ציורי תנ"ך/ אליעזר נשבע לאברהם שלא ייקח ליצחק אישה מבנות הכנעני/
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אליעזר הולך לחרן לחפש אישה ליצחק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אליעזר- עבד אברהם מתפלל להצלחת שליחותו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אליעזר צופה בנערות השואבות מים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ רבקה מגישה לאליעזר מים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ לבן מזמין את אליעזר להתארח בביתו/ ציירה: אהובה קליין (c}
ציורי תנ"ך/ תשובת רבקה לאליעזר- עבד אברהם: "אלך" /ציירה אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/רבקה מגיעה אל בית יצחק/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יצחק יוצא לשוח בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יצחק מביא את רבקה אל אוהלו/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשה זו פותחת בתיאור
מותה של שרה אימנו:
"ויִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים
שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים--שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת
אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד
לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ וַיָּקָם, אַבְרָהָם, מֵעַל, פְּנֵי מֵתוֹ;
וַיְדַבֵּר אֶל-בְּנֵי-חֵת, לֵאמֹר. גֵּר-וְתוֹשָׁב
אָנֹכִי, עִמָּכֶם; תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם, וְאֶקְבְּרָה מֵתִי
מִלְּפָנָי. וַיַּעֲנוּ
בְנֵי-חֵת אֶת-אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי, נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה
בְּתוֹכֵנוּ--בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ, קְבֹר אֶת-מֵתֶךָ; אִישׁ מִמֶּנּוּ,
אֶת-קִבְרוֹ לֹא-יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ" [פרק כ"ג, א- י"ב]
בהמשך אברהם רוכש את מערת המכפלה - לקבורת שרה:
"וַיְדַבֵּר
אֶל-עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם-הָאָרֶץ, לֵאמֹר, אַךְ אִם-אַתָּה לוּ,
שְׁמָעֵנִי: נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה,
קַח מִמֶּנִּי, וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי, שָׁמָּה.
וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת-אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ. אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי, אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת
שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא; וְאֶת-מֵתְךָ, קְבֹר. וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם, אֶל-עֶפְרוֹן,
וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי
בְנֵי-חֵת--אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עֹבֵר לַסֹּחֵר. וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן, אֲשֶׁר
בַּמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר, לִפְנֵי מַמְרֵא:
הַשָּׂדֶה, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה,
אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב.
לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה, לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת, בְּכֹל, בָּאֵי
שַׁעַר-עִירוֹ. וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר
אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי
מַמְרֵא--הִוא חֶבְרוֹן: בְּאֶרֶץ,
כְּנָעַן. וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, לְאַבְרָהָם—לַאֲחֻזַּת -קָבֶר: מֵאֵת, בְּנֵי-חֵת". [להלן: כ"ג, י"ג- כ']
השאלות
הן:
א] במה ייחודה של
שרה?
ב] מה תכנן אברהם
כשרכש – בכסף מלא את מערת המכפלה?
תשובות.
ייחודה של
שרה.
רש"י טוען: שכל חיי שרה היו שווים לטובה, אך הדבר מעלה תימהון, הרי שרה עברה גם
תקופות קשות בחייה? במהלך חייה ירדה למצרים עם אברהם -בתקופת הרעב בארץ ישראל ושם
נלקחה לבית פרעה, הייתה תקופה שהיא נלקחה לבית אבימלך בגרר , בנוסף הייתה גם עקרה עד
היותה בגיל תשעים.
ההסבר לכך הוא על פי
דברי חז"ל [מסכת ברכות ס']:
רבי עקיבא אומר:' לעולם יהא אדם רגיל
לומר: כל דעביד רחמנא לטב עביד' [כל מה שעושה הקב"ה - לטובה הוא עושה זאת]
מנגד, מובא בחז"ל
[מסכת תענית כ"א] ' נחום איש גמזו היה אומר: על כל מה שעובר עליו,' גם זו
לטובה'
נשאלת השאלה, מה
ההבדל בין שתי דעות אלה?
