הגולים ושוביהם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
הגולים יושבים בצל הערבות
כגשמי זעף הדמעות זולגות
מתמזגות בשקשוק המים
פותחות שערי שמים.
שוביהם מתגרים בכאבם
כלהב חודרים לליבם
לשירי ציון מתחננים
למען ישפילו הנשבים.
המה מאנשי הלווים
מועקה זורמת בעורקים
לייאוש אינם נופלים
בכיליון עיניים לגאולה מצפים.
הערה: השיר בהשראת: תהלים מזמור קל"ז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה