בס"ד
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת דברים-יציאה
מאפלה לאורה - כוחה של ברכה.
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה ולהפטרה.
ציורי תנ"ך/ משה נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ חטא עגל הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל דורשים לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה שולח מרגלים/ לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים עם פירות ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ המרגלים מוציאים את דיבת הארץ רעה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ האנשים-החוטאים שעלו להר נגד רצון ה'/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/בכיים של החוטאים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ירושת ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל מבורכים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ירושת ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הר שעיר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
Biblical painting
"קומו סעו ועברו את--נחל ארנון.."[דברים ב, כ"ד]
הטכניקה: שמן על בד.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יהושע וכלב בן יפונה/ ציירה: אהובה קליין.(c)
ציורי תנ"ך/ משפט אלוקי/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה דורש מהשופטים- משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מצווה את העם- לנטוש את המדבר ולנוע לעבר ארץ הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "חזון ישעיהו בן אמוץ" / ציירה: אהובה קליין(c) [מתוך ההפטרה: ישעיהו א']
חומש דברים הוא החומש
החמישי מתוך חמישה חומשי תורה.
כבר בפתיח משה נושא
דברים לעם ישראל: "אֵלֶּה
הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר,
הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה
מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ
הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. וַיְהִי
בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר
מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵהֶם. אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ
הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן,
אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת, בְּאֶדְרֶעִי.
בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר
אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר.."
[דברים א', א-ו']
בהמשך מזכיר משה את הבטחת הארץ וריבוי עם ישראל ואת
הברכה החלה עליהם כפי שנאמר:
"רְאֵה
נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר
נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם,
וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. וָאֹמַר אֲלֵכֶם,
בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: לֹא-אוּכַל
לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם. יְהוָה
אֱלֹהֵיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם
לָרֹב. יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף
עֲלֵיכֶם כָּכֶם--אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם".[להלן א', ח'- י"ב]
ובהמשך שוב מזכיר משה
את ברכת ה' לעם ישראל:
"כִּי
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ--יָדַע לֶכְתְּךָ,
אֶת-הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה: זֶה
אַרְבָּעִים שָׁנָה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ--לֹא חָסַרְתָּ, דָּבָר". [להלן ב', ז']
השאלות
הן:
א] מה מאפיין את חומש דברים?
ב] מה משמעות הברכות שמשה
מזכיר לעם ישראל?
ג] "לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת
אֶתְכֶם"? מהי כוונת משה במילים אלה?
תשובות.
חומש דברים ומהותו.
לפי העמק דבר : ספר דברים נקרא: "משנה
תורה" היות והוא חוזר על מאורעות ומצוות שנאמרו בחומשים קודמים . אולם, אין
חזרה מוחלטת על כל המצוות שנאמרו כבר, מטרתו של חומש זה "להזהיר על עמל
התורה לפרש דקדוקי המקרא וזהו תלמוד"
. לכן כל דברי המוסר והתוכחה בפי משה אל העם הם
במטרה שיקבלו עליהם את עול התלמוד.
הגאון מוילנא סבור: כי ארבעת החומשים הקודמים היו נשמעים מפי הקב"ה עצמו באמצעות גרונו של משה , אך לא כך ספר
דברים, אלא היו בני ישראל שומעים את דברי הספר הזה כאשר שמעו דברי הנביאים אשר אחר משה. הקב"ה היה אומר אל
הנביא היום ולמחרת היה הולך הנביא ומשמיע
את דברי החזון לעם ישראל. מכאן כאשר דיבר
הנביא אל הקהל נעתק ממנו הדיבור האלוקי - כך היה ספר דברים נשמע מפי משה רבינו
ע"ה בעצמו.
