד שישבע . כמו שכתוב: "צַדִּיק--אֹכֵל, לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ"; [משלי י"ג, כ"ה] והוא הדין בקמה שמותר לפועל לקטוף בידו מלילות, אך חרמש לא יניף על התבואה.

רש"ר:  מבהיר: כי אין מדובר בכניסה אקראית אל הכרם, אלא בכניסה רגילה של פועלים וכפי שכתוב  במסכת: "בבא מציעא [פ"ז] דבר זה נלמד מן הפסוק : "ביוֹמוֹ תִיתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא-תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ", ושם הכתוב  מדבר על שכרו של הפועל.

הכתוב מזכיר כי  גם כשהפועל נמצא שם עם ה"כלי" ו"חרמש"- הכלי משמש לאיסוף היבול והחרמש משמש לקציר התבואה- מותר לו לאכול מהפירות בעודם במחובר לקרקע, אך  למעשה, בדומה ל"שור בדישו" מותר לו לאכול בפירות שעובד בהם גם לאחר שנתלשו, או נקצרו ונאספו. אך עניין זה מוגבל רק  לגבולות שהכתוב  קובע-  ומדובר  רק ב"דבר שגידולו מן הארץ", לדוגמא: כרם, קמה ,דיש.

ממשיך  רש"ר ואומר:

"והיא מתחילה "במחובר" רק כאשר הטבע כבר סיים את עבודתו "בשעת גמר מלאכה"- האדם עומד מוכן בכליו ובחרמשו לקחת לעצמו את מה שהטבע השלים, הזכות לאכול בתלוש נמשכת רק כל עוד הפירות דומים ל"דיש" וטרם הגיעו לשלב שהם מוכנים  לשימוש האדם ,ומשנגמרה מלאכת הפירות ובכך התחייבו במעשר או בחלה, תמה זכות הפועל: "בתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו"

למעשה הפועל רשאי לאכול מהיבול-  הן בתלוש והן במחובר רק כאשר הפירות הגיעו באופן טבעי להבשלתם ורק במשך אותו זמן שהפועל עוסק בהבאתם לגמר מלאכתם והכנתם לשימושו של האדם. לא לפני זה ולא אחרי זה. אלא רק  כאשר האדם [בעל הכרם, או השדה]נמצא במצב שהוא עלול לחשוב:  שהכול שלו ושייך לו בלבד. התורה  מלמדת את  בעל הקרקע מה הם זכויותיו ומה זכויותיהם של פועליו.

בנוגע לאופן האכילה: יש לאכול את הענבים ולא למצוץ אותם ,לא יאכל אכילה גסה. גם אסור לו לסחוט את הענבים ולזרוק את השאר, אסור לו לאכול את הפירות מתובלים במטרה לאכול יתר על המידה, אלא  מותר לו לאכול רק עד שישבע ולא יותר מזה.

בנוגע למילה: "מְלִילֹת"- לפי מה שנאמר במסכת ביצה [י"ב] "מוללין מלילות ומפרכין קטניות" הכוונה: "מלל"-  פירושו- הוצאת הגרעינים מתוך השיבולים ולכן,  "המְלִילֹת"- הם הגרעינים ללא קליפה.

ספר החינוך אומר  הסבר דומה לדברי רבינו בחיי ושואל מדוע  היה צריך לאסור על הפועל למלא את הסל בגפן?

התשובה: הפועל עשוי לחשוב שלא יחטא –אם ייקח מגידולי  הקרקע בשעת הבציר, או הקציר, לפי שטבעם של בני אדם שאינם  מקפידים על איסור זה, אלא  מתייחסים לכך כמו שיש להם דברים בבית ,לכן הקב"ה מרבה באזהרות , היכן שהכישלון מצוי כמו שאמרו  חכמים ז"ל בגמרא [ סוף מסכת מכות]" רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה  ומצוות"

הקשר לפרשת נדרים.

על פי דעת מקרא: נסמכה פרשת הנדרים לאיסור החל על האדם למלא את  הטנא בגפן - מהטעם: שהרי  כאשר האדם נודר נדר- מחייב לשלם משלו. וכאן באה המצווה להזהיר: שלא ייקח משל אחרים ויש כאן גם קשר ליציאה למלחמה- המתואר בתחילת פרשת כי תצא: לפי שדרך  היוצאים לקרב- להיכנס לכרמים ולשדות ולקחת לתוך סליהם מן היבול ואף נוהגים להשחית את תבואת הארץ, לכן מצווה התורה: שאם האדם מגיע לכרם בין אם הוא פועל, או באופן אקראי - שייתן את דעתו לא לגזול ולא להשחית את תוצרתה של האדמה.

 בנוסף להסבר זה ,דעת מקרא סובר:

רצתה התורה לנטוע מידה טובה בבעל השדה , או  בעל הכרם, שפועל הבא לעבוד בשדהו, בין אם בוצר ענבים, או עוסק בקציר התבואה בקמה ,יתייחס אליו בעל הבית בעין יפה ויאפשר לו לאכול מן הענבים –עד שישבע. לפי שטבעו של נפש  כל חי - כאשר רואה פירות- מבקש לאכול מהם.

לעניות דעתי - ישנו קשר גם לפרשת שופטים ,שם התורה מזהירה לא להשחית את עץ השדה וכאן התורה מזהירה - לא לגזול ולהשחית בכרם, או בקמה..

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי מטרת הכתוב- להציב גדר לבעל הבית שלא יגרע ולפועל שלא יחסר לחמו- וכל אחד  יהיה לו חלק שלם והשלום ישרור ביניהם.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

כֶרֶם רֵעֶךָ/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

כֶרֶם רֵעֶךָ

 שיר מאת: אהובה קליין©

בבואך לכרם רעך

תצא כנגד ייצרך

אל תמלא   הטנא

בראותך  יבול ופלא.



תרחק   מעוון גזל

באיסור אל תזלזל

התאווה יפה לעיניים

כמוקש  לפני יראת שמים.



מעט  אכול בידך

בתום ברכת אלוקיך

מהפרי תאכל לשובע

השלום נוצר ברגע.

 הערה: השיר בהשראת- פרשת כי תצא [חומש דברים]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר