ביתו של יהודי- האם תמיד גם מבצרו?/ מאת: אהובה קליין.
שמעון היה מתווך מנוסה ובעל הצלחה רבה בשטח הנדל"ן , ללקוחותיו- היה מקשיב בקשב רב ומנסה לבוא לקראתם ולסייע במציאת מבוקשם.
באחד הימים נתקל שמעון בלקוח מעט מוזר: אדם לבוש ברישול אשר פניו מביעות חוסר שקט ושלווה,
הוא אמר בקול ענות חלשה:"שלום",
לאחר כמה דקות של שקט - פתח בבקשתו בקול רועד ומידי פעם ניגב את זיעתו ממצחו:"אני מעוניין בבית חדש"
שאל אותו המתווך מה הן דרישותיו? כמה חדרים?
באיזו סביבה? איזה גודל של דירה ?...
לשמע שאלות אלו, האיש לפתע השתתק ודמעות זלגו מעיניו כמים.
שמעון הציע לו כוס שתייה על מנת להרגיעו, אך האיש סירב, הוא ספג את דמעותיו בממחטה ולאחר שניות פתח ואמר:"לצערי קשה לי לתאר את רצוני, היום אני גר בבית רחב ידיים ומפואר יחד עם משפחתי היקרה, אך אנו חשים כי משהו לא תקין בבית,איך להסביר, האושר המיוחל אינו קיים, האם תוכל לעזור לי?
המתווך היה אדם סבלני מאד:"אני מציע שתשוב לביתך ולאחר שתהיה לך תמונה ברורה יותר לגבי בקשתך אשמח לעזור".
פתגם ידוע אומר: כי ביתו של אדם הוא מבצרו,
ואכן הבית בדרך כלל משמש מקום של חמימות ובטחון לאדם ומשפחתו.
כאן מתעוררות כמה שאלות:
א] מהו הבית האידיאלי לאדם?
ב] מאין לנו כי ביתו של אדם מושפע מדרכיו?
ג] אילו מעשים ניתן לעשות על מנת להגיע לאושר הנכסף במקום המגורים?
התשובה לשאלה א]
כדי לענות על שאלה זו, נתבונן בתורתנו הקדושה ונלמד כיצד נבנה המשכן-
ומה הייתה התכלית בבנייתו?
כפי שהתורה מתארת הרי המשכן הוקם בעיקרו על ידי - בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך- שניהם אומנים מוכשרים אשר היו בצל הקב"ה וזכו לרוח הקודש[בצלאל- בצל ה', אהליאב- נמצא באוהל ה'] וכל זה במטרה להשכין בו את השכינה על עם ישראל כמו שכתוב:
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" [שמות כ"ה, ח]
אך עניין זה תמוה וכי הקב"ה – מלך מלכי המלכים צריך משכן או מקדש כדי להשכין את שכינתו על בניו?
הרי אין שום קושי מצידו של הבורא- הכול יכול- להשכין את השכינה על כל הארץ?
על כך ישנם כמה דעות :
ה'חתם סופר' אומר: "ידוע דעיקר הכוונה בתחילה, להיות כל ישראל ראויים להשראת השכינה מבלי הכנת שום מקום משכן או מקדש, כמו האבות שהיו מרכבה לשכינה, ומשה רבנו ע"ה שהיה צינור לכל הטובות והשפעות ודוד המלך ע"ה שהיה מרכבה לשכינה ולכן [בשעת מתן תורה] נעשו חירות מאומות העולם- חירות ממלאך המוות ומשחטאו בעגל נאמר: אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו והוצרכו למשכן.."
כלומר מאז חטא העגל הקב"ה מצמצם את שכינתו במקום מוגדר והוא: משכן ויותר מאוחר- מקדש.
את רעיון החטא מחדד יותר השל"ה הקדוש בהקדמה לספר ויקרא:
לדבריו לולי חטא עץ הדעת לא היה צורך בהקמת בית המקדש- המשמש להשראת השכינה, אלא הקב"ה היה משרה שכינתו בכל מקום.
גם הספורנו אומר על הפסוק:"ונתתי משכני בתוככם, תשרה שכינתי בתוככם בכל מקום שתהיו, כמו שיעד קודם העגל באומרו [שמות כ,כ"ד] "בכל מקום אשר אזכיר את- שמי אבוא אליך"
מתברר כי המשכן והמקדש נרמזים במקרא בשם:"צוואר"
אנו פוגשים ברעיון זה בכמה מקומות, לדוגמא:
א] "צווארך כמגדל השן" [שיר השירים]
ב] כאשר יוסף פוגש את אחיו הקטן- בנימין במצרים, נאמר:"וייפול על צווארי בנימין- אחיו ויבך ובנימין בכה על- צוואריו" [בראשית מ"ד,י"ד]
לרש"י קשה מדוע כתוב בלשון רבים:"וייפול על צווארי בנימין" הרי היה צריך לכתוב וייפול על:"צוואר" בנימין - בלשון יחיד?
עונה על כך רש"י. בשם חכמנו ז"ל בגמרא [מגילה ט"ז,ב]: מסתבר כי יוסף ראה ברוח הקודש כי בחלקו של בנימין עתידים להבנות שני בתי מקדש. אך סופם גם להיחרב- לכן בכה על שניהם.
ג] הזוהר הקדוש גם כן מזכיר את רעיון ה"צוואר" כרמז למקדש והוא מביא את הפסוק:"כמגדל דויד צווארך בנוי לתלפיות"[שיר השירים ד,ד]
כשם שהצוואר אצל האדם תפקידו לחבר את הראש לגוף ולשמש כדרך להעברת מחשבות שבמוח ללב ומהלב למוח זורם כוח חיוני, הצוואר משמש כקשר גשמי וגם רוחני בין גוף האדם לראש.
הוא הדין לגבי בית המקדש- המשמש צוואר בין הקב"ה לבניו כדרך להעברת השכינה, ישנו קשר דו צדדי בין העם לה', מצד אחד עם ישראל מחויב לעבוד את ה' ולקיים את מצוות התורה ומצד שני הקב"ה משכין דרך המשכן ואחר כך דרך המקדש את השכינה.
רעיון זה טמון בתוך ביתו של כל אדם,הבית הוא כעין "צוואר" לקבלת השכינה, אדם שבביתו שורה השכינה- עבורו הוא הבית האידיאלי המשרה עליו ובני ביתו- אושר ושלוה.
לכן נאמר:"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ולא כתוב:"ושכנתי בתוכו"- כי הקב"ה שואף לשכון בתוך כל בית יהודי וגם בתוך כל אחד ואחד.
התשובה לשאלה ב]
יתכן, חלילה,מצב שמופעים נגעים על קירות הבית של היהודי כפי שהדבר מתואר בכתובים:
"כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמור:כנגע נראה לי בבית" [ויקרא י"ד, ל"ד- ל"ה]
במצב זה נראה שיש בעיה עם בני הבית בהתנהגותם הרוחנית ובטרם ה' מעניש אותם, תחילה מעניש את קירות ביתם- למען יתעוררו מתרדמתם ושאננותם.
האדם שניגש לכהן ומספר על הנגעים, חייב להיות זהיר בלשונו ולהגיד:"כנגע נראה לי בבית"
לעניין זה הגמרא [מסכת ברכות ] אומרת:"לעולם אל יפתח אדם פה לשטן" ויקבע בוודאות שאכן זהו נגע, אלא יאמר:"כנגע" מכאן ניתן להסיק כי ביתו של האדם מושפע מהתנהגות המשפחה בתוך כותלי הבית.
התשובה לשאלה ג]
הנה כמה דוגמאות מן המעשים שיש לנקוט- על מנת להגיע לבית שבו תשרה השכינה:
1] אדם הרוכש דירה חייב לבדוק בטרם העסקה מי אותו אדם המציע לו את הנכס למכירה, האם הוא ישר והגון?
2] לאחר שכבר רכש את הנכס, עליו להקפיד לקבוע מזוזות בפתחי ביתו לשם שמירה.
גם בעניין המזוזה ,עליו להיזהר לרכוש אותה מיהודי ישר וירא שמים אשר יוכיח כי סופר סת"ם
[סופר הכותב ספרי תורה ומזוזות] כתב את הפסוקים הקדושים במו ידיו על קלף אמיתי, אין קיצורי דרך במצב זה.
הגמרא מביאה סיפור מעניין על מזוזה: מעשה באיש עשיר אשר שלח ליהודה הנשיא יהלום יקר ערך,
בתמורה על כך שלח לו רבי יהודה מזוזה מתנה. התרעם העשיר ואמר לרבי יהודה: אני שלחתי לך יהלום יקר מאד ואילו אתה שולח לי פיסת קלף שערכה כסף מועט! השיב לו הרבי:
אתה שלחת לי מתנה שאני חייב לשמור עליה, אך אני שלחתי לך מתנה אשר תשמור עליך- שהרי בזכות מזוזה ניצל אדם מכל דבר רע. [ירושלמי, פאה, פ"א,ה"א]
בזמן קביעת המזוזה יש להגיד:"מודה אני לפני ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שזיכיתני לבנות ולחנך בית זה.
הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות מזוזה בביתי כאשר ציוויתני בתורתך הקדושה.
יהי רצון מלפניך, כשם שזיכיתני לחנוך בית זה, כן תזכני לראות במהרה בבניין בית נכון ונישא.
לאחר שבעל הבית קבע מזוזה נוהג לכבד את קרוביו וידידיו לקבוע מזוזות על שאר דלתות הבית.
ונוהגים ללמוד משניות ולהוסיף עוד קטעי תפילה.
תפקיד המזוזה להגן על היהודי ובני ביתו מפני רוחות רעות הנושבות בחוץ - בשטח הרבים.
3] ישנו מנהג יפה וחשוב לחנוך את הבית, לחנוכת הבית- בעל הדירה מזמין קרובי משפחה וידידים קרובים לסעודת הודיה לה', המקור למנהג זה עוד מימי בראשית, בתום בריאת העולם במשך שישה ימים ראה הקב"ה:"כל אשר עשה,והנה טוב מאד" ערך ה' סעודה והזמין את אדם וחוה, חז"ל מספרים כי האדם נברא ביום שישי במטרה- שייכנס היישר לסעודת חנוכת הבית של העולם.
מנהג זה השתרש היטב בעם ישראל וההוכחה לכך: כי כאשר האיש אשר רצה לחנוך את ביתו היה חייב לצאת למלחמה, התורה מצווה לשחררו מהשתתפות במלחמה כפי שכתוב:"אשר בנה בית חדש ולא חנכו...פן ימות במלחמה" [דברים כ,ה]
למנהג חשוב זה ישנה מטרה חשובה - להודות לקב"ה על כך שהיהודי, בסייעתא דשמיא, הצליח לרכוש בית ואין הוא כפוי טובה ואינו שוכח את בוראו.
יהי רצון וכל יהודי יתמיד בקיום מצוות התורה, מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו- אזי יזכה בע"ה- בברכת שמים עד בלי די והשכינה תשרה בביתו, כמו שנאמר:
"ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" [דברים כ"ח,ה]
"בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו והראנו בבניינו, שמחנו בתיקונו"