ה"נתיבות
שלום" [ רבי שלום ברזובסקי] מסביר כי בספר "משנה תורה" נאמרו כל
המצוות בנושא : אהבת ה' ויראתו. במטרה להדבק
וללכת בדרכיו, אך בפרשת ואתחנן - הלא היא בבחינת
הלב של "משנה תורה" היות וכתובים בה עשרת הדיברות.- "קריאת
שמע" שהיא קבלת עול מלכות שמים
ויסוד היהדות. כתוב בספר הקדוש שכל תרי"ג המצוות משמשים הכנה למצוות: "ואהבת"
נשאלת השאלה, מדוע
נפתח ספר דברים ב"אלה הדברים" -
משה מוכיח את עם ישראל על חטאיהם ברמז כדי שלא יפגעו. מדוע לא התחיל משה ישר בכל מצוות ה' - שנאמרים בפרשת "ואתחנן"?
התשובה לכך: כי
"ראשית חכמה יראת ה' " תחילה עם
ישראל חייבים להיות בבחינת "סור מרע ועשה טוב" כפי שאומרים חז"ל
במסכת ברכות שבזמן מעמד הר סיני – התורה ניתנה ביראה וברתת. מהטעם: "ראשית
חכמה יראת אלוקים" והסיבה לכך כי "יצר לב האדם רע מנעוריו". למרות שאהבת ה' היא גדולה יותר, היות ויצר לב האדם רע מנעוריו ועל כן איך יגיע יילוד אישה אל
אהבת ה' בעוד שבתוכו טמון כוח רע ודמו דם טמא. – לכן :"ראשית חכמה יראת ה' " ובלשון חז"ל [ נידה
ט'] חרדה מסלקת הדמים, שהיראה והחרדה
מסלקת הדמים הטמאים ומטהרתו מן הרע, אז מסוגל הוא לאהבת ה', זו הכוונה שהיראה קודמת לאהבה וכמו שנאמר:
"וְעַתָּה
יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". [דברים י', י"ב]
מטעם זה פתח משה
במשנה תורה "באלה הדברים" דברי מוסר
כדי לעורר בהם את יראת ה' בדרך שהוכיחם באופן מרומז על חטאיהם.
היות וראשית חכמה
יראת ה' ורק אחר כך מסוגלים להגיע לכל השלבים הגבוהים של אהבת ה' והדבקות בו.
הזכרת
הברכות לעם ישראל.
משה אומר: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם,
אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם
לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. .....
יְהוָה
אֱלֹהֵיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם
לָרֹב. יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף
עֲלֵיכֶם כָּכֶם --אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם".
רש"י מסביר: כי ה' אומר לעם ישראל : לרשת את ארץ ישראל ואין הם צריכים בשביל
ירושת הארץ להילחם מלחמה ,כי אילו לא היו
שולחים מרגלים לרגל את הארץ לא
היו צריכים עכשיו בכלל כלי מלחמה
ומדוע הוזכרו האבות? אברהם, יצחק ויעקב ? לפי שלכל אחד מהם יש את הזכות שלו לארץ
ישראל.
דעת מקרא מסביר: כי הפניה לעם ישראל לכבוש את ארץ ישראל - היות והיא לא נחלת זרים – אלא
נחלת האבות ,לפי שנתן להם אותה בשבועה והיא מיועדת לעם ישראל לפי שלאברהם ה' אמר:
"בַּיּוֹם
הַהוּא, כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם--בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת,
מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת". [בראשית ט"ו, י"ח]
הארץ מיועדת לעם
ישראל מדין ירושה.
ליצחק ה' אמר:
"גּוּר
בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ: כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת –כָּל - הָאֲרָצֹת
הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.
וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת
כָּל - הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ"
[בראשית כ"ו, ג'-ד']
ליעקב
ה' אמר:
"אֲנִי
יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה
שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ.
וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה
וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ". [בראשית כ"ח, י"ג]
עוד נאמרה- הבטחה
נוספת ליעקב:
"וְאֶת-הָאָרֶץ,
אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק--לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ
אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ". [בראשית ל"ה, י"ב]
משה כלל את כל האבות
בתפילתו לאחר מעשה העגל ,כאשר משה ירד מהר סיני ,אלוקים לרצה לכלות את העם בגלל
חטאו ,אך משה התפלל:
"זְכֹר
לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם
בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם;
וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם"
דעת מקרא מסביר: את ברכת משה לעם כאן בפרשתנו:
"יְהוָה
אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם--אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם,
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם". משה היה
רועה נאמן לעמו, כיון שהזכיר את ריבוים- הוסיף ברכה עליהם וזאת לבל ידמה השומע כי
רע ריבוים בעיניו- והכוונה: כמניינכם היום אלף פעמים - לשון הפלגה של טובת עין - לפי
רש"י: זו הייתה ברכת משה משלו לעם.
משה מזכיר לעם את
הברכה שהייתה בקרב עם ישראל במשך ארבעים שנות נדידה במדבר:
"כִּי
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ--יָדַע לֶכְתְּךָ,
אֶת-הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה: זֶה
אַרְבָּעִים שָׁנָה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ--לֹא חָסַרְתָּ, דָּבָר".
עם ישראל היו מבורכים
במקנה רב שהוציאו ממצרים כמו ש נאמר:
"וּמִקְנֶה
רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד" [במדבר ל"ב, א']
היו ברשותם כלי כסף
וזהב ששאלו ממצרים כפי שכתוב:
"וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל
עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי
זָהָב, וּשְׂמָלֹת". [שמות
י"ב, ל"ה-ל"ד]
בכל זה ה' שלח להם
ברכה והעשיר אותם וזוהי השגחה מתוך אהבה.
בכל תקופת המדבר עם
ישראל היה מבורך כמו שנאמר:
"יְהוָה
רֹעִי, לֹא אֶחְסָר". [תהלים
כ"ג, א'] הרי ה' המטיר עליהם מן במדבר ונתן להם גם בשר.
"לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם"?
משך חכמה מסביר: דרכו של עולם, כשאדם מטופל במשפחה גדולה ובעושר רב ,בגלל זה הוא עמוס
בהרבה טרדות וטרחות ועסוק עם כל צרכי הבית והמשפחה ואומר לילדיו: "הן כה רבות הטרחות שאני
טורח למענכם, מי ייתן, איפוא, ובע"ה יעמיסו
עליכם גם בניכם ונכדיכם שלכם כל כך הרבה
טרחות.. הוא אשר אמר משה לבני ישראל, הן כה רבות אני סובל ממכם :"ה'
הרבה אתכם"- מי ייתן. אפוא, ובעת ההיא- בכל עת שהיא-
"לאמור"-יצטרכו מנהיגכם לומר גם הם: "לא אוכל לבדי שאת אתכם"
מחמת גדולתכם...
"אפיקי
יהודה" מסביר: בני ישראל
משולים לחול הים ולכוכבי השמים. החול טבעו שכל גרגר יתלכד עם משנהו. לעומת זאת, כל
כוכב מרוחק מהשני ומאיר בפני עצמו.
בזמן שבני ישראל מלוכדים עדיין ניתן לשאת את משאם,, אך כאשר הם
מפולגים כל אחד הוא עולם בפני עצמו ,אז קשה מאד למנהיג לשלוט עליהם. במצב שהם
מפולגים ככוכבים המרוחקים זה מזה "איכה אשא לבדי אתכם"
לסיכום, לאור האמור לעיל: אחד המסרים בפרשה
אקטואלי ממש גם בימים אלה :וזה הצורך לחשוב גם על הזולת ולא להתעלם ממנו ובימים קשים
אלה- כאשר העם מפולג- יפה שעה אחת קודם להתאחד
כאיש אחד בלב אחד ולקיים את המצוות שעליהם אנו מצווים- מצוות בין אדם למקום,
דוגמת שמירת שבת ושאר מצוות המופיעות בתורה –לעבוד את ה' מתוך יראה ואהבה-והתוצאה
תהיה: שהברכה תשרה על עם ישראל-ונזכה ,בע"ה,
לצאת מאפלה לאורה
יפים דברי שלמה המלך:
"טֽוֹב ־ עַ֭יִן ה֣וּא
יְבֹרָ֑ךְ כִּֽי־נָתַ֖ן מִלַּחְמ֣וֹ לַדָּֽל" [משלי כ"ט, ב']
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
