"...ראיתי והנה- מנורת זהב כולה וגולה על ראשה ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על-ראשה: ושניים זיתים עליה אחד מימין הגולה ואחד על-שמאלה" [זכריה ד,ב-ד]
הטכניקה: שמן על בד.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
הטכניקה: שמן על בד.
יום רביעי, 25 באפריל 2012
יום ראשון, 22 באפריל 2012
מידה כנגד מידה/ שיר מאת:אהובה קליין(c)
בס"ד
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
מידה כנגד מידה
/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
מידה כנגד מידה
אין היא חידה
מימי בראשית נצפתה
דוגמת דור הפלגה.
בשפה אחת נתאחדו
כנגד אלוקים זממו
איש ורעהו בשפתם נתבלבלו
כזרעים ברוח בתבל התפזרו.
אשת לוט במלח חטאה
לנציב מלח בשנייה הפכה
אבשלום נתגאה בשערותיו
על האלה הסתבך בתלתליו.
המצורע גרם לפירוד בחברה
הרבה בפטפוט לשון הרע
לפיכך אותו התורה בודדה
למען יחוש נפשו נורא.
מסקנה נצחית לפנינו
לא נרע לזולת בחיינו
למען חיים איכותיים ושלבים
אלוקים ישמרנו מכל החולאים.
הערה:
השיר בהשראת : פרשת תזריע מצורע [חומש ויקרא.]פרשת תזריע מצורע-מידה כנגד מידה בפרשה-כיצד?/אהובה קליין.
בס"ד
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת תזריע מצורע- מידה כנגד מידה בפרשה כיצד?
מאמר/ מאת: אהובה קליין.
אחד הנושאים המעניינים בפרשה:
המצורע,חטאו ועונשו.
התורה מספרת על אדם שיש בו נגעים הוא מובא אל אהרון.או אל אחד מבניו להיבדק כפי שמתואר בפסוקים הבאים:
"וידבר ה' אל משה ואל אהרון לאמור: אדם כי – יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת,והובא אל- אהרון הכהן או אל- אחד מבניו הכוהנים וראה הכהן את הנגע בעור הבשר,ושיער בנגע הפך לבן, ומראה הנגע עמוק מעור בשרו, נגע צרעת הוא, וראהו הכהן וטימא אותו"
[ויקרא י"ג,ג]
ובהמשך התורה מתארת מה דינו של הצרוע:
"והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל –שפם יעטה, וטמא טמא יקרא: כל ימי אשר הנגע בו יטמא,טמא הוא: בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו" [שם י"ג,,מ"ה-מ"ז]
השאלות הן:
א] מדוע הצרוע חייב להיבדק ,דווקא, על ידי הכהן- וכי לא עדיף שילך לרופא?
ב] על אילו חטאים נענש האדם בצרעת?
ג] מדוע מוטל על המצורע עונש כה חמור- בדד לשבת מחוץ למחנה?
ד] היכן מצאנו דוגמאות בתנ"ך לעונש: מידה כנגד מידה? דוגמת המצורע בפרשה?
התשובה לשאלה א]
חז"ל אומרים: כי הרבה פעמים האדם נענש בעונש חמור זה, בעבור רכילות והוצאת שם רע על הזולת,אך כאשר מעירים לו על כך, הוא טוען כי דיבר דברי אמת,ולדעתו הוא חייב לחשוף מתוך מצווה את האמת לציבור.
לכן התורה שולחת אותו אל אהרון הכהן שהיה ידוע- כאיש: "אוהב שלום ורודף שלום ומקרבן לתורה" מכאן- שלמען שלום בין אדם לחברו רשאי אותו אדם,לא לפרסם את אמיתות הדברים.
אהרון היה ידוע כאדם משכמו ומעלה והיה משכין שלום בין איש לרעהו בזמן שהיו מסוכסכים ביניהם.
המסקנה: כי האמת חשובה מאד,אך השלום גדול ממנה בין איש לרעהו.
מסיבה זו, המצורע מצווה להגיע אל הכהן כדי שילמד את מידת השלום בין אדם לחברו.
התשובה לשאלה ב]
בתלמוד נאמר:[ערכין ט"ז,ע"א] אומר רב שמואל בר נחמני בשם רבי יוחנן:"על שבעה דברים נגעים באים:על לשון הרע,על שפיכות דמים,ועל שבועת שווא,ועל גילוי עריות,ועל גסות הרוח,ועל הגזל ועל צרות העין".
