פרשת
דברים - אלוקים
זוכר ומקיים ומצפה לבניו להתעורר.
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה ולהפטרה:
ציורי תנ"ך/ הציווי לעם ישראל לעלות ולרשת את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל מבורכים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יהושע וכלב בן יפונה/ ציירה: אהובה קליין.(c)
ציורי תנ"ך/ משפט אלוקי/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה דורש מהשופטים- משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מצווה את העם- לנטוש את המדבר כדי לעלות לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל דורשים לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים עם פירות ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ המרגלים מוציאים את דיבת הארץ רעה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ירושת ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ארץ חמדה/ ציירה: אהובה קליין (c)
Biblical painting
"קומו סעו ועברו את--נחל ארנון.."[דברים ב, כ"ד]
הטכניקה: שמן על בד.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הר שעיר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "חזון ישעיהו בן אמוץ" / ציירה: אהובה קליין(c) [מתוך ההפטרה: ישעיהו א']
חומש דברים נקרא גם
בשם: "משנה תורה" לפי שנשנים בו נושאים רבים שמופעים בספרים הקודמים, דוגמת ספר שמות וספר במדבר.
הרמב"ן סובר: "הספר הזה יבאר בו משה רבנו לדור הנכנס לארץ - רוב מצוות התורה
הצריכות לישראל וכבר נאמר לו כולן [כל המצוות] בסיני - באוהל מועד בשנה הראשונה
קודם המרגלים ועל כן לא נאמר בספר הזה: "וַיְדַבֵּר הַ ' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר: צַו
אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" אוֹ "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ
אֲלֵיהֶם" לגבי מצווה פלונית.
להלן כמה נושאים
שהוזכרו כבר בחומשים הקודמים:
הבטחת הארץ לעם
ישראל:
"רְאֵה
נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ—אֶת הָאָרֶץ:
עֲלֵה רֵשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ—אַל תִּירָא,
וְאַל תֵּחָת." [דברים
א', כ"א]
שמירה על עם ישראל ימים
ולילות גם בזמן מלחמה.
"יְהוָה
אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם, הוּא יִלָּחֵם לָכֶם: כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם,
בְּמִצְרַיִם--לְעֵינֵיכֶם. לא
בַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר רָאִיתָ, אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כַּאֲשֶׁר
יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם, עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם
הַזֶּה. וּבַדָּבָר, הַזֶּה--אֵינְכֶם,
מַאֲמִינִם, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם.
הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ, לָתוּר לָכֶם מָקוֹם-- לַחֲנֹתְכֶם: בָּאֵשׁ לַיְלָה, לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ
אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ, וּבֶעָנָן, יוֹמָם" [דברים א', ל'-
ל"ד]
הזוכים להיכנס לארץ
ישראל:
"
וַיִּשְׁמַע יְהוָה, אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם; וַיִּקְצֹף, וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר. אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה,
הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה--אֵת, הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, לָתֵת
לַאֲבֹתֵיכֶם. זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה,
הוּא יִרְאֶנָּה, וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ,
וּלְבָנָיו--יַעַן, אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהוָה. גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה, בִּגְלַלְכֶם
לֵאמֹר: גַּם אַתָּה, לֹא תָבֹא
שָׁם. יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד
לְפָנֶיךָ, הוּא יָבֹא שָׁמָּה; אֹתוֹ חַזֵּק, כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל. וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה, וּבְנֵיכֶם
אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע--הֵמָּה, יָבֹאוּ שָׁמָּה; וְלָהֶם
אֶתְּנֶנָּה, וְהֵם יִירָשׁוּהָ". [דברים א ,ל"ד-
מ']
השאלות
הן:
א] מדוע ניתנה ארץ
ישראל דווקא לעם ישראל?
ב] על מה מתרעם משה?
ג] את מי מאשים משה
ואת מי מעריך?
תשובות.
ארץ
ישראל ניתנה דווקא לעם ישראל.
נאמר: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת
הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם
לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם". [דברים א', ח']
שואל הגאון מוילנא שתי שאלות :
א] מדוע נאמר בלשון
עבר: "רְאֵה
נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת ־ הָאָרֶץ"?
הוא עונה: בכל זמן
שה' הוא גוזר על אומה להכניעה, קודם הוא מכניע את השר שממונה עליה בשמים - מסתבר
כי לכל אומה יש שר השומר עליה בשמים.
את זאת הראה ה' למשה באומרו: "רְאֵה נָתַתִּי .."בכך רצה ה' להוכיח למשה כי כבר הכניע את השר הממונה על ארץ
כנען ולכן לא חיסר לעם ישראל דבר- אלא
עליהם לבוא ולרשת את הארץ.
ב] מדוע פתח בלשון
מתנה - "נָתַתִּי" ומיד עבר ללשון ציווי[- לשון ירושה: "בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ"?
התשובה: כי עיקר נתינת הארץ הייתה בזכות האבות: אברהם, יצחק ויעקב,
כנאמר:
"לֹא
בְצִדְקָתְךָ, וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ, אַתָּה בָא, לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם: כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ, וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה
לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב".[ להלן
ט', ה'- פרשת עקב]
ממשיך הגאון מוילנא: אם כך היה אפשר להעביר את הארץ לכל דור מן הדורות הבאים, ולאו דווקא
לדור המדבר, אלא רק מפני שהיו "דור
דעה"- לכן הקדים והעניק להם את הארץ.
"דור
דעה" – הם יוצאי מצרים שקיבלו את התורה במעמד הר סיני. זכו להשגחה אלוקית
ישירה, ולכן זכו לכינוי זה שמשמעותו השגת דעת, תבונה עמוקה וחיבור לה'
לכן נאמר בלשון מתנה: "נָתַתִּי" על סמך שה' נותן להם את הארץ ולא לדורות אחרים.
ונאמר בלשון ירושה: "בֹּאוּ, וּרְשׁוּ"- כי עיקר הנתינה היא משום הבטחת ה' לאבותינו.
כפי שכתוב: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת
הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת־ ַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד,
אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ" [להלן ז' , י"ב]
משה מתרעם
על עם ישראל.
מתברר כי משה כועס על
עם ישראל על כפיות הטובה שלהם כלפי הבורא: הרי ה' שמר על עם ישראל ושומר תמיד – הולך לפניהם ומשגיח עליהם במשך כל
הזמן ובמדבר שמר עליהם כמו איש הנושא את בנו. הציל אותם מהנחשים במדבר.
כמו שנאמר: "אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר
עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל־ כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא
אֶתְכֶם אֵלָי".[שמות
י"ט, ד']
עוד נאמר: "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים,
הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ, מֵאַחֲרֵיהֶם ; וַיִּסַּע
עַמּוּד הֶעָנָן, מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד, מֵאַחֲרֵיהֶם" [שמות י"ד, י"ט].
אחרי שראו את כל
הנסים וה' מבטיח להם שיביא אותם לארץ ישראל - אין הם מאמינים?
עמוד הענן היה מראה
להם ביום את הדרך - ובלילה עמוד האש,
משה מביע כעס על חוסר
האמונה בעם - לאחר שה' הביא עליהם נסים ונפלאות בכל ארבעים השנים שהלכו במדבר - הם
בקשו כעת לרגל את הארץ לראות אם היא טובה או רעה..
משה
מאשים את המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ
רעה.
פרשת דברים נקראת מידי שנה בשבת
האחרונה טרם תשעה באב והסיבה לכך: לפי שמשה מוכיח את העם על חטא המרגלים הרי על פי
חז"ל הקב"ה גזר בליל תשעה באב- על דור
המדבר שלא יזכו להיכנס לארץ וזאת בעוון
הוצאת הדיבה על ארץ ישראל, ובגמרא [תענית כ"ט, ע"א] נאמר-על
הפסוק:
"וַתִּשָּׂא֙ כָּל הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת קוֹלָ֑ם
וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא: (במדבר פרק יד פסוק א)
"אותו לילה - ליל תשעה באב היה. אמר להם
הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכייה של חינם- הכוונה לבכייה על ארץ ישראל, כאשר
המרגלים דיברו בגנותה- ובכך הוכיחו שאינם בוטחים בה' שהבטיח להם את ארץ
ישראל להתנחל בה ואני קובע לכם בכייה לדורות"- הכוונה לזמן
ליל תשעה באב שכולו בכי ,צום ואבל על חורבן בית המקדש.
אך יש לציין את יהושע וכלב בן יפונה הצדיקים שלא
השתתפו בהוצאת דיבת הארץ ! לכן זכו להיכנס
לארץ המובטחת.
השבת שבה קוראים את פרשת דברים - נקראת: "שבת
חזון" לפי שאנו קוראים בהפטרה על נבואת התוכחה של ישעיהו "חזון
ישעיהו בן אמוץ" ובנבואה זו הנביא קורא על ירושלים: "איכה
הייתה..."? [שם כ"א]
תוכחה זו מקבילה לדברי משה בפרשה:
"אֵיכָה אֶשָּׂא, לְבַדִּי, טָרְחֲכֶם
וּמַשַּׂאֲכֶם, וְרִיבְכֶם"[דברים א', י"ב]
בתקופת חורבן בית ראשון ירמיהו הנביא אומר:
"איכה ישבה בדד, העיר רבתי עם.."? [איכה, א, א]
רבי אברהם יעקב ברבי ישראל מסאדיגורה אומר : כי שבת חזון-היא
השבת הקרובה לתשעה באב-יום האבל והחורבן על בית המקדש-זוהי שבת מיוחדת
במינה, ולמה הדבר דומה? לאדם היושב בחדר חשוך ומופיע ידידו
ומדליק נר בתוך החדר, הנר מפיץ אור ותקווה, בדומה לכך- אותה שבת מיוחדת - מאירה
לנו אור גדול ונוטעת בנו הרבה תקווה.
