פרשת לך- לך- בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו/ מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת לך - לך  בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו.

מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו עולים לכנען/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ "לך-לך" ציווי ה'  לאברהם/ ציירה: אהובה  קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פרעה משיב את שרה לאברהם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו  שבים ממצרים  לארץ /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/מלכי-צדק מוציא לחם ויין לאברהם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הבטחת הבנים  לאברהם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הגר וישמעאל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הגר מתפללת במדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "אב המון גויים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד

ציורי תנ"ך/ אברהם מיישב את הסכסוך בין רועי אברהם לרועי לוט/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)



ציורי תנ"ך/ לוט משקיף על  סדום/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

\

 ציורי תנ"ך/ אברהם ושרה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו פותחת במילים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.  וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.  וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.  וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן.  וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן". 

 השאלות הן:

א] מדוע אין הכתוב מתאר  את עברו של אברהם?

ב] מה הכוונה: "וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן" ?

 תשובות

עברו של אברהם

הדרך בה הגיע אברהם לגלות את אלוקים אינה מתוארת במקרא, אלא רק במדרשים-אשר מתארים: כיצד התווכח אברהם עם בני דורו וכיצד הושלך לכבשן האש למען קדושת האמונה בקב"ה. למרות זאת הוא עמד בניסיון והיה  נוהג לפרסם את המציאות האלוקית במסירות נפש.

מדרכו זו התפעלו אומות העולם ופרסמו זאת בספרים.

ספר המורה חלק ג, פרק כ"ט, מצטט את ויכוחיו של אברהם עם  בעלי אמונה אחרים ואת הסבל  שעבר בשל מאבקו למען הפצת האמונה באל אחד - עוד לפני שאלוקים התגלה אליו.

הרמב"ם  בספר ה"יד החזקה" הלכות עבודה זרה - מתאר את התפתחות הרוחניות עד שמגיע אברהם אבינו : ש"השיג דרך האמת והבין קו הצדק מתכונתו הנכונה, וידע שיש אלוקים אחד והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכול, ואין בכל הנמצא אלוקים חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועה ודבר שגרם להם לטעות, זה שעובדים את הכוכבים והצורות עד שאבדה האמת מדעתם"

מוזכר רק ברמז בספר ישעיהו [כ"ט]:"אשר פדה את אברהם" דבר המוכיח כי אברהם אכן היה בסכנה גדולה לחייו מצד מתנגדיו  באור כשדים בשל השקפתו האמונית , אך בסייעתא דשמיא- ניצול מידם.

אין התורה מזכירה  מעשה מיוחד שעשה אברהם ,טרם אמר לו ה' לצאת מבית אביו וללכת אל הארץ אשר ה' יראה לו.

הרמב"ן שואל: מה הסיבה שאלוקים פונה אל אברהם ומבקש  ממנו  לעזוב את  ארצו ומולדתו ולהיות נבחר אלוקים ואוהבו? וזאת ללא  ניתנת טעם להיבחרו כאיש צדיק תמים, או עובד ה', זהו מצב יוצא דופן,  שהרי  תמיד התורה מקדימה את תולדותיו ומעשיו של הצדיק.

אלא, התורה  סמכה על דברים שהתפרסמו ,ידוע שאנשי אור כשדים הציקו לו רבות בשל אמונתו באלוקים, לכן ברח מפניהם במטרה להגיע אל ארץ כנען, אך התעכב בחרן, לכן ה' ציווה עליו ללכת לכנען, דבר שהיה בכוונתו של אברהם לעשות.

ובכנען אברהם אמור לקרב את הרחוקים באמונה באל אחד. מטעם זה נועדה הברכה שה' בירך את אברהם ששם יגדל שמו ויתברכו בו הגויים. דבר הפוך למה שעוללו לו אנשי אור כשדים שהשליכוהו לכבשן האש בשל אמונתו בה'.