הרב מפולנאה בספרו "תולדות יעקב יוסף", [פרשת ויחי]עונה לשאלה זו: ההבדל
בין דעת ר' עקיבא לבין רבי נחום איש גמזו
הוא: ש'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' הכוונה: שאם נראה לאדם במבט ראשון שקרה לו
משהו רע, הוא צריך להאמין שהתוצאה הסופית
תהיה טובה.
מנגד , דעתו של רבי נחום איש גמזו הייתה: במילותיו:
"גם זו לטובה" כל מה שקורה לאדם בחייו – זה כבר טוב! ולא רק להאמין
שהתוצאה לעתיד תהיה טובה.
מתוך דברים אלה, ניתן
להסיק: כי שרה הייתה בדרגה מרוממת של אמונה בה' בבחינת: "גם זו לטובה" ,למרות
כל המורדות שעברה בחייה אמרה - שהכול לטובה לכך התכוון רש"י : שכל שנותיה היו שווים לטובה. [על פי הספר :"אור שלום" של
הרב שלום ברגר].
האגדה מספרת:
"וַיְהִי
כַּאֲשֶׁר הִרְחִיק אַבְרָהָם לָלֶכֶת וְתִיקַץ שָׂרָה, וְיָבוֹא הַשָּׂטָן
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: הַגִּידִי נָא לִי אַיֵּה אִישֵׁךְ? וַתַּעַן שָׂרָה וְתֹאמַר:
אִישִׁי הָלַךְ לְדַרְכּוֹ ,וְיוֹסֵף הַשָּׂטָן לְדַבֵּר וְאָמַר: וְיִצְחָק
בְּנֵךְ הַנֶּחְמָד אַיֵּהוּ? וְתֹאמַר שָׁרָה: יִצְחָק בְּנִי הָלַךְ עִם
אַבְרָהָם אִישִׁי אֶל אַחַד הַמְּקוֹמוֹת לִלְמֹד שָׁם מוּסָר וּבִינָה!
וַיֹּאמֶר הַשָּׂטָן: מַדּוּעַ נְתַתִּיהוּ לָלֶכֶת עִם אַבְרָהָם אִישֵׁךְ? הֵן
לֹא תִּרְאִי עוֹד אֶת בְּנֵךְ לְעוֹלָם!
וִימָרְרוּ דִּבְרֵי הַשָּׂטָן הָאֵלֶּה אֶת שָׁרָה מְאֹד וְתֹאמַר: הַתְאֻנֶּה
לְאָדָם רָעָה בִּלְתִּי אִם חָפֵץ ה' ? יֵלֵךְ נָא בְּנִי אֶל דַּרְכּוֹ וַה'
יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו וְיֵמַר הַמַּעֲנֶה הַזֶּה לַשָּׂטָן מְאֹד וַיֵּצֵא
מֵאֵת פְּנֵי שָׁרָה וְיָבוֹא אֶל אַבְרָהָם....."
על פי תגובתה של שרה -
אל השטן - נראה, כי שרה הייתה חזקה באמונתה בה' ועל כן היא גברה על השטן - באמצעות כוחה הרוחני והעוצמתי.
רש"ר [ הרב
שמשון רפאל הירש] מסביר: על פי דברי
חז"ל: שחיי שרה נחלקים לשלוש קבוצות
גיל נפרדות ואין הכוונה שרה חיה מאה ועשרים
ושבע שנים, אלא מאה שנה, עשרים שנה ושבע שנים - שלושה מספרים אלה מייצגים – את המהלך השלם של החיים האנושיים: הילדות, תחילת שנות
הבגרות, הזקנה המלאה, יש כאן סיכום של שלמות
מוסרית עוצמתית - ומי שחי את חייו כשממלא אותם באופן מקסימלי - לוקח מכל תקופת גיל
של חייו את התכונה המפארת אותה - המשך
לתקופה הבאה , זוהי הכוונה למילים: "בא בימים"
האדם שומר בכל תקופה
ותקופה את הישגיו הרוחניים והמוסריים ונוטל אותם עמו הלאה בהמשך חייו. כך שרה לקחה את יופי ילדותה לתחילת
שנות הבגרות ושמרה על תמימות של אישה בת עשרים לכל תקופת חייה.