בהפטרה אנחנו קוראים את זעקתו של ישעיהו הנביא
על השכחה של עם ישראל את ה'.
להלן קטע מתוך ההפטרה:
"חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ, אֲשֶׁר
חָזָה, עַל ־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם--בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז
יְחִזְקִיָּהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה.
שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יְהוָה דִּבֵּר: בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם
פָּשְׁעוּ בִי. יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ,
וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֺן --זֶרַע
מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ
יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר".[ישעיהו א', א'-ה']
הנביא ישעיהו קורא לשמים והארץ להקשיב לדבריו -
שהם דברי תוכחה לבני ישראל שסטו מהדרך הישרה וחטאו והרי - על זה כבר משה העיד
בישראל- את השמים והארץ בפרשת האזינו.
עוד טוען הנביא ישעיהו כי אלוקים אינו זקוק
לקורבנות ולא לתפילות שלנו ,אלא מציע:
"אִם תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּם--טוּב
הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ. וְאִם־ תְּמָאֲנוּ,
וּמְרִיתֶם--חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר".
יש לו כעס רב על עם ישראל: כי אפילו השור יודע
מי קנה אותו והחמור יודע כי ימצא את מזונו
בתוך האבוס- ואילו עם ישראל אינו מכיר את
אלוקיו!
חז"ל [בירושלמי יומא. פ"א, ה"א] אמרו: כל דור שאינו נבנה בימיו [הכוונה לבית המקדש]
מעלין עליו כאילו החריבו" כי מאחר שאנשי אותו דור לא עשו את מה שצריך לעשות
לצורך בית המקדש – נחשב להם כאילו חרב בימיהם.
אחת הסיבות לחורבן בית המקדש - הייתה שנאת חינם
"מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים, מפני מה נחרב? מפני
שהייתה בו שנאת חינם" [יומא ,ס' ע"ב]
עוד אמרו חז"ל: [שבת קי"ט,
ע"ב]:"לא חרבה ירושלים, אלא בשביל שחללו בה את השבת" כנראה שאין מדובר בחילול שבת
של ימינו - אלא כנראה מדובר בחלול שבת שלא
קיימו אותה בשמחה.
שואל ה"נתיבות שלום": מדוע
נאמרה נבואת ישעיהו דווקא בלשון: "חזון"? ומדוע נקראה השבת על שם
זה?
התשובה: אין
אנו מתאבלים על המקדש שחרב - אלא מתאבלים על שגם בימינו אין מקדש ואין יהודי עם כל
חטאיו יכול לדור עם בית המקדש בעולם אחד- אם עדיין לא חזר בתשובה, לכן ראשית
היהודי צריך לסור מרע - לעקור את הרוע שבו, ואחר כך יעשה רק טוב.
יש עוד דרך נעלה במיוחד: לסור מרע - על ידי עשיית הטוב
כותב הרמח"ל בספר "מסילת ישרים" כי האדם נברא
למען יתענג על ה'! וליהנות מזיו השכינה ואם יהודי נוהג כך- מתענג על הטוב- ממילא
הרע מסתלק ממנו והזמן לדרך תשובה זו: בשבת קודש. שבת היא: כוח עליון ובה מסוגל היהודי להתענג על ה'. ולכן כל השומר שבת
כהלכתה מוחלים לו. כי בשבת קודש עם ישראל הם בבחינת בנים לה' אפילו כשחטאו לה' בעבר!
גם בימינו לא די לשמור שבת. אלא יש לקיים שבת –מתוך
שמחה - על ידי שירה, זמירות שבת ולהקפיד על כל הלכותיה של השבת - ויש לשתף את שמחת
השבת עם הילדים החל מהגיל הרך.
לסיכום, לאור האמור לעיל- כל העם שלנו חייב להתעורר כעת- בימים קשים אלה עלינו
להיות עם מאוחד לקיים את מצוות התורה – הן מצוות בן אדם לחברו והן מצוות בן אדם למקום.
ולהרבות באהבת חינם. ויפים וחשובים דברי דוד המלך:"וַיִּתֵּן
לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם; וַעֲמַל
לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו -- וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ־יָהּ".[תהלים ק"ה ,מ"ד]