ממשיך ואומר הרמב"ן: "אבל התורה לא רצתה להאריך  בדעות עובדי עבודה זרה ולפרש העניין, שהיה בינו ובין  הכשדים באמונה, כאשר קצרה בעניין אנוש וסברתם, בעבודה זרה שחידשו"

גם בספר המורה חלק ג' פרק כ"ט אומר רעיון דומה על ההתרחשות באור כשדים: "כאשר חלק על דעת בני אדם כולם, שהיו מקללים ומבזים אותו התועים ההם, וכאשר סבל הכל בעבור ה', וכן הדין לעשות לכבודו, נאמר לו: "ואברכה מברכיך ומקללך אאור"- כלומר בעקבות מה שקרה לאברהם בעברו בעתיד, רוב העולם יסכימו להגדילו ולהתברך בו ולא יסכלו את דרכו.

על פי המדרש מסופר: "אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר תאמר שהבירה הזו בלי מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני בעל העולם"

הנמשל: על פי מדרש זה, אותו אדם שראה שהעיר  נשרפת באש חשב שאין מנהיג באותו מקום, פתאום הופיע המנהיג ואמר שהוא בעל המקום  וכוונתו הייתה שהוא יודע שהעיר עולה באש  כי זה באחריותו, אברהם אבינו היה עובר ממקום למקום לשמוע כל מיני דעות ומתוך חקירה זו  גילה מיהו בעל הבירה אשר האיר לו את הדרך דרכה הגיע בכוחות עצמו.

במילים אחרות, הוא גילה את אלוקים השולט על העולם.

אור החיים, שואל: מדוע ה' מדבר עם אברהם לפני שהתגלה אליו במראה הנבואה?

ותשובתו:

א] לא היה צורך שה'  יתגלה אליו קודם הציווי שילך לכנען, לפי שאברהם כבר גילה את הקב"ה בכוחות עצמו.

ב] הקב"ה לא רצה להתגלות אליו קודם שיעמיד אותו בניסיונות ויראה אם הוא אכן מקיים את הציוויים.

היות ואברהם הופיע אחרי עשרה דורות שקלקלו, לכן ה' רצה לבחון אם אכן אברהם ראוי להתגלות אלוקית יותר מהדורות הקודמים.

בעל הטורים  מביא רעיון יפה: עשרה  ניסיונות שהתנסה בהם אברהם- הם כנגד עשרה מאמרות – בהם נברא העולם, כדי לתת שכר טוב לצדיקים. [מסכת אבות משנה ג הסמוך ל"ה]

" וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן"

רש"י מפרש בשתי דרכים:

א] אברהם ושרה לוקחים איתם לכנען את כל האנשים והנשים שהם גיירו אותם תחת כנפי השכינה, לפי ששרה הייתה מגיירת את הנשים ואברהם מגייר את האנשים. לכן מעלה עליהם הכתוב:" אֲשֶׁר-עָשׂוּ בחרן".

ב] על פי  הפשט: אלו היו עבדים ושפחות שהם קנו - מלשון קניין.

רש"ר הירש מסביר: רעיון דומה, אלה היו בני ביתו שקישרו עצמם אל אברהם גם מבחינה רוחנית, כדוגמא לכך משמש: אליעזר- עבד אברהם שהיה גר צדק אמיתי. לאברהם היה כוח השפעה חזק מאד ואלה שנלוו אליו ספגו השפעה זו והתחברו אליו.

גם לוט הושפע מאברהם, אלא שקשר זה לא היה רצוף,

רבינו בחיי מוסיף ואומר: שגם יצחק היה הולך בדרכו של אברהם אביו ומגייר אנשים כפי שכתוב: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן".

והכוונה "מְגוּיירֵי אָבִיו —" הדבר בא ללמדנו: שיצחק היה מגייר את האומות.

יעקב גם הלך בדרך אבותיו  כפי שהכתוב מציין  זאת:   "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-בֵּיתוֹ, וְאֶל כָּל-אֲשֶׁר עִמּוֹ:  הָסִירוּ אֶת- אֱלֹהֵי הַנֵּכָר, אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם"[בראשית ל"ה ,ב']

מכאן המסקנה שכל האבות- הלכו לבטל את העבודה הזרה ומנגד עסקו בפרסום האמונה  באל יחיד- הקב"ה .

על פי מדרש חז"ל:

"אם מתכנסים הם כל האומות לברוא יתוש אחד, אין יכולים לזרוק בו נשמה- ואתה אומר: "וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ..", אלא אלו הגרים שגיירו, ללמדך שכל מי שמקרב את הגוי- כאילו בראו".

אמר רבי חוניא: אברהם היה מגייר את האנשים ושרה- את הנשים"

 לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד על חכמתו  ופעולותיו של אברהם- למען  פרסום  האמונה בקב"ה שהוא השולט היחידי על כל העולם!

ואין התורה מתארת את עברו של אברהם, אך  אלוקים הבוחן כליות ולב- יודע היטב את מאבקו של אברהם למען הפצת ההכרה -באל אחד ורצונו לעלות לכנען-  ולא היה מן הכבוד  לתאר את עניין המלחמה בעבודה זרה כדברי הרמב"ן.

לכן יפים דברי חז"ל:

אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב הונא ארבי אליעזר: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. מן התורה, דכתיב (במדבר כ"ב, י"ב): "לא תלך עמהם", וכתיב (במדבר כב, כ): "קום לך אתם". מן הנביאים דכתיב (ישעיהו מח, יז): "אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך (זו) תלך". מן הכתובים דכתיב (משלי ג, לד): "אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן".

מכאן שאלוקים סייע לאברהם ללכת בדרך בה חפץ מאד להגיע..

יהי רצון שנזכה ללכת בדרכי אבותינו אברהם יצחק ויעקב.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אברהם והליכתו לכנען/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אברהם והליכתו.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

ויהי אברהם מואס באלילים

בחכמה ותבונה מגלה אלוקים

אור כשדים כבשן האש

אותו לא ירתיע לא ייאש.

לציוויי עליון מציית באהבה

בזה הרגע ללא השהיה

בחדרי ליבו ניצתת להבה

משנס מותניו רגליו כאילה.

אל ארץ כנען נושא רגליים

שרעפים  עליו  יביטו משמים

שרה, לוט, עבדים ושפחות

יצטרפו ללוותו בהרים וגבעות.

בדרך שאדם חפץ להגיע

לשם יוליכהו גם במפתיע

 רצון האדם כבודו תמיד

אם רק יחפוץ ובדרכו יתמיד.

 הערה: השיר בהשראת פרשת לך-לך [חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עונשם של דור הפלגה/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/עונשם של דור הפלגה/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings

 The punishment of the generation of sinners-

who built the Tower of Babel

"וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹות אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.   וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻולָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.  הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.   וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.   עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ"

[בראשית י"א, ה'- י]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נח- במה חטאו ונענשו דור הפלגה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נח -  במה  חטאו  ונענשו דור הפלגה?

מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי על הפרשה:

ציורי תנ"ך/עונשם של דור הפלגה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אנשי דור הפלגה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ נח בונה  תיבה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

ציורי תנ"ך/ המבול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ נח והיונה עם  עלה הזית/ ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין  על היצירה(c)

ציורי תנ"ך/ נח ושלושת בניו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד

ציורי תנ"ך/ נח נוטע כרם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

ציורי תנ"ך/ נח משתכר/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

ציורי תנ"ך/קשת בענן/ ציירה:אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בפרשת נח  אנו קוראים  על חטאם ועונשם של דור הפלגה, וכך התורה מתארת את האירוע: "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.  וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.  וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.  וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם:  פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.  וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.  הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.  וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.  עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ".

השאלות הן:

א] במה חטאו דור הפלגה? 

ב] מה היה עונשם?

 תשובות.

 חטאם של דור הפלגה.

על פי רש"י כמה הסברים:

א] עיקר  חטאם של דור הפלגה היה: בסברה שהייתה מקובלת על כל הקבוצה: כי אלוקים אינו נוהג בצדק בכך שבחר לעצמו את העליונים ולהם נתן את התחתונים ולכן  הם תכננו לעלות לרקיע ולהילחם בו כדי להשיג  לעצמם את השליטה בעליונים.

ב] רצו למרוד באלוקים היחיד בעולם.

על פי דברי חז"ל: "כולם לשם עבודה זרה התכוונו: [סנהדרין ק"ט,]

 נחלקו החכמים בעניין המטרה.  יש הסוברים: שזו הייתה כפירה גסה בבורא עולם, כמו: "נכה אותו בקרדומים".

"נעלה ונשב שם, נעלה ונלחם בו, נעלה ונעבוד שם עבודה זרה" [סנהדרין, שם]

על פי  תנחומא: המגמה של  החוטאים הייתה: "אנו, או הוא"  [תנחומא נ"ח] בראשית רבה ל"ח: המטרה הייתה:" נעשה עבודה זרה וניתן חרב  חדה בראשה"  ועוד הסבר על פי בראשית רבה: יש הסוברים:  כי חוטאים אלה היו בעלי מזימות ושאפו להתגונן מפני אלוקים המעניש בעקבות הפחד מהמבול. ולכן חשבו: "בואו ונעשה סמוכות לרקיע "שאמרו". אחת לאלף ותרנ"ו שנים הרקיע מתמוטט- כשם שעשה בימי המבול, על כן נעשה לרקיע עמודים שיתמכו בו לבל יתמוטט שוב. [בראשית רבה שם]

רבות הדעות על חטא זה, יש הסוברים: כי במעשה זה רואים את תחילת האנטישמיות, לפי שדור הפלגה התמרדו נגד אלוקי אברהם- היות ובחר בו ,הם טענו וראו בזה חוסר צדק, הם שאפו להעביר בחירה זו לעצמם.

הרמב"ן הולך בעקבות הזוהר ובעלי הקבלה, כוונתם בדבריהם הייתה: וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ, שֵׁם"- לקחת את תפקיד האלוקות על עצמם.

ספורנו סבור: שהם רצו לעשות את נמרוד –אלוקים, להושיבו בעליונים כדי שישגיח משם על כל העולם.

בעל הכתב והקבלה מסביר את דבריהם: "הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר"- בואו נעמיד לנו שומר, שישמור עלינו ויגן עלינו., בעצם כוונתם הייתה להעמיד אליל על מנת שיגן עליהם מפני כל מיני פגעי טבע.

יש דעה: שלפיה- הם ראו את עצמם כמתחילים את הבריאה ולא  רצו להסכים שהם רק ממשיכי הבריאה של אלוקים.

 הרב דושינסקי זצ"ל  סבור: שהם רצו לרכז את הבריאה כולה במקום אחד כדי  להחניק את אברהם ודעותיו שכן "צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרם לבין האומות" היות ועל ידי שה'  פיזר את האומות, עלה בידם של ישראל להפיץ תורה ודעת בכל  מקום.

אבל דור הפלגה שאף לסגור על אברהם מכל הכיוונים כדי למנוע ממנו להפיץ את האלוקות], תוך כדי  הליכתו מעם לעם.

הכוזרי [מאמר שני ס"ח] מבהיר: לשון הקודש נקראת בשם: "עברית"- היות ואברהם  נשאר עם לשון עבר, לפי שהיה: "אבי פלג" בימיו הפילוג גרם למצב שאברהם נשאר במקוריותו ולא  הושפע ולא נסחף בזרמם של אחרים.

ה"כלי יקר" טוען: כי באומרם: ו"ְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם" –גילו את כל המזימות שלהם, מטרתם הייתה שיצא שמם בעולם וכולם יקראו בשמותם ויחשבו כאנשי מעלה.

עונשם של דור הפלגה.

חז"ל [סנהדרין הנ"ל ומדרש רבה]עונים על השאלה: מדוע אנשי דור המבול שחטאו בגזל- נמחקו מן העולם ,ואילו אנשי דור הפלגה שעיקר  חטאם היה כפירה נשארו בחיים?

תשובתם: דור הפלגה ניצלו בזכות שהיו מאוחדים וחיו בשלום איש עם רעהו. גדול השלום שאפילו עובדים עבודה זרה, כביכול, אינו יכול לשלוט בהם, שנאמר: "חבור עצבים אפרים הנח לו"[הושע ד']

רש"י מסביר: בכך שה' ראה שהם מאוחדים בדעותיהם- הדבר סייע להם למרוד בה' ולכן החליט לעצור אחדות זאת לבל ימשיכו במזימותיהם: ואמר: "הָבָה, נֵרְדָה"- בלשון רבים, מלמד שהתייעץ כביכול עם בית דין של מעלה, בטרם ירד שהרי אינו זקוק להסכמתם ,אלא עשה זאת מתוך ענוותנותו היתירה. ויש במילה: "הָבָה" התבוננות וזריזות לעשות מידה כנגד מידה, לפי שהם הזדרזו בחטאם ואמרו:" הָבָה נִבְנֶה.." וכנגד דבריהם אמר ה': "הָבָה, נֵרְדָה" כדי להיפרע מהם מיד.

בלבל את שפתם כדי שלא יבינו איש את רעהו. זה מבקש מחברו לבנה וחברו  מביא לו  טיט וכך הדבר גורם למריבה ומחלוקת .

וממה שחששו תחילה דור הפלגה כשאמרו: "פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ".  בדיוק קרה להם, כדברי שלמה המלך:

" מְגוֹרַת רָשָׁע, הִיא תְבוֹאֶנּוּ;  –אותה רעה שהרשע חושש מפניה- היא תבוא עליו.[משלי י, כ"ד]

רש"י מסביר: פעמיים הכתוב  מתאר: כי ה' הפיץ את דור הפלגה, פעם אחת הכוונה שפיזר אותם בכל העולם ופעם שנייה  הכוונה: שאין להם חלק בעולם הבא.

רד"צ הופמן מסביר את טעם עונשם של החוטאים: "כל עוד האנושות מתרחקת מאלוקים, הרי יש בפירודה לעמים שונים בעלי ארצות שונות, לעמים אויבים ומקנאים זה בזה, משום טובה ואושר לה כולה... רק כאשר יתאחדו כל העמים כולם, להסתפח בנחלת אלוקי אמת לעשות רצונו ולעבוד עבודתו, רק אז תהיה באחדותם משום ברכה להם, ואחדותם תישאר לנצח" [הופמן, בראשית הוצאת "נצח"]

לסיכום לאור הנאמר לעיל, ניתן להסיק: כי עיקר  חטאם של דור הפלגה היה במרד נגד האלוקים , אולם מכיוון שהיו מאוחדים ביניהם באופן של שלום, אלוקים לא השמיד אותם, אלא הפיץ אותם לכל עבר, מכאן שרק אחדות למען אלוקים, היא מחזיקה לעד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אנשי דור הפלגה/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אנשי דור  הפלגה

שיר  מאת: אהובה קליין ©

מעשה בבעלי גאווה

מאוחדים  בשפה אחידה

לדגל כולם נקראו

להילחם  בעליונים זממו.

בקעת שינער חמדו

יחדיו לבנים יצרו

לבניית עיר ומגדל

למען יתנוסס אל על.

ראה זאת בורא עולם

ירד אליהם בסולם

חיש בלבל שפתם

ולכל עבר הפיצם.

לארבעה רוחות שמים

נסו הרימו רגליים

חלומם שקע למעמקים

דור הפלגה נקראים.

הערה: השיר בהשראת פרשת נח [דור הפלגה]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ היום השלישי בבריאה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבריאה ביום השלישי/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

Biblical paintings By Ahuva Klein

The third day of Creation

" וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן.  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.   וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.   וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי". 

\

[בראשית  א,ט- י"ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בראשית-היום השלישי-- מה המיוחד בו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בראשית-היום השלישי - מה המיוחד בו?

מאת: אהובה קליין .

הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ בריאת האור/ ציירה: אהובה קליין  ,שמן על  בד (c).

ציורי תנ"ך// ה' מבדיל בין מים למים- ביום השני/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ ה' מבדיל בין המים העליונים לתחתונים/

ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הבריאה ביום השלישי/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ האדם קורא בשמות לחיות והעופות/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד)

ציורי תנ"ך/ הכרובים בפתח גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ארבעת נהרות גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכרובים והחרב המתהפכת בפתח גן עדן/

 ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עונשו של האדם/"בזיעת אפיך תאכל לחם"/

ציירה: אהובה קליין (c)

היום השלישי בבריאה-הוא יום מיוחד וכך נאמר בכתובים: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן.  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.  וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי". [בראשית א, ט-י"ג]

השאלות הן:

א] "יקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה"- מה הכוונה ?

ב] "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי"- מה המשמעות?

ג] מדוע נאמר:   פעמיים: " כִּי-טוֹב"?

תשובות :

"יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד"

רש"י מסביר: המים היו מפוזרים על כל הארץ- והקב"ה  ריכז את המים למקום אחד – לים הגדול.

על פי:"אמרי שפר": המילים "וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה"-מיותרות בפסוק, אך כאן ישנו רמז לדברי חז"ל: עוד בזמן הבריאה הקב"ה הציב תנאי עם הים שייקרע לפני  בני ישראל: "וישב הים  לאיתנו, לתנאו הראשון" וזו הכוונה למילים: יִקָּווּ הַמַּיִם.." כלומר- בעתיד  בזמן שבני ישראל יצאו ממצרים- למענם תתגלה היבשה אפילו במקום שמראש מיועד למים – לים.

אכן כך התרחשה קריעת ים סוף ובני ישראל הלכו ביבשה והמים היו מימינם ומשמאלם.

רבינו בחיי  מסביר: הוצרך לגרום לכך שהמים ירדו למטה שהם יקוו מתחת  השמים שהם גבוהים -אל מקום נמוך למטה והעפר יעלה למעלה וכך ניתן יהיה  לראות את היבשה ובני אדם יוכלו להקים עליה מקומות ישוב. אך למעשה שני המצבים האלה – הם בניגוד לטבע, הרי  במציאות, טבעם של המים לצוף למעלה ואילו האדמה שהיא כבדה באופן טבעי שוקעת למטה.

ועכשיו בורא עולם גזר  על המים-שהיו ממלאים את כל העולם- שירדו למטה- דבר שהוא דווקא  אופייני לעפר, כמו שכתוב:" כָּאֶבֶן, "מַיִם יִתְחַבָּאוּ"  [איוב  ל"ח, ל] ואילו על העפר ה' גזר שיעלה למעלה - דבר שאופייני למים, כמו שנאמר:"  לְרֹקַע הָאָרֶץ, עַל-הַמָּיִם: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".    [תהלים קל"ו, ו] כי  זה החסד שה' עושה עם הנבראים ומאפשר להם לחיות על היבשה. ועל כך נאמר:" צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהוָה".[תהלים ל"ז, ז]

עצם הנס  הוא: שאלוקים גרם לכך שהמים בניגוד לאופיים ירדו לתהום והעפר  עלה למעלה- כדי לאפשר לנבראים לחיות על גבי היבשה.

ועוד פירוש:  היבשה נקראת בשמה זה על סמך היובש שבה, כי כל זמן שהאדמה  נשארת לחה, אינה יכולה להוציא פירות.

וביום השלישי נגמרה מלאכת המים והיבשה נראתה ,אמר הקב"ה: "כי טוב" ולפי המדרש: עשה מידה למים- ה' נתן חצי מהמים ברקיע וחלק אחר באוקיינוס.

ועוד פירוש: ה' אמר:  יקוו לי המים שאני עתיד באמצעותם להביא מבול ולשטוף את העולם, משל למלך שבנה ארמון והושיב בתוכו, דיירים אילמים, דרשו בשלומו של המלך, אמר המלך לעצמו : אם דיירים אילמים דורשים בשלומי על ידי תנועות ידיים ומתעניינים בשלומי ברמיזה, אילו הושבתי דיירים חכמים שמדברים ,קל וחומר שידרשו בשלומי, וכך עשה, הושיב דיירים חכמים, עמדו בארמון ותפסו שליטה עליו וטענו: הארמון הזה אינו שייך למלך, אלא ,לנו!

מיד החזיר המלך את הארמון למצבו הקודם, כך בתחילתה של הבריאה, היו השבחים של ה' עולים מן המים, כפי שנאמר: "מקולות מים רבים" ,עמד דור אנוש ומרד בו ודור המבול ומרד בו. מיד סילק אותם והעמיד את המים במקומם, היינו, הביא מבול לעולם.

"עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי"

 על פי רש"י: הכתוב כפל במילים: עץ פרי", "עושה פרי" כוונת אלוקים הייתה: שטעם כל העץ יהיה כטעם הפרי עצמו, אך האדמה לא מילאה אחר ציווי זה, אלא הוציאה עצים שאין להם טעם  כמו הפרי, לכן נאמר: "עץ עושה פרי"- לפיכך כאשר האדם הראשון חטא באכילת הפרי ונענש על חטאו - באותו זמן נענשה גם האדמה על עוונה כפי שנאמר: "ארורה האדמה בעבורך"

ה"כלי יקר"  מביא כמה פירושים:

א] הוא שואל: מדוע לא נענשה האדמה מיד על שסירבה לקיים את ציווי ה', היינו שטעם העץ יהיה כטעם הפרי?

והתשובה: עיקר הקללה של האדמה הייתה: שתוציא יתושים ופרעושים שהם מזיקים לאדם, לכן כל עוד שהאדם לא חטא, גם הקללה של האדמה לא יצאה לפועל, ולכן רק כאשר האדם חטא, נענשו שניהם כי היו ראויים לקללה זו.

ב] כתוב: "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עֲו‍ֹנָהּ עָלֶיהָ".[ויקרא י"ח, כ"ה]

מכאן שרצונו של אלוקים היה: שהאדמה תעניק לנבראים חומר דק וזך, אך היא נתנה חומר גס ועב, אילו הייתה עושה את רצון הבורא, היה כל עץ  כטעם פריו, ואז גם האדם לא היה  נוטה יותר מידי לגשמיות וממילא לא היה בא לידי חטא. והיות והאדמה נתנה דווקא חומר גס - גרמה לכך שרק לפרי יש טעם, ולא לכל העץ והדבר הזה גרם לאדם  לדבוק בחומריות ומכוח זה חטא, לכן כאשר האדם חוטא גם האדמה נענשת על ידי ה'.

ג] הנחש ראה שהאדמה לא מילאה אחר ציווי ה', היינו, בניגוד להוראה להוציא עץ שטעמו כטעם הפרי, היא הוציאה עץ שהטעם מצוי רק בפרי ובכל זאת לא נענשה!

ניצל זאת הנחש בערמומיותו ואמר לאישה: אל תפחדי לאכול מהפרי למרות  האיסור של אלוקים, עובדה שהאדמה לא מילאה אחר רצון ה'  ולא נענשה!

אמר הנחש לאישה: למרות שאמר אלוקים: "לא תאכלו מכל עץ הגן" וכי ראוי העץ לאכילה? אז השתכנעה חווה ואמרה: מפרי עץ הגן נאכל. היא טענה שהאיסור  חל רק על העץ ולא על הפרי  והחליטה לאכול ממנו ובכך כמובן חטאה.

פעמיים: "כִּי-טוֹב". 

רש"י מסביר: ביום השני לבריאה, לא נאמר כלל: "כִּי-טוֹב".  והתשובה לכך: שהקב"ה התחיל במלאכת המים ביום השני לבריאה ,אך היא לא הסתיימה ביום שני, אלא רק ביום השלישי וזאת בנוסף לבריאת הצמחייה ביום השלישי –לכן נאמר ביום השלישי פעמיים "כִּי-טוֹב".   פעם אחת כנגד השלמת מלאכת המים ופעם שנייה כנגד  בריאת צמחיה.

רש"ר מוסיף ואומר: שהיום השני מסמל את המחלוקת, לפי שהופרדו המים העליונים שהם מעל הרקיע למים התחתונים שהם מתחת הרקיע, אך לא תמה המלאכה וזוהי מחלוקת ללא מטרה ידועה, אך מחלוקת שיש לה מטרה ותכליתה לקדם את הטוב - עליה נאמר ביום השלישי: "כִּי-טוֹב". 

במיוחד הוא מביע התפעלות  מתהליך מחזור המים בטבע שהוא דבר  שנעשה לתכלית של הטוב בבריאה.

 לעניות דעתי, היום השלישי הוא יום מיוחד גם מבחינת מספרית: שלוש. בתורה אנו מוצאים  אירועים  ומועדים הכרוכים במספר זה, הנה כמה דוגמאות:

שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב.

 שלושת הרגלים: פסח, סוכות ושבועות.

החודש השלישי על פי התורה: חודש סיון -  שבו ניתנה התורה לעם ישראל.

ובברית בין הבתרים נאמר: "ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת" ואיל משלש ותר וגוזל"

לנח היו שלושה בנים: שם, חם ויפת.

אברהם מארח את שלושת המלאכים.

ובמשנה: "עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים"[ מסכת אבות. א, ב]

מכאן נראה: שמספר שלוש מסמל הרמוניה ושלמות.

לסיכום, לאור האמור לעיל, היום השלישי מצטיין כיום מיוחד –בו נאמר פעמיים: "כי טוב" –הן  על השלמת מלאכת המים מיום שני והן על בריאת הצמחייה , ולאור  הדוגמאות הנ"ל ,המסקנה: שיום זה מבורך כפליים ומייצג הרמוניה רוחנית ושלמות.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)