פרשת ואתחנן-האם תחנוני משה הועילו? / מאת: אהובה קליין
הפרשה פותחת בתחנוני משה אל ה' בבקשה להיכנס לארץ הקודש, וכך נאמר בלשון הכתוב:
"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור: ה' אלוקים אתה החילות להראות את- עבדך את – גודלך ואת ידך החזקה, אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך?
אעברה- נא ואראה את – הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון.." [דברים ג,כ"ג-כ"ה]
ותשובת ה' הייתה:"...רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה עלה לראש הפסגה ושא עינך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעינך, כי לא תעבור את הירדן הזה.." [שם,ג,כ"ו-כ"ט]
השאלות הנשאלות כאן הן:
שאלה א: מדוע חפץ משה מאד להיכנס לארץ הקודש?
שאלה ב: באיזה אופן התחנן משה אל ה' על-מנת שימלא לו את בקשתו?
שאלה ג: מדוע משה מדגיש את נושא: הזמן: "בעת ההיא"?
שאלה ד: האם תחנוני משה הועילו?
התשובה לשאלה א: מעניין כי בשאלה זו דנה גם הגמרא:" מפני מה נתאווה משה להיכנס לארץ וכי לאכול מפריה הוא צריך? או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא, כך אמר משה: הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מקיימין, אלא בארץ ישראל- אכנס לארץ ישראל כדי שיתקיימו כולן על ידי" [סוטה י"ד]
כוונת הגמרא: האם משה שהוא ברמה רוחנית כה גבוהה - זקוק לפירות ארץ ישראל כדי להירגע ולרומם את רוחו?
אלא, מטרתו הייתה לקיים מצוות שאין אפשרות לקיימן בחוץ לארץ, אלא רק בארץ ישראל .
התשובה לשאלה ב: לפי מה שמסופר במדרש רבה לפרשת:" וזאת הברכה"- התפלל משה חמש מאות וחמש עשרה תפילות ואם נוסיף למניין אותיות אלה- את מניין אותיות הויה = 26- נגיע לסכום של 541= בגימטרייא-"ישראל"- מכאן לומדים: כי כאשר עם ישראל דבק באלוקים תפילתם- מתקבלת במרומים,
חז"ל מוסיפים כי המילה :"ואתחנן" בגימטרייא- תפלה, שירה,- מכאן מסיקים -כי רצוי מאד שנתפלל מתוך שירה וזימרה , כפי שכתוב בתהילים:"כל עצמותי תאמרנה" [תהילים ל"ה,י]
ויש אומרים כי הדבר מרמז על: יד וראש- כלומר תפילין.
ויש דעה שאומרת: משה התפלל תפילה שהיה משוכנע שהיא לא תשוב ריקם,
הכוונה- לתפילת י"ג מידות של רחמים,
בתפילתו תחילה משבח את הקב"ה ורק אחר כך שוטח את תחנוניו, כפי שכתוב:"אתה החילות להראות את עבדך את גודלך" משה טוען כי הוא אמר תפילת י"ג מידות- שהרי הובטח לו שאינן שבות ריקם, כעת משה מבקש שאכן בקשות אלה תתממשנה .
אך מנגד, אלוקים נשבע למשה שלא יכניסו לארץ-
כפי שכתוב: " ויאמר ה' אל- משה ואל אהרון: יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם"
[במדבר כ, י"ב]
מסיבה זו ה' ביקש את משה להפסיק להוסיף עוד תפילות.
ומכאן ניתן ללמוד יסוד חשוב, כי יש ערך למילה ולשבועה וכאשר מבטיחים יש גם לקיים.
התשובה לשאלה ג: משה אומר:" בעת ההיא" - והוא מתכוון לתקופה בה התנהלו מלחמות ישראל נגד מלכי עבר הירדן המזרחי ולכן מאחר שמשה נלחם בסיחון – מלך האמורי ובעוג מלך הבשן- חשב שאולי-
" הותר הנדר" והוא יוכל להשתתף בכיבוש ארצות שבעה גויים - ממערב לירדן וזאת על פי הפתגם:
"המתחיל במצווה אומרים לו גמור"[ירושלמי פסחים: ה]
לכן משה כיוון תפילתו דווקא לזמן ההוא.
התשובה לשאלה ד: האם תחנוני משה הועילו:
על כך עונה:הצדיק רבי שמואל מסוכאצ'וב, בעל "שם משמואל": משה ביקש שתי בקשות:
א]לעבור את הירדן.
ב] לראות את ארץ ישראל ממערב לירדן,
על כך אמרו חז"ל: ש"תפילה עשתה מחצה" [ויקרא רבה י,ה] גם במקרה זה תפילתו הועילה רק לקבל מחצית הבקשה- לראות את הארץ הקדושה זכה, אבל לא זכה להיכנס אליה.
ומדוע ה' ביקש ממשה לא להוסיף להתפלל? התשובה לכך היא: כי מעתה המנהיגות הוטלה על יהושע ותפקידו של משה תם ולא היה ערך שמשה יכנס לארץ ויראה איך יהושע תלמידו ינהיג את העם.
לסכום: ניתן להסיק "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם – אל ימנע עצמו מן הרחמים".[דברי הגמרא]
גם במצב של משה: אומנם ה' נשבע שלא יכנס לארץ וכבר נתמנה יהושע למנהיג, אך בזכות תחנוני משה- לפחות זכה במחצית המשאלה: לראות את ארץ ישראל!