מקור נוסף:ויקרא רבה[מצורע י"ז,ג] נאמר:"על עשרה דברים נגעים באים: על ע"ז,על ב"ע,ש"ד,חילול השם,ברכת ה',הגוזל את הרבים,גוזל את שאינו שלו,ועל גסי הרוח,ועל לשון הרע,ועל עין הרע".
בבמדבר רבה[נשא, ז'.ה]אומר רבי יהודה הלוי בן רבי שלום,כי:"על אחד עשר דברים הצרעת באה: על קללת ה',על גילוי עריות,על שפיכות דמים,ועל האומר על חברו דבר שאין בו, ועל גסות הרוח,ועל הנכנס בתחום שאינו שלו,ועל לשון שקר,ועל הגניבות,ועל שבועת שקר,ועל המחלל שם שמים,ועל עבודה זרה", ורבי יצחק מוסיף על כך עוד דבר:"על עין הרע" ורבותינו מוסיפים:"על מי שמנאץ בדברי תורה"
לפיכך אנו לומדים, כי הצרעת אינה באה רק כתוצאה של עניין הרכילות ולשון הרע,אלא יש גם חטאים אחרים שעליהם חל עונש קשה זה.
התשובה לשאלה ג]
לפי רש"י: משמעות העונש- שהמצורע ישב לבדו מחוץ למחנה- ביחס לטמאים מסוג אחר,אבל המצורעים כמותו יכולים לשבת יחדיו.
ולעצם השאלה מדוע נענש המצורע בצורה כה קשה? מביא רש"י את דברי הגמרא:"בעא מיניה ר' שמואל בר מר' חנניא,ואמרי לה ר' שמואל בר נדב חתניה דר' חנינא מר' חנינא.ואמרי לה ר' יהושע בן לוי: מה נשתנה מצורע שאמרה תורה ' בדד ישב מחוץ למחנה מושבו'? הוא הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו,לפיכך אמרה תורה בדד ישב.."[מסכת ערכין ט"ז]
-כלומר על ידי שהמצורע דיבר לשון הרע –גרם למריבות ושנאה בין אנשים קרובים זה לזה ,כולל גם מריבות בין בני זוג והרס שלום בית ביניהם-לפיכך לקה בצרעת ועונשו מידה כנגד מידה- כעת גם הוא ייפרד ממשפחתו וישב בדד.
תשובה לשאלה ד]
בתנ"ך ישנן דוגמאות רבות, הנה כמה מהן:
1] דור הפלגה: הם התאחדו כאיש אחד ובשפה אחת- נגד הקב"ה ואמרו:הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם" [בראשית י"א,ד]
העונש היה : מידה כנגד מידה,האלוקים בלבל את שפתם,איש לא הבין את רעהו ובנוסף פיזר אותם בכל העולם.
2] אשת לוט: הפכה לנציב מלח,אומר על כך רש"י כי קיבלה עונש:
מידה כנגד מידה:"במלח חטאה ובמלח לקתה" כי כאשר לוט אמר לה לכבד אורחים שתיתן להם מעט מלח אמרה לו:"אף את המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה" וסירבה לכבדם.[ב"ר]
3] יעקב לקח את הברכה מעשיו במרמה, כתוצאה מזה קיבל עונש מידה כנגד מידה , לבן רימה אותו לאורך כל הדרך.
לדוגמא: כאשר לבן נתן ליעקב תחילה את לאה- לאישה ולא את רחל,יעקב פונה אל לבן:
"ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עימך ולמה רימיתני?" [בראשית כ"ט,כ"ה]
4] אבשלום- בנו של דוד היה מתגאה בשערו הארוך לכן קיבל עונש:
מידה כנגד מידה: ונתלה בשערו, כמו שכתוב:"...ואבשלום רוכב על-הפרד ויבוא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויותן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר וירא איש אחד ויגד ליואב ויאמר הנה ראיתי את אבשלום תלוי באלה"[שמואל- ב,י"ח,ט-י]
לסיכום, ניתן להסיק כי עונש הצרעת הוא מופיע כתוצאה מחטאים שאדם חטא.כגון: רכילות- לשון הרע,גסות רוח, גניבות,חילול שם שמים...
התורה מצווה אותו דווקא לגשת לאהרון הכהן , כי על ידי כך ניתנת לו הזדמנות לקחת דוגמא אישית מהתנהגותו החיובית כלפי הזולת.
העונש שמקבל המצורע הוא עונש קשה ואכזרי – מידה כנגד מידה על מעשיו
הרעים.
