ציורי תנ"ך/ היולדת והקורבן/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"....ולקחה שתי תורים או שני בני יונה,אחד לעולה ואחד לחטאת,וכיפר עליה הכהן וטהרה"[ויקרא,י"ב,ח]
הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

היולדת והקורבן/שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

היולדת והקורבן / שיר מאת: אהובה קליין (c)

ברחמה נשאה תשעה ירחים

תינוק יפהפה יציר אלוקים

קיימה:"בעצב תלדי בנים"

פיה גדוש  שבועות ונדרים.

תפילותיה דמעותיה הרקיעו שחקים

חצו  ערפילים מהמורות ומכשולים

בעת ציריה אחזוה מלאכים

סייעו בהבאת בן מחמדים.

בתום תקופת ימים

כשוך סערת הייסורים

אוחזת קורבן בצוויי תורה

פניה זורחות כלבנה מאירה .

הערה: השיר בהשראת פרשת תזריע.[חומש ויקרא]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תזריע מצורע- קורבן היולדת- מדוע?/אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תזריע מצורע- קורבן היולדת- מדוע? / מאמר מאת:אהובה קליין

אחד הנושאים בפרשת תזריע הוא: ציווי לגבי יולדת להביא קורבן ובלשון התורה:"במלאות ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת אל- פתח אוהל מועד אל הכהן" [ויקרא י"ב, ו]

היולדת חייבת להביא שני סוגי קורבן: קורבן עולה- כבש וקורבן חטאת- עוף.

ובהמשך כתוב:

"ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי- תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכיפר עליה הכהן וטהרה"

נשאלת השאלה: מדוע היא חייבת להביא קורבן חטאת? על כך התפלאו גם רבותינו התנאים, אישה אינה מצווה על פריה ורביה[ יבמ' ס"ה] הרי היא הביאה ילד לעולם לאחר שנשאה  אותו ברחמה משך תשעה חודשים והתייסרה על כך רבות, כפי שהובטח לה: "בעצב תלדי בנים"

על כך עונים חכמים : ב" כריתות" [כ"ו] קורבן חטאת אינו  בעבור חטא, לפי ר' שמעון, אכן היא חטאה כפי שנאמר:"שאלו תלמידיו את ר' שמעון בן יוחאי: מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קורבן? אמר להן: בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזדקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קורבן" [נדה ל"א:]

בזמן שהאישה יולדת היא נמצאת במצוקה ומחליטה לא לשוב ללדת, יש נשים שאומרות זאת בפיהן ויש נשים שחושבות על כך בלב, אך לאחר שהאישה יולדת והזמן עושה את שלו, היא חוזרת לחיי השגרה ואינה מקיימת אותה שבועה, או החלטה, היא יולדת עוד ילדים ועל אי קיום שבועה זו- היא חייבת להביא קורבן חטאת, צירי הלידה שאישה עוברת- הם כואבים מאד ואף בלתי נסבלים הדבר מוזכר גם בפי הנביאים:"ונבהלו צירים וחבלים יאחזון כיולדה..."[ישעיה י"ג, ח]

"שאלו- נא וראו אם יולד זכר  מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל- פנים לירקון" [ירמיהו ל, ו]

האישה יודעת היטב  שכל  לידה כרוכה בצירים וכאבים קשים מאד, אך ככל שהיא מתרחקת מזמן הלידה היא רואה את ערך חיי המשפחה- כערך עליון והכאבים הם משהו משני והיא מחליטה להשקיע את מלוא כוחה בגידול ילדיה במסירות רבה ולטפח את חיי משפחתה.

השאלה השנייה היא: מדוע היולדת מביאה גם קורבן עולה [בנוסף לחטאת]?

על כך עונה האברבנאל שהטעם הוא: כדי שהיולדת תתקרב לקב"ה וכפי שהוא אומר:"אשר עשה עמה להפליא, בהצלתה מצער וסכנת הלידה"

בעצם היא מודה לה' על כך שנתן לה ילד והציל אותה בזמן הלידה שהרי בזמן הלידה היא נמצאת בסכנת חיים.