כל חיי שרה היו
שנים מלאות בחיוניות ושמחה - חיים טובים
מלאי משמעות לא היה בו רגע מבוזבז.
לא היה יום בחייה
שהיה חסר חשיבות ,על כך אומרים חז"ל: ,יודע ה' חיי תמימים" כלומר אנשים
החיים עם ה' בשלמות - ו"כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים" , אין יום
מחייהם שאינו נרשם בספר הזיכרונות לפני ה'!
רבינו בחיי מבאר: בכך שאברהם קבר את שרה:
"בְּקִרְיַת
אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" בא הכתוב להודיע: כי שרה הצדיקה נפטרה בארץ ישראל ונקברה בארץ
ישראל - מיתתה וקבורתה הייתה במקום אשר שם עתיד להיות בית אלוקים - ושם שער השמים,
והמקום נקרא: קריית ארבע - על שם ארבעת הזוגות שנקברו שם : אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק
ורבקה, יעקב ולאה.
עוד יתכן שקריית ארבע
הנקראת חברון - על שם שכל מי שקבור שם - נפשו מתחברת
למעלה בעיר אלוקים עם ארבעה מחנות שכינה ומשם זוכות הנשמות להתחבר לשורשיהן- שהוא כיסא הכבוד.
אברהם רוכש
את מערת המכפלה.
על פי הכתוב: מתברר
שאנשי חת הציעו - לאברהם את מקום הקבורה
של שרה בחברון חינם.
כדברי הכתוב:
"שְׁמָעֵנוּ
אֲדֹנִי, נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ--בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ, קְבֹר
אֶת-מֵתֶךָ; אִישׁ מִמֶּנּוּ, אֶת-קִבְרוֹ לֹא-יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר
מֵתֶךָ".
רש"ר מסביר: למרות שאברהם היה במעמד של זר ביניהם , הם היו מכבדים אותו ופונים אליו בשם: "נְשִׂיא אֱלוקים" מהטעם: שהיה גר שנים רבות ביניהם ובתקופה זו עשה פעולות רבות
על פי ציווי ה' ולכן לא דרשו ממנו תשלום- עבור קבורת שרה במקום מנוחתה הקבועה. אלא הוא רק הוצרך לבחור את מקום הקבורה הטוב ביותר בעצמו.
הם נתנו לו להבין
שאיש מתוכם לא ימנע מהענקת הקבר עבור שרה.
למרות הצעתם הנדיבה
של בני חת להצעת קבורה לשרה ללא כסף, אברהם הציע לרכוש את הקבר בכסף מלא.
לכן ביקש לפגוש את
עפרון ולרכוש את חלקת הקבר בכסף מלא כפי שהכתוב מציין:
"וַיְדַבֵּר
אִתָּם, לֵאמֹר: אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם,
לִקְבֹּר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי--שְׁמָעוּנִי, וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן
בֶּן-צֹחַר. וְיִתֶּן-לִי, אֶת-מְעָרַת
הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ, אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ: בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי,
בְּתוֹכְכֶם--לַאֲחֻזַּת- קָבֶר.
אברהם הציע לשלם את
מלוא ערכה של השדה "בכסף מלא" מהסיבה שהפיכת המערה למקום קבורה עשויה
להפחית את ערך השדה. כזר, לא העז אברהם
לבקש רשות לקנות את השדה עצמו.
בסופו של דבר הציע עפרון לאברהם לרכוש באַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף.
המשמעות הייתה - בעבור
סכום זה - אברהם רכש לא רק את מערת המכפלה, אלא גם את כל השדה ,כפי שהכתוב
מתאר:
"וַיָּקָם
שְׂדֵה עֶפְרוֹן, אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר, לִפְנֵי מַמְרֵא: הַשָּׂדֶה, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ,
וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב. לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה, לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת,
בְּכֹל, בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ".
