פרשת
אמור-מה כוחה של דוגמא אישית?
מאמר מאת: אהובה קליין.
ציורי תנ"ך/ ערב שבת- תפילת אשת החיל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ קדושת השבת והמקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)
"אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ: אֲנִי, יְהוָה".
ציורי תנ"ך/ השבת בבית ובשדה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מועדי ישראל ושבת/ ציירה: אהובה קליין (c)
ל"ג בעומר על רקע ירושלים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
בר- כוכבא נלחם ברומאים כשהוא רכוב על אריה/ ציירה: אהובה קליין (c)
רבי עקיבא קרא לשמעון בר -כוסבא: בשם בר-כוכבא על שם הפסוק:
"דרך כוכב מיעקב"[במדבר כ"ד,י"ז]
ציורי תנ"ך/ מועדי ישראל ושבת/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ קערת פסח עתיקה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עם ישראל מביאים עומר למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ תענית ביום הכיפורים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ חג סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ חג השבועות-המנהג לקשט את בתי הכנסיות בירק/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המקלל מובא לפני משה/ ציירה: אהובה קליין(c)
"וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל הַכֹּוהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם,
לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. כִּי, אִם לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו: לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ
וּלְאָחִיו" [ויקרא
כ"א, א'- ג] .
בהמשך
אנו לומדים על ערכי השבת והמועדים:
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר
אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר־ תִּקְרְאוּ
אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ--אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי. שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה
מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ, כָּל ־מְלָאכָה
לֹא תַעֲשׂוּ: שַׁבָּת הִוא לַיהוָה,
בְּכֹל מוֹשְׁבֹותֵיכֶם.
אֵלֶּה
מוֹעֲדֵי יְהוָה, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם"
[כ"ג,
א'- ה']
השאלות
הן:
א] מדוע נאמר
בכפילות:
אֱמֹר
אֶל ־הַכֹּוהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם?
ב] מה החשיבות של
שמירת שבת והמועדים - ליהודי?
תשובות.
הכפילות
באמירה אל הכוהנים:
ה"נתיבות
שלום" מביא תחילת את דברי
רש"י ובהמשך גם מדרש:
א] רש"י מבאר: כי סיבת הכפילות באמירה לכוהנים היא: הגדולים צריכים להזהיר את
הקטנים.
ב] במדרש [ויק"ר, כ"ו ,ה]" סיבת הכפילות בפניה לכוהנים - לפי
שהאנשים במעמד הקדושה הגבוה יותר- אצלם יצר
הרע אינו שולט, לכן בפנייה אליהם די באמירה אחת , אבל אלה הפחותים מהם יש בהם יצר
הרע - אליהם יש לפנות בשתי אמירות.
ג] ישנה דעה
האומרת: כי אמירה אחת היא אל הגוף ואמירה שנייה אל הנשמה. והתכלית: שהגוף
והנשמה ישמעו ויבינו את גודל חומרת העניין. כי יש טומאת המוח ויש טומאת האיברים. יש מצוות שמקיפות את היהודי מכף רגל עד ראש ובהם יקשיבו לשתי אמירות.
בתהלים נאמר: "אִמְרוֹת יְהֹוָה אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת
כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם" - כאן ישנה כפילות
במטרה להגיע לטהרה..
התורה מזהירה את
הכוהנים מספר אזהרות" כגון": להתרחק מהטומאה לא יעשו קרחה בראשם - הם
חייבים להיות קדושים לה' מהטעם: שהם נבדלו מכל העם להיות עובדי ה' בבית המקדש.
ולכן כל העם חייב לקדש אותם-לפתוח ראשון בכל דבר שבקדושה להעלותם ראשון לתורה
וחייבים לפרנס אותם על ידי תרומות ומעשרות
ושאר 24 מתנות כהונה , ראשית הגז ופדיון הבן.
ידוע כי הכוהנים –בתקופת
המקדש –היו חייבים להיות לבושים בבגדי כהונה - הכהן הגדול - הציץ לראשו וחושן משפט
על חזהו ובקצה המעיל היו לו פעמונים ורימונים, ועם חלילה היה לו כתם על הבגד- לא
יכול היה לשרת במקדש.
נשאלת השאלה: מדוע
נאסר על הכוהנים דברים שמותרים לעם ישראל ?- כגון אסור להם לשאת אישה גרושה, או
חללה ושאר דברים שמותרים לעם ישראל?
על כך תשובת התורה:
"וְקִידַּשְׁתּוֹ
—כִּי־אֶת ־לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ, הוּא מַקְרִיב; קָדֹשׁ, יִהְיֶה ־לָּךְ--כִּי קָדוֹשׁ,
אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם".[ויקרא,
כ"א, ח']
התשובה : היות
והכוהנים היו משרתים בבית המקדש - חייבים היו
להיות מודעים – על השוני ברמת קדושתם לכן הייתה
חובה להתאים את עצמם לקדושה,
הכוהנים אוכלים תרומה
- דבר שנאסר על יתר העם. אינם רשאים להינשא לכל אישה. גם באופן תפילתם הם שונים,
הרי הכהן צריך ליטול ידיים שוב – טרם היה עולה לדוכן – לברך את עם ישראל ב"ברכת
כוהנים" וכל הדבר הזה עשוי להשפיע על
אישיותו של הכהן,
משום כך - חייב לשמש
דוגמא אישית בהתנהגותו לסובבים אותו כדי שיכבדו אותו - ולא יזלזלו בו, חלילה..