היולדת אינה מביאה את הקורבן סמוך ללידה, אלא לאחר זמן, אצל  לידת בן- לאחר ארבעים יום ולאחר לידת בת תמתין במשך שמונים יום עד שתטהר ויהיה באפשרותה להיכנס למקדש.

אחד הדברים המופלאים במעשה הבריאה הוא בואו של ילד חדש- יציר כפיו של אלוקים.

במהלך הריונה - האישה  מייחלת ומתפללת שכל התהליך יעבור בשלום- היינו שהילד

יהיה בריא וגם היא תצא  בריאה ושלמה ולאחר  שעברה את כל הייסורים- היא שמחה שהכל  בחסדי ה' עבר בשלום.

ועל כך מתחזקת באמונה: "אין עוד מלבדו" והיא נכונה להמשיך לגדל את ילדיה מתוך שמחה ולהשקיע בגידולן וחינוכן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אדם צבוע/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אדם צבוע/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)

יש אדם המתהדר בנוצות

על פניו עוטה מסכות

כולו רעש וצלצולים

פיו וליבו אינם שווים.

כבעל חיים המתהדר במעט טהרה

אך האמת מתגלה  עד מהרה

בטומאתו שקוע עד צוואר

ונחשב כטמא לכל דבר.

דוגמת  הגמל השפן והארנבת

מטעים סביבתם כהצגה מתמשכת

מנסים להפיל אותך ברשת

את אכילתם התורה  אוסרת.

הערה: השיר בהשראת פרשת שמיני[חומש ויקרא]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שמשון ודלילה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ותאמר דלילה אל שמשון הגידה נא לי במה כוחך גדול...." [שופטים ט"ז,ו]

הטכניקה: שמן על בד.

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שמיני/ מאין לנו כי יש להיזהר מאנשים צבועים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שמיני/ מאין לנו כי יש להיזהר מאנשים צבועים?

/ מאת: אהובה קליין.

בפרשת  שמיני התורה מזהירה את עם ישראל לא לאכול בעלי חיים ועופות טמאים, וכך התורה פותחת את הנושא:

"וידבר ה' אל- משה ואל אהרון לאמור אליהם: דברו אל בני –ישראל לאמור: זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה,אותה תאכלו:

אך את-זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה:

 את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס, טמא הוא לכם .

ואת השפן כי- מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס,טמא הוא לכם.

 ואת הארנבת כי מעלת גרה היא ופרסה לא הפריסה,טמאה היא לכם.

 ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושוסע שסע פרסה והוא גרה לא-יגר,טמא הוא לכם: מבשרם לא  תאכלו ובנבלתם לא תגעו,טמאים הם לכם".

[ויקרא י"א,ד-ט]

המתבונן בפסוקים אלה , מגלה כמה דברים הראויים לתשומת לב ותהיות:

א] מדוע התורה מזכירה בבעלי החיים: הגמל, הארנבת, השפן,החזיר -תחילה את סימני הטהרה שלהם,טרם יוזכרו סימני טומאתם?

מדובר כאן בבעלי חיים טמאים,היינו מצפים שתחילה התורה תתאר את סימני הטומאה שלהם.

ב] מה הסיבה לכך שסימני הטומאה של בעלי חיים:הגמל, השפן והארנבת- מובאים בזה אחר זה  בשלושת הזמנים של הפועל: הווה, עבר ועתיד?

בגמל נאמר:"ופרסה איננו מפריס"

 בשפן נאמר:"ופרסה לא יפריס"

 ובארנבת נאמר:"ופרסה לא הפריסה"

התשובה לשאלה א]

רבי  שלמה אפרים מלונצ'יץ בספרו:"כלי יקר"- מסביר כי התורה אכן מזכירה תחילה את סימני טהרתם של בעלי חיים אלה,מפני שסימני טהרה אלה מוסיפים טומאה על טומאתם,כדוגמת עשיו שנהגו להגיד עליו שדומה הוא לחזיר המציג את טלפיו כאילו הוא כשר, אך למעשה, אין הדבר העיד על פנימיותו -שהרי כולו היה  מרמה ועושק בתוכו- דבר זה מעיד על התנהגותם של אנשים צבועים שאין חיצוניותם, או התנהגותם כלפי חוץ  משקפת  את המתרחש בפנימיותם- אנשים מסוג זה הם גרועים יותר מהרשעים- המשקפים כלפי הסביבה את רשעותם הפנימית ופיהם וליבם שווים.

לכן התורה פותחת דווקא בסימני הטהרה של בעלי חיים טמאים אלה- כדי שלא נלך שולל אחר סימני הטהרה שלהם ובו בזמן- חס ושלום נתעלם מסימני הטומאה שהם נושאים עימם, ומכאן המסקנה שיש להיזהר ממקרים מסוג זה- היינו- הצביעות  גם בחברה האנושית כולה ,זוהי מידה המהווה סכנה גדולה.

התשובה  לשאלה ב]

הרב  ניסנבוים[מקבוצת אבות הציונות הדתית] מביא הסבר מעניין:

לפי דעתו שלושת הזמנים : הווה, עבר ועתיד- המופיעים בבעלי חיים טמאים אלה בסימני טומאתם הם מהסיבה: כי עלינו ללמוד שאם אדם מסוים חטא ועשה מעשים המטילים דופי בשמו הטוב,אל לנו למהר ולשפוט אותו בהווה, אלא ,עלינו להתחשב גם בעברו הטוב ,אם אכן היה כזה, ולהביט גם אל עבר עתידו,

ואין צורך להתייאש ולפסול את האדם ולדון אותו לכף חובה בלבד.

אך לאחר התבוננות בכל תקופות חייו,אם נראה שהוא אדם שלילי לחלוטין, לא תהיה ברירה, אלא להאשימו ול"טמאו" למען לא יפיל ברשתו אנשים תמימים וטובים.

לסכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק, כי בדומה לבעלי חיים שהם טמאים לאכילה למרות שיש בהם מעט סימני טהרה, יש להיזהר על מנת לא  לאוכלם  מתוך אי התבוננות מספקת בכל הסימנים.

בדומה לכך עלינו להיות זהירים מבני אדם-  אשר התנהגותם מזכירה בעלי חיים אלה. כלפי חוץ מנסים לפתות את החברה במילים יפות ובהבטחות שווא,כלפי פנים הם זוממים תוכניות מכשילות. אלה אנשים צבועים וטוב נעשה אם נתרחק מחברתם שעה אחת קודם, לפי שהם מהווים  סכנה לחברה.

דוגמאות לכך מוצאים אנו בתנ"ך:

עשיו- ניסה לקנות את לב אביו- יצחק - בשאלות ,כביכול תמימות ,דוגמת השאלה: איך מעשרים מלח?

אך, באופיו הפנימי היה רשע ודיבר בלשון גסה ,כאשר פנה אל אביו  בעודו מביא לו ציד מהשדה אמר:"יקום אבי" ולא דיבר בלשון רכה כאחיו יעקב.

דוגמא נוספת בתנ"ך:

דלילה -שניסתה  בצביעותה להפיל ברשתה את שמשון הגיבור ובסופו של דבר עלה בידה לעשות כן.

לבן הארמי- ששמו מרמז על צביעותו- רמאי[אותן אותיות בשינוי  מקום]

רימה את יעקב כמה פעמים.

בנוסף מלמדת אותנו התורה כיצד להתייחס גם לאנשים שיש כנגדם חשדות על מעשים פסולים שעשו , עלינו לכבדם בהתחשבות מהלך חייהם- בעבר, הווה ועתיד.

בפרק זה התורה מלמדת  כיצד להתייחס אל בני אדם צבועים, או  כאלה החוטאים.

 על כן ,התורה היא מלשון הוראה, ובחוכמה ננהג אם נקיים את המצוות הלכה למעשה ,הדבר יתרום לחיים איכותיים יותר.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה ואהרון מנהיגים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה ואהרון מנהיגים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

משה ואהרון מנהיגים

בכתר אחד משמשים

נבחרי אלוקים

ללא תככים.

ממעטים עצמם כלבנה

מאירים לישראל כחמה

נר  תמיד נשמתם

אהבת העם נחלתם.

יברכום בנשיאת כפיים

כבוד ה' ירד משמים

יאיר פני  המתברכים

בצל השכינה  מסוככים.

הערה: השיר בהשראת פרשת שמיני [חומש ויקרא]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)