פרשת אמור - מה המטרה בסיפור המקלל?
מאמר מאת: אהובה
קליין.
[המאמר מוקדש לעילוי נשמת אמי-
חיה ז"ל בת בן ציון]
בפרשתנו הכוללת תוכן
רב ומגוון –של אבל ושמחה, מתואר גם מקרה מצער על אדם אשר חטא בלשונו וקילל את
אלוקים:
מדובר בבן איש מצרי
ואישה ישראלית, שיצא והסתכסך עם איש ששני
הוריו היו ישראלים, תוך כדי מריבה קילל בן
האישה הישראלית את ה', הדבר התרחש בתוך מחנה ישראל וכל הנוכחים שמעו את דבריו-
משום כך הדבר נחשב-לחילול ה' בפרהסיה. וכך
התורה מתארת את הארוע:
"ויצא בן אישה
ישראלית, והוא בן איש מצרי, בתוך בני ישראל, וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי: ויקוב בן האישה הישראלית את ה' ויקלל, ויביאו אותו אל
משה :ושם אמו שלומית בת- דברי למטה-דן וינחהו במשמר לפרוש להם על-פי ה':"[ויקרא
כ"ד,י-י"ג]
לפי ציווי ה' האיש
נענש: "ויוציאו את- המקלל אל- מחוץ למחנה וירגמו אותו אבן: ובני- ישראל עשו
כאשר ציווה ה' את- משה" [שם ,כ"ד,כ"ג]
האיסור לקלל את ה'
כבר מוזכר בתורה לפני המקרה המדובר: "אלוקים לא תקלל, ונשיא בעמך לא תאור" [שמות ,כ"ב, כ"ז]
השאלות הן:
א] מהיכן יצא המקלל?
ב] מדוע התורה אינה
מציינת את שמו של המקלל ושמו של הישראלי?
ג] התורה מפרטת כי
אמו של המקלל הייתה ישראלית ואביו היה מצרי-מה הטעם לדגש זה?
ד] מדוע התורה מספרת
לנו על מקרה זה, וכי לא היה רצוי להסתיר זאת מפני כבוד ה'?
התשובה לשאלה א]
רש"י עונה על כך בהבאת שלושה פירושים:
פירוש 1] המקלל יצא
מעולמו-כלומר איבד את חלקו בעולם הבא.
פירוש 2] המקלל יצא
מתוך ישראל, הוא לגלג על לחם הפנים ועל ידי כך הוציא עצמו מכלל ישראל ומטעם זה
התחולל הריב בין השניים.
פירוש 3] האיש יצא
מבית דינו של משה, לאחר המריבה על עסקי המחנה,לפי שרצו להרחיקו ממחנה דן, ובתורת
כוהנים מתואר: "ויצא בן האישה ישראלית- מנין יצא? מבית דינו של משה, שבא ליטע
אוהלו בתוך מחנה דן. אמרו לו: מה טיבך ליטע בתוך מחנה דן? אמר להם: מבנות דן אני, אמרו
לו: הכתוב אומר[במדבר ב,ב]"איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני
ישראל", נכנס לבית דינו של משה ויצא מחויב ועמד וגידף"
לפי דברי
הרמב"ן: יצא מביתו, או ממקום מושבו -אל תוך המחנה ושם
התחוללה המריבה.
התשובה לשאלה ב]
על כך עונה "כלי
יקר": התורה אינה מפרטת את
שמותיהם של שני האנשים לפי ששניהם היו פגומים, היות וכל מי שממהר לצאת למריבה ודאי
נחשב לפגום ואינו נודע לשם ולתהילה.
אלה אנשים מרמה
נמוכה- "מן הפחותים ואנשי בליעל" שניהם היו בעלי מצה ומריבה.
התשובה לשאלה ג]
לפי "כלי
יקר": התורה ראתה לנכון
לפרט את מוצאו של האיש המקלל-בן אישה ישראלית ובן איש מצרי, הכוונה לאותו מצרי
שמשה הרגו בשם המפורש במצרים ,ולכן במשך כל הימים היה בנו מקלל בתוך ליבו ולא נודע הדבר ברבים, אבל
היות ו"כל המחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי"[אבות ד,ה']
על כן הקב"ה
סובב את הדבר כך שהוא יצא מאוהלו אל תוך מחנה ישראל -כדי שהכול יראו את הרוע שבו –כי כך המידה בחילול ה'.
ויתכן שזו הסיבה
שנאמר: "ויצא" כפי שנאמר אצל משה: "ויצא משה אל אחיו" [שמות, ב,
י"ב] חשב גם המקלל לצאת כדי לגדף את ה' לעיני כול.
אצל משה נאמר: "ויפן
כה וכה כי אין איש" והרג אותו בצנעה, אך המקלל החליט לצאת לתוך רשות
הרבים-לקלל את ה' בתוך מחנה עם ישראל- בגלוי.
לפי הרמב"ן: התורה מפרטת את מוצאו של המקלל, היות וילד שאמו ישראלית ואביו
גוי-אינו נחשב לישראלי למרות שבגמרא[יבמות מ"ה] נאמר :שבמקרה זה-הולד כשר. אבל
הוא פגום לכהונה ואינו שייך בשמו לעניין נחלת הארץ והדגלים. שהרי נאמר: "מטות
אבותם"
התשובה לשאלה ד]
לפי דברי רבינו בחיי:
לתורה היו שתי מטרות בתיאור המעשה:
מטרה א] התורה באה להודיע: כי אין אחד מישראל יכול להגיע לשפלות כזאת ולהיכשל
בחטא כה עצום.
אלא ,רק אדם רשע
ופושע מוחלט שהוא פגום מלידתו מצד אמו
ואביו.
מטרה ב] מכאן ניתן ללמוד יסוד גדול בברכות, האדם ילמד איך יברך את ה', שהרי
המקלל תחילה אמר את השם המפורש ואחר כך עבר לקללה. ועל כך נענש בעונש מיתה.
לעומתו ,המברך את ה'
שיתבונן בלבו- בשם המפורש ויכוון באותיות את מחשבתו, ויברך מתוך כוונה
ויזכיר את ה' בפיו ועל כך יקבל את שכרו.
כמו
שנאמר:"ארומימך אלוקי המלך ואברכה
שימך לעולם ועד"[תהלים קמ"ה]
לסיכום, לאור האמור
לעיל: הכתוב מתאר את חילול ה' שנעשה
בפרהסיה כדי להראות עד איזו דרגה שפלה יכול להגיע אדם שמוצאו ממקום פגום, גם אם
בתחילה חוטא בהסתר סופו שחטאו יתגלה לעיני כול ויבוא על עונשו, אך מנגד ניתן ללמוד
איך אדם שיסודו טוב יברך את הקב"ה בכוונה -בליבו ובפיו ויבוא על שכרו.
.jpg)