רשי"
מסביר באמצעות
שני פירושים את משמעות הרכישה:
א]
כתוצאה מהקנייה הייתה תקומה - מעלה וחשיבות לשדה עצמו שהשדה יצא מיד הדיוט - שהוא
עפרון ועבר לידי אברהם - שהוא מרומם וחשוב כמלך.
ב] "ויקם"-
הוא לשון קניין השדה וכל אשר היה בו קם
והיה לקניינו של אברהם אבינו.
חז"ל שואלים, כיצד הסיק אברהם אבינו כי עליו לשלם
ארבע מאות שקל בזמן שעפרון טען כי הוא מוכן להעביר את מערת המכפלה בחינם?
החכמים אומרים:
שאומנם רמז עפרון על המחיר בפני אברהם באומרו:
"אֶרֶץ
אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא" צא וראה מה האות האמצעית
של אברהם וגם של עפרון היא: רי"ש שערכה המספרי: מאתיים והאות האמצעית של אברהם גם רי"ש-
שערכה : מאתיים - לכן אברהם שהיה חכם הבין את הרמז במילים: "בֵּינִי וּבֵינְךָ" לכן שקל לו ארבע מאות שקלים.
בספר הישר נאמר: "וְיִשְׁקֹל
אַבְרָהָם לְעֶפְרוֹן אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּיַד עֶפְרוֹן וּבְיָד כָּל
אֶחָיו. וְיִכְתֹּב אַבְרָהָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּסֵפֶר וְיַחְתֹּם. וְיַעַד
אַרְבָּעָה עֵדִים .
וְאֵלֶּה
שְׁמוֹת הָעֵדִים: אָמִיגָל בֶּן אֲבִישׁוּעַ הַחִתִּי, אֱלִיחֹרֶף בֶּן אֲשׁוּנָה
הֶחֱיוּ,
[עָדוּן
[עַבְדּוֹן] בֶּן אָחִירִי הַגַּרְדִּי.עַקְדִּיל
בֶּן אָבִידִישׁ הַצִּידֹנִי . וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת סֵפֶר הַמִּקְנֶה
וְיִשְׁמְרֵהוּ בְּאוֹצְרוֹתָיו
וְאֵלֶּה
הַדְּבָרִים אֲשֶׁר כָּתַב אַבְרָהָם בְּסֵפֶר לֵאמֹר: כִּי הַמְּעָרָה
וְהַשָּׂדֶה קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת עֶפְרוֹן הַחִתִּי וּזְרָעוֹ וְיוֹצְאֵי עִירוֹ
וְזַרְעָם עַד עוֹלָם. לְאַבְרָהָם לְמִקְנֶה וּלְזַרְעוֹ וּלְיוֹצְאֵי יְרֵכוֹ
לַאֲחֻזַּת קֶבֶר עַד עוֹלָם, וְיַחְתֹּם וְיַעַד עֵדִים וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה
אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הַמָּקוֹם הַהוּא לְאַבְרָהָם וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו מֵאֵת:
בְּנֵי חַת, הִנֵּה לִפְנֵי מַמְרֵא בְּחֶבְרוֹן אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ
כְּנַעַן....."
לסיכום: לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי אברהם אבינו רכש את מערת המכפלה
והשדה כולו: בארבע מאות שקל - במטרה לרכוש קניין נצחי לעם ישראל בארץ ישראל -
למרות שהמקום הוצע לו על ידי עפרון בחינם.
לעניות דעתי, יתכן וראה ברוח הקודש כי לעתיד לבוא יבואו הישמעאלים וידרשו את המערה והשדה לעצמם - מתוקף היותם בני אברהם , לכן רכש בכסף מלא את המקום.
שרה אימנו הייתה אישה
חכמה וצדיקה שחייה היו חיים טובים וגדושים במצוות ובמעשים טובים - לכן גם הפרשה
נקראת על שמה : "חיי שרה" ,על כך אומרים חז"ל:
"צדיקים במיתתם קרויים חיים"