כהן מסתפר אחד לשלושים יום ואינו יכול לעבוד בבית המקדש
כשהוא מגודל שיער , כהן גדול היה מסתפר
מערב שבת לערב שבת- היות ומשמרות הכהונה היו מתחלפות מידי שבת - והיה ראוי שהמשמר
אשר נכנס יראה את הכהן הגדול כשהוא במלוא הדרו,.
הרמב"ם כתב: שכהן גדול היה חייב לנהוג כבוד בעצמו כמו המלך שהיה מסתפר בכל יום
לפי שכתוב: "מלך ביופיו תחזינה עינך" הוא היה צריך להראות לפני העם בכל
הדרו כדי שלא יקלו העם במוראו.
מכאן שהכהן או הלוי
וכן מלך- חייבים להיות מורמים מהעם בלבוש ההדר בהתנהגות ובאופן הדיבור שלהם.
בכך הם משדרים קדושה
ודוגמא אישית דבר שמשפיע גם על הציבור
הצופה בהם.
לעניות דעתי: שם
הפרשה "אמור"- מרמז על מורא שמים כפי שנאמר במסכת אבות [א', ג']: "וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם":
כאן מלמדת אותו המשנה
- כי לא די לקיים את המצוות מתוך אהבת ה' , אלא יש צורך גם ביראה ועל כך אומר
רבינו יונה: יש לעבוד את ה' מאהבה
ויראה -כעבד שעובד את רבו מפני גדולתו,
ומעלה על דעתו שיכול לעונשו ונמצא משמשו מיראה - לא מפני יראתו מן העונש, אלא מפני
כבוד וגדולת הרב - שיש בידו לעונשו.
מכאן נלמד - כי עלינו
לחנך את ילדנו החל מהגיל הרך ליראת שמים- בנוסף ללמד את התנ"ך- למען יבין כל
יהודי כי אלוקים מביט ורואה אותנו בכל רגע ואין דבר נסתר, או נשכח ממלך מלכי
המלכים.
הנביא ישעיהו מעורר את עם ישראל מתרדמתו
העכשווית הדורש ועדת חקירה על אירועי המלחמה שעדיין אני עסוקים בה:
"מִי
בָכֶם, יַאֲזִין זֹאת; יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע, לְאָחוֹר. מִי נָתַן למשוסה [לִמְשִׁסָּה] יַעֲקֹב
וְיִשְׂרָאֵל לְבֹוזְזִים, הֲלוֹא יְהוָה:
זוּ, חָטָאנוּ לוֹ, וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ
בְּתוֹרָתוֹ. וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה
אַפּוֹ, וֶעֱזוּז מִלְחָמָה; וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, וַתִּבְעַר בּוֹ
וְלֹא־יָשִׂים עַל לֵב"
הנביא
שואל מי הביא עלינו את כל הפגיעה הקשה הזו
כל הבוזזים שפגעו בנו? תשובתו: ה' עשה זאת כי לא שמענו בקולו ולא קיימנו את
מצוותיו והכי גרוע שישראל לא שם לב לכך ולא נתנו דעתם לעשות תשובה! [ישעיהו פרק: מ"ב, כ"ג-
כ"ה]
חשיבות
שמירת השבת והמועדים.
המועדים והשבתות -
נחשבים לקדושת הזמן.
אם כן, מעניין מדוע
התורה מתארת לפני כל המועדים דווקא את יום השבת?
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר
אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר־
תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ--אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי.
שֵׁשֶׁת
יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ,
כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: שַׁבָּת הִוא
לַיהוָה, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם.
אֵלֶּה
מוֹעֲדֵי יְהוָה, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר־ תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם"
על
פי הכתוב בתורתנו - שמירת השבת - היא אות בין עם ישראל לאלוקים - לדורות כפי
שנאמר:
"וַיֹּאמֶר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאַתָּה
דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ: כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם,
לְדֹרֹתֵיכֶם--לָדַעַת, כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ
הִוא, לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת--כִּי כָּל - הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה,
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ. שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם
הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ, לַיהוָה; כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם
הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת. וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת
אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם.
בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם: כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה
אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת
וַיִּנָּפַשׁ".[שמות ל"א, י"ב- י"ז]
ה"חפץ
חיים"-
מסביר מסר זה על פי משל: למה הדבר דומה?- לאדם שהוא בעל חנות ועל הדלת ישנו
שלט המתאר את סוג העסק, כגון: חייט, שען
וכו'. כל עוד השלט קיים, כל הסביבה
יודעת על מקום ועל טיבו של המקום, אך ברגע שהשלט הוסר מהדלת, מבינים כולם, כי האיש
עזב את העסק.
הנמשל: השבת היא האות, או השלט של היהודי
המעיד עליו כי הוא קשור לתורה הקדושה, אך ברגע שהוא "מסיר" את השלט
המשמעות היא: שיום השבת נהיה אצלו כיום חול רגיל בשבוע - והוא מנותק למעשה
מהתורה.
לסיכום: לאור האמור לעיל: עלינו להתעורר מהתרדמה – להתחזק ביראת שמים-לשוב
לשורשי אבות לשמש דוגמא אישית לסביבה - להתחבר לתורה במהרה - למען "יְהֹוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם
תַּחֲרִשׁוּן" (שמות
יד, יד)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה