פרשת יתרו- מה המשמעות של הדיבר:"לא תחמוד"?
מאת: אהובה קליין.
אחד הנושאים המרכזיים בפרשה הוא: מעמד הר סיני וכך התורה מתארת את האירוע המיוחד והקדוש:
"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על—ההר וקול שופר חזק מאד ויחרד כל- העם אשר במחנה ויוצא משה את—העם לקראת האלוקים מן—המחנה ויתיצבו בתחתית ההר והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ..." [שמות י"ט,ט"ז-י"ט]
כידוע משה מקבל על הר סיני את עשרת הדיברות, ביניהם נימצא הדיבר:"לא תחמוד": "לא תחמוד בית רעך,לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך" [שם כ,י"ד]
השאלות הן:
א] מדוע עם ישראל היה חייב להתכונן לקבלת התורה –שלושה ימים דווקא?
ב] התורה מציינת: "בהיות הבוקר" מה תפקיד המילה:"בהיות" האין היא מיותרת?
ג] מה המשמעות של הדיבר:"לא תחמוד"?
התשובה לשאלה א]
על כך ישנה תשובה יפה ומעניינת של-
החכם מהגליל שדרש זאת לרב חיסדא:"ברוך הרחמן,שנתן תורה משולשת[הכוונה-תורה ,נביאים, כתובים] לעם משולש:[שהוא כולל:כוהנים,לויים וישראלים]
על ידי שלישי[ הכוונה למשה-שהיה השלישי להוריו.]
ביום השלישי[הכוונה לשלושת ימי הגבלה] בחודש השלישי[הכוונה לחודש סיוון שהוא השלישי לניסן-ראשון לחודשי השנה-על פי התורה.
התשובה לשאלה ב]
בדרך כלל כאשר מוזכרת המילה:" בוקר" במקרא,היא מופיעה ללא מילים נוספות, לדוגמא:
על אברהם נאמר כאשר הלך לעקוד את יצחק בנו:"וישכם אברהם בבוקר"[בראשית י"ט,כ"ז]
ואצל משה נאמר:"וישכם בבוקר ויבן מזבח" [שמות כ"ד,ד]
ואילו כאן בפרשה נאמר באופן מיוחד:"בהיות הבוקר"
רש"י מסביר כי: מכאן לומדים שה' הקדים את עם ישראל על הר סיני,וזאת בניגוד לרב בשר ודם, שבדרך כלל אינו מקדים להמתין לתלמידו.
רש"י מביא מקרה דומה- דברי ה' אל יחזקאל הנביא:
"קום צא אל הבקעה,ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד" ומקדים את בואו של הנביא יחזקאל.
[יחזקאל ג,כ"ב]
אף במעמד הר סיני ה'- שהוא עניו ,הקדים את כולם וההוכחה לכך שהשכם בבוקר נשמעו כבר קולות וברקים וזאת טרם בני ישראל הגיעו להר ועל ידי כך הקב"ה הראה שהוא ממתין ראשון לעם ישראל.
התשובה לשאלה ג]
הכוונה- אדם רואה באמצעות עיניו משהו ובלב חומד את הדבר- מאד חפץ בכך, באה התורה ואוסרת על כך, למעשה היא מצווה להגביל את המחשבה והתאווה בלב וכמובן את הפעילות המעשית הקשורה למחשבה.
נשאלת השאלה, וכי יש בכוחו של אדם לעצור את רגשותיו, מחשבותיו ומעשיו?
מסתבר שכן, אם אדם משליט את מוחו על הרגש בהתאם לצו התורה,הוא מסוגל לקיים איסור זה והתורה מעידה שאכן כך הדבר.
על כך אומר ספר החינוך:"ואל תתמה לומר,איך יהיה בידו של אדם למנוע מהתאוות אל אוצר כל כלי-חמדה, שיראה ברשות חברו,והוא מכולם ריק וריקם,ואיך תבוא התורה למנוע,במה שאי אפשר לו לאדם לעמוד עליו? זה הדבר אינו כן,ולא יאמרו אותם רק הטיפשים,הרעים והחטאים בנפשותם,כי אומנם בידי אדם למנוע עצמו ומחשבותיו ותאוותיו, מכל מה שירצה, וברשותו ודעתו להרחיק ולקרב חפצו בכל הדברים כרצונו,וליבו מסור אל כל אשר יחפוץ.."
בהתאם לדברים אלו ניתן להסיק- כי יש בכוחו הנפשי של האדם לרסן את מחשבותיו ותאוותיו בהתאם לצוו האלוקי.
לדעת אבן עזרא: האדם מסוגל לקיים את :"לא תחמוד" שמטרתו להשריש את יראת אלוקים בליבו, כי אין האדם חומד דבר בלתי ניתן להשגה,כמו לדוגמא : לא יאבק להשיג כנפיים על מנת לעוף כעוף השמים- כי אין דבר זה ניתן למימוש,ולכן אם ישלוט על שיכלו: שהדבר אסור מטעם התורה, ממילא ירד מכל התאווה האסורה.
ר' יעקב מקללנבורג, בהכתב והקבלה, טוען: כי אדם שהוא מלא באהבת ה' בליבו- אין מקום לחמדה האסורה והדבר דומה לכוס המלאה במשקה ואין אפשרות להוסיף עליה אפילו טיפה נוספת.
לסיכום, לאור האמור לעיל, עדים אנו לאירוע מיוחד בהיסטוריה היהודית: מעמד הר סיני, הקב"ה ממתין על ההר לעם ישראל כחתן ביום חופתו לכלה – דברי רש"י המאירים את עינינו.
התורה היא מלשון הוראה ותפקיד עשרת הדיברות להנחות לעם את הדרך הנכונה בחיים בהתאם לרצון ה'- רצון הבא לידי ביטוי בקיום כל המצוות- מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו.
יהי רצון שעם ישראל ילך בדרך זו לאורך ימים וישמש אור לגויים וכך בע"ה בקרוב מאד-יזכה לבוא הגאולה בכלל ובפרט. אמן ואמן.