ומתוך התבוננות בתנ"ך נמצאנו למדים כי מידה כנגד מידה מופיעה בהרבה מקומות במקרא.
יהי רצון שלא נחטא עוד ,נרבה רק במצוות וחסדים ולא נסבול עוד מחולאים.
ברית מילה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
בס"ד
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
ברית מילה / שיר מאת אהובה קליין (c)
באולם שמחה והמולה
טקס ברית המילה,
היום השמיני לרך הנולד:
"נקי כפיים ובר לבב"
פניו זורחות כלבנה,
נשמתו טהורה וזכה.
נכנס בבריתו של אברהם
לתוך חוליה בשרשרת העם,
מצווה ראשונה בחייו מקיים
מעתה בסולם הערכים מתקדם:
"כי מותר האדם מן הבהמה"
אישיותו יבנה בעמל ויגיעה.
בכי הילד מעורר רחמים
מתמזג עם דמעות מלאכים:
"בדמייך חיי..." מרגיע אלוקים,
במהרה בכי העוללים -
ייהפך: ל "שירה חדשה שבחו גאולים"
הערה
[השיר מבוסס על פרשת תזריע [ ויקרא י"ב, ג]
הפסוק: "כי מותר האדם מן הבהמה" פירושו- בניגוד לבהמה שמרגע היוולדה היא אומנם גדלה מבחינה פיזית, אך אינה מתפתחת מבחינה רוחנית- לעומתה האדם מתפתח גם מבחינה רוחנית והתינוק שנכנס בבריתו של אברהם אבינו, הוא מקיים מצווה שחקוקה על בשרו כל ימי חייו- זוהי מצווה ללא אפשרות בחירה ומכאן והלאה אם ירצה- ילך בדרך התורה ויבחר לקיים מצוות ובכך יקיים:"ובחרת בחיים"- כי התורה : "עץ חיים היא למחזיקים בה..."
ביום השמיני/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
בס"ד
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
ביום השמיני/ שיר מאת: אהובה קליין ©
ביום השמיני להולדתו
יקרא התינוק בשמו
יכנס בברית אברהם
יהודי לכל דבר.
עטוף כרים וכסתות
עיניו בורקות מלאכיות
בכיו מתמזג בחוגגים
הזורעים ברכות וחיוכים.
אימו עטורת הילה
נושאת בליבה תפילה
זה הקטן גדול יהיה
לחופה ומעשים טובים יזכה.
הערה: השיר בהשראת פרשת: תזריע מצורע[חומש ויקרא]
ציורי תנ"ך/ ברית מילה/ ציירה: אהובה קליין (c)
בס"ד
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וביום השמיני ימול בשר עורלתו"[ויקרא י"ב,ג]
ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]פרשת תזריע- מה הטעם במצוות ברית המילה?/אהובה קליין.
בס"ד
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת תזריע-מה הטעם במצוות ברית המילה ?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפרשת תזריע קוראים אנו על מצוות ברית המילה, וכך התורה מתארת את הדבר:
"וביום השמיני ימול בשר ערלתו"
השאלות הנשאלות הן:
א] מה מקור מצווה זו והיכן פוגשים אנו בה לראשונה במקרא?
ב] מה הטעם בברית המילה?
ג]היכן מצאנו נושא זה- במקומות אחרים במקרא?
התשובה לשאלה א]
לראשונה אנו קוראים על כך בחומש בראשית:"ויאמר אלוקים אל אברהם ואתה את- בריתי תשמור, אתה וזרעך אחריך לדורותם זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל—זכר ונמלתם את בשר עורלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת- כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והייתה בריתי בבשרכם לברית עולם וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר" [בראשית י"ז- ט"ו]
ובהמשך התורה מתארת לנו את אברהם ובני ביתו עוברים – הלכה למעשה- ברית מילה:"ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהימולו בשר עורלתו וישמעאל בנו בן שלוש עשרה שנה בהימולו את בשר עורלתו בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נימולו איתו"
[בראשית י"ז כ"ד-כ"ז]
חז"ל שואלים לגבי אברהם אבינו: מדוע לא קיים לפני הציווי האלוקי את - מצוות מילה כשם שקיים את שאר המצוות?
על כך תשובתם היא: היות שבברית ישנם שני שותפים, לכן אברהם חיכה לצווי האלוקי מהסיבה-מצוות המילה בלא כריתת ברית אינה מתקיימת בפועל.
לעומת זאת, ביתר המצוות נאמר:"זריזים מקדימים למצוות"
[פסחים ד',ע"א] מסיבה זו אברהם קיים אותן טרם הציווי מהקב"ה.
התשובה לשאלה ב]
כפי שהתורה מציינת : הטעם למצוות ברית המילה:
אות בן עם ישראל לקב"ה.
והברית נערכת ביום השמיני להיוולדו של הילוד.
חז"ל אומרים: כי מצווה זו היא מיוחדת במינה - היות ובניגוד לשאר המצוות שלפעמים יש בהן נגיעה אישית להשגה חומרית , או רדיפה אחר כבוד, דבר שעשוי לפגום בערך המצווה ,הרי כאן אין שום סיבה להשגת רווח מסוים- לכן מצווה זו נמצאת במדרגה גבוהה מאד, כמו שנאמר:"גדולה מילה, ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה"
[נדרים ל"ב, ע"א]
חז"ל מגיעים למסקנה חשובה:"כל דבר שנתנו ישראל נפשם עליו, כגון שבת ומילה ותלמוד תורה- הרי אלו נתקיימו בידם ואין ניטלים"
כלומר- מצוות אלו – מתקיימות לנצח.
הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" אומר: טעם מצוות ברית המילה -כדי שיהיה למאמיני ייחוד ה' אות אחת גשמית שמאחדת אותם ולא יוכל לבוא מישהו מעם אחר ולטעון: שגם הוא שייך לדת היהודית.
ר' אהרון הלוי כותב בספר החינוך: כי היה זה רצונו של ה' לקבוע אות בעם ישראל - כדי להבדילם משאר אומות העולם, וכשם שאדם מביא את גופו לידי שלמות דרך מצווה זו- כך גם יכול להשלים צורת נפשו על ידי מעשיו.
לפי רש"י: כל זמן שאדם הולך עם עורלה- נחשב בעל מום לפני ה'
[בראשית י"ז]
התשובה לשאלה ג]
הנה כמה דוגמאות לקיום מצוות ברית המילה:
1] עניין המילה מוזכר, אומנם לא במפורש, כאשר אברהם יושב כחום היום בפתח אוהלו באלוני ממרא[בראשית י"ח,א]
כאן רש"י מעיר: כי היה זה היום השלישי למילתו של אברהם והקב"ה בא לבקרו - כדי לדרוש בשלומו.
2] בריתו של יצחק:"וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר ציווה אותו אלוקים" [בראשית כ"א,ד]
3]מילת בנו של משה:"ויהי בדרך במלון, ויפגשהו ה' ויבקש המיתו ותיקח ציפורה צור ותכרות את עורלת בנה ותיגע לרגליו ותאמר: כי חתן דמים אתה לי וירף ממנו, אז אמרה: חתן דמים למולות"
[שמות ד, כ"ד-כ"ו]
4] יהושע מל את עם ישראל מייד לאחר כניסתם לארץ ישראל:
"ויעש לו יהושע חרבות צורים וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות" [יהושע ה,ג]
5] פרשת דינה:"וישמעו אל חמור ואל שכם בנו כל יוצאי שער עירו וימולו כל זכר כל יוצאי שער עירו" [בראשית ל"ד,כ"ד]
לאור האמור לעיל, רואים אנו כי מצוות ברית המילה היא אחת המצוות החשובות ביותר של עם ישראל- היא משמשת אות בעם היהודי וקושרת אותו לברית עם מלך מלכי המלכים.
את הברית מקיימים ביום השמיני להולדת הילוד, חז"ל מסבירים את הסיבה לכך:במדרש מכילתא:היא גדולת השבת - שהרי אין התינוק נימול אלא רק לאחר שעברה עליו השבת כמו שנאמר:"ובן שמונה ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם"[בראשית י"ז,י"ב]
התינוק מתקדש על- ידי השבת- שגם היא אות בן ה' לעם ישראל- ואז הוא מגיע למצב שראוי לטבוע עליו ברית- קודש ולהיכנס בקהל ישראל.
בסעודת המצווה בתום הטקס, נוהגים לשיר:"הרחמן הוא יברך את אבי הילד ואימו.. ויזכו לגדלו ולחנכו ולחכמו..." מי ייתן וההורים יצליחו בסייעתא דשמיא להשפיע בדרך חינוכם על בניהם עוד מהיותם קטנים ועד היותם גדולים.
ויתקיים בהם הפסוק:"גיבור בארץ יהיה זרעו ודור ישרים יבורך....."
[דברי רשב"י בזוהר הקדוש]
הירשם ל-
רשומות (Atom)
